קין והבל

כמו שכתבתי במק"א - אדם הראשון היה בונה עיר, ועל זה נצטווה "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", שזהו מעשה העיר. ולכן, כבר ביום הראשון נאמר "עלו למיטה שניים וירדו ארבעה" - שמאדם אחד - נולדו שניים. וברגע שיש שניים, האמורים "למלא" עיר - הרי שיש חלוקת תפקידים. 

וחלוקת התפקידים היא - קין "קניתי איש את ה'" - ה"איש" שבו הוא העיקר, ולכן גם "קניתי איש את ה'" - גם חוה היא איש וה' הוא "איש" וכך יש קין. "וקין היה עובד אדמה", שזה תפקיד האדם כאיש, וכמ"ש "לעבדה ולשמרה". אבל הבל - כשמו כן הוא - הבל=רוח (ולא בזלזול) - אדם רוחני, "ויהי הבל רועה צאן" - הרי לאדם הראשון עדיין היה אסור לאכול בשר, אלא שרעיית הצאן היא עניין "רוחני" - חיבור לחיים של מישהו אחר, התעסקות בכיצד החיים בנויים וכו'. וכל זה אינו כ"איש", אלא אדרבה, תוך ויתור על ה"איש" שבו - לטובת חיי כל בני האדם בכלל.

קין והבל מביאים קרבנות. על פי שיטתי - הקרבן הוא ויתור סמלי של האדם על דבר השייך לו - לטובת מטרה נעלה, שויתור סמלי זה מעודד את האדם ושומר על התייחסותו הראויה לויתורים כאלה "בחיים האמיתיים". 

"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה"... הבל זה תפקידו - לוותר על דברים שלו לטובת חיי האנושות - ועל כן קרבנו מתקבל מייד. לעומת זאת קין - ה' "לא שועה" אל מנחתו. מדוע? כדלהלן.

"ויחר לקין מאוד ויפלו פניו" קין מקנא - באופן הנראה טבעי.

"ויאמר ה' אל קין: למה חרה לך ולמה נפלו פניך?" "הלא אם תטיב - שאת!" - אומר ה' לקין - הבל צריך לוותר משלו כדי להתקדם ולסליחת עוונותיו, לעומת זאת אתה - קין - אין זה תפקידך לוותר משלך על דברים גשמיים. אדרבה, יש בזה משום בל תשחית. אמנם בצד אחר - אתה צריך לוותר על עניינים רוחניים, לטובת העניין הרוחני, שהבל מייצגו.

וזאת עליך לעשות כדי לא לשכוח את העולם שמחוץ לך. זה מה שקורה בעולם שבו יש יותר מאדם אחד - כאמור - בבניית העיר, בבניית העולם, בקיום "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" - כל אחד מקבל תפקיד אחר, ועליו לוותר על מה שאינו תפקידו - לטובת מי שזה כן תפקידו אותו דבר אחר.

וכיצד נעשה הויתור על דברים רוחניים? "הלא אם תטיב" - עשיית חשבון נפש, ההתמודדות התמידית מול הדאגה למה שקורה בעולם הרוחני שלך, בעולם של תפיסת העולם והתייחסות לכלל האנושות. "הלא אם תטיב - שאת" - חשבון הנפש הוא שיביא לסליחת עוונותיך, כי אם יש לך עוונות - הרי שהם בתחום הזה האמור בלבד. "ואם לא תטיב" - אומר לו הקב"ה - אם לא תעשה את חשבון הנפש הזה - "לפתח חטאת רובץ" - לפתחך רובץ החטאת הרוחני להכשילך, ולא יעזרו לך כל הקרבנות, שהרי הקרבנות הם ויתור גשמי, ואתה צריך לוותר על רוחניות. ועל גשמיות, למעשה, אסור לו לוותר! 

שמא תאמר, אם כן, קין בעצם "נחות", אין לו מעלה רוחנית כלל? מוסיף ואומר לו הקב"ה - "ואליך תשוקתו" - של החטאת הרובץ לפתח - "ואתה תמשל בו" - החטאת - היצר הגשמי, אע"פ שהוא גשמי וכביכול ברמה אחת פחות, מכל מקום - אתה קין - הוא צריך אותך, שהרי כל חיוּ ת הגשמיוּ ת היא ממך. הוא צריך אותך - אבל "ואתה תמשל בו" - לך יש מעלה שאין להבל, שאילו הבל - אינו יכול למשול בגשמיות, ופגישה בגשמיות עלולה להכשילו - ולכן הוא צריך להקריב קרבן גשמי, כאמור - לוותר על גשמיותו, כי אין לו דרך אחרת שלא לטעות בגשמיות. אבל אתה קין - "ואתה תמשל בו" - אתה מושל ביצרך מה שהבל לא יכול! ואינך צריך זה אפילו קרבנות.

שומע זאת קין, אבל "ויאמר קין אל הבל אחיו" קין אומר שמה שאמר הקב"ה "ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" - קין מבין שמדובר לו על היצר הגשמי כאמור - אלא מדובר על הבל אחיו - שהבל אחיו תשוקתו אל קין וקין ימשול בו. ואז - ויהי בהיותם בשדה, כמו שאמרו חז"ל שאמר לו פרח - וכדלהלן - ואז "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". 

(ולמה קין חושב כך? אני יכול לשער כך: מאחר והחטא של אדה"ר הוא עצם הדבקת הרוחניות בגשמיות, ואי-נתינת מקום לרוחני בפנ"ע, לכן גם קין חושב שלא ייתכן ליצר הגשמי - שהוא למעשה ייצוגה הרוחני של הגשמיות (שהרי היצר הוא מלאך) - קין חושב שלא ייתכן לו מקום ללא הידבקות בעולם הגשמי, ואם כן, על כרחך שמקומו בעולם הגשמי הירוד הוא אצל הבל - שכאמור אין לו את מעלת "ואתה תמשל בו" (שגם קין הבין מדברי הקב"ה שיש להבל את מעלת מה שאליו התכוון הקב"ה באומרו ואתה תמשל בו"והבין זאת מתחילת העניין - שהבל צריך לוותר מהגשמיות - אלא שקין לא הבין למה מכוונת האמירה הספציפית של הקב"ה באומרו את המילים "ואתה תמשל בו").

ואח"כ - "וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" - כעת שת הוא המחליף של הבל מבחינת תפקידו, אלא שהוא מתגבר על הצד החסרוני שבטעותו של קין, ו"ממנו הושתת העולם".