| נשלח ב-16/10/2014 20:32 |
 |
| |
אנתרופומורפיזם בפרשת בראשית
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת וישמעו את קול ידוד אלדים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ידוד אלדים בתוך עץ הגן
אין מקום במקרא בה מובעת ההשקפה המגשימה בצורה כל כך מפורשת [בני האלהים לא כל כך נחשב כי ברור שהתנ"ך לא התכוון לומר שיש לאלהים איזה בן - יושקה חמוד....] שהמקרא מספר מה הקב"ה עושה ב'עת הפנאי', מטייל לרוח היום [???!!!].
תוקן על ידי אנונימי00 ב- 16/10/2014 20:41:11
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 20:37 |
|
| |
כל המבין ומפרש את פרשת בראשית (ספר בראשית) כפשוטו. עושה זאת על אחריותו האישית
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 20:42 |
|
| |
בתלמוד מצינו כל מיני עיסוקים לקב"ה, שתים עשרה שעות הוי היום שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו
אכן העיסוקים שנקבעו בתלמוד הם לכאורה מה ה' פועל ביחס לעולמו [וכנראה גם ת"ת הוא חלק מהנהגת הבריאה], ןלא איך הקב"ה ח"ו מעסיק את עצמו, זאת ועוד שהתלמוד כתוב בצורה 'אגדית' משא"כ פרשת בראשית.
????????!!!!!!!!!!
תוקן על ידי אנונימי00 ב- 16/10/2014 20:58:52
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 20:54 |
|
| |
ועל הבנת הגמרות הללו כתב הרמב"ם את מה שכתב בפתיחה לפרק חלק.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:22 |
|
| |
יש חז"ל ידידי שמקלל קללה נמרצת לסוג פירושים שכאלה.
איכה רבה (וילנא) פתיחתות
רבי יצחק פתח (ירמיה נ"א) בושנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים שנאמר (איכה א') ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך, נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים הא כל אפיין שוין הה"ד (יחזקאל כ"ה) יען אמור מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם שנאמר (צפניה ב') לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה
תוקן על ידי maxmen ב- 16/10/2014 22:23:13
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:24 |
|
| |
מי פירש?????? חס וחלילה
רק שאלתי, והעמדתי את השאלה כפי שהיא ללא כחל ושרק.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:32 |
|
| |
אנונימי
אכן סבורני שהצבעת על אחד הכתובים המגשימים ביותר שיש בכל המקרא.
איך ה' בדיוק "מטייל"? (והאם "טיול" הוא כמשמעותו אצלנו היום?) ומדוע בשעה כזו?
הביטוי הזה מזכיר לי, לך וכמסתבר לכל קורא, דמותו של עשיר בעל גן נאה שיוצא לשאוף אויר בשעה הנעימה של היום (בתקופה שבה עדיין אין מאווררים ומזגנים).
מה האופן שבו אמורות מילים אלו להתפרש? איזה מסר הן אמורות להעביר?
כדי שלא יאשימוני באפולוגטיקה (=פרשנות שמנסה לכופף את האמת הלא נעימה בכל אמצעי שיש לה), צריך קודם כל להצדיק את אי קבלת הדברים כפשוטם.
האם התורה באמת מקבלת שלאלוקים יש גוף?
בזמננו יש שהעלו את הטענה הזו, וייחסו אותה למקרא ולחז"ל. למשל, האם הפסוק "לא יראני האדם וחי" בא לומר שיש מה ומי לראות אבל המחיר הוא מוות? או שלאחר המוות רואים? (והרוחנו את המציאה הגדולה והנדירה שלפי התורה יש חיים לאחר המוות!). או שאין אפשרות לראות? וזו היתה הדרך בעברית המקראית לבטא זאת? (האמירה שה' אינו ניתן לראיה כי הוא לא גוף כנראה לא היתה ניתנת לביטוי באופן אחר בזמנם).
כאשר הפסוקים מודיעים לנו:
פרשת ואתחנן
(כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְדֹוָד אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְדֹוָד אֱלֹקיךָ:
(כד) כִּי יְדֹוָד אֱלֹקיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא:
האם הפסוק כג אוסר להכין תמונה כי לא יכולה להיות או שיש אבל ה' לא רוצה בכך?
פסוק כד, כפי שכתב (אם זכרוני אינו מטעני) חוקר המקרא משה גרינברג (שלא היה "משלנו"), מעיד כי לפי תפיסת הפסוקים האלו לה' אין דמות. ואני סבור שהוא צודק.
אך תמיד יהיה שמי שיוכל לטעון כי במקרא משתקפות גישות שונות, תקופות שונות...
אני מציע לסכם כך: ניתן להעלות צדדים שונים בשאלה אם המקרא מחזיק בעמדה אנטי מגשימה, בכל מובן, לגבי האלוקים. מי שיסבור כמו הרמב"ם, קויפמן, קאסוטו, כמוני ורבים אחרים שלפי המקרא אין לה' דמות גוף, יש לו על מה להסתמך.
אם כן, עולה השאלה: כיצד יש להבין את הפסוק על טיול לרוח הגן?
אני מציע הסבר כדלקמן:
התורה מבקשת לספר לנו על השינוי במעמדו של האדם לאחר אכילת פרי עץ הדעת, על התחבאותו. התחבאות שמנעה מפגש סביר ואולי מתוכנן עם ה'.
הסיפור מוצג באופן כזה כאילו באמת היתה שם פגישה כזו אילולא האכילה.
זה נשמע יותר מדי גם עבורי, אבל כיון שהדברים כתובים, וכיון שאיני סבור שמי שכתב את הדברים האלו (משה רבנו בהוראת השם) האמין שלה' יש גוף, או רצה שכך יקראו אותם, אני מסיק שהבנת הסיפור היתה שמדובר במשל, ואולי המונח "משל" לא יספיק לנו. אולי עדיף את המונח "נראטיב". כלומר עלילת דברים שבאה להביע רעיון חשוב (אכילת הפרי שינתה את מעמדו של האדם באופן חמור ובלתי הפיך, שאפילו אלוקים כביכול יהיה מופתע משגרת מה שהיה אמור להיות דרך העולם).
באזנינו הרמבמיות דרך הסיפור הזו נראית מוגזמת. יתכן שאנו יכולים להשלים עם סיפורי ה' היושב על כסאו בדברי הנביא, כיון שמדובר בחזון דמיוני. יתכן שאנו יכולים להשלים עם דברי מחבר תהלים על ה' החש לעזרתו "כגיבור מתרונן מיין" (=מתעורר מיינו). אלו משלים (או שצריך ביטוי אחר לכך?) שבאים לתאר את התחושה של מלך (בתיאור הראשון) או של עזרה של כוח בלתי ניתן לעצירה (במקרה השני).
אני מבקש להזכיר את דברי רוזנצוויג על פסוק דומה, כאילו ה' עולה על עב הענן לחוש לעזרת המחבר הקורא לעזרה. רוזנצוויג (פילוסוף יהודי בתחילת המאה ה20) כותב כי האמונה הפשוטה של המחבר לא יכלה להניח לו שיטעה כי מישהו יראה בדברים אלו ביטוי של הגשמה (בספר המלקט את מאמריו, המומלץ מאד, "נהרים").
הארכתי מאד לכתוב מפני שהקושיה חמורה מאד והתשובה רחוקה מלהניח את הדעת. כלומר, שיש כאן ביטוי ספרותי שמסייע ליצירת רושם מסויים, מבוקש, לגבי התוצאות הנוראות - לפחות לגבי האדם - של אכילת פרי עץ הדעת. וכן שהציפיה היתה שקוראי, או שומעי, הסיפור הזה לא יטעו לחשוב שיש כאן משהו אנושי באלוקים.
אולי אפשר להוסיף לכך את הדברים החשובים מיסודו של קאסוטו (פרשן מקרא אורתודוכסי בחייו אך בעל דעות חריגות במקצת עבור האורתודוכסיה המקובלת) כי סיפורי התורה, ובמיוחד בספר בראשית, נועדו להעביר מסר יותר מאשר לספק עובדות כלשהן: מדעיות, היסטוריות, ולפי מה שאני מעלה כאן כאפשרות זהירה, גם פילוסופיות...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:34 |
|
| |
ובכן, לפני הכתב על אבנים העבירו מסורת\תובנות לדורי דורות עם סיפור.
זה דעת ההיסטוריונים המודרניים וכך משמע מסיפור האבולוציוני התנכי.
כך שממש לא פלא שיש הגשמה בסיפור התנכי לכל אורך הסיפור. אצילי ישראל לא ראו את רגליו במעמד הר סיני ? ראו וראו,
גם במשכן רצו לעשות טריקים בכדי למרוד במשה ואהרן ואחר כך במחלוקת קורח ולכן הרגו אותם.
תוקן על ידי maxmen ב- 16/10/2014 22:34:39
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:37 |
|
| |
הרב מימוני
אחר כל הדברים האלו, למה לטובת העלילה היה צריך לספר על ה' שהוא מתהלך לרוח היום???? מה זה מסייע לכל הסיפור - נארטיב?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:38 |
|
| |
מקסמן, אתה לא שומר יום טוב שני?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:50 |
|
| |
אנונימי
שוב, איני יודע.
אני עומד נבוך מול הפסוק הזה.
אני רק יכול להמשיך בקו המחשבה שלי.
איך מתפרש הסיפור?
ה', לאחר הבריאה, לאחר שהפקיד את האדם בגן עדן, במקום כל כך מוצלח, יוצא להנות מפרי עבודתו, בדיוק כפי שהיה נוהג אדם כמונו.
ואז - איום ונורא.
לאן נעלם האדם?
האם הוא מתחבא? למה?
אני מעתיק את הפסוקים.
...
פרשת בראשית
(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:
(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:
(ח) וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְדֹוָד אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:
(ט) וַיִּקְרָא יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:
(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:
(יא) וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:
(יג) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל:
...
אזכיר שאלה שכולנו יודעים את התשובה לה:
ה' שואל את האדם היכן הוא.
ה' שואל את האדם אם אכל מעץ הדעת.
מן הדברים משתמעת ביקורת: איך אכלת מן העץ?
והאדם מגלגל את האשמה על האשה.
והאשה מגלגלת את האשמה על הנחש.
האם השאלות של ה', החל ב"אייכה" - שהרב סולוביצ'יק מציג בתור שאלת השאלות שאלוקים מפנה אל האדם בכל דור ובכל מקום, ועד לשאלות על מה גרם לאכילה - מעידות שהוא לא ידע?
כולנו יודעים את התשובה, שמופיעה גם במדרשים.
ה' נכנס עמו בדברים. העמיד פנים. נתן לו הזדמנות.
ושוב, האם הדברים היו כפשוטם או שזה משל על כל אדם באשר הוא, על האנושיות?
בין כך ובין כך, בין אם נסבור שיש כאן תיאור של הכשלון הגדול של האדם הראשון, ובין אם נראה זאת כמשל על הפסיכולוגיה האנושית, ברור לנו (אני מקוה) שהשאלות אינן מעידות שהדברים נסתרו מה'. זו היתה צורת שיחה, צורה לפתוח בדברים ולתת לאדם לומר את האמת, והאדם - נכשל.
אם כן, אזי גם הטיול של ה' (קודם טעיתי כאילו כתוב "מטייל" ולא היא. כתוב "מתהלך", אבל זו אותה כוונה לדעתי) - הוא חלק מיצירת האוירה. תחילה - פסטורליה (=שלוה של גן עדן ירוק) ואז, לאט לאט, נחשפות הבעיות. האדם לא נמצא. האדם מסתתר. האדם מסתיר משהו. וכו'.
הכל צורך הסיפור, אם כן.
אני רוצה להודות לך. מתוך שאלותיך החשובות מצאתי מזור לנפשי. איני אומר שהפסוק עדיין לא מציק, אבל אפשר להבין את הפסוק המציק בדיוק כפי שמפרשים את מה שאחריו - משל להעברת מסר. וכפי שכתב קאסוטו, כלומר בדרכו, את המסר מעבירים דרך הסיפור למרות שמשתמעות מן הסיפור גם מסקנות מוטעות, אנטי פילוסופיות, נגד המסר של התורה עצמה על היותו של האלוקים בלתי תלוי מכל וכל, הטרנצנדטי המוחלט (=מעבר לכל הגדרה ואיפיון או צורך ותלות).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:56 |
|
| |
| אנונימי00 כתב: |  | הרב מימוני
אחר כל הדברים האלו, למה לטובת העלילה היה צריך לספר על ה' שהוא מתהלך לרוח היום???? מה זה מסייע לכל הסיפור - נארטיב? |
|
ממי הם מתביישים שהם ערומים ? הרי אין שם אף אחד ?
ולכן חייבים להכניס את האל הגשם כי אל לא גשם שוב לא מתביישים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:58 |
|
| |
| אנונימי00 כתב: | | | מקסמן, אתה לא שומר יום טוב שני? |
|
כל יהודי שהוא בשלוש רגלים בארץ, לא צריך לשמור יום טוב שני.
אגב: אני נמצא בארץ זה כמה שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 23:04 |
|
| |
מקסמן
הצעת פירוש אפשרי.
אבל יש עוד פירושים.
שמיעת קול האלוקים המתהלך מכניסה לתודעת האדם את העובדה שה' רואה אותו.
אפשר גם לשאול: וכי אפשר להסתתר מן ה'?
התשובה המתבקשת היא שהאדם מסתתר מעצמו. הוא אינו יכול לסבול את תחושת הכשלון שלו. את האשמה שלו. מזה הוא רוצה לברוח.
וה' אינו חושף אותו בבת אחת לכל זה, אלא שלב שלב. שמיעת קולו מרחוק, כביכול עסוק בהנאת הצפיה בעולם הנאה שברא, בגן העדן.
אחר כך הוא מחפש אחריו כי הוא מצפה לראותו.
אחר כך שאר השאלות.
וכפי שאמרו חז"ל שה' נכנס עמו בדברים כדי לא להבהילו יותר מדי.
(ויש עוד אפשרויות לשאלה החשובה מאד: ממה התבייש האדם? פירשתי הכל שהאדם התבייש בכשלונו, אבל יש גם דעות אחרות, אפשרויות אחרות, חלקן גם בין המפרשים "משלנו", כגון שהאדם היה תחילה תמים כתינוק ואחר כך הגיע למשהו כמו גיל התבגרות מסויים שבו בוש בעירומו, כפי שהילד מגיע לגיל שבו הוא מבקש אינטואיטיבית לכסות את אבריו המוצנעים, גם אם לא מלמדים אותו לעשות זאת).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 23:04 |
|
| |
ומקסמן
ברוך הבא לארץ קודשנו!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 23:14 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | ומקסמן
ברוך הבא לארץ קודשנו! |
|
ברוך הנמצא הרב מיימוני היקר.
תוקן על ידי maxmen ב- 16/10/2014 23:15:10
|
|
|
|
|
