ספר בראשית ואריאל המיואש

אז שכנענו את עצמנו ששישה ימים זה שם קוד לשישה טריליון שנה.
שכנענו את עצמנו שגן עדן לא היה ולא נברא אלא משל היה. וודאי שאינו המעיין של פרת וחידקל שבמזרחו, ליד החרב המתהפכת, מתגורר קין.
שכנענו את עצמנו שהנחש המדבר שכן בליבו של אדם.
שכנענו את עצמנו שהאשה נבראה מן הקופה, לא מן הצלע.
שכנענו את עצמנו שה' לא שבת מכל מלאכתו שהרי לא עשה מלאכה, והאבולוציה נמשכת עד רגע זה.
שכנענו את עצמנו שבנות האדם נאנסו ע''י דיינים.
שכנענו את עצמנו שהמבול קרה רק במערב אסיה.
שכנענו את עצמנו שלוח העמים הוא סימבולי.
אבל כאן נשברתי.
ההיסטוריה יודעת לספר לנו על מלכים שחיו וניהלו מלחמות מהאלף הרביעי לפנה''ס. ספר בראשית אומר לנו שמרגע המבול עד הולדת אברהם עברו בדיוק 292 שנה. נוסיף עליהם 290 שנה עד הירידה למצרים ו430 שנות הגלות ונגיע לסכום מקסימלי של 1012 שנה. נמשיך ונחשב ונגלה שהמבול אירע לכל המוקדם באמצע האלף השלישי לפנה''ס.
תאמרו, אותם מלכים לא היו ולא נבראו.
אינו כן, שהרי השאירו מצבות ועדויות. 
תאמרו, חיו לפני המבול.
אינו כן, שהרי יש רצף מושלם בכל העמים הידועים לנו מהתקופה. וכי נניח שצאצא אחד של נח כינה עצמו אכד והלך להמשיך את מורשת מלכי אכד בארצם. צאצא אחר כינה עצמו מצרים והלך להמשיך את מורשת הפרעונים בארצם , וכו'?
תאמרו, ההיסטוריונים טועים לחלוטין בחישוב השנים.
אולי. אבל האם נוכל ליצור חישוב היסטורי שונה לחלוטין? וגם להאמין שהוא נכון? אמנם ניסה זאת וליקובסקי ואשרי המאמין לתורתו.


תאמרו לי, ראיה חלשה כל כך מפילה אותך? לא, לא הראיה הזאת מפילה אותי. זה הקש ששבר את גב הגמל.

אם כן, מה נעשה? שתי ברירות עומדות בפנינו. אחת: אכן, ההיסטוריונים טועים. עלינו לפצוח במחקר מעמיק שיבדוק על מה מתבססות ראיותיהם ולבנות חישוב שנים חדש.
שתים: ספר בראשית אינו אמת היסטורית אלא ערימת אגדות שכינס משה/ העורך האלמוני כדי להנעים את זמנם של קוראיו, וכמובן, לחנכם ליראת ה' ואהבתו
שיטה זו רווחה בעבר בעצכ''ח אבל הבעיה בה היא שאם כן, אז גם ספר שמות כזה, ערימת אגדות שכינס העורך כדי לחנך את עם ישראל, אגדות על יציאה ממצרים ומתן תורה.
אינה שונה אגדה על בריאת העולם מאגדה על מכת דם.

אבל אל תקשיבו לי, זה רק רגע של יאוש. מייד אשנס את מתני ואתחיל לשכנע את עצמי שאברהם נכשל בעקדת יצחק.

תוקן על ידי עצכח ב- 14/11/2014 01:09:58

מיימוני

תודה

אפרים

המשל הוא אלוקים, והנמשל הוא צלם אלוקים.
הנמשל הוא שיש באדם ניטוע (לשון נטוע) כוחות רצוינליים רגשיים ופיזיים - בעלי סגולות אלוקיות (אלוהים=דיינים=עושי משפט צדק= נותני לכל אדם את מקומו בעולם=במקרה שלנו:) האדם נותן לכל דבר שנברא את מקומו בעולם, ומקיים "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים וכו'", והרי הוא מסוגל לארגן את המציאות לטוב ערב ומועיל לעולם, כאשר נתוני הפתיחה הם המתוארים בבריאת העולם. אלו הנתונים המוצבים במחשבתו של אדם בגשתו אל העולם ללומדו להבינו ולשלוט בו. נתונים אלה יצר אלוקים, ומתוך כך אנו מתקדמים אל פעולת האדם שנברא בצלם אלוקים.

לגבי הבדל בין פרשיות בראשית ונח לשאר הפרשיות: 
אם נרצה לכתוב ספר אזרחות או היסטוריה לתלמידי מדינת ישראל המודרנית - האם זה יכלול את תולדות האמנסיפציה שלפני יותר ממאה שנה? ואולי גם את עליית תלמידי הגר"א והבעש"ט? ומה עם מה שעבר על עם ישראל בגלות לפני כן? האם זה ייכתב באותו סגנון ובאותה צורה כמו שאר ההיסטוריה של מדינת ישראל? ומה עם הסטוריה של עוד כל מיני דברים שעברו על עם ישראל בגלות? דברים כאלה, אם ייכתבו, ייכתבו רק כהקדמה, ולא בהכרח כעובדות היסטוריות, אלא בצורה יותר ספרותית. 

התורה ניתנה לעם ישראל במדבר מייד אחרי יציאת מצרים. יש חשיבות להסטוריה של העם, עד גבול מסויים. יותר מזה זה לא רלוונטי אלא להעברת מסרים מסויימים מאוד. זה כמובן חשוב כבסיס, אבל לא יותר מכך. 

אם תעיין במגילת העצמאות, תמצא בפיסקה הראשונה, למשל:
"והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" למגילת העצמאות יש מעמד משפטי לפחות כהצהרת כוונות. האם יש כאן ("ספר הספרים הנצחי(!)" (ההדגשה אינה במקור))הצהרת כוונות למשפט עברי נניח? ואולי לשמירת מצוות בכלל? (ומפני הכבוד איני מוסיף בהקשר זה, והמשכיל יבין) על כרחך אתה מודה, ש*הקדמות* (כמו הפיסקה הראשונה במגילת העצמאות) אינם בעלי אותו מעמד כמו שאר הספר, ופרשיות בראשית נח הם בפירוש הקדמות לתורה כולה.

אבל אף אחד לא יגיד שההקדמה למגילת העצמאות היא משל או  שאין לפרש אותה כפשוטה.

ההקדמה למגילת העצמאות אינה משל אבל ברור שאין לפרש אותה כפשוטה. בקריאה נאיבית יש כאן היסטוריוגרפיה, אך ברור שזו אינה מטרתה, ולכן ברור גם שאין ללמוד פרטים היסטוריים, ואפילו לא לייחס לכותביה את הרעיונות ההיסטוריים הכתובים בה.