ספר החזיונות

אפגהעיטן

העלית נושא מרתק. אבל -

לא פתחת אשכול ראוי לדיון.

נא לא לפתוח עוד אשכולות חדשים. רצונך לפתוח אשכול, כתוב אלי לקבל אישור.

לגבי האשכול הנוכחי, אתה נדרש לעיין קצת ולכתוב:

מהו ספר החזיונות.

איפה אפשר להשיגו ולקראו.

אלו מהדורות היו לו.

מי המחבר.

תוכל לחפש בויקי או באשכולות ישנים.

לאחר שיהיה לך מידע, הוסף אותו, ונוכל לנהל דיון.

אמנם מותר לפתוח אשכול בלי ידע מוקדם, אבל צריך לכל הפחות להתנצל על זה שאתה רק מזכיר כותרת. זה לא הגון כלפי החברים שצריכים לעמול על מה שהיית אמור לעשות בעצמך. אם אינך יודע איך, תמיד מותר להגיד זאת. אבל אין לזרוק כמה מילים ולהסתפק בזה. האם זה ברור?

קרא בבקשה את חוקת הפורום אם עדיין לא עשית זאת, ואם כן, אז קרא שוב.

בהצלחה.

זו הודעת הנהלה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ממימוני
האם לא כתבת בנידון?

   בודאי שכתב, באשכולו על המחבר. 

מכיון שהנושא מעניין מאד, אעשה קצת מהעבודה עבור אפגעהיטן, בתקוה שמיימוני מסכים.
ראשית, ויקי קישור
קיצור תוכן העניינים: ספר החזיונות הוא ספר שכתב ר' חיים ויטאל בו הוא מתאר את חוויותיו המיסטיות.
אני נתקלתי לראשונה בספר כבחור צעיר והוא גרם לי מה שנקרא 'נסיונות באמונה' כי הוא היה נשמע לי, אמממ, לא מאה. אז היתה אבחנתי שבסוד צדיקים מי יעמוד, ובטח הכל רזין דרזין מכבשונו של עתיק יומין.
אפשר לציין שלוש בעיות בספר, ובכך אני גם מצליח לתאר את סגנון הספר כולו כי הבעיות הן כל התוכן של הספר.
1) תיאורים מוזרים שנשמעים כמו הזיות אופיום: הלכתי על קבר פליל נכרי אחד ונתעברה בי נשמתו ולא יכלתי לדבר והגעתי לביתי והשמעתי נהמות ותבעתי את אשתי לתשמיש בכח. וכך הייתי עד שבא אלי האר"י וציוה עלי מיני דברים משונים ונתרפאתי.
ראיתי את נביא ישמעאל ונביא אדום יושבים בשלשלאות ברזל בגיהינום ואמר אחד לשני הנה תם זמן שלטוננו שהוא 1448 שנה ובא שלטון משיח בן דוד שהוא עומד לפנינו(מהזכרון, הספר מלא בדברים כאלה)
2) תיאורים שנשמעים כלוקים במגלומניה ברמה קלינית: "ראיתי אשה בקיאה בטיפות השמן על המים, ואמרה לי: נבהלתי מאד ממה שראיתי בשמן הזה, כי עומד אתה למלוך על כל ישראל בלי שום ספק...".
".......ואעלה לבדי בסולם,ואכנס בפתח העלייה ואראה את השי"ת יושב על הכסא בצד כותל דרומי באמצעו , והוא כדמות עתיק יומין, זקן וזקנו לבנה כשלג, מהודר עד אין תכלית
וצדיקים יושבים שם בקרקע לפניו על גבי מצעות ומרבדים יפים וחדשים, לומדים תורה מפיו....."
"הייתי יכול להשיג יותר מן המלאכים מצד גודל ערך נשמתי ושביאת נשמתי לעולם היתה לצורך גדול בעולם ושלא היה בידו ורשותו לבאר יותר מזה [...] ושאם היה מגלה לי העניין שהייתי כמעט פורח באויר מרוב שמחה על העניין". (ציטוטים שהביא הניק בבא זוטא בבחדרי, ובספר עצמו יש עוד הרבה כאלה)

3) שימוש בחזונות מיסטיים לצורך השמצת יריבים פוליטיים:(עמוד 68) ... כותב כי אמנם פזמוניו של (ר' ישראל ) נג'ארה טובים אך הוא עצמו "פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור" ולפיכך "אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר". הוא ממשיך ומספר כי נג'ארה חילל את השבת, קיים משכב זכור וכן שכב עם גויה ולכן "אסור ליהנות לו ואסור לתת לו כתובה או גט לכתוב וכמעט שראוי לפוסלן". (שוב ציטוט מהנ"ל)
תוך כדי תוכחתו לאנשי העיר מתאר ר' ... את בגידת נשותיהם ומציין את שמות אנשי העיר ששוכבים עם גויות ורובעים גברים, (עמ' 67). השורה הזאת מתייחסת להתגלות של דיבוק צדיק גדול שבאורח פלא תקף את אנשי דמשק, יריבי ר' חיים ויטאל, ובפרט את יריבו רבי יעקב אבועלפיה, מרבני דמשק, שהתברר כאיש רע מאד. במציאות ידוע לנו שהוא התנגד לרח"ו וחזיונותיו.

די לה רינה לא היה צפתי, אם כי ייתכן שבעתיד גם פרשיית "הרב מהצפון" תזכה לאותה הילה מופלאה של דילה רינה שעלה במעלות ודילג בין הרקיעים ושם תפסה אותו הטומאה...

אריאל

איקון ירוק.

לכולם:

נצחוני בני נצחוני.

אני עצמי הייתי נוהג בעבר להשלים אשכולות כפי שעשה אריאל כאן. וכן ראוי. אמנם הבקשה מפותח האשכול במקומה עומדת.

לגבי הספר והמחבר -

נכון שכתבתי עליו, וגילוי נאות מאד הוא להודות שהוא אינו חביב עלי והוא חשוד עלי - בגלל אמונתו והפצתו את קבלת האר"י ובגלל הרושם שהוא עושה דרך חיבורו האוטוביוגרפי.

המהדורה של אשכולי בהוצאת מוסד הרב קוק היא עד כמה שידוע לי מלאה ומדוייקת. יש מהדורה חדשה בעריכת משה פיירשטיין בהוצאת מכון בן צבי, ואני משער שגם היא מדוייקת.

החיבור עושה רושם מוזר ואפילו מזעזע. אריאל כבר הצביע על כמה מן התופעות הראויות לציון. באשכול שפתחתי לפני שנים אחדות אודותיו ציטטתי סיפור שלו כיצד תפס את חמיו הגוסס כדי להשביע אותו שיתגלה אליו ויספר לו על מעמדו בשמים.

אחד החוקרים כבר הצביע על הצורך הפסיכולוגי של המחבר באישורים למעמדו הגבוה.

כמדומה שהדמות המשתקפת מבעד לחיבור אינה עושה רושם של מי שראוי להתגלות אלוקית ולידיעות נשגבות כפי שהוא מתיימר להן. וזו לשון המעטה.

לצערי איני יכול להזדקק לפרשה מרתקת זו בהרחבה. אבל הדבר ראוי, לא רק עקב הסקרנות הטבעית כלפי חיבור כזה וכלפי המחבר הזה הייחודי, אלא בגלל ההשלכות לגבי האמונה המופצת של הקבלה שעוברת כמעט אך ורק דרכו.

קריאה באשכול מעלה לי את התהייה אם הוא שונה מהנביאים (בה' הידיעה).
ההוא שהלך ערום, ההוא שהלך לזונה, ההוא שהיה קצת עילג ולא ידע לדבר, ההם שאמרו שראו את האל בכבודו ובעצמו, שאמרו שהם היחידים שצודקים וכל השאר רשעים מרושעים.
כמובן שאנחנו לא רואים כך את הנביאים, אבל זאת מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא תופסים אותם כמושא לביקורת. את הנביאים אנחנו מקבלים כקדושים, ואנחנו לא מעלים בדעתו לעשות להם פסיכלווגיזציה (זקוק לאישור), ואילו את רח"ו לא מקבלים (כאן בעצכ"ח) באופן הזה.
האם ההבדל המרכזי הוא באמת הגישה הראשונית שלנו?

אתה צודק שאנחנו לא שופטים את הנביאים וכן שופטים אותו. אבל להבדיל ממנו, הנביאים אינם עוסקים בפנטזיות מיסטיות מורכבות (זה התפקיד של האפוקליפטיקנים) ובתיאורים על גדולתם השמימית. הנביאים עוסקים בדרישות מוסריות ודתיות, ואם יש דברים נוספים הם בשוליים. גם כשנביא הולך לזונה הוא עושה זאת כמשל על הקשר בין ישראל לאלוקיו, וגם אם אנשים במקום אמרו שהוא קצת קוקו, הם הבינו שמטרתו לדרוש מהם דברים.
בתחום זה, נמצא ישו באמצע הדרך בין הנביאים לרח"ו, גם הוא עסק ב'תיקון עולם' ופחות בחזונות פנטזיה, אבל ישו הקדיש גם מקום נכבד לביצור מעמדו השמימי.

אריאל
אולי אם נדבר על תופעת הנביאים זה בשוליים, אבל נדמה לי שיש נביאים שאצלם יש הרבה פחות דרישות מעשיות והרבה יותר חזיונות. [קשה לי לעסוק בהשוואה לרח"ו כי לא קראתי את הספר]
ומה תגיד על דניאל?

חכיתי שתביא לי את דניאל..
יש נביאים שעוסקים יותר בחזונות והם הפרוטו אפוקליפטיקנים (יותר נכון פרה אפוקליפטיקנים) הם יחזקאל וזכריה, ועוד יותר מהם דניאל. אבל א. אצל השנים הראשונים עדיין המוקד הוא החברה. ב. אין בעיה לראות את ה' וכל מלאכיו ולא לחזות את העתיד. אצל רח"ו ראיית ה' נתפסת כבעיה כי היא מגיעה במציאות תרבותית שבה לראות את ה' נחשב לשגעון גדלות. ואילו המעשים המוזרים נעשים אצל כל הנביאים לשם העברת מסר.
ג. כמובן שאנו מניחים שהנביאים באמת קיבלו מסרים מה' ורח"ו לא.

לגבי דניאל, אני מבין שאתה נכנע.
לגבי ב', אני לא בטוח שזה לא נחשב כך גם אז. גם אצל רח"ו אני בטוח שהיו אנשים שהיו לוקחים את זה בסבבה (גם מקובלים היום יכולים לומר כל מיני דברים בלי שהציבור יזדעזע). באליטות אולי זה היה נשמע תמוה. בנוסף לזה, בהחלט נראה שראו את הביטחון העצמי שלהם כשיגעון גדלות. נראה שהיה פלורליזם נבואי, והטענות של איזה נביא (ירמיהו למשל) שכולם טועים בהחלט התפרשו כשיגעון גדלות, מה שהוביל ליחס קשה אליו. אני משער שאם ירמיהו היה בא ואומר "לדעתי, ביד מלך בבל תנתן" לא היו לוקחים אותו כל כך קשה. כך נראה גם שמי שטען שמחר בשער שומרון סאה סולת בשקל בביטחון עצמי מוחלט נראה כמגלומן.
לגבי ג', השאלה שלי היא בדיוק כמה הנקודה הזו היא המשפיעה. אולי אפשר לנסות לעשות ניסוי - לקחת איזה למדן חרדי שמעולם לא קרא ספר יחזקאל, להוריד את הציטוטים שבגמרא, להגיד לו שזה ספר חיצוני, לבקש ממנו לקרוא ולשאול בסוף מה דעתו...