שוב ראיתי שכן כתב גם כותב כלשהו בערוץ 7:קישור כך שאסכולה מסויימת של מגיבים יכולה לחסוך לעצמה את הטיעונים על החרדים החשוכים והאלימים וכו'

יש משהו מכוער בלצחוק באופן מוחשי ובוטה על נביא של מי שלא יהיה
וזה גם לא עוזר, מה הבעיה לומר ביקורת על האיסלם הקיצוני, בלי להאשים את מוחמד באופן אישי, הרי גם אנחנו כדתיים יכולים להתלבש על משפט מהתורה ולעשות ממנו את העיקר, או להיפך. האיסלם הקיצוני בחר לעשות עיקר מרצח ואלימות, בזמן שבתקופות אחרות הוא היה אחר לגמרי.

תיקון טעות: מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ופירסם את הדברים בשיחת השבוע

הדגשתי שהוא כמעט תמך.
האפיפיור אכן פרסם גינוי רשמי לטבח.
לעצם הנושא, ברור שמיליארד איש בעולם חשים כלפי כל קריקטורה הרומזת כלפי מוחמד את הרמז הדק ביותר לעלבון כפי שנחוש אנחנו אם מישהו ישפוך עביט של מי רגלים על אמנו.
שאלה מעניינת נוספת היא האם הרגישות הזו קאויה לשבח או לגינוי
עכ"פ עלינו לדון האם על יתר האנשים בעולם להתחשב ברגשותיהם או 'לחנך' אותם להכיל זאת.
אשר לאיסלם המקורי, לדעתי הוא היה קרוב יותר לדאעש

כמו כל עיתונאי שיוצא לקרב לשדר משם, מסתכן במוות, ככה כל עיתונאי שחושב שהמשטר יכול להגן עליו מול האספסוף, מסתכן במוות.

האם אני מצדיק את האספסוף ? כמו שאני לא מצדיק מלחמות. אבל טיפש הוא מי שעומד שם !!!

אני בכלל לא מרחם עליהם, הם מתו על קידוש הדגל שלהם כמו כל הקדושים הפנאטיים. 

יש להבדיל בין שורת הדין לאנושיות. כן יש הבדל בין חרפות על צבור שקט למצב של מלחמת תרבות 

[במאמר שפרסם ב-2006 בעקב סערת הקריקטורות על מוחמד בעיתון הדני, כתב רונלד דבורקין (פילוסוף של המשפט): 
In a democracy no one, however powerful or impotent, can have a right not to be insulted or offed. (בדמוקרטיה, לאף אחד - לא משנה כמה כוח יש לו או אין לו - אין את הזכות שלא להיעלב)
 המאמר כולו נמצא כאן - http://www.nybooks.com/articles/archives/2006/mar/23/the-right-to-ridicule/]

תוכלי להסביר את כוונתו לאנשים פשוטים?

מה המשמעות של זכות להעלב, ומה זכותו של הנעלב בזכות?

נחמד
תרגום טוב יותרשל הציטוט  יהיה: לא להיות מועלב. כלומר אין לך את הזכות שלא יעליבו אותך.

אותי אישית קביעה של משפטן לגבי דמוקרטיה לא מאוד מעניינת. השאלה היא אם זה מוסרי להעליב, בלי קשר לדמוקרטיה ולמשפטים.
במדינת ישראל אגב, יש חוק מפורש האוסר העלבה - של עובד ציבור. כך שכנראה הדברים של המלומד לא מדוקים (או שישראל היא לא דמוקרטיה כמו שיש אוהבים לומר).
כמובן גם שבכל מקום יש טאבו על דברים מסוימים גם כשזה מגביל את זכות הדיבור. ברוב המקומות לאף אחד לא אכפת שיעליבו את הנשיא או רה"מ (אם כי בישראל כמובן אסור להעליב פוליטיקאים שלא מהצד הנכון), אבל כמובן שיש כאלה שאסור להעליב אותם. אם אני אוציא קריקטורות על הומואים או שחורים או יהודים וכד' כמובן שתהיה להם זכות להעלב. כאן תותר סתימת פיות בגלל איסור גזענות וכד' (כך גם אם אני אעליב את אלו הטוענים שהשואה התרחשה, הרי שאני אואשם בהכחשת שואה). כמובן שאם אני אעליב את הדמוקרטיה יותר מדי אני איחשב מסוכן לדמוקרטיה ולכן יהיה אפשר להגביל אותי.
אני אישית בעד הגבלת חופש הדיבור, והשאלה היא באילו מידה ואופן. מי שבאמת בעד חופש ההעלבה (אנשים קיצוניים כמו ג"ס מיל, שכמעט ואינם קיימים) הוא קונסיסטנטי (ולדעתי לא מוסרי), אבל ההתחסדויות שאומרות שמותר להעליב את כולם כשזה מופנה לקודשים של אחרים, אבל שוכחות זאת כשזה מופנה כלפי הקודשים שלי (דמוקרטיה/גזענות/חופש המין) הן פשוט גניבת דעת.

[למראה,

כך אני מבינה זאת: בדמוקרטיה יש זכות (משפטית, המבוססת על "זכות" מוסרית) לדיבור ולהבעת דעה. יש זכות (אותו כנ"ל) לחיים ולבטחון. אין זכות (אותו כנ"ל) שלא להיעלב. הטיעון של "פגיעה ברגשות" אינו יכול להיות תקף לשיטתו, אם מאמינים באמת בחופש הדיבור. זכות הדיבור שלך אינה אמורה לאפשר לך פגיעה ממשית בי (למשל אם אתה מסית להרוג אותי), אבל אם מדובר בעלבון "בלבד", זכותך לחופש דיבור גוברת על אי-זכותי שלא להיעלב.]