דוגמאות ודוגמאות נגדיות: מתודולוגיה של הוכחה והפרכה אצל חז"ל

כיצד נקבעת ההלכה? במפגש בין כללים ועקרונות של התורה מכאן לבין המציאות, כלומר העובדות בשטח, מכאן.

האם מותר לאדם המתגורר בבית לצאת מן הבית, כלומר לעבור דירה, וליטול עמו את המזוזות? התלמוד מזהיר שזה עלול להיות מסוכן. מעשה באדם שיצא ולקח את המזוזות, ומתו עליו אשתו ובניו. זה אירוע בודד. כמו כן, לא ידוע לנו בדיוק מה קרה שם. התלמוד כהרגלו מביא רק את הפרטים המרכזיים. האם האדם הוריד את המזוזות ושם אותן במגרה, או העביר אותן מביתו הישן לחדש? יש מחלוקת בדבר בין המפרשים לדורותיהם. על סמך אירוע בודד זה – שפרטיו אינם ידועים לנו - מסיקה הגמרא שאין ראוי ליטול מזוזות בידים ולצאת. התוספות מפרשים שמות האשה והילדים בא לו מפני שנטל את המזוזות והותיר את הבית חשוף למזיקים, לפי אמונה רווחת אז. זה היה עונשו. על סמך פרשנות זו, קובע השולחן ערוך שאין לקחת מזוזות מבית ישן לחדש.

לומד התלמוד יודע כי פעמים רבות מאד נקבע כלל הלכתי לפי אירוע. מעשה ברב שהתיר מעשה בחול המועד, וראה שנפקו משם תקלות, שהציבור למד לזלזל, וחזר בו ואסר. מעשה בתלמיד שהורה מה שהורה ולא דייק בלשונו, וטעה העם שבשדות, וגזרו שלא יורה תלמיד אלא אם כן נטל רשות, כדי שהרב יבדוק שהתלמיד ער לא רק להלכות אלא גם למה שעלול להוביל פירסום לא מדוייק שלהן. ועוד הרבה.

המורדת היא אשה שממאנת להמשיך בחיים תקינים עם בעלה. יש שני סוגי מורדות, מורדת במלאכה (שאינה מוכנה למלא את התפקידים שנותרו לאשה בבית בתרבות של אז, כגון טחינת החטים לקמח) ומורדת בתשמיש, כלומר מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה. גם הסוג השני מתחלק לשנים. יש שמואסת בו לגמרי, ויש שמודה שהיא בעצם מוכנה לחיות איתו, אבל בתקופה הזו, שלא נקבע לה מועד סיום מבחינתה, היא מסרבת להיות איתו כדי לצערו.

ובכן, באופן יוצא דופן, הגמרא דוחה את ההוכחה. לא רק בגלל שזה חד פעמי, אלא בגלל שזה חד פעמי באופן יוצא דופן שאינו יכול להוכיח! שם זה היה ענין של נס. סייעתא דשמיא.

מעתה אנו יכולים להסיק שגם אם התלמוד נוהג להסתמך על מקרה בודד כדי להסיק מסקנות מרחיקות לכת מבחינה לוגית, ולראות בו מקרה מייצג שקובע הלכה ולפעמים חומרה, זה לא נכון תמיד. לעתים המקרה הבודד יידחה כמשהו שאינו מייצג.

בסדר

תודה על ההתייחסות. כתבתי ארוך ולקרוא הכל זה ודאי מאמץ הראוי להכרת תודתי.

לצערי לא הבנתי במה לא השתכנעת? בכך שיש משותף לילד, למדען ולתלמיד חכם, בלימוד מפרטים לכללים? שים לב שזו לא טענה לגבי לימוד תורה אלא לגבי צורת הלימוד שלנו בכלל. מה שאני טוען, ולא רק בהקשר זה, הוא אכן שיש לנו כללים, כנראה לא מודעים, של הכללות ושל לימוד מהנסיון, שהמדען או הפילוסוף הופכים למתודולוגיה אך ניתן לזהות שימושים כאלו גם לא אצל פילוסופים. האם זיהוי היסודות המשותפים האלו לא שיכנע אותך שהם קיימים?

מה זה "טראסק"?

אם כוונתך לטעון שניתן למצוא דמיון בין כל שתי תופעות שהן, אתה ודאי צודק. וכמובן, כפי שאתה כנראה רוצה לטעון, חשיפת דמיון שטחי היא טריויאלית וחסרת ערך. אני מסכים.

במקרה הזה, אני סבור שזה אחרת.

א. יש מתודולוגיה לימודית אצל חז"ל, שניתן לזהות ולאסוף מקרים שלה ולהסיק מסקנות מודעות ומנוסחות לגביה.

ב. הניתוח לעיל נועד להמחיש כיצד המתודולוגיה מופעלת במקרים שונים, אם כי לא ציינתי מקורות עבורם, וכיצד המקרה המסויים הזה מהווה דוגמא לביקורת עצמית ודחית ההוכחה הפרטית.

אם הבנתי אותך נכון, אתה מערער על כך שיש מתודולוגיה, כלומר שיטה, בחשיבה של חז"ל בהיסקים מן הפרט אל הכלל?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני, נראה לי שבהרבה מקרים ואולי הרוב  מדובר במשחק מכור, דהיינו אין כאן חשיבה פילוסופית כפי שאתה מגדיר, ולא דרכי הוכחה והפרכה, אלא דרכי הנמקה. הבחירה קבועה מראש על ידי ההלכה שקבלו או שהחליטו, כחלק מתוך תפיסה אינטואיטיבית של המושגים, והנימוק אינו אלא העצמה וקישור ההלכה הזו להלכה אחרת, מר מדמי לה להכי ומר מדמי לה להכי. חיזוק המערכתיות שבהלכה אינו באמת הוכחה לוגית, ואף אחד לא חושב שאי אפשר לומר אחרת, אלא ש'מר מדמי לה להכי'.
כדוגמא גסה תיקח עיצוב של בית או של אתר, העיצוב מצריך הרמוניה, אי אפשר סתם כך לזרוק צבעים פרחים וקישוטים, לעיצוב יש בסיס לוגי, אפשר לנמק בצורה ברורה מדוע זה מתאים כאן ולא כאן, אבל לא משום שחייב להיות דוקא כך, אלא שהעיצוב צריך לנבוע מתוך התמונה הכללית של המקום, והחלקים השונים צריכים הרמוניה זה עם זה. כמו שאומרים היום: החלון הזה חוקר את יחסי הפנים חוץ, מתכתב עם הצללים והאורות, מאד מחובר לחריץ שמתחת למנורה, ומהווה ניגוד לחור של המנעול. 
זה העיקרון של ההנמקה התלמודית, הרמוניה עם החלקים השונים של ההלכה, הכללים, המסורות, וכל אחד מראה איך הוא מתכתב ומחובר לליבה של המצווה הזו או מצוות אחרות. זה לא שרירותי, זה תהליך אינטואיטיבי נפשי, זה נובע מהתפיסה האמנותית של האדם.
ולכן מי שאין לו תפיסה אומנותית אינטואיטיבית של ההלכה, לא יכול לפסוק הלכה, אלא אם כן יש לו הוכחה טקסטואלית מאיזה מקור סמכות קדום, וזה די עגום. (לזכרם של שני פוסקי הלכה גדולים שאיבדנו בחג הפסח).

ישיבישעאר

תודה על האבחנות. חידשת לי הרבה!

אחזור על מה שהבנתי מדבריך:

א. יש  חשיבה מדעית ויש חשיבה אמנותית. (אולי המילה "חשיבה" היא חזקה מדי).

המדען, הפילוסוף, המעיין, אלו יסדרו את רעיונותיהם בצורה שיטתית. כללים. הנמקות. לוגיקה. טיעונים תקפים  והפרכות וחילוקים.

האמן והטיפוס האמנותי מגיעים למסקנותיהם מתוך איזו תפיסה הרמונית שאינה ניתנת למיצוי במילים ובטיעונים אבל היא עדיין מנסה להיות מאורגנת.

יש לאפיין עוד את שתי הגישות האלו.

האם החשיבה התלמודית וחשיבתו של הפוסק מתאימה לדגם א של המעיין או לדגם ב של הטיפוס האמנותי? אולי יש כאלו ויש כאלו?

ואולי זה מתחיל קודם, באבחנה בין הטיפוס האמנותי לטיפוס הפילוסופי או המתמטיקאי. לפי הבנתי שלי, הטיפוס שאתה מכנה "אמנותי" או "הרמוני", המכריע מתוך שיקולים שאינם תמיד מנוסחים ומודעים ושיטתיים, הוא בסך הכל עושה מה שעושה הלוגיקאי אבל תוך קיצורי דרך ולא תמיד מתוך מודעות שלמה. אולי יש כאן ציר (כמו של גרף מתמטי) שעליו ניתן לדרג את מידת המודעות והשיטתיות. האידיאל, שכמובן אינו ניתן להגשמה אלא במקרים בודדים (הגאומטריה של אוקלידס, הלוגיקה המודרנית), הוא לקבל מערכת מנוסחת לגמרי וחפה מכל סתירה.

לפי זה, האמן משתמש בהברקות או בטיעונים מהסוג ההרמוני רק בשעה שהוא אינו נכנס לפרטי פרטים ואינו בונה טיעונים מסודרים עד הסוף.

יש לשים לב כי השאיפה של הלמדן היא לייצג את הויכוחים התלמודיים על ידי בניה מושלמת ככל האפשר של כל טיעון וטיעון. כך לפחות האידיאל הלמדני. וכאשר מצליחים בכך, ויש לפנינו שני טיעונים מסודרים, עם אבחנות עם נפקא מינות, יכול המעיין להסיק מה אמורה להיות התשובה המוצדקת יותר.

אולם לפי שיטתך האידיאל שלי לא רק שאינו בר הגשמה אלא שבכלל לא מנסים להגיע אליו. דומה שבדברי החזו"א אפשר למצוא הדים לכך, כגון באמירתו שהדברים תלויים ב"אובנתא דליבא" (הבנת הלב, שמתפרשת אצלי כאן כהרמוניה הכמו אמנותית שעליה הצבעת) או בכך שהבנת הלב היא היא האדם. וכמובן, לדברים שורש בתלמוד.

ועדיין אני סבור שמי שפועל ומעיין ומסיק מתוך תחושה הרמונית אולי עושה מה שכולנו עושים בפועל, אבל לא מה שאנו אמורים לשאוף לקראתו בלמדנותנו.

ושוב, איקון ירוק, כלומר הרבה הערכה והודאה, על האבחנה שהיא מחודשת עבורי ולמדתי ממנה רבות, ועדיין צריך להמשיך ולעיין בה. עם דוגמאות.

גם אני לא הצלחתי להבין מה הקשר בין מדע הוכחה והפרכה לבין ההלכה. האם גם הטבח מוכיח את טעם האוכל עם מדע לוגיקה וההפרכה ? אפי' רפואה אמר לי פרופ' גדול ועמקן ומוכשר: תן תרופה שעובדת ולא מעניין אותי האם היא לא עומדת בעיקרון ההפרכה.
מדעי ההסתברות גם לא עומדת בעיקרון ההפרכה ולכן היא מצליחה.

תן לי אוכל טעים ולא מעניין אותי מהמדע וכן תן לי נוהג חברתי טוב ולא מעניין אותי מכלום.

אבל יותר לעומק, ההלכה היא הכרעה בין דעות של אנשים. ולכן מה לי האם ההכרעה היא על ידי רוב (שבדרך כלל זאת הפקרות הרי אחרי ארבע\שתי  שנים הרוב יכול להתהפך) לבין הכרעה של הסמכתא ששם בדרך כלל ההיצע והביקוש פועלים ?! כל כלכלן מודרני יאמר לך שעדיף שוק חופשי מהכרעת הרוב האינטרסנטי\הפוליטי\המשטרי.

עוד משהו חשוב שרובינו לא שמים לב לכך. ההלכה הוא רק חלק פרגמטי של החברה. (כלומר אם לא היה הרמב"ם אז שפינוזה היה יכול לעשות את היד החזקה. כלומר ספר שולחן ערוך כשמו כן הוא, מתקבלת בפופולריות אצל ההמון. ולכן אין לך הכרעה יותר טובה ממנה, אם כי בדור הבא כמובן כל הוויכוחים יחילו עליו וכלפיו וככה בדור הבא יבוא מישהו שיכתוב שוב ספר כמו המשנה ברורה ושוב הוא יעמוד בשוק כמו כל היצע מול הביקוש של ההמונים.)
החלק העיקרי של החברה זה ההנהגה ההשקפתית\פילוסופית\אידיאולוגית, שזה בוודאי לא קשורה להלכה בכלל ובוודאי לא למדע, זה קשור לסוציולוגיה. האם ראיתה מדעי סוציולוגיה ? כן ראיתי קישקושי שכל כמו שהכלכלנים אומרים שהם מדע ככה יאמר לך הסוציולוגים שהם מדע.

איפה כן נכנס המדע לתמונה של הסוציולוגיה שלנו ?! שאנו מכריעים שהלוח שנה שלנו תלוי בשמש ובירח (זה יכול להיות תלוי במשהו שרירותית אחר לגמרי כמו רק השמש או רק הירח, תלוי כמובן מה אתה רוצה מהמדע ?! מטוס או מיקרוגל !!) אז אתה חייב מדע מדויק. ובאמת עד הלל עוד לא הצליחו להמציא לוח שנה בלי עדים, אחרי חקירות ותצפיות וחישוביים מתמטיים ומודלים וכו'  התאפשר להגדיר מראש לוח שנה לאלפי שנים כמו שהלל עשה.
אותו דבר אם קבענו שמחללים שבת וכיפור על וחי בהם, אז מי קובע את הרפואה ? המדע !!
ככה בכל תחום הלכתי.

לסיכום:

קודם בא המה (המטוס או המיקרוגל) מסיבות סוציולוגיות או מסיבות השקפתיות אידיאולוגיות ורק אחר כך בא ההלכה = ההכרעה, ורק אז בא המדע = קבענו לוח תלוי בשמש ובירח ושואלים את את השמש ואת הירח אייך בדיוק אתם רוקדים ועל פי הריקוד שלהם נכנסת שבת או פסח או סוכות (אגב: זה לא לגמרי נכון למשל לא "אדו ראש", אנחנו קבענו מראש, ככה שאנו לא לגמרי רוקדים על פי החליל של השמש והירח) 

שאלתי פעם פוסק גדול למה ששבת לא תיכנס בשעה שבע בכל השנה ולא נצטרך לוח שקיעה ?
האסמכתא שלי היית הקטבים ששם אין שקיעה רק פעם בחצי שנה האם שם נשמור שבת כל שש שנים חול ושנה שבת ? בוודאי ששם נלך על פי השעון כל 24 שעות יום וכל 144 שעות מתחיל שבת במשך 24 שעות הבאים וכו' וכו'
הוא כמובן צחק בקול גדול אבל מה שנכון נכון. אפשר רק לומר שבמצב הזה אין חוייב הלכתי ללכת צמוד עם שעון, אבל מי שגר בקטבים חייב שעון צמוד מדאורייתא.
עכשיו האם זה מדע שהוא חייב שעון צמוד מדאורייתא ?? 

תוקן על ידי maxmen ב- 12/04/2015 22:22:20