לידתו של רעיון חדש - גבול מדיני

לידתו של רעיון חדש – גבול מדיני

בפרק ג של המאמר 'שורשים יהודיים של הרפובליקה המודרנית. הובס ולוק קראו עברית' מאת פניה עוז-זלצברגר, מופיע המשפט: 'היווצרותן של המדינות האירופיות החדשות, ששלטונן וגבולותיהן משוחררים מהנזילות של המערכת הפאודלית הקורסת'.
סקירה זו היא הרחבה של המשפט הזה. הנה קישור למאמר בכתב העת 'תכלת':

http://tchelet.org.il/article.php?id=215

דברים שנאמרו בישראל 2015:
'מה מר גורל עמנו: הרעיון הלאומי אצלנו אינו פרי בשל וטבעי של התפתחות רצופה במשך מאות בשנים. לאחר תקופת תרדמה ארוכה קם הרעיון הלאומי מגלי חורבותיו בהוכיחו ששורשיו יכולים להוציא כוחות ולהביא לידי מאורעות כבירים בשטח היצירה המדינית. מתוך אמונה שלווה מצפים אנו לתקופה שבה תצית האש הקדושה של ההתלהבות למולדת את הלבבות שעייפו ואת הרוח שהפכה אדישה. לתקופה בה יוכיח את עצמו בפעולות גבריות האידיאליזם הלוהט של הנוער, ולעת בה תצמח מדינת העתיד, תוך כדי אחדות לאומית של עם טהור'.

מבוא
גל צונמי נראה תמים מאד מרחוק, והאנשים על החוף אינם מודעים למה שמתקרב אליהם. יש רעיונות שאולי לא מורגשים תחילה, אבל הם כמו זרם תת קרקעי נסתר, בעל עוצמה רבה, המסוגל לסחוף את כל האדמה שמעליו ולהרוס את כל מה שעומד בדרכו.

מפה מדינית באטלס היא מפה של צבעים מותחמים בקוי גבול כאן צרפת, כאן גרמניה, זו איטליה, זו אנגליה. הכל מותחם וברור. זו תופעה חדשה. מה היה קודם? מה השתנה? מה קורה למי שחורג?

הולנד הכתומה
לפני זמן לא רב התפטרה מלכת הולנד הזקנה, ובנה בא במקומה. הולנד החוגגת נצבעה בכתום. למה כתום? בית המלוכה של הולנד הוא נסאו – אוראנז'. נסאו היא עיר בגרמניה, רוזנות לשעבר. אוראנז' היא עיר בדרום צרפת, נסיכות לשעבר. הולנד, מערב גרמניה ודרום צרפת, איך הם מתחברים?

חתונות וירושות או חלוקת קלפים.
קצת רכילות על נישואי אצולה גבוהה. פעם זה היה רציני מאד. היום זה נשמע מוזר ובלתי מתקבל על הדעת.

בורגונדיה
היום זה אזור במזרח צרפת שנקרא על שם שבט גרמאני עתיק. בימי הביניים היו שתי ישויות בשם הזה, האחת הייתה דוכסות והשניה, לידה, רוזנות, שתיהן בממלכת צרפת.
1363 מלך צרפת מעניק את הדוכסות לבנו הצעיר פיליפ האמיץ. פיליפ נושא את מרגרטה, יורשת ארצות פלנדריה וארטוא [צפון צרפת, בלגיה]. פלנדריה וארטוא עוברות לשליטת בורגונד.
העובדה שהדוכסות 'שייכת' לכתר הצרפתי, אינה אומרת שלשליט של הדוכסות אין יומרה להיות עצמאי, גם לפעול נגד האינטרס של הממלכה.
נכדו, פיליפ 'הטוב' השתלט על 'ארצות השפלה' [שם גאוגרפי. כיום הולנד, בלגיה, לוקסמבורג] ע'י ירושות, נישואין, רכישה בכסף, בעורמה ובכח הזרוע. ארצות השפלה עוברות לבורגונד.
מרי, נכדתו של פיליפ הטוב נישאה ב 1477 למקסימיליאן הבסבורג מאוסטריה, אחר כך קיסר גרמניה. כשהיא מתה, דוכסות בורגונדיה חוזרת לצרפת. ארצות השפלה, הנדוניה שלה, נשארות בידי בית הבסבורג. מקסימיליאן מושל על ארצות השפלה בשם הבן הקטן שלהם, פיליפ.

הבסבורג, גרמניה וספרד
פיליפ בן הקיסר מקסימיליאן מאוסטריה 1482 – 1506, נשא לאישה ב 1500 את חואנה ה'משוגעת' 1479 – 1555, שהיתה הבת של פרננדו מלך ארגון ואיזבלה מלכת קסטיליה. פרננדו ואיזבל התחתנו קודם, כמובן, ובכך הביאו בהמשך לאיחוד שתי הממלכות ויצירת ספרד. פיליפ מאוסטריה מביא איתו לחתונה את 'ארצות השפלה'.
בנו קרל ה 5 יורש את פיליפ שמת 1506.
קרל החמישי ( 1500 - 1558) נולד בגנט שבפלנדריה וחי שם בנערותו. כאמור, אביו היה פיליפ "היפה", בנם של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומארי, דוכסית בורגונדיה. אמו הייתה חואנה "המשוגעת" מקסטיליה, בתם הבכירה של "המלכים הקתוליים", פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.
הוא קיבל ירושה נאה: ירש את ארצות השפלה, ארגון, קסטיליה, נווארה, נפולי, סיציליה סרדיניה ואת כל ארצות אמריקה הספרדית. היה מלך ספרד בשנים 1516-‏1556 (שם כונה קרלוס הראשון) וקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1519-‏1556.
'ארצות השפלה' שייכות כעת לספרד ההבסבורגית. כלומר, אותו קרל שולט בהן באמצעות ספרד ולא באמצעות אוסטריה.

חלוקת האימפריה
ב-1556 ויתר קרל על השלטון בכל האזורים בהם שלט ופרש למנזר. זו היתה אימפריה גדולה מדי לאדם אחד. את האימפריה הספרדית הוריש לבנו פיליפ השני, ואת האימפריה הרומית הקדושה [גרמניה, אוסטריה, בוהמיה] הוריש לאחיו פרדיננד. הוא נפטר ב-1558 ממלריה.

לאיזה 'עם' שייך קרל החמישי?
מצד אביו, השתייך קרל לבית הבסבורג הגרמני. השפה הצרפתית, שפת האצולה בארצות השפלה בהן גדל, הייתה שפת אמו. בצעירותו שהה פעמים רבות בפריז, שהייתה העיר הגדולה ביותר במערב אירופה, וטען כי "פריז אינה עיר, אלא עולם ומלואו". אמירה ידועה אחרת שלו הייתה: "אני מדבר ספרדית לאלוהים, איטלקית לנשים, צרפתית לגברים וגרמנית לסוס שלי". אמו הייתה ספרדיה, וספרד הייתה חלק עיקרי מממלכתו, אך תמיד ראה את עצמו בספרד בתור זר, שאינו חלק מהמקום. ככל הנראה, חש קרל משויך יותר לארצות השפלה, שם חי בצעירותו.

שימו לב, נישואין הם עסק מחושב היטב, בלי רומנטיקה. הם מבטאים אינטרסים של משפחות. אנחנו רואים שארץ עוברת מאחד לשני כחלק מהסכם נישואין. ארצות השפלה עוברות לדוכסות בורגונד ששיכת לכתר צרפת אבל אינה נאמנה לו. משם לבית הבסבורג שראשו הוא מלך אוסטריה וקיסר גרמניה. משם יעברו לספרד.

התוצאות:
העדר זהות מלכדת.
מדינות לא מלוכדות, נזילות, מתפוררות, שטחים עוברים מיד ליד.
חוסר יציבות של המערכת השלטונית, ושל היחסים הבין לאומיים, [ראו בהמשך].
הכתר אינו מעיד על איזה 'עם' שהוא מולך עליו.

נסאו אורנז'
העיר נסאו נמצאת בגרמניה בין פקנקפורט וקובלנץ. בעבר היתה שם רוזנות נסאו. העיר אוראנג' נמצאת בדרום צרפת, צפונית לאביניון. בעבר היתה נסיכות קטנה. הצבע הסימלי שלה הוא כתום.

שושלת נסאו - אורנג' נוסדה על ידי נישואין שמצרפים יחד את הרוזנות נסאו בגרמניה עם הנסיכות אורנג' שבצרפת. מ 1544 עומד בראש השושלת וילם הראשון המכונה וילם השתקן. הוא היה גם בעל אחוזות בארצות השפלה.
העומד בראש המשפחה כפוף, כרוזן נסאו, למלך גרמניה, כנסיך אורנז' הוא כפוף למלך צרפת, כבעל אחוזות בארצות השפלה הוא כפוף למלך ספרד. האינטרס שלו להיות משוחרר מכולם.

[עוד דוגמה לסיבוך ביחסים הפאודליים האלו:
עקב סכסוך פיאודלי, הורה פיליפ אוגוסט מלך צרפת לג'ון מלך אנגליה להתייצב בפניו, על מנת לעמוד לדין. ג'ון טען כי הוא מלכה של אנגליה, וסירב להתייצב. מלך צרפת, פיליפ אוגוסט, טען כי ג'ון הוא אמנם מלכה של אנגליה, אך גם רוזן פואטו, וככזה עליו לציית לצו מלך צרפת. משהתמיד ג'ון בסירובו, העניש אותו פיליפ אוגוסט בכך שבשנת 1202 שלל ממנו את כל אדמותיו הצרפתיות. במלחמה שפרצה, אבדו לכתר האנגלי כל נחלותיו בצרפת בתוך שנתיים, למעט רצועה צרה באזור גסקון בדרום מערב צרפת. עוד נחזור לאנגליה וצרפת.
ע'ע אלינור מאקוויטניה. מלחמת מאה השנים.]

המרד בארצות השפלה. הולנד
'ארצות השפלה' הן אזור משגשג ביותר באירופה הן בימי הבינים המאוחרים והן ברנסנס. הן כוללות, פחות או יותר, את הולנד ובלגיה של היום, והורכבו מדוכסויות, רוזניות ודיוקסיות [שטחי כנסיה]. אנטוורפן היא הנמל הגדול ביותר באירופה במאה ה 16. בעיר אוכלוסיה קוסמופוליטית. הרפורמציה של לותר ושל אחרים [קלוין] נוחה להיקלט בארצות השפלה, גם הרעיונות ההומניסטיים, יחד איתם תנועה ביקורתית.
מגמות כאלו הן חתרניות, מסוכנות לשלטון ולכנסיה הקתולית. האינקוויזיציה מקבלת סמכויות שיפוט ב 1550. דיכוי חופש הדת, ומגמה לשלטון ריכוזי מעורר מרד. ערי מסחר תמיד נזקקים לחופש.

פיליפ השני, מלך ספרד וארצות השפלה, מכנס את מועצת המדינות של ארצות השפלה לאישור תקציב [מלכים תמיד זקוקים להרבה כסף]. המדינות הגדולות מתנגדות. בראש המתנגדים עומד וילם, נסיך אוראנז' שבדרום צרפת, שהיה נציב של המחוזות הולאנד, זיילנד ואוטרכט, והיה בעצמו בעל נחלות בארצות השפלה. התעורר מרד, הן של האריסטוקרטיה, הן של בעלי אחוזות קטנות, סוחרים ועירוניים. כמו כן מאבק בין קתולים וקאלוויניסטים.
וילם השתקן אירגן את הצבא המתנגד למלך הספרדי, והמרד הצליח רק בחלקו – בצפון ארצות השפלה. 1572 וילם נבחר לנציב המדינה 'בשם המלך'. פיליפ השני הודח מן השלטון בארצות הצפוניות 1581 , הדרום [היום בלגיה] נשאר בשלטון ספרד.
וילם השתקן יהיה אבי שושלת המלוכה נסאו-אורנג' של הולנד.
לאחר הצלחת המרד ההולנדים מכוננים רפובליקה ב 1588. מתנהל מאבק בין תומכי האורנג'יסטים המשמשים נציבים בכמה מחוזות, ובין הרפובליקנים.
בשלום וסטפליה 1648, אשר סיים את מלחמות הדת באירופה שנמשכו 30 שנים, הוכרה הרפובליקה באופן רשמי. ב 1744 הופך צאצא השושלת בשם ויליאם לנציב כל מחוזות הולנד, אבל השטח של נסיכות אורנג' מוחזר לצרפת. בעקבות קונגרס וינה 1815 הפכה הולנד לממלכה המאוחדת של 17 המחוזות הראשוניים [מימי המרד]. בית נסאו – אורנג' עלה לשלטון כבית מלוכה.
הצבע הכתום של נסיכות אורנג' בדרום צרפת, הפך בסופו של דבר לצבע המייצג של הולנד.

אנגליה
צאצא של וילם השתקן מהולנד היה ויליאם השלישי מלך אנגליה, מי שמביא אותנו הישר לדוגמה הבאה. מאז מותה של אליזבת הראשונה טיודור ב 1603, – כמה מפתיע בעולמנו שלנו, – עוד לא היה מלך אנגלי באנגליה. אבי המלכה הנוכחית היה גרמני, האמא סקוטית, בעלה גרמני. רק הכלה, דיאנה, היתה אנגליה.

אצילי אנגליה התמרדו בשלטון הקתולי של בית סטיוארט הסקוטי, וקראו ל- וילם השלישי, צאצא של וילם השתקן, ואישתו מרי לתפוס את השלטון באנגליה. ב 1688 הם מבצעים את המהפכה המהוללת, מדיחים את ג'יימס השני [הדוד של וילם ואבא של מרי, אישתו] ועולים לכס המלוכה. ויליאם השלישי באנגליה מולך גם על סקוטלנד ואירלנד, ומשמש גם כנציב הולנד מ 1672.

בהמשך עולה לשלטון בבריטניה ג'ורג' הראשון מבית הנובר, ששלט בסכסוניה התחתית שבגרמניה. הוא היה פרוטסטאנט, נין של ג'יימס הראשון מבית סטיוארט. הוא היה גם נסיך בוחר, אחד מקולגיום שבחר את קיסר 'האימפריה הרומית הקדושה של "העם" הגרמני'. לו החוק הסאלי לא היה תקף בממלכת הנובר, היתה ויקטוריה מלכת אנגליה ב 1837 יורשת גם את כתר הנובר, משם מוצא משפחתה. ב 1871 היתה הופכת ואסל של וילהלם הראשון קיסר גרמניה, וב 1888 ואסל של הנכד שלה, וילהלם השני, פלדמרשל בצבא הבריטי מכח יחוסו, שנלחם נגד בריטניה במלחמת העולם הראשונה 1914 - 1918.

ועוד סיפור הקשור לאנגליה וצרפת.
במלחמת מאה השנים 1337-1453, הפסידה אנגליה את נחלותיה העצומות בצרפת, בהן קיימה תרבות מפוארת בימי הבינים. במהלך המלחמה, ב 1415, לאחר שניצח את הצרפתים בקרב אז'נקור, נשא הנרי ה 5 מאנגליה, את בתו של שארל ה 6 מלך צרפת, כדי להבטיח את הכתר הצרפתי לעצמו, לאחר מות שארל. מובן שאצילי צרפת התנגדו שזר ימלוך עליהם, ולשלטון בצרפת עלה שארל השביעי, בנו של שארל ה 6, אבל אנגליה לא נסוגה מתביעתה לכתר צרפת. ג'ורג' השלישי ויתר על תוארו 'מלך צרפת' רק לאחר המהפכה הצרפתית, בשלום אמיין 1802 שבין אנגליה לצרפת. אז הסירו את ה Fleur-de-Lis [ראו על השקל שלנו] מן המגן המלכותי. נותרו לה, לאנגליה, שני איים, ג'רסי וגרנסי, הסמוכים לחוף הצרפתי, בהם היא שולטת עד היום, והחתימה המלכותית שעדיין נכתבת בנורמנית, זכר למוצאם.

כל הסיפורים מלמדים עד כמה נזילים היו שטחים וממלכות, עוברים מיד ליד. יקח זמן רב עד שמדינה תהיה יציבה בזכות עצמה, ולא תשמש כמטבע בעיסקי מלכים.

תפיסות חדשות של המדינה בראשית העת החדשה.
[מתוך פרק ג של המאמר: 'שורשים יהודיים של הרפובליקה המודרנית / הובס ולוק קראו עברית' מאת פניה עוז-זלצברגר. כ'ע 'תכלת' ].

ג'ון סלדן John Selden היה משפטן והבראיסט אנגלי במאה ה 17. הוא היה חדור שאיפה להראות כי המשפט העברי, שמקורו אמנם באל, אינו חוק קאנוני [כנסיתי] אלא חוק אזרחי, תבנית ראלית לכל חברה פוליטית עתידית. המדינה העברית הקדומה הסדירה את כל עניניה החברתיים והמדיניים על ידי קורפוס חוקים שמקורו אלהי, והמשכו במערכת משפט אזרחי. לדעתו החברה העברית היתה הראשונה שהיכירה בעליונות החוק בכל עניני אנוש, מלוא כל הארץ משפט.
המטרה שלו היתה להעזר בתנ'ך לגיבוש החירות הרפובליקאנית והליברליזם המוקדם. העמדת המדינה כסמכות מוסרית עליונה של חברה פוליטית מודרנית. בידוד המדינה מהשגחת האל, הרחקת מוסדות המדינה משלטון הכנסיה, ניתוק הפוליטיקה מהתאולוגיה. בסופו של דבר הוליך המהלך הזה של סלדן, הובס ואחרים לחילון הרפובליקה האירופית המודרנית.
סלדן הציב בפני האירופים רעיון נוסף הלקוח הישר מן החוק המקראי ומבסס את תפיסת המדינה האירופית ברגע מכריע. סלדן מצא בתנ'ך סימוכין למושג קו גבול בין יחידות טריטוריאליות. קו הגבול הוא מושג מופשט, מומצא, דמיוני, אשר מעניק איכות טוטאלית חדשה לטריטוריה המדינית.
הסיבה למאמץ האינטלקטואלי הזה היתה קטטה בין ציי הסחר האנגלי וההולנדי על זכויות שיט בים הפתוח. את ההולנדים יצג הוגו גרוטיוס, מדינאי ומשפטן. ההולנדים תבעו 'ים חופשי', חופשי מזכויות קיניין וגבולות. אנגליה, מעצמה ימית מתחרה, תבעה 'ים סגור' שעוברים בו גבולות טריטוריאליים.
[ב 1983 התקבלה אמנה בין לאומית, 'חוק הים', המגדיר את שטח הים עד מרחק 200 מייל מהחוף כ'מים כלכליים', המקנים בלעדיות לניצול אוצרות הים למדינת החוף. ]
גרוטיוס כתב ספר בשם mare librum [ים חופשי 1609] אשר טען בהיסתמך גם על הברית הישנה, שגבולות ימיים הם דמיון ואינם קבילים. צ'רלס הראשון הטיל על סלדן להגן על האינטרס המשפטי האנגלי, וזה כתב את mare clausum [ים סגור 1635]. טענתו הסתמכה גם על הברית הישנה, שקבעה בדייקנות את גבולות הארץ וגבולות השבטים, ויצרו תפישה משוכללת, לפיה גבולות הם פיקציה משפטית מחייבת. מכאן שגם גבולות ימיים, שהיו כבר לישראל הקדומה, קיימים ומחייבים חרף היותם, ודווקא בשל היותם, פרי דמיון משפטי.
ההשראה של סלדן במה שמצא בתנ'ך הצדקה ואמצעים משפטיים להתווית גבולות טוטאליים, לתחימתה של היחידה המדינית בתוך עולמה החוקתי. הוא עושה זאת בתקופת מפתח של התהוות מערכת האומות האירופית. בבסיס הדברים רעיון של ריבונות, החלה של סמכות עליונה על טריטוריה אחידה, ללא חלוקה וללא שלטון משנה. הוא מדגיש היות המדינה מוגדרת בתוך הגבולות שלה, והגבולות האלו קובעים ריבונות כלפי פנים, ויסוד למערכת המדינות המודרניות כלפי חוץ.
ספרו זכה לתהילה אחרי שלום וסטפליה 1648 – ראשיתו של הזמן המודרני שאנחנו נתונים בו. התובנה של הגבול והטריטוריה הנתחמת על ידו הייתה לוז היווצרותן של המדינות האירופיות החדשות, ששלטונן וגבולותיהן משוחררים מהנזילות של המערכת הפאודלית הקורסת.
תרומתו של סלדן למחשבה הרפובליקאנית [למרות שהיה מלוכני] במה שאחדות החוק ואחדות המרחב המדיני הם יסוד התפיסה הרפובליקנית המודרנית, שהתגבשה במהלך המחצית ראשונה של המאה ה 17.
ישראל הקדומה, לדעת סלדן, הייתה מדינת חוק מובהקת, בתוך מרחב מדיני תחום וברור, ובניהולם של מוסדות פוליטיים שקיומם עמד על החוק, פרשנותו ואכיפתו.
בתוך המדינה שבראשה יש ריבון, ויש לה גבולות ברורים, צמחה המסורת של החירות האירופית. המדינה היא מקור החוק ומקור הזכויות. הנתינים שווים בנתינות שלהם בתוך גבולות ברורים, וכעת הם יכולים לשאת גם זכויות אוניברסליות שוות. הדור הבא של ג'ון לוק ינסח תורת זכויות חדשה במרחב המדיני.
ההשראה של סלדן מהתנ'ך אינה זכויות אזרח בסיסיות, אלא יצירת מרחב מדיני תחום וברור שבו הזכויות מתקיימות.

תהליכים מעשיים איטיים.
המהפכה הצרפתית, בסוף המאה ה 18 ותחילת המאה ה 19, העירה רוחות של חופש. כיבושי נפוליון עוררו התנגדות לכובש וגם התעוררות לאומית ושאיפה לרפורמות. קבוצות לאומיות התגבשו בתוך ממלכות רב לאומיות העתידות להתפורר במלחמות עקובות מדם. יוון מרדה נגד התורכים ב 1821, ב 1822 הכריזו על עצמאות, המלחמה נמשכה עד 1832 והסתימה בנצחון היוונים. פולין, שבעבר היתה מעצמה, וחולקה בין פרוסיה אוסטריה ורוסיה, מנסה להתקומם ונכשלת.
אביב העמים הוא שם כולל לגל של התקוממויות ומהפכות לאומיות באירופה בין השנים 1848 ל-1849. הסיבות לאביב העמים היו שונות ממדינה למדינה, אך המשותף ביניהן היה: רצון לאיחוד, התפתחות רגשות לאומיים ורצון להשתחרר משלטון של מעצמה. מתעוררות שאיפות לאיחוד איטליה, לאיחוד המדינות הגרמניות, לשחרור הונגריה.
בשנות החמישים והשישים של המאה ה 19 לחמו האיטלקים באוסטרים והצליחו להביא לאיחוד איטליה וליצירת עם איטלקי. או אז נותרות באירופה שתי קבוצות יוצאות דופן עליהן ידובר בהמשך.
הקיסרות הרוסית, ההבסבורגית והעותמאנית הן הדוגמאות של התפוררות אימפריות רב לאומיות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה באה ההכרה הכללית בזכות של לאומים להגדרה עצמית בטריטוריה שלהם, כפי שבאו לידי ביטוי בתוכנית 14 הנקודות של הנשיא האמריקאני וילסון. השתחררו פינלנד, ליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, צכיה וסלובקיה, הונגריה, ארצות יגוסלביה.
בגלל התפוררות זו התאפשרה גם הקמת המדינה שלנו. בשנים 1990 – 1991 התפוררה ברית המועצות. שוב השתחררו ליטא לטביה ואסטוניה. השתחררו גם רוסיה הלבנה, אוקראינה, ארמניה, גאורגיה וארצות אסיניות.
בגלל אי היציבות של כל התפוררות אנו חיים באזור בלתי יציב שמנסה להתגבש. אי יציבות קיימת גם בבלקן, וביחסים בין רוסיה לאוקראינה וגאורגיה.
במפה המודרנית, צבעים מתארים יחידות מדיניות מגובשות.

אריאל,
המקור לדברי הרמב"ן שירוחם הביא הוא הספרי:
"ואבדתם מהרה - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים..." (ספרי עקב מג)

וכך כתב גם רש"י:
""ושמתם את דברי" - (ספרי) אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו." (דברים יא יח)

רבינו בחיי:
"""ושמתם את דברי אלה". דרשו חז"ל (ספרי עקב מג) "אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצוות, הניחו תפילין עשו מזוזות, כדי שלא יהיו חדשים עליכם כשתחזרו, וכן הוא אומר (ירמיהלא, כ) הציבי לך ציונים". הכוונה בזה לומר כי אף על פי שאנו עושין המצוות בחוצה לארץ והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, למדונו החכמים ז"ל שאין עיקר עשייתן אלא בארץ הקדושה."

ועוד בחגיגה ה: ""ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'". אמר רבי אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב "כי נשבה עדר ה'" אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה"

ובסנהדרין כד. """במחשכים הושיבני כמתי עולם" אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל".

ק_איתי

רס"ג: כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה וכיון שאמר  הבורא שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ מן ההכרח שיעמדו תורותיה כל ימי השמים והארץ.

שים-לב שלא דיברתי על א"י אלא על מדינה ועליך לדעת להבחין בין המושגים.