רוב מוחלט של החוזרים בשאלה - מסיבות רגשיות

.

נושא סבוך להפליא ומשתנה מאדם לאדם. אפילו אותו האדם מסביר לעצמו את התהליך באופנים שונים בזמנים שונים. גם אם הייתי יכול לבצע סקר בין חוזרים בשאלה או אפילו לראיין כל אחד לעומק לא בטוח שהייתי מזהה סיבות מוגדרות. מה ששרה אומרת נראה לי בר בדיקה כי ניתן לבחון ליקויי למידה אצל חוזרים בשאלה וזה יתמוך בהשערה שהעלתה. גם הרצון לברר את הגורמים העיקריים לחזרה בתשובה ייתקל באותה חומה של עמימות אנושית

אנונימי
אחזור כדי להבהיר.
העניין בכתבה הוא שלמרות ההנחה הרווחת שהשאלה אם אדם דתי או לא תלויה באמונה שלו, הרי שלמעשה אנשים מפסיקים להיות דתיים אף שאין שינוי באמונה שלהם. אני לא חושב שיש תופעה הפוכה של חילוניים החוזרים בתשובה אף שאינם מאמינים בקיומו של אלוקים.
השאלה שסמיתי העלה, האם אנשים ממשיכים להיות דתיים בגלל אמונה או בגלל סיבות אחרות, אינה דומה כלל לעניין הנדון בכתבה. אם כבר אני כותב, אז לא רק אחזור על עצמי: השאלה למה מצב ממשיך להתקיים היא שאלה משונה מאוד. המצב ממשיך להתקיים כנראה בגלל שאין שינויים בגורמים. השאלה שצריך לשאול היא מה גורם לשינוי, וזה בדיוק מה שנעשה בכתבה, אמנם באופן חלקי. אם סמיתי מעוניין בשאלה מה משפיע יותר על דתיות, אמונה או יחס לחברה הדתית, הרי שהוא צריך לשאול כמה אנשים נשארים דתיים אף שאיבדו את האמונה וכמה נשארים דתיים אם היחס שלהם הפך לשלילי.

הטענה של הכותבת מופרכת לחלוטין .

הפן הרגשי  הוא אולי הקש ששובר את גב הגמל אבל המשקל העיקרי ששובר את גב הגמל הוא אבדן אמונה. שהרי מי שמאמין באמת -שום משבר אישי /רגשי  לא ידחף אותו לעזוב את הדת .זה פשוט יותר מידי מפחיד.