פרעה לא ידע עברית - שיטת הרב חיים קנייבסקי בתשובות

ידוע כי ר' חיים מנצל את זמנו באופן מופתי. אני עצמי ראיתי – לפני שנים - כיצד הוא מדבר עם הפונים, אצבעותיו מסמנות את הגמרא ואת רש"י או תוס' במקום בו הוא אוחז, כדי לא לבזבז שניות כשיחזור ללימוד הסדיר לאחר התשובה. (ויש עוד מרבני ישראל שנהגו כן כפי שמכיריהם יודעים).

הוא אמנם נענה לצורך הציבור ומאפשר קבלת קהל, אבל לפי השמועה הוא מברך בראשי תיבות "בוהה" כדי לחסוך זמן. בוהה: ברכה והצלחה. אבל אולי זו בדיחה עליו?

והנה, ר' חיים קנייבסקי מקדיש דקות ארוכות לשאלתו של ילד. אני רואה זאת בחיוב. כאשר אחד ממי שהוכתר לגדולי ישראל מפסיק מלימודו כדי לענות לילד קטן, זמנים טובים באו לעולם. באמת. הלוואי על הכל.

ראשית, אעתיק חלק מהפסוקים. אולי הקורא ירצה לרענן את זכרונו.

פרעה חולם, ומאוחר יותר חוזר על החלום עבור יוסף. הנוסח של החלום והנוסח של הסיפור דומים מאד.

בראשית פרק מא

 (יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:

(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת...

(מתוך סיפור פרעה, אבל גם בסיפור החלום מופיעות המילים "עולות אחריהן".

הילד שאל:

מדוע נאמר "אחריהן" ולא "אחריהם".

וכאן קורא הסיפור רוצה לזעוק חמס.

השאלה כמובן מבוססת על אי הכרת הדקדוק. הילד מבדיל בין זכר לנקבה אבל הופך את הסדר. "אחריהן" הוא לשון נקבה. וזה הלשון המתאים לפרות.

או שהילד אינו מבדיל עדיין בין זכר לנקבה, לפחות בדקדוק השפה, ולגביו המילה המתאימה היא תמיד "אחריהם" כמקובל אולי אצלו בשפת יום יום. (כמדומה שהמשפחות ששולחות לתשב"ר כבר מדברות בבית בעברית, אבל לא בדקתי).

האם המלמד לא שם לב לטעות של הילד? האם ר' חיים קנייבסקי נגרר אחרי הטעות? או שמעתיק הסיפור עבור הספר והעיתון לא שם לב לבעיה הדקדוקית? האם גם הוא אינו יודע דקדוק ברמה של להבדיל בין זכר לנקבה?

ילד של כתה ב', תלמיד ת"ת יוקרתי "תשב"ר". יש לי הרבה דברים טובים לומר על הילד הזה.

הוא חכם, הוא ערני, הוא יודע לשאול. הוא אינו מהסס לפנות למי שאמור לדעת, והוא עקשן בלימוד, ואם המלמד לא ענה, הוא יפנה עד גדול הדור. אלו מעלות! אם לא יקלקלו אותו, עדיו לגדולות בעז"ה.

זה שהוא אינו יודע דקדוק, זו רק שאלה של זמן ותשומת לב.

בשיחה קצרה זו חושף ר' חיים משהו שכמדומה לא התפרסם עד היום. והדברים הם לו לשבח.

אין זה סוד שמפנים לר' חיים כל שאלה כמעט שניתן להעלות על הדעת. דוגמאות, חלקן מגוחכות, מתפרסמות לעתים עד שיש לתמוה מדוע הסכים לענות. יש המפנים אליו שאלות, ומפרסמים קונטרסים. התשובות הללו הן קצרות מאד: "אולי", "בדיעבד יצא" ועוד כאלו.

השאלות עצמן מעידות עד כמה אהוב לימוד תורה בעם ישראל של היום, ועד כמה הוכשר הדור באמנות הניתוח הדק, וביכולת לפתח "היכי תמצי" (מקרים יוצאי דופן) כדי לדון בהם מבחינה תורנית. לפי קיצורן של התשובות, פעמים רבות רק מילה אחת, נראה שר' חיים עונה במהירות המירבית. והנה, כאן, בתשובה לילד, הוא מתעכב.

והוא גם מגלה את המניע שלו:

חיזוק.

הווה אומר: ר' חיים יודע יפה שיש שאלות סרק. אבל הוא אינו רוצה לפגוע בשואל, או לגרום לו חלישות דעת, ובוודאי שלא לגרום לו לזלזל בלימוד של עצמו.

לכן הוא מעמיד פנים שהשאלה יש בה ממש, ועונה עליה תשובה, ביודעו שמקבל התשובה ישמח מאד שהרב טרח לענות לו!

זה נטל שר' חיים קנייבסקי לוקח על עצמו כפרוייקט של חסד והפצת תורה. ושוב, זו זכות שהממונים לגדולים מקדישים זמנם גם לחסד. (האם הוא עושה זאת בצורה מיטבית – יידון לקמן ואביא את דעתי).

האם התשובה אמורה להיות מדוייקת? כאן? תמיד?

האם ר' חיים מודע לכך שיהפכו את כל תשובה שלו למין חומר לדרשות ולדיוקים?

זה איני יודע. אני נוטה לחשוב שלא. אני משער שמפני ענוותו ר' חיים אינו מבין שכל מילה שלו תהפוך לנושא לדיונים ארוכים. מסתבר שזה לא רק ענווה, אלא גם מפני שיש גבול לכל דיוק. וכיון שר' חיים אינו מעלה בדעתו מה יעשו מן המילים שלו, הוא כותב אותן במטרה טובה. לחזק.

בכל אופן כאן יש להבדיל בין מה שמסופר עליו, שהמניע שלו הוא לחזק את הפונה, לבין ההשערה שלי שהוא אינו יודע מה עוד יעשו מן המילים שלו. הדבר הראשון מסופר על ידי מקור נאמן, לפחות לפי מה שהמקור מעיד על עצמו. הדבר השני הוא השערתי שלי.

אמנם המטרה היתה לחזק את הילד, אבל אם באים לחזק, כל תשובה תחזק. מה אומרת התשובה הזו מעבר לנתינת חיזוק: ראה, ר' חיים קנייבסקי בכבודו ועצמו כתב לך!

ובכן, התשובה עושה שני דברים, ושניהם לא טובים, לדעתי. זאת מעבר למה שהיה ראוי להוסיף, ולא הוסיף הרב.

א.      תשובה לא נכונה

לפי התשובה, המילים "עולות אחריהן" הן הניסוח של פרעה, ולכן הן נאמרות בעברית משובשת.

זו תשובה לא נכונה ולא מספקת. זה לא נכון, כי זה לא ציטוט של פרעה, ואם היה זה ציטוט של פרעה, אם לא ידע פרעה עברית, איך אמר את הדברים ליוסף? אם כבר ידע יוסף מצרית בעת ההיא, וכך מסתבר, הרי ששוחחו ביניהם במצרית, והתורה מביאה תרגום של הדברים. אם נאמר שיוסף שוחח עם פרעה על ידי מתורגמן (כפי שיעשה בעצמו בעתיד עם אחיו כשיכירו אותו בתור סגנו של פרעה), אפשר לטעון שהתורה מביאה את התירגום של המתרגם. אבל אז האם יש לומר שהמתרגם לא ידע עברית היטב ולא דקדק?

ובכלל, האם התורה מביאה את דברי פרעה כלשונם? כמובן, עלינו להניח שלשון התורה מחושבת ומדוקדקת, מפני שהילד מתחנך שאפשר לדייק מכל דיבור בתורה עד המכסימום. ואסור לשלול את הגישה הזו. מה גם שר' חיים קנייבסקי עצמו כנראה מאמין בכך לחלוטין. (ואולי הוא יותר מתוחכם ומסתיר את דעתו?).

בכל אופן, לא היה זה סותר את העקרון של דיוק מירבי בתורה אם היינו אומרים שאין אלו דברי פרעה.

והתשובה גם לא עונה על השאלה. מפני שהתורה עצמה מספרת את החלום ונוקטת אותה לשון מבחינה דקדוקית. ומה נענה שם לילד?

אם הילד כה פיקח כפי שמצטייר מן השאלה, האם לא יחוש בכך? ואם לא עכשו, אז בפעם הבאה שיקרא את פרשת השבוע? האם לא ישים לב שתשובתו של הרב אינה עונה על השאלה שלו? או שמא הוא אמור להיות חכם לא רק להבין שהתשובה לא מדוייקת אלא שהיא לא מתיימרת להיות נכונה?

ב.      המשתמע מן התשובה

כאשר אדם שואל שאלה, ועונים לו עליה תשובה כלשהי, זה אומר שמקבלים שהשאלה היא שאלה.

וכאן זה בעייתי.

הרי השאלה, במידה שהיא מתבססת על חלוקתנו בעברית בין זכר לנקבה, היא מוטעית.

אכן תמוה הדבר שאין מעמידים את הילד על כך שהלשון המתאים לפרות, נקבות, הוא "אחריהן" בנו"ן סופית ולא במ"ם כפי ששאל. האם המלמד לא ידע זאת? (אולי...). האם ר' חיים קנייבסקי אינו יודע זאת? קשה להאמין.

ובכלל, בתורה מצאנו התחלפות לשון זכר ונקבה פעמים רבות. יש מהמפרשים והדרשנים שבנו על כך. השאלה מדוע זה כך באמת היא לא נושא הדיון הזה, אבל כדאי לדעת שיש עוד תשובות, וכולן מתחילות מכך שהעברית המקראית שונה משלנו, והנסיון שלנו להבין את העברית של התורה באופן חד חד ערכי לפי המילון והקריאה שלנו עלול להטעות.

מה שהיה ר' חיים יכול לענות הוא:

כמדומה שלא דייקת יקירי, שכן לשון "אחריהן" בנו"ן דווקא נופל על פרות שהן מין נקבה. אבל יפה מאד ששמת לב ושאלת כי אדם צריך להשתמש בכל הידע שלו כדי לבדוק מה שהוא לומד ואם הוא מגלה קושי, עליו לברר ואם אינו יודע בעצמו, עליו לשאול מי שכן יודע. ולא להתבייש. ויפה עשית ששאלת וכן תנהג תמיד והלוואי וילמדו ממך.

ועוד היה יכול להוסיף שהדיוק בלשונות הוא חשוב מפני שמצאנו שהמפרשים והדרשנים משתמשים בחילופי זכר ונקבה כדי להסיק מסקנות חשובות, אם כי לעתים אין לנו מנוס מהמסקנה שהלשון של התורה היא "לא בדווקא" אלא שצריך ללמוד הרבה יותר כדי לדעת מתי כך ומתי כך.

ג.       רמת גן

החלק שחסר לי ביותר בתשובה של ר' חיים הוא אותו חלק שכל הציבור שלנו, החרדי, סובל ממנו. במשפט אחד חריף: לומדים ברמה של כתה ב', שואלים שאלות ברמה של תמימות, עונים שאלות ברמה של תמימות, ואין משאירים מקום להבין שאם זו רמה שמתאימה לכתה ב' של מוישי כהן (בעל השאלה), אין זו רמה מתאימה למשה כהן בחור הישיבה החכם או האברך.

כמה פעמים, בפורום הזה אבל לא רק, עולות שאלות של שואלים שנפשם בשאלתם, שהם מרגישים מעין מבוכה שתיאר הרמב"ם ב"מורה נבוכים", שעליהם לוותר על התורה והאמונה שעליהן גדלו או על המיאוס הטבעי בסתירות ובהתנגשות בין הידע שלמדו במשך השנים לבין האמונה התמימה שלדעתם נדרשת מהם כי כך למדו בכיתה ב'?

הפתרון השיטתי הפשוט הוא ללמד ילדים בדיוק כפי שמלמדים היום, אבל להוסיף: ראו ילדים, ההסבר שנתתי לכם הוא קצת חלקי, מפני שצריך להסביר הרבה יותר, ואין הדבר לאל ידי (ואולי גם אני עצמי איני יודע מספיק). לכן נישאר עם התשובות האלו אבל נדע שבעז"ה, כשתגדלו, תוכלו להבין יותר לעומק.

אמירה כזו היתה מצילה נפשות רבות.

ומכאן תצא הקריאה להקפיד לצרף את התשובה הזו בכל מקום שדנים בשאלות של אמונה, צורת לימוד, היחס לתלמוד, וכל אותם נושאים רגישים שבהם רמת הגן היא מטעה ועתידה להחשף ככזו במשך השנים.

קראנו יחד מעשה יפה ברב חיים קנייבסקי, המקדיש מזמנו החשוב כדי לענות לילד קטן על שאלה לא נכונה.

הסיפור מגלה לנו מדוע ר' חיים עונה לכל שאלה: זה חסד. זה חיזוק.

(מוכנותו של ר' חיים לענות לשאלות של כל פונה, וכוונתי לשאלות אחרות המתפרסמות בשמו, ולו כדי לחזק - מעידה על מידת החסד של המתמנים לגדולי ישראל, והיא דבר טוב מאד, כפי שהשאלות הרבות, גם אם הן חסרות ערך, מעידות על אהבת התורה של המתחנכים ועל היכולת שלהם לפתח שאלות מחוכמות).

התשובה מראה לנו שר' חיים מוכן לענות תשובה לא נכונה כדי לחזק.

אבל תמוה שר' חיים אינו חושב על ההשלכות העתידיות של התשובה, שיום אחד יתברר שהיא לא מדוייקת.

יותר מכך, מן הראוי היה להעמיד על כך שיש תשובות שניתנות ברמה ראשונית ותמימה, וסופן להיות מוחלפות בידע מתוחכם יותר.

וזה לא רק כאן, אלא בכל יסודות התורה. זה, לדעתי, שורש של פתרון לקשיי האמונה של הדור!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");