האם קיימת שיטה כלכלית "לפי התורה" ?

ותוספת לשאלה . ואם יש לתורה שיטה כלכלית מדוע היא בכלל טובה ואיך יודעים את זה . ואם כן איך זה מסתדר שכבר בטלו את רוב השטויות הכלכליות שכן בתורה .

מואדיב
לאיזו שיטה נתייק את הלכות מכירה פרק יד:

התורה איננה פילוסופיה ואינני מדע ועל-כן אי-אפשר לדבר על שיטה כלכלית תורנית במובן המערבי של המלה, אולם מאחר שהתורה ניתנה לבני האדם על מנת לבנות חברה המבוססת על יראת שמים, חסד, צדק, יושר, אמת, ושלום, אפשר לשאול על כל שיטה כלכלית קונקרטית האם היא נאמנה לרוח-התורה או לאו, ואפשר ללמוד מה ההנחיות הכלכליות הכלליות שהתורה נותנת. כדאי לשים לב לנקודות הבאות:

א. לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ובני ישראל קיבלו תורה במדבר. משמע שהתורה כחזון רוחני דורשת שילמדוה בענוה ובטהרת הלב ויישוב הדעת.
ב. בחלקים הכלכליים הכלל-חברתיים של התורה עסקו בעיקר בתקופת בית ראשון וקצת רמזים להם מצויים בתנ"ך.
ג. הסדרים שבתורה שבעל-פה העוסקים בכלכלה הינם בעיקר סדר זרעים וסדר נזיקין.

לפני שאתה שואל האם קיים שיטה כלכלית בתורה. אתה צריך להגדיר לעצמך מהי בכלל כלכלה.
ועל תביא הגדרות מויקי או מאקדמיה. אני רוצה את ההגדרה שלך.

אני התחלתי באשכול הסמוך. 1, הטבע 2, חלוקת העבודה 3, כסף. 

אייך יש לך את הטבע ?
אייך ולמה צריך חלוקת העבודה ?
מה זה כסף ואייך מדפיסים אותו ומי מדפיס אותו ?

הדבר הרביעי שעל פי תורה לא קיימת. היא 4, המשטר
מה חלקו של המשטר ? כמה להתערב ובמה להתערב ובמה לא להתערב.

אם תתחיל להסביר לנו כלכלה כמו באקדמיה התלושים מהמציאות, בביקוש והיצע ?! אז תהיה בור ועם ארץ ודוגמטי כמוהם.

תוקן על ידי maxmen ב- 13/11/2014 15:18:05

האם העובדה שהתורה יצרה שמיטת חובות, שחרור עבדים, חזרת קרקעות ונדל"ן ביובל, אפשרות גאולה של בית בערי חומה, לא מלמדת על גישה מסויימת של מניעת ריכוזיות?
מלבד זאת הקורא את חוקי התורה, יתקשה לדמיין שהקפיטליזם החזירי ימצא חן בעיניה, התורה דורשת בכל מחיר לתמוך בחלשים ולהשאיר להם מתנות ומעשרות שונים,וכן לוותר להם על משכון וכדו', גם כשלא מגיע להם.

כל מי שסבור שהוא מבין בכלכלה, מוזמן להסביר, אם הוא מסוגל, מה זה כלכלה, ורצוי בפסקא קצרה.

מ. משנה

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 13/11/2014 19:12:09

ירוחם,

סיפורך הנאה הזכיר לי מעשיה פרסית:

פעם היו שני קבצנים עיוורים שהיו מקבצים נדבות לצד הדרך. האחד היה אומר: "אכבר, תן לי משהו". השני היה אומר: "אלהי אכבר, תן את זה לי". שמו של מלכם היה אכבר. פעם המלך חלף לידם ושמע את בקשותיהם. הוא לקח מאה מטבעות זהב, הניח אותם בתחתית צלחת אש (סוג של תבשיל) והורה למשרתיו לתת אותה לקבצן שאמר "אכבר, תן לי משהו". המשרתים נתנו את הצלחת לקבצן, שאכל מהצלחת עד שנהיה שבע, ואז העביר אותה לקבצן השני. הקבצן השני מצא את המטבעות, שם אותם בתיקו, והלך. למחרת בבוקר, המלך עבר שוב במקום, ושמע את הקבצן הראשון אומר "אכבר, תן לי משהו", ואת הקבצן השני אומר "אלהי אכבר, מה שנתת, תן שוב". המלך הבין שא-להים העביר את הכסף שנתן לקבצן הראשון לקבצן השני. לפיכך אמר לקבצן: "אתה אמרת אכבר תן לי משהו, ונתתי לך משהו, אלא שאלהי אכבר נתן את זה לאיש העיוור האחר, זו איננה אשמתי, בקש את זה מא-להים, אם הוא רוצה לתת לך משהו, יש לו די והותר כדי לתת לך".