| נשלח ב-20/5/2015 20:50 |
 |
| |
רות
מסתבר שהאשכול הישן על רות קישור חסום לתגובות חדשות, לכן אני פותח אשכול המשך.
חוקי היבום:
במגילת רות אנו מוצאים כללי יבום שונים מחוק היבום שבדברים. כאן היבום תקף לא רק באשת אח אלא בכל קרובי הנפטר ויש סדר עדיפויות נוקשה לפי מידת הקרבה. היבום מעניק את זכות הגאולה של שדה הנפטר.
אבל כשדקדקתי במגילה שמתי לב לדבר הבא: כשרות מבקשת מבועז 'ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה' (שימו לב גם לכינויו של היבם) אומר לה בועז 'היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים' מכאן שהיבום היה תלוי ברצון האשה, אם היא מעוניינת היא יכולה לבקש מהגואל שיגאלנה. (שזה נגד התורה)
לעומת זאת, בראשית המגילה אומרת נעמי לכלותיה 'גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים - הלהן תצפינה עד אשר יגדלו? הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?' מכאן שהיבמות היו חייבות להמתין ולהנשא אך ורק לאחי בעליהן, למעלה מזאת, כאן שוכחת רות את העובדה שכל קרוב חייב ביבום ומדברת אך ורק על ילדים עתידיים שלא יתממשו, בהתעלמות מוחלטת מצי הקרובים הממתין לה בבית לחם.
אלא יש לבאר שבתקופה המדוברת התקיימו שני מנהגי יבום. אחד היה חוק היבום של התורה שכלל רק את אחי המת והאשה היתה מחויבת בו, אליו מתיחסת רות. שני היה מנהג שנהגו בני ישראל שהסמיך את חוק היבום לחוק גאולת השדות שמטרתו היתה להשאיר את שדות בני ישראל ביד בניהם ובני משפחתם, חק היבום נתפס כחק הדורש להותיר את זכר המת עצמו על נחלתו ועל אשתו, ולשם קיום רוח חק זה נוצר המנהג הקובע שאם האשה מעוניינת, יגאלנה היורש הקרוב ביותר, (השוו גם את נוסח החוק בתורה 'ולא ימחה שמו מישראל' עם הנוסח ברות 'ולא ימחה שם המת מעם אחיו ומשער מקומו') והיא היא חלוקת הארץ בנחלה שזכינו לשמוע עליה כל כך הרבה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2015 21:01 |
|
| |
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 22/05/2015 00:16:46
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2015 21:19 |
|
| |
אריאל
יפה מאד.
מה שמעניין הוא שהתקיימה גם תלות הפוכה בין השדה לאישה, שמי שגאל את השדה היה מחוייב ליבם את האישה. אך זה משתלב עם רוח המצווה בתורה בה מי שמסרב ראוי ליריקה וכינוי לגנאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2015 21:31 |
|
| |
זה משתלב גם עם ההלכה שלנו שהיבם יורש את המת. ולכאורה זה מגיע מאותה רוח המצוה כפי שנתפסה, שהבן הנולד, הנחשב כבן המת, יורש את נחלתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 11:27 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  |
במגילת רות אנו מוצאים כללי יבום שונים מחוק היבום שבדברים. כאן היבום תקף לא רק באשת אח אלא בכל קרובי הנפטר ויש סדר עדיפויות נוקשה לפי מידת הקרבה. היבום מעניק את זכות הגאולה של שדה הנפטר.
|
|
יש מצוות ייבום לגויה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 11:41 |
|
| |
א. כן . ב. היא התגיירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 11:46 |
|
| |
א. רות נישאה כגויה.
ב. מי גייר את רות?
ג. עולה בדעתך שבימנו מי שנישא לגויה ומת, אחיו ייבם את האלמנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 12:23 |
|
| |
א. נכון. ב. מי שגייר את תמר. עד כמה שידוע לי בתורה ובנ"ך אין דיני גרות. ג. על ימנו לא עולה בדעתי כלום, דיברתי בימי רות. המואבי היה חמור יותר מסתם גויה. ובכל זאת אמרו השכנות, רות פרק ד (יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:
(יב) וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת:
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 16:03 |
|
| |
האמת שלגבי גרות נראה שההלכה היתה שונה מזו המקובלת אצלנו:
1) ניתן ליבם גרה, כלומר, גר שנתגייר לאו כקטן שנולד.
2) אין תיאור של קבלת מצוות בפני שלושה (אמנם לא ראינו אינה ראיה) לעומת זאת הגרות מתוארת כהצהרה של המתגייר שהוא מעוניין להשתייך לעם ישראל ולאלוקיו. (בהנחה שהמשפטים שרות אומרת בדרך הם הצהרת ההתגיירות) וראה דברי בועז 'מעם אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו'.
3) גרה מפני סיבה חיצונית הרי היא גרה, ובתנאי שכוונתה לחסות באמת תחת ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2015 16:13 |
|
| |
אתה מתעלם מהרמב"ם שסובר שגיירום קודם הנישואין, אלא שערפה סופה הוכיח עליה שלא לקחה ברצינות.
ולגבי סעיף 3, זו גם ההלכה שלנו, אלא שלכתחלה לא מקבלים, אבל גרות כזו בודאי חלה. וגם לא ברור מדוע נחשבת רות כגרה מסיבה חיצונית, היא דבקה בחמותה ובאלהיה. ולענין דיעבד, אפילו אם אין 'כוונתה לחסות תחת ה', אלא שרוצה להתחתן עם גבר חתיך פלוני, ולשם כך מוכנה לקבל עליה את כל המצוות (כולל המצוה להאמין), הגירות חלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2015 01:49 |
|
| |
רחמי על מנהל משנה שצריך לעבוד כל כך הרבה מאז שאתם יודעים מי הגיע.
ישיבישער, לפי לשון המגילה עצמה אין שום תיאור של גיור הנשים המואביות, התיאור היחיד המקביל לגיור הוא מעבר רות לעם וא-לוהי חמותה. (לכאורה הגיור היה לאומי ודתי כאחד, וכן הוא בימינו (נכון?))
אמנם יתכן בהחלט שקרו עוד דברים מחוץ למגילה, נוכל לדמיין את מחלון וכליון מעמידים את נשותיהם בפני ב"ד חשוב של מו"צים מחמירים הבוחנים אותן ביהדות (דרכן של בנות ישראל לילך לבתי טרטיאות? כ/ל) אבל השאלה למה כותב המגילה לא טרח להזכיר זאת ולו ברמז.
3 א, אתה צודק. 3 ב, שוויגער אהובה נקראת לשמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2015 02:08 |
|
| |
בסוף רות ואלה תולדות פרץ רשימה מקוצרת של יחס דויד בדילוג מנחשון בן עמינדב שהיה מיוצאי מצרים (ובשנה 2 היה נשיא) עד מעט לפני דויד
כמו כן בכוהנים אין מידע בין פינחס לעלי עד שהרמב"ם כתב שעלי קיבל מפינחס. (ראה בעניין השומרוים...).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2015 12:04 |
|
| |
כמה אקטואלי היום צמד השמות רות-דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2015 12:22 |
|
| |
בערל, מה שאתה מנסה לטעון הוא שהמסורת העברית מתחילה שנים-שלושה דורות לפני תקופת המלוכה. האם גם בדה"י זה כך? ככל הידוע לי לא. אשר לפנחס, יש רשימה מפורטת של צאצאי פנחס בתקופת השופטים אבל אין אזכור שהם שירתו ככה"ג, וחז"ל האמינו שפנחס היה כה"ג לאורך כל תקופת השופטים.
ישיבישער, השאלה האמיתית היא בהנחה ונגלה שאכן ההלכה המקובלת בתקופת רות היתה שונה מבימינו. האם זה ישנה? הרי את ההלכה שלנו פסקנו ע"ס קריטוריונים מקובלים ונכבדים. (ואפילו הלכות שמקורן בנבואה כמו יחזקאל אינן משנות, כי לא בשמים היא. אלא שכאן עולה שאלה אחרת - למה ה' קבע אותן)
בחג קראתי בספרו של הרב ענבל שמצטט את הרב דסלר הטוען כי זה אכן לא משנה.
אמנם מצד שני, בגמ' נראה שהיא מסתמכת על דיוקים מהנ"ך כדי לפסוק הלכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2015 21:41 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | |
ישיבישער, לפי לשון המגילה עצמה אין שום תיאור של גיור הנשים המואביות, התיאור היחיד המקביל לגיור הוא מעבר רות לעם וא-לוהי חמותה. (לכאורה הגיור היה לאומי ודתי כאחד, וכן הוא בימינו (נכון?))
אמנם יתכן בהחלט שקרו עוד דברים מחוץ למגילה, נוכל לדמיין את מחלון וכליון מעמידים את נשותיהם בפני ב"ד חשוב של מו"צים מחמירים הבוחנים אותן ביהדות (דרכן של בנות ישראל לילך לבתי טרטיאות? כ/ל) אבל השאלה למה כותב המגילה לא טרח להזכיר זאת ולו ברמז.
3 א, אתה צודק. 3 ב, שוויגער אהובה נקראת לשמה? |
|
כשאשה מחליטה להתחתן עם גבר יהודי, לפי השיטה הפטריארכלית היא נעשית יהודית באופן אוטומטי, היא מקבלת על עצמה לא רק את ההשקפה והמצוות של בעלה, אלא גם את הגחמות שלו. רק כשהתרועעה השיטה הזו הצריכו את האשה לקבל מצוות בפני ב"ד. ואין צורך להזכיר זאת כי זה מובן מאליו.
לגבי 3 ב, לא שמעתי מימי טיעון הלכתי שרצון לחסות בצל כנפיו של אדם אהוב ונערץ נחשב שלא לשמה, רק מי שנותן עיניו באשה או להיפך נחשב לא לשם שמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2015 21:43 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | בערל, מה שאתה מנסה לטעון הוא שהמסורת העברית מתחילה שנים-שלושה דורות לפני תקופת המלוכה. האם גם בדה"י זה כך? ככל הידוע לי לא. אשר לפנחס, יש רשימה מפורטת של צאצאי פנחס בתקופת השופטים אבל אין אזכור שהם שירתו ככה"ג, וחז"ל האמינו שפנחס היה כה"ג לאורך כל תקופת השופטים.
ישיבישער, השאלה האמיתית היא בהנחה ונגלה שאכן ההלכה המקובלת בתקופת רות היתה שונה מבימינו. האם זה ישנה? הרי את ההלכה שלנו פסקנו ע"ס קריטוריונים מקובלים ונכבדים. (ואפילו הלכות שמקורן בנבואה כמו יחזקאל אינן משנות, כי לא בשמים היא. אלא שכאן עולה שאלה אחרת - למה ה' קבע אותן)
בחג קראתי בספרו של הרב ענבל שמצטט את הרב דסלר הטוען כי זה אכן לא משנה.
אמנם מצד שני, בגמ' נראה שהיא מסתמכת על דיוקים מהנ"ך כדי לפסוק הלכות.
|
|
אולי ניתן לומר, שכשיש הוכחה מהפסוקים או שבעיני חז"ל זה נחשב כהוכחה, צריכים לפסוק כמוהם. אבל כשאולי חשבו אחרת, או שקצת משמע, או שאפשר לומר, וכיוצא בזה, אי אפשר לפסוק הלכה על סמך זה, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ומותר לו להשתעשע שפעם אולי חשבו אחרת.
|
|
|
|
|
