סגולה לבנים

ההסבר שלי הוא שזו היתה האמונה הרווחת בסביבתם של האבות, שבמקרה כזה נחשבים במידה מסוימת ילדי השפחה לילדי הגבירה. ואולי האמינו העברים הקדומים גם שפתיחת השער השמימי להולדת ילדים במשפחה תגרום גם לגבירה עצמה ללדת.
אנחנו, בכל אופן, לא צריכים להאמין בזה.

ההסבר ה'סגולי' שהבאת מחז''ל לא ברור. וכי אם אדם יחליט להכות את ראשו בקיר הוא יזכה לבנים? ושמא המעלה כאן היא בצדקה הניתנת לשפחה, שהופכת משפחה עלובה לאשת אברם.

מי אמר שזה עובד?
אכן שרה ורחל חשבו כך, אבל אני לא הייתי לוקח אותן כרופאות פוריות; יש היום ידע יותר טוב משהיה להן.
כמובן שייתכן שזה עובד. אין לי מושג. פשוט קודם צריך לבדוק אם משהו עובד ורק אז לשאול למה.
פעם שמעתי מהרב מדן טענה שבאמת עצם זה שיש ילדים משנה את האיזון ההורמונלי ועוזר. לא נראה לי שהוא בדק את זה, אבל אולי כן. בכל אופן, כיוון שהן האמינו בזה, הרי שהיה לזה כנראה לפחות אפקט פלצבו.

תוקן על ידי יש3 ב- 23/10/2015 12:41:28

לא הייתי הולך על כיוון של אמונה רווחת, וגם לא על פלצבו,  צריך לזכור, זה כתוב בספר הספרים, ע"י מי שברא את העולם, היה צריך להיות אזכור כל שהוא על כך שזה לא רפואה אלא אמונה. זהו ספר נצחי שכתוב ביד האלוקים, לא מתאים שאמונה טפילה תתפוס בו פסוק שלם.

הכיוון של הרב מדן, הוא מעניין, ואף נכון, אאל"ט הוכח מחקרית, שההורמונים של הזקנה לא משתחררים ופועלים בהתאם לפעילות האדם, כך שלמשל אשה שאימצה בגיל 60 ילד קטן תוכל לטפל בו כמו שצריך בלי עזרה ובלי זיקנה.

אני חשבתי כיוון דומה, הרי מה שגורם בעצם למחזור, ולשאר הפעולות הנצרכות למהלך תקין של ילודה זה בעצם הורמונים, יכול להיות ששרה ידעה שאם היא תקנא מאד בהגר, זה יתמרץ אצלה את התהליך של ההורמונים.

למה בורא עולם צריך לכתוב ספר מדע פופולרי?
האמונה הטפלה לא מובאת כדי לומר שהיא עובדת אלא כדי לומר ששרה האמינה שהיא עובדת. 

לא בקטע של ספר מדע, יותר בקטע של הוראה.  הוא בא ללמד משהו, (לא משנה מה) למה שיעשה זאת עם דברים לא נכונים? 

מעבר לזאת, אני לא חושב שאברהם ושרה היו כל כך תמימים שהאמינו בדברים חסרי היגיון לחלוטין.  אברהם היה מלך באותה תקופה, הוא היה אחד מהאנשים החכמים באותו דור.

זאת ועוד, אם רחל רואה שזה לא עוזר, למה היא רוצה לעשות את זה גם? 

א. האמונה בכלל לא מוזכרת. מוזכר שמישהו הציע כיוון פעולה מסוים על מנת להשיג מטרה מסוימת. כנראה שההצעה הייתה סבירה הן בעיני מי שהציעו לו והן בעיני מקבלי התורה. האמונה, שכאמור לא נזכרת בפסוקים, כנראה הייתה אצלם.
ב. לא כתוב בתורה שאברם היה מלך באותה תקופה. קשה מאוד לראות שיש לו איזושהי טריטוריה או נתינים.
ג. לא מדובר בדברים חסרי היגיון לחלוטין אלא בפרקטיקה רפואית מקובלת באותו זמן. הם האמינו במה שכולם האמינו. אם אינך יודע, אז אגלה לך שלא היו באותה תקופה מחקרים קליניים.
ד. מלך לא חייב להיות חכם (אולי אתה צריך הוכחה מספר הספרים לכל דבר, אז יש שם מלך כסיל).
ה. בשום מקום בתורה לא כתוב שאברהם היה חכם.
ו. איפה רחל ראתה שזה לא עוזר?
ז. היומרה של אנשים להגיד לאלוקים איך הוא אמור לכתוב מפתיעה אותי לפעמים.
ח. כאמור, זה נחמד לחשוב על כיוונים איך זה עובד, אבל קודם כל צריך לבדוק אם זה עובד.

עומד בפרץ

הבה נדייק: השאלה "האם הכנסת צרה הביתה מועילה לפריון" זו שאלה רפואית. מדעית. ועונים עליה בכלים מדעיים.

לי כמובן אין כלים כאלו כי איני רופא. ניתן לבקש ממואדיב שישאל את ד"ר מואדיבה.

עם זאת, כמדומני שאני יודע מספיק כדי לקבוע שלא אמורה להיות השפעה כזו אלא במישור הפסיכולוגי. יתכן שאשה חשה מאויימת, באופן טבעי, בידי הצרה החדשה, ולכן מנגנוני הפריון שלה יפעלו טוב יותר.

אני מרשה לעצמי לנחש שלרופאים אין כלים או נתונים לענות על אפשרות כזו. מחקרים בשאלה זו אני משער שלא היו. מנגנון פיזיולוגי שמקשר בין הפסיכולוגיה של האשה לבין יכולת הפריון שלה עד כמה שידוע לי לא זוהה, אך ראו בהמשך.

אפשרות הסבר אחרת היא שהאשה המכניסה צרה לביתה גורמת לעצמה צער ומעמידה את עצמה בנסיונות. נסיון כעס, נסיון קנאה. אולי היא גם עושה חסד, כיון שהיא מעניקה לבעלה אפשרות להוליד ילד אם גם לא ממנה. עמידה בנסיונות אמורה להעניק נקודות זכות (כמו קארמה חיובית) ולכן היא מסייעת להיפקד.

הפרשנות הזו אינה חביבה עלי, ואיני סבור שכך ה' ברא את העולם שיתנהל. (להזכיר נשכחות: הרעיון שאדם יחפש נסיונות וישפר את הקארמה שלו מופיע כבסיס לסרט היפה אך מבחינה זו המזיק "אושפיזין").

מסתבר יותר שהגישה הזו של הכנסת צרה היתה רווחת בתרבות שבה חיו אברהם ושרה. וקצת ביטוי לאופן שבו האשה הרשמית מכניסה פילגש לבעלה או משייכת לעצמה את הולד שיהיה לה ניתן למצוא, אם איני טועה, בחוקי חמורבי, וכבר הוזכר הדבר במחקרי מקרא והיסטוריה. אבל לצערי מעבר לזכרון כללי כזה אין בידי כרגע.

עד כאן מה שמוכר לי מתחום המדע.

אבל אני מעשה יודע. מעשה ויותר מאחד על נשים שהתייאשו מללדת, מסיבות רפואיות, ולכן אימצו ילד. ואז... זמן מה מאוחר יותר, הם נפקדו!

דוגמא לדבר מופיעה בספר היפה "עריסת הבמבוק". כידוע, גיבורי הספר וכותביו, פרופסור אמריקני ואשתו, החליטו לאמץ תינוקת סינית ואחר כך לגייר אותה - הם מצאו אותה ברכבת. לא היו להם ילדים ולפי הנרמז בסיפור, הם לא הצליחו להיפקד ואולי לא יכלו להיפקד במשך שנים. זמן מה לאחר האימוץ והגיור האורתודוכסי, ושינוי אורחות החיים בבית, הם נפקדו והיו להם כמה וכמה ילדים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לידת ילד אחרי אימוץ, מוסברת ברגיעה שמגיעה לאם. (ואולי לשני ההורים). 

אין חולק שלחץ נפשי כבד עלול לפגוע בפעילות ההורמונלית. באופן אבסורדי, ככל שאשה לחוצה יותר להרות - היא מפחיתה את סיכוייה לכך. (לא מדובר בפסבדו-רפואה. דברים ברוח זו נכתבים גם באתרי קופות החולים ורופאים קונבנציונליים). 

ברגע שמאמצים ילד, ומשלימים עם המציאות, נכנסים לאיזשהו רוגע - ובעקבותיו הסיכוי להריון משתפר. 

לפי מה שאני מוצא ברשת, שיעור ההריונות אצל בעלי בעיות פוריות אחרי או ללא אימוץ הוא זהה.
אומנם, לא מצאתי את המקור של הנתונים הללו. אם למישהו ש נתונים או מחקר, אשמח אם הוא ילנקק.

איני יודע מהיכן נלקח הרעיון שהאמהות בקשו סגולה. פשוטו של מקרא הוא שרחם השפחה עומד לרשות הגבירה. ברצותה היא מציעה אותו לבעלה, וילדים שנולדים הם ילדי הגבירה. הנה מה שאמרה רחל כשבלהה ילדה את דן: "דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן".