בתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים בנוסח הירושלמי (יומא ה,ב) מצאנו:
"... ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן".
ייתכן שמה שהתפלל רק על אנשי השרון, ולא התפלל גם על אנשי הגולה, שגם בתיהם היו בסכנת התמוטטות, (ראה תענית כב,ב: "תניא נמי הכי: שנה שגשמיה מרובין, אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד: תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם"), מפני שבתי "אנשי השרון" היו בסכנת התמוטטות תמידית, ולא רק כאשר הגשמים היו מרובין, כסכנת אנשי הגולה.
משנה (סוטה ח,ג, דף מג,א) מצאנו: "... רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר /מעורכי המלחמה/". התלמוד הירושלמי (סוטה ח,ז) מקשר בין ההלכה ש"הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר", ותפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים על אנשי השרון: "... רבי אלעזר אומר אף אנשי השרון לא היו חוזרין, שהן מתחדשין פעמים בשבוע, אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכיפורים, שלא ייעשו בתיהן קבריהן".
מספר סיבות ניתנו להתמוטטות הבתים בשרון:
לדברי רש"י (על המשנה בסוטה): "אף הבונה בית לבינים בשרון - מקום הוא ששמו שרון, ואין הקרקע יפה ללבינים ולא הוי דבר קיימא, שפעמיים צריך לחדשה בשבע שנים".
לדברי ה"פני משה" (על הירושלמי, יומא ה,ב) בד"ה ועל אנשי השרון: "שדרים בין ההרים ובעומק", ובד"ה "שלא יעשו בתיהם קבריהם" הוא מפרש: "מחמת רוב גשמים ושלא יהו טובעין בתיהם".
על דבריו "שדרים בין ההרים ובעומק", יש להעיר, שבימינו חבל הארץ ששמו "שרון", שוכן לאורך חוף הים במרכז המדינה, והוא רחוק מהרים.
לדברי ה"קרבן העדה" (על הירושלמי, שם) בד"ה אנשי השרון: "שיושבים במישור והגשמים סותרים בתיהם, ויש מפרשים שאין הקרקע ששמו שרון יפה ללבנים, וצריך לחדש פעמיים בשבוע והתפלל שלא יפלו בתיהם פתאום",כנראה שמקורו לפירוש ה"ויש מפרשים", הוא פירש"י שהובא לעיל בהע' זו).
בפירוש "מתנות כהונה" על ה"ויקרא רבה" (אחרי מות פרשה כ) כתב בד"ה אחינו שבשרון: "פירש הערוך מקום יש בארץ ישראל והיה בעמק ובחול, ולפרקים היה בא רוח חזק והיה מהפך החול עליהם ועל בתיהם ומתו שם", ולפנינו בערוך ערך "שרון" אינו.
