לא כולם מתגעגעים לבית השלישי, אבל מבחינת המתגעגעים, הנה גירסת הנצי"ב: "שנאת חינם שבליבם של צדיקים וחסידים ועמלי תורה"
הירהורים נוגים לט' באב
נתאר לעצמנו תמונה מדומיינת: גורם כלשהו – נניח עיתון נחשב, או עסקן חילוני/דתי/חרדי חשוב – מתייצב מול האומה ומטיח האשמות קשות מאין כמותן בגדולי הדור: "אתם, מרנן ורבנן, רבני הדור, אתם ורק אתם, מעכבים את מהלכי בניין הבית השלישי. אתם, ה'גדויילים', אחראים. זה אתם, זה לא אנחנו. לא הציבור."
נקל לשער איזו מהומה היתה פורצת, אל מול 'דברי הכפירה' ו'משפטי הנאצה' הללו. ה'גדויילים'??? לא ייתכן! שקר וכזב! ומה עם פשוטי העם, הרחוקים מתורה וממצוות? והעם שבשדות? ומחללי השבת והחג? וזוללי הנבילות והטריפות? והמשתחווים לצלם ולבצלם? הייתכן?! שומו שמיים!
יהיו אמנם כאלה שינסו להרגיע, באיזכור דברי חז"ל, שדור שלא נבנה בו הבית, כאילו נחרב בימיו. נכון, יכול להיות שהדור כולו אשם. אבל בוודאי לא רק גדולי הדור, פני העדה. לא ייתכן שאשמים רק אותם 'יהודים יפים' שמתהדרים כדרכם של תלמידי חכמים בפראקים מהודרים ומגבעות הומבורג, או בחלאטים ובקישע'ס ושטריימלים וספודיקים, אשכנזים ומזרחיים. מרנן ורבנן, שֹרי התורה, ראשי ישיבות ואדמו"רים, חברי מועצות למיניהן, בלא-בלא-בלא....
התקשורת החרדית בוודאי לא היתה מושכת ידיה מן המהומה. כותרות ענק על 'דיבורי שחץ', ו'אישומים קנטרניים', ועפרא לפומיה, ושר"י, ועוד פנינים נוטפות מור ולבונה, אהבת ישראל מזוקקת.
עקומים בהליכות עולמים
אבל מה לעשות, שכדברים הללו בדיוק היו בפי ראש ישיבת וולוז'ין, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (1817-1893), הלא הוא הנצי"ב, שנודע באהדתו הנלהבת לתנועת חובבי ציון.
וכך כתב בהקדמתו לפירושו לספר בראשית: "...בחֻרבן בית שני, היה [בישראל] 'דור עיקש ופתלתֹל': שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם שבליבם, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך ההפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית."
והדברים אכן מדהימים. נוקבים ויורדים חדרי בטן. "שנאת חינם שבליבם"! אוי לאוזניים. ולמרות שנכתבו דברים נכוחים אלה לפני כ-150 שנה, הם מייצגים להפליא את מצב הדור. הרי זה בדיוק מה שקורה במקומותינו. בדיוק כך: גדולי הדור מאשימים את זולתם שאינם בעלי אותה 'השקופע' (בעברית צחה: השקפה, שהיא מילת קוד להשקפת עולם חרדית בדלנית) – רק בשל היותם בעלי 'השקופע' שונה משלהם – שהם צדוקים ואפיקורסים, לא פחות. "מהרסי הדת", לא פחות. וכל כך למה? – הנה תשובתו החכמה של הנצי"ב: "שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה'." לא כדעתם! כמה נורא. כמה מזעזע. כמה אמיתי.
וכי לא בעינינו ראינו רבנים ולבלרים חרדים, השוללים את התואר רב מתלמידי חכמים ענקיים, רק מפני ש'השקופע' שלהם שונה? וכי לא באןזנינו שמענו רבנים גדולי תורה שמכנים יהודים נקיי כפיים וברי לבב, בתארים כגון אפיקורסים ורפורמים (ובעיניי אותם גדפנים זוהי החריפה שבקללות)?
האם לא שמענו נתזי שנאה מפי 'חכם' שהועמד בראש מפלגת ש"ס החרדית-ספרדית, אשר הלעיז כלפי ציבור שומרי מצוות שאינם מאנשי שלומו: "בוחרי הבית היהודי הם עמלק ויילכו לגהינום"?
כלום שכחנו כיצד רבנים נחשבים מחלקים זה לזה תארים מכפישים משפילים בנוסח: זקן ממרא? מחבלים ושויינאים? ותלמידיהם מיידים מעת לעת גביעי לבניה ו'סטנדרים' זה בפרצופו של זה?
האם לא נתקלנו בספרים שמהדורתם הראשונה הביאה פנינים מחוכמתו של הרב הראשי הראשון אברהם יצחק קוק, ה'צייוני', אך שמו ודבריו הושמטו במהדורות הבאות, רק בשל ענייני 'השקופע' נלוזה? (כאן יש לומר שהרב שלום יוסף אלישיב, כפה על המצנזרים להדפיס את הספרים מחדש, עם כל הטקסטים שצונזרו).
האם לא שמענו על אדמו"רים קנאים לבית סטמאר ומונקאטש בהונגריה וראש ישיבת ברנוביץ בפולין הרב אלחנן וסרמן, שטענו שהציונות – הכללית והדתית – הינה "העמלק של דורנו," ואגב כך מנעו מצאן מרעיתם בימי השואה הנוראה להציל עצמם ולברוח ארצה, וסופם שעלו השמיימה דרך ארובות אושוויץ?
והרשימה ארוכה. הליטאים מזלזלים בתורתם של חכמים ספרדיים, ושל תלמידי חכמים 'מיזרוחניקים', מתוך יוהרה מנופחת הגורסת שרק להם מונופול על תורת אמת; ו'גדויילים' אחרים מאמינים שחוג מסויים בעם ישראל מצוי בכלל מחוץ לגדרותיו של כרם ישראל, והינו רק "הכי קרוב ליהדות", ולראייה: "הם הרי אינם ישנים בסוכה!"... איום ונורא.
חישוב מסלול מחדש
אלה בזים ל'תורה הספרדית'; אלה מגחכים על 'הפילפולים והבילבולים' של האשכנזים; ואלה רומסים ברגליהם את תורתם ופסיקתם של כל מי שאינו מאנשי שלומם. וכבודה של התורה מתגולל כדומן על פני השדה. וכך מקיימים כולם בצוותא ובהידור רב, את תיאורו המצמית של הנצי"ב: "מפני שנאת חינם שבליבם, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס". (האמת חייבת להיאמר, שהיחידים שאינם בזים לתורתם של תלמידי חכמים שאינם מאנ"ש, ואינם מחרימים תורתו של חוג כלשהו, הם דווקא 'המיזרוחניקים' שלעולם לא יסלקו את כתביהם אפילו של גדולי מחרפיהם, ממש כך, ויתייחסו ביראת כבוד, לעיתים עד כדי התבטלות, לבעלי כל הכיפות, כל המגבעות, כל השטריימלים וכל המצנפות; אולי מפני שהחב'רה האלה פשוט אינם יודעים לשנוא מפני שלא לימדו אותם מקצוע זה בבתי המדרש שלהם).
וכך מידרדר הדור – בעטייה של ההנהגה הרבנית, על פי הנצי"ב, "לכל הרעות שבעולם." עכשיו מובן לגמרי מדוע מתעכב בניין הבית השלישי.
הפתרון לשנאת חינם מונח מאז החורבן בהישג יד, ושמו – אהבת חינם. כפי שהיטיב לנסח מרן הראי"ה: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ג' שכ"ד). אילו זכינו היו מאורי הדור מכל החוגים מחשבים מסלול חדש בג'י.פי.אס. הרוחני שלהם, מקבלים את האמת ממי שאמרה, ומקיימים את צו הנביא "והאמת והשלום אהבו," והכל היה נראה ונשמע אחרת. אילו... (מקור: חדשות אב"ע)
