ערכי לימוד התורה בתפיסה החרדית

המנוח הבלתי נשכח ר' ישעיהו לייבוביץ זכור לטוב כבר עמד על כך שהתפיסה החרדית ביחס ללימוד התורה פשוט לא הגיונית.

והנ"מ כשלומדים

אנונימי

אני מבין שאתה מנסה לאפיין מה הם היעדים שמנחים את הציבור החרדי בהשקעתו בלימוד תורה.

ואז לדון אם הם אפשריים או מוצדקים לפי המקורות.

וסבורני שיש כמה דברים שצריך לבדוק. ולכן אני מבקש להוסיף על דבריך.

2. האם יש יעדים מוצהרים? כמדומה שהבסיס הוא תפיסת עולם שמופיעה אצל ר' חיים מוולוז'ין, תלמיד הגר"א: לימוד תורה מחזיק את העולם. אסור להיבטל מזה ולו לרגע. הכל חייבים בדבר.

לימוד תורה ועשית המצוות כראוי מורידים שפע לעולם ולכן, כמאמר המיוחס לחפץ חיים, עדיף אולי לתרום לישיבה שבה לומדים תורה מאשר להקמת בית חולים, מפני שהישיבה תמנע את המחלות שבית החולים יצטרך לרפא.

וכפי שרמזת, האם באמת אפשר לקיים חברה שבה יתקיימו משפחות של אברכים המקדישים את עצמם ללימוד תורה או כמעט אך ורק ללימוד תורה?

אני מקצר כאן ואיני מפתח הלאה את השאלות, אך הן ראויות להישאל, וכמדומה שהן עומדות בראש הדיונים בחברה החרדית, באינטרנט ומחוצה לה.

1. (הסדר הפוך, בכוונה):

מהו לימוד תורה שראוי לעסוק בו? האם אנו לומדים בצורה יעילה ונכונה או מרגילים את הלומדים לבזבז זמן על לימוד לא יעיל, מטעה, מרחיק או מקשה על היכולת להבין את טעמי התורה וטעמי הדיונים של חכמים? האם אנו מטילים על הלומדים עול בלתי אפשרי של כמויות חומר לימודי מעבר למה שהיה קיים אי פעם, שהרי האידיאל הוא להקיף מה שיותר פרשנים לדורותיהם (בין השאר). האם התורה כוללת התעסקות גם בחומרות ובמנהגים?

זה נושא אחר לגמרי ממה שהעלית, אך אני מרשה לעצמי להזכירו כאן כי הוא חשוב ביותר. חוששני שהאופן שבו לומדים תורה אצלנו, החל בתכנים וכלה בצורת לימוד, הופך את הלימוד לקשה עד בלתי אפשרי אלא ליחידי סגולה, וגם הללו יהיו אולי בעלי בקיאות אבל לא בעלי הבנה ולא בעלי סברה.

מהי צורת הלימוד הראויה, מה מטרותיה, וכיצד ליישם את הצורה הזו, זה נושא חשוב ביותר. ואני עוסק הרבה ביני לביני בשאלה איך לקדם את הנושא הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בהמשך לנושא שמיימוני העלה (1):  מה נכלל בגדר לימוד תורה?  
בעיקר בתכנים.
הרי, כשמקיימים בפועל את התורה, נשאלות שאלות ארציות מחקריות מאוד:
מתי כניסת  השבת? (אסטרונומיה)
האם זהו חילזון תכלת כשר? (ביולוגיה וגם כימיה)
מה הן אבני החושן? (גם מבכינה 'כימית' וגם מבחינה היסטורית)
וכו'.
באיזשהו שלב, הדיון 'יוצא' מבית המדרש אל האוניברסיטה, אבל בעצם נשאר כל הזמן בבית המדרש. האם אפשר להכליל את הלימודים האקדמאים כלימוד תורה?

(קוראת שוב את דברי מיימוני, מקווה שלא חוזרת על דבריו.)

ציפור

קודם כל סליחה, חשבתי שאת בן. (היה צריך להיות "ציפור מדברת אבל כנראה יש מיגבלה על גודל ניק).

שנית, הצבעת על אחד הנושאים (לא מספיק לקרוא לו תת-נושא) בלימוד תורה.

אכן איך אפשר לפסוק בלי להכיר את המציאות.

לימוד מדעי הטבע הוא הכרחי לפסקים מסויימים, במיוחד בעולם החדש, המורכב והמתוחכם שלנו.

אפשר שהגר"א התכוון לכך בכתבו כי מי שחסר לו בחכמות חיצוניות יחסר לו פי כמה בחכמת התורה.

מעניין, מדוע הבעיה הזו לא היתה קיימת בימי חז"ל? ובוודאי לא באותה עוצמה וכמעט לא באותה מודעות?

נראה לי שסיבה לכך היתה העדר הצורך בידע מדעי. העולם שלהם היה פשוט יותר. מה היתה תכלת? מה שהפיקו מחילזון ידוע לכל (פחות או יותר, בשימוש הלשון של המונח במדעי החברה). מה היה זמן כניסת שבת? מה שרואים כאשר מסתכלים על השקיעה.

אם אכן ניקח את הדוגמא האחרונה, נראה שבאמת מתוך החיפוש אחרי מקרי קצה, שמגדירים יותר בדייקנות את הדין לפי המצב, אכן יש התחלה של דיונים מסובכים ולעתים ספקות שאין להם תשובה מכרעת.

מן התורה עצמה אי אפשר כנראה לקבוע אם סוף היום הוא השקיעה או צאת הכוכבים (וכמה כוכבים אמורים לצאת).

מצאנו שלוש שיטות לפחות בין התנאים לגבי הזמן המדוייק של המעבר בין יום ללילה ולכן בין חול לשבת (ולהפך).

מצאנו שיטות עזר נוספות כגון הסתכלות על שינויים בצבע השמים (ומחלוקת ראשונים אם לא אמוראים אם בודקים זאת במערב או במזרח).

וכל זה בלי להיכנס לשיטות בראשונים (מפרשי התלמוד לאחר חתימתו).

בספר היפה והמומלץ על הזמנים של הרב בניש הוא מביא דיון בשאלה אם יש ללכת אחרי זמן השקיעה כפי שהיא נראית ממקום גבוה או נמוך. כבר בגמרא העירו שאשרי מי שמקבל שבת במקום הנמוך ומוציא במקום הגבוה, כי הוא מוסיף על הזמן.

מה התווסף בזמננו? הרבה שהופך את השאלה ליותר מורכבת.

ראשית, מספר גדול יותר של אתרים גבוהים. כמו בנינים רבי קומות. באותה עיר, באותו רחוב, באותו בנין, אפשר לראות את כניסת שבת כלומר שקיעת עגולת השמש מתחת לפני האופק, בזמנים שונים.

שנית, מדידה יותר מדוייקת של זמן בגלל השעונים וחלוקת הזמן שהם מאפשרים עד לשניות וחלקי שניות.

שלישית, תהליך של מפגש בין מחשבי זמנים שונים לפי מיקומם. כאשר כל אחד במקומו רואה אחרת, וזה משותף לכל בני העיר, ואין מפגש עם הזמן של עיר אחרת (אלא לכל היותר בתיאוריה) זה לא מפריע. כאשר אנשים יכולים להיפגש ולהשוות ולדון, זה מעורר את השאלה: אז מה הזמן הנכון באמת? זה מצריך מודעות וכלים אינטלקטואליים וכמובן עיון גם באסטרונומיה.

אנו יכולים לראות שכבר אצל חז"ל היה עיון בשאלות אסטרונומיות. היו להם שתי תיאוריות לגבי תנועת השמש. האם היא חוזרת למקומה הראשונה במזרח מן המערב שבו שקעה מתחת לאדמה, ולכן אין אנו רואים אותה (אבל היא מחממת את המים שבתוך האדמה, ולכן אין לשים מצה אלא במים שעברו "לינה") או שהיא נעה מעל האדמה, כמו בהלוך, אבל אז מדוע אין אנו רואים אותה? כנראה בגלל שיש לה מין שרוול שהיא עוברת בתוכו.

שתי התיאוריות אינן נכונות, אבל הן משקפות שימוש שעשו חז"ל בידע הסביבתי ובמתודולוגיה המדעית הקיימת עבורם.

אם בימי הבינים יכול היה לטעון חכם כמו ריה"ל או הרמב"ם שרק הפילוסוף יכול להיות אדם דתי באמת, היום צריך לקבל שרק אדם שלמד מדעים ומתודולוגיה מדעית יכול להיות תלמיד חכם ולפסוק בשאלות הלכתיות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ציפור

חשבתי שאת פותחת האשכול וברכתיך בלשון זכר. ואפילו זאת לא עשיתי. אז ברוכה הבאה אל הפורום!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
הערה חצי אגבית
אם נוצרו לנו כאלו מחלוקות על זמנים בסיסיי בנושאים שכיחים אזי מתעוררות שתי שאלות:
מהו תוקף המסורת בנושאים אלו שהם כ"כ מצויים?
מדוע הכלים האנליטיים שלנו תקפים בנושאים שחז"ל לא השתמשו בהם בכלים אנאליטיים אלא אינטואיטביים?

בעל

לשאלתך הראשונה:

המחלוקות שהוזכרו כאן חלקן אכן נוגעות לתורה, וזה בגלל שיש לדעתי סתירה במשתמע מן הפסוקים בפרשת בראשית. בדוק ותשכח (=תמצא בארמית).

השאלות על נקודות גובה שונות הופיעו בימינו בגלל הבניה לגובה, התקשורת המחברת נקודות כאלו, המודעות לכל זה, והחיפוש שמתחיל כבר בימי חז"ל אחרי הגדרות יסוד שאין אחריהן כלום. וזה כמובן תהליך שאינו נגמר.

לשאלתך השניה, המסורת נחשבת תמיד לתקפה וכל שאלה וסברה עלולה להיות בטלה לעומתה. למעשה זו מחלוקת בגישות. (האם רשאים או חייבים אנו לתקן הלכה מסורה בגלל שהיא בעייתית מצדדים שונים. בדרך כלל זה ייעשה בכלים פרשניים, כמו זה שאין היום עמלקים ולכן לא צריך להשמידם, כמתועד באשכולות רבים בפורום אז נא לא לפתוח שוב את הנושא הזה). אפשרות נוספת היא שהלכה נשכחת כיון שאינה בת יישום. האם יש היום גואל דם? נדמה לי שאפילו ר' חיים קנייבסקי, שכתב על עגלה ערופה חיבור, לא כתב חיבור על גואל הדם. או שמא אני טועה?

אשר לכלים האנליטיים מול כלים אינטואיטיביים, אני סבור לא כמוך. יש לנו אמנם אוצר מונחים רחב יותר אבל ביסוד הדברים הלוגיקה היא אותה לוגיקה והיא נמצאת בתוך האדם בפנים ונתונה לו עם היותו לאדם. ומתי משתמשים באנליטיים ומתי מכריעים אינטואיטיבית זו שאלה שראוי לה דיון נפרד ואין לי ידיעות ברורות ומסודרות בדבר ולכן אשמח לעיין בו. אינטואיטיבית, אפשר שצריך אשכול אחר. ואפשר שזה מתאים לדון דווקא כאן בהתאם לשאלתך שאלו הם דרכי הלימוד כפי שנאמר בהודעה הפותחת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");