סיפור גן העדן - היסטורי או מיתולוגי?

ילד אחד חזר הביתה מהחיידר וקרא "אמא, אני רוצה שאבא יקח אותנו לגן עדן." האם המזועזעת גילתה שהילד למד בחיידר על גן עדן, מקום נחמד עם עצים יפים, ורצה לבקר שם.
סיפור זה, שקראתי במגזין קטיפה, מעורר מחשבות על התפתחות מושג גן העדן במהלך הדורות, אבל אני רציתי לדבר על הנושא שהועלה שם - סיפורי בראשית כהיסטוריים או לא.

כבר העירו כאן על כך שספר בראשית מציק לעצכ"חניק המצוי (ומפחד ההנהלה האוסרת לשאת את שם עצכ"ח לשווא אקרא לו להלן 'העגבניה'). האמת היא, והעיר על כך קויפמן, שמה שמציק באמת הוא סיפורי הראשית (בראשית א-יא) כאן נפגוש את בני האלוהים, את הנחש המדבר, את הא-ל המהלך בגן, את גן החיות של נח וכו'.
בחקרי את הסיפורים הללו ראיתי כך: בראשית א' הוא א-מיתולוגי. ניתן לומר שהוא מה שהיה יוצא אם היו נותנים לאריסטו לכתוב עלילת בריאה. ואכן הפילוסופים ההלניסטים הקדומים כינו אותו 'עיון פילוסופי' והפליגו במעלתו על המיתולוגיות שלהם.
בראשית ב', שאינו עוסק בבריאת העולם כי אם בבריאת האדם, הוא הרבה יותר אגדי. שם מתוארת יצירת האשה מהצלע וכו', אבל זה עדיין נסלח.
התיאורים מד' ועד י"א כתובים בסגנון היסטורי לחלוטין. היו בני אדם, נלחמו, הרגו, התחתנו, מתו. הכל מובן והגיוני.
אבל תיאור גן העדן והחטא כתובים בצורה הכי מיתולוגית שאפשר. עם חיות מדברות, עצים עם סגולות קסומות, א-ל שנשמע כמו סבא זקן, גם אם נורא הוד. כל המקצב הוא מיתי.
וכאן ראוי לציין שבראשית ב', השני בדרגת אגדיותו, הוא הקדמה לבראשית ג'.
אם כן, זוהי למעשה ההוכחה שהתורה אכן התכוונה ליצור כאן אגדה ולא סיפור היסטורי. וכדברי פירש הרמב"ם, נשיא השיטה האלגורית בסיפור גן העדן. בדרכו הלכו חכמים רבים, לאו דוקא רציונליסטים, שפירשו כל אחד לפי דרכו מהו המסר שבאה התורה להעביר באגדה/משל זה.
לעומתו ניצב הרמב"ן, שמעולם לא נרתע מקצת מיסטיקה ולעומת זאת הקפיד תמיד לחתור לפשוטו של מקרא (ולכן הוא אהוב עלי) ופירש שסיפור גן העדן הוא היסטורי לחלוטין. הוכחתו העיקרית היא שגן העדן מזוהה עם ארצות ידועות בעולם הריאלי.
לטענתו התקיים גן עדן בנקודה כלשהי במזרח, בסביבות הודו.
יש להשיב על טענתו שאגדות נוטות למקם את עצמן באזורים גיאוגרפיים אמיתיים, כדי להחדיר את הסיפור ללב השומעים. וסימן הזיהוי הוא האם המיקום הגיאוגרפי הגיוני. במקרה שלנו המיקום הגיאוגרפי מוזר למדי ולא ניתן למצוא את גן עדן על פיו. - הנהר נחלק לארבעה נהרות הנמצאים באזורים שונים לחלוטין. כל המיקומים בכל הסיפור הם 'מקדם', גן עדן נמצא 'בעדן מקדם', בין האדם לגן עדן מוצבים הכרובים 'מקדם לגן עדן' וקין יושב 'בארץ נוד קדמת עדן'.
גם בדרכו הלכו חכמים. אבל החל מהמאה ה19 תפסה שיטת הרמב"ם תאוצה בקרב האורתודוכסים הליברלים, בשכלול נוסף (קאסוטו ועוד) - הסיפור היה אגדה שסופרה בקרב בני ישראל והתורה השתמשה בה כאלגוריה דתית.
פשר מעניין שנתנו חוקרים לאותה אגדה הוא שהיא מהווה זכרון היסטורי למהפכה החקלאית, לטענתם, בשלהי עידן הקרח היה המזרח הקדום גן טרופי ענק מכוסה טחב, והאדם השיג את מזונו בקלות ע"י ליקוט. הפשרת הקרח החריבה את הגן והכריחה את האדם לרדת מההרים ולעבד את האדמה. בזכרונו נותרה הדעת - הטכנולוגיה, כדבר שהרס את חייו המאושרים וחסרי הדאגות. אמנם בתורה מתואר כבר אדם הראשון קודם החטא כחקלאי - תפקידו הוא 'לעבדה ולשמרה' כך שפירוש זה די מפוקפק בעיני.
עכ"פ, אשמח לשמוע את דעתכם בנושא זה.

היסטורי ברמה הפסיכולוגית

ארבע הנהרות הם כל אזור הסהר הפורה שהוא כל איזור היישוב למקבלי התורה

והוא סיפור התבגרות הילד הוא בגן עדן והמבוגר הוא עצמאי ובדעת

אריאל
כמובן לא התכוונתי לעצם הנידון אם יכול להיות דברי אגדה בתורה או אם הסגנון מוכיח על זה,
אלא על התיאוריות השונות, כולל איפה זה, או איפה זה היה וכולי.

אריאל

איקון ירוק על הצגת הנושא הנאה. (רק שהייתי מעדיף תפוז על פני עגבניה ככינוי לעצכחניק או מוטב, אתרוג, שמסמל שלמות המעשה והמחשבה, ותפוס לשון אחרון).


לגבי האפשרויות הפרשניות, לצערי אין לי מה להוסיף. הסיפור כצורתו מעורר קשיים ואיני מבין איך אפשר להבינו כפשט היסטורי ואני נאלץ לקראו כקויפמן ושד"ל (כלומר סיפור שנועד להנחיל רעיונות ומספק עיבוד למסורת מוכרת בעם) ולא כהיסטוריה. ומכאן אנו למדים שאין התורה רק עובדות. ומכאן אנו נחשפים לשאלה ששאלוני כמה פעמים בעבר ועוד ישאלו: אז שמא הכל לא נכון? והתשובה: יש דברים שהם כהויתם עד שיתברר אחרת. ועל מנת כן ניתנה תורה.

לגבי הרמב"ן, הרשו לי לחלוק. איני אוהבו ואין הוא מחפש פשט אלא מפרש לפי הנחותיו הקבליות (וקבלה זה לא מיסטיקה במובן המדוייק של המילה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרמב"ן מפרש כי הדברים כפולים - יש רובד קבלי, אך הדברים קרו גם כפשוטם.