ענית בעצמך.
ייתכן גם שמה שבמעבדה קוראים לו 'אין' לענייננו, נחשב ל'יש' כאשר מדברים על אלרגיה חריפה

1. צריך להבהיר שבהלכה מבואר שאם אדם (רגיל או טבח - תלוי בשיטות) טעם את התבשיל ולא ניכר בו טעם האיסור - התבשיל מותר.
זאת אומרת שהדברים אכן תלויים ב'טעם'.

עוד ניתן ללמוד מהנ"ל, שיש מקום גדול בעיקרון לומר שבכלים של זמנינו בעלי דחיסת חומר גבוהה אין דיני 'בליעות'.
הדברים ידועים בתור תאוריה אלא שפוסקי זמנינו לא מעוניינים להכניס אותם להלכה ולמעשה בגלל סיבות שונות, יפה כתב הרב מיימוני שאם יישכחו דיני בליעות, יכולים להיגרם מכשולות.
אוסיף רק סיפור קטן, סיפר לי מישהו שהיה מקורב לר' יהודה שפירא, שפעם הוא שאל אותו שאלה חמורה של שעת הדחק בעניינים אלו, והתיר לו. כאשר לחץ אותו השואל להבין את סיבות ההיתר, הודה הרב בסוד שהוא צירף גם את הסברא הזו.

2. ברור שעניין 'ביטול' אינו בגלל שהחומר אינו קיים אלא סוג של יחס מעשי כאילו המאכל הנמצא כאן הוא מהסוג המבטל.

אני מעוניין להתפאר בדוגמא שנתתי לזה פעם, ולדעתי היא נאה מאוד להסביר את העניין, ובכלל את הייחס לדיני התורה (אולי אחרים קדמוני):

אדם שאינו אוכל בשר מסיבות מוסריות כיון שהוא רואה בזה עוולה. כולנו נבין שאם יהיה מאכל שעיקרו אינו בשר אלא רק נפלה בו בטעות חתיכה קטנה, הוא יאכל את המאכל ולא יאמר שיש כאן עוולה מוסרית, כי זה לא 'בשר'.

יש שירגישו תחושה זו כאשר רוב המאכל אינו בשר, יש שיצטרכו פי שישים או פי מאתיים...

אין ספק שאם אדם כזה יראה שנפל גרגיר בשר בגודל נמלה לתוך סיר ענק - ימנע מאכילת התבשיל בעבור זה, הוא ייחשב בעינינו לשוטה, אלא אם הוא כל כך סולד ומשקץ אכילת בשר, עד כדי שהוא מעוניין להתרחק מכל בדל של קרבה ושייכות לזה. כמו בעבודה זרה אצלנו...

>מחקר בן זמננו במעבדה לכימיה (אוניברסיטת בר אילן) הוכיח שבסיר נירוסטה חלק לא נשאר מאומה מחומר הבישול הקודם<

אשכול ישן

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2889433&forum_id=1364

וראו בספרו של נדב שנרב, קרן זוית, לפרשת מטות אאל"ט

ועוד רעיון, קצת יותר ריאלי לדעתי – הילדה אכלה משהו חלבי של ממש – או מטעות שלה, או שמישהו מהמשפחה נתן לה בטעות, ומטבע האדם לנסות לייפות את המציאות ("השארתי את הילד באוטו, אבל זה היה בקושי לדקה" וכדומה)

ובכן, בענייני תנורים יש לשאול את עקרות הבית. 
ואנוכי אומרת שלא כתוב בשום מקום שהתנור היה נקי. כל אחת יודעת איך נראה תנור חלבי אחרי שחיממו בו, למשל, פיצה. ואם שמו בייגלה לחימום באותה תבנית, אוטומטית שאריות הגבינה הצהובה נדבקות אליו. 

גם השערתו של העברי יכולה להיות נכונה. 

ומה שעוד מוזר בסיפור הזה, זה שעבר זמן מאכילת הבייגלה עד לעילפון.
למיטב ידיעתי - אלרגיה ברמה של שוק אנפילקטי, מתפתחת מיד עם החשיפה לאלרגן - ולא אחרי כמה דקות/שעות. 

משפט המפתח הוא : אין כל מפלט. מאמר מעניין

https://yahalam.wordpress.com/2013/01/14/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93/

לדעתי אפשר לבסס היתר הלכתי מובהק (להבדיל מעצם הידיעה שעפ"י המדע אינו בולע שלא ידוע לי על גמרא שמתירה בגלל זה במפורש) וזאת בהתבסס על שלשת המקורות הבאים.

א. גמ' חולין (קיא:) בתרגום חופשי. דגים שהתבשלו בסיר בשרי האם מותר לאוכלם עם כותח (תבשיל חלבי)? רב אמר אסור נותן טעם הוא ושמואל אמר מותר, ... ודברי רב נלמדו מפיו לא בפירוש אלא מתוך מעשה, שרב הכינו לו תרופה בסיר, ולאחר זמן הביאו לו אוכל שהתבשל באותו סיר ורב אמר שיש בזה טעם של התרופה.

ב. שו"ע (יו"ד סימן צ"ב  סעיף א') כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח, טועם הגוי הקדירה. אם אמר שיש בה טעם בשר, אסורה. ואם לאו, מותרת אפילו בפחות מששים. (ואף שכתב הרמ"א שהאידנא לא סמכינן העכו"ם, כבר כתב הש"ך (צ"ח ס"ק ה') שעל יהודי סומכים)

ג. המושג הידוע של "חזקה"

ממקור א' מבואר שאפשר לסמוך מפעם אחת של טעימה על כל המקרים בעולם (שהרי רב רק טעם פעם אחת ואסרנו בגלל זה תמיד את אכילת התבשיל שהתבשל בסיר בשרי עם חלב.
ממקור ב' מבואר שאפשר לסמוך על טעימה גם לקולא ואין צריך ששים.

א"כ מספיק שפעם אחת יטעם אדם אנין טעם \ מומחה לטעם \ שף (מה מהם שנקרא "קפילא" בלשון התלמוד) תבשיל שהתבשל בסיר נירוסטה שבישלו בו קודם לכן בשר ויגיד אם יש בו מטעם הבשר. והרי התרנו סיר נירוסטה לעולם.
ואם יבא הטוען ויטען שלא דיבר רב (ממקור א') אלא לאיסור כי אם פעם אחת יש טעם אסור אז יש לאסור תמיד אבל להתיר אי אפשר להתיר על כולם כי לא כל התבשילים שווים. אגיד לו כי אם כן לא נצטרך אלא ששלש פעמים יאכל אותו "קפילא" מהתבשיל ויתיר את הנירוסטה לעולם מדין חזקה. (כמו ב"לא כל הכוחות שווים" בהלכות נדה)
ומ"מ לא הגעתי להוראה ואני רק מעלה את זה לדיון בפני חברי הפורום.

חז"ל קבעו הלכות לפי המציאות של זמנם. גם כלי מתכת רגילים בולעים היום פחות כי הם מיוצרים בטכניקות אחרות ולכן דחוסים יותר. אבל חז"ל דיברו על המציאות של זמנם. מצד שני, גם הם נהגו לקבוע הלכות בהכללות (לא פלוג), וראה לדוגמא חולין צז ע"ב: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט ... דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט לפיכך ייתכן לומר שאין לחלק בין כלי מתכת שלהם ושלנו,וכיון שיש כלי מתכת שבולעים כדי לתת טעם כל הכלים אסורים בלי הכשרה. (ברור לי שלחכמי כל דור יש כוח להכריע מדעתם בדברים כאלו, שעל דעת כן ניתנה תורה לישראל, אבל לעתים נראה שהם עצמםן אינם סוברים כך...) לגבי האלרגיה:"וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות ". לפיכך אם הבריות אינן מרגישות את הטעם של האיסור שוב אין הקב"ה אוסר עליהם. אלא שבגלל לא פלוג וכיוצא בזה נשתכח הדבר מן הבריות ולכן הם שואלים למה לא יהא אסור כל זמן שיש משהו.