פיסוק בתרגום

דוגמא לכך הוא הטעם הנקרא 'תביר' שפעמים מהווה הפסק גדול ופעמים הפסק חסר משמעות: במדבר כח פסוק יד וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. צריך לפסק על פי הטעמים כך: וְנִסְכֵּיהֶם: חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ, יָיִן. זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. אך בתרגום המובא בתמונה בחרו לפסק כך: וְנִסְכֵּיהֶם, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִת הַהִין, לַכֶּבֶשׂ יָיִן, זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. באופן זה משמעות הפסוק השתנה - המילה "יין" כבר אינו נסוב על כלל הנסכים, אלא רק על הכבש (וכלל לא ברור מדוע יש הפסק פסיק בין ה"רביעית ההין" ל"לכבש").

בטעמים קיסריים אתה ודאי יכול לשים פסיקים.

עע 
לא המצאת את הגלגל  יש הרבה תרגומים ישנים עם פיסוק, אולי ראוי להגיהם.

יש אופציה לשים טעמים גם בתרגום (לעתים רחוקות, כאשר התרגום מוסיף מילים ממש, זה יכול ליצור בעיה).

בחלק מכתבי היד האשכנזים היו טעמים בכל התרגום,וכן בדפוסים הראשונים. . (כמובן שהמעתיקים לא ידעו את כל כללי הטעמים המבוארים בספרים, והיו מעתיקים את הטעם מהעברית לארמית, אפילו במקרים שהתרגום מפרק סמיכויות ונדרש בו פיסוק אחר) האר"י אמר שטעמים אינם שייכים לתרגום, ומאז השמיטו אותם בדפוסים. אבל התימנים לא שמעו על דבריו או שלא חששו להם. הבעיה הגדולה בפיסוק התימני הוא שאין להם מלכים ומשנים ושלישים אפילו בטעמי התורה, וקל וחומר בנגינת התרגום, ולכן הפיסוק שלהם הוא נגד ההקשר פעמים רבות (כמו הפיסוק של קוראים אשכנזים רבים, שמפסיקים בתביד יותר מטיפחא, וקראו בפרשת במדבר "חמשה וארבעים, אלף ושלוש מאות") מוסד הרב קוק העתיקו את הפיסוק התימני ולא פיסקו מדעתם, לא תהיה לך בעיה לפסק לפי הטעמים, אם תדע את הכללים ותשים לב למקרים שמבנה המשפט בארמית שונה (בגלל פירוק סמיכויות וכדומה).

כמובן, בפיסוק מודרני אין צורך לשים פסיק בכל מקום שהטעמים מחייבים בו הפסק, כמו בעשרת הדברות: לא, תרצח.

אברם
די עם השטויות האלה. נוסח המסורה הרבה יותר טוב מהשומרוני, בטח כשדי ברור שהשומרוני הוא תיקון. מתרגומים אפשר להוכיח אם המשמעות שונה, אבל לא מתרגומים.

שטויות? תורה היא וללמוד אנו צריכים!... אגב, לפי אחד האתרים, הנוסח של השומרוני הוא אפילו יותר מוזר:

ונסכיהם חצי ההין יין לפר האחד ושלשית ההין לאיל ורביעת ההין לכבש האחד יין

עכשיו הסתכלתי בוולגטה, וזה ממש בדיחה. כתוב משהו כמו: ונסכי יין, אשר יש לשפוך אותם בשביל קרבן (-בהמה מוקרבת) בודד, יהיו חצי ההין לפר בודד, שליש לאיל ורבע לכבש [התרגום מאוד בערך כי אין לי כוח להשקיע, אבל זה משקף את מה שכתוב מבחינה מילולית]. כלומר המתרגם ידע שהוא צריך להסביר מה זה נסכים, ועשה את זה בהמון מילים, ובתוכם גם כלל את העובדה שמדובר ביין. בנוסף בהמשך הוא כתב את המילה 'הין' רק פעם אחת, האם זה מעיד שהוא גרס רק פעם אחת? ברור שלא. ברור גם שא"א ללמוד מתרגום כזה שום דיוק על מה שהיה כתוב במקור.
בפשיטתא שכאן - http://www.peshitta.org/ -כתוב חמרא בסוף בדיוק כמו בעברית.
בשומרוני שהבאת אפשר לראות מה קורה כשמתקנים. מישהו החליט להעביר את ה'יין' להתחלה, מישהו שהיה בידו נוסח אחד ראה את הנוסח האחר והוסיף 'יין' במקום שאצלו לא היה. המעתיק הבא כבר העתיק 'יין' פעמיים.
אולי הגיע הזמן לבדוק את BHS לפני שסומכים עליו.
אכן תורה היא וללמוד אנו צריכים, אלא שלימוד כולל גם הפעלת שיקול דעת.

אברם 

למה אתה כל הזמן (או רובו) מערב נושאי מדע טהורים כגון נוסח ספר התורה לפני x שנים לנושאים תרבותיים הילכתיים  

זה נותן רושם שהמדע אינו מדע טהור רק עניינים חברתיים

בער
אענה לך במקום אברם, ואפילו אכוון לדבריו.
בירור דבר ה' אינו רק מטרה מדעית, אלא גם (שמא בעיקר) דתית.