שיעורי מבוא לחכמה מס' 2

תמצית השיעור הקודם: בכדי להבין טוב כל פרט, יש צורך בבהירות. הבהירות מושגת על ידי קילוף הטפל מהדבר בו אנו רוצים להתמקד ואשר עליו אנו רוצים לדון.


שיעור מס' 2

עוד לפני שבא האדם להכריע אם לעשות כך או לעשות כך, עליו להיות חכם כדי שהכרעתו תהיה חכמה.
השלב השני בחכמה, היא מדידת פרופורציות וסדר עדיפויות.
החכמה, מעבר למה שהיר יודעת איך להתייחס אל הדבר הבודד בצורה נכונה כפי שהתבאר בשיעור הראשון, החכמה גם נוקטת מעוף ומביטה על דברים מלמעלה, כלומר מתוך ראיית כל שדה הדבר הנידון, הוי אומר כל המשתמע והמושפע מאותו הדבר או המעשה.
סדר עדיפויות נקבע על פי השימוש הראשוני בחכמה. כלומר, אחרי שהוא משתמש במיקוד לתת יחס מדויק ונכון לכל פרט בפני עצמו (השיעור מס' 1) אז הוא כבר יכול למדוד אחד כלפי השני וליצור סדר עדיפויות.

מידה זו נקראת השוואת נתונים ובלשון אחר "בינה".

סיכום כלל:
שלב א': הגדרת עצם הדבר = מיקוד נכון
שלב ב': השוואת ממצאים = בינה

אתה צודק, מתענין, אבל גם אני

כלומר נכון שאפשר לדבר על הניתוח לפני הבניה - בינה.
אני העדפתי כך, כי את כושר הניתוח צריך כאשר מסתבכים הדברים או כאשר מתעסקים עם דברים עדינים הצריכים מאמץ הגדרה מיוחד.
אך כיוון שבינה עניינה שייך גם ללא הניתוח, אני משאיר את עניין כושר הניתוח לשיעור הבא.