הלכה מחוץ להלכה

כל העובר על דברי סופרים משמעותו שלא מקיים ההלכה כפי שקבעו. הרמב"ם מדבר על משהו אחר. על אדם שיכול שהוא דוקא כן מקיים דברי סופרים רק שהוא לא "מאמין בתורה שבע"פ".

ויש להקשות מדין בן סו"מ שבהלכות אלה הרמב"ם מפרט כל הגדרים ומתי אינו חל וכו'.

אמרת שדין זה הוא הלכה ואין מורין כן - אז זהו שזה לא הלכה

א."בכלל ישראל" שכתב הרמב"ם - אני משער שהכוונה ל"בכלל המתקראים ישראל", כלומר שכוונתו שלא בשם ישראל יכונה, ואין כוונתו למושג של "כללות העם". כך למשל, מן הסתם לא יצטרך לעבור תהליך גיור. מאידך, ייתכן מצב של אדם שפירש מדרכי ציבור ואעפ"כ ייתכן שלא איבד את התואר "ישראל", אם לא עבר עבירה של מינות וכדומה. 
ב. ההבדל בין מינות וכד' לבין ע"ז - כנראה בגלל שעובד עבודה זרה עדיין עשוי להאמין ולרצות בהשתייכות למציאות קיומו של עם ישראל. לעומת זאת המינים וחבריהם אינם מקבלים עליהם השתייכות לעם ישראל ו/או לתרבותו. (ראה ברמב"ם הל' ע"ז פרק א' - עבודה זרה איננה בהכרח ניתוק, וגם כאשר היא לכאורה כן מנותקת - ייתכן שבעומק הלב לא נעשה ניתוק)
ג. אני משער ש"להאמין במחלוקת" הכוונה עצם האמונה שההשגחה מביאה לידי ביטוי את כל הצדדים הנצרכים בביאור התורה, גם כאשר כל צד במחלוקת סובר שהצד השני טועה, באופן שמינייהו ומינייהו תתברר שמעתתא (מהם ומהם יחד יתבררו דברי התורה). למעשה, זה מחייב כנראה גם את כל אחד מצדדי המחלוקת להאמין שכל עוד השני עוקב אחרי כללי הלימוד וההוראה - הרי הוא בין לומדי התורה ודבריו הם חלק מהופעת התורה בעולם.
האמונה בתושב"ע בכלל, בעיני היא היא האמונה בנבואה - דהיינו עצם האמונה בעובדה שהקב"ה לא עזב את עולמו, ועודנו מחייה את דברי תורתו בקרב אנשים - אם בדרך נבואה ברורה ואם בדרך החכמה של העלאת סברות שמאפשרות התייחסות סבירה אל דברי התורה. זה כמובן מסביר מדוע גם הנביאים וגם החכמים לדורותיהם - כולם הרשו לעצמם להעיר הערות על דרך הקיום הראויה של התורה, הכל לפי הזמן והמקום. 
כמובן, כאשר אנו נדרשים לבדוק זאת באופן מעשי - אז אם למשל נצליח לקבוע, שדברי הנביא ירמיהו, או תנא או אמורא פלוני, מתקבלים על דעת "האדם הסביר", הרי שיש להם דין דברי תורה. אם נצליח לקבוע, שדברי התנ"ך או הגמרא בכללותם, כל אחד לפי עניינו - אם נצליח לקבוע שהם מתקבלים על דעת "האדם הסביר", הרי שיש לזה כנ"ל דין דברי תורה. ברגע שאדם סביר טוען שדעתו שונה, עליו להסביר את דבריו ע"פ התורה בסברא או בנבואה. אם יסביר מה טוב, ואם לא, הרי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. כמובן העניין מסתבך ברגע שאדם מערב את דבריו מסברות שלו וסברות ע"פ התורה, שאז צריך לברר את הדברים היטב לפני שפוסקים את דינו.

העניין מסתבך יותר, כאשר ניתנת פרשנות חדשה ל"מהי תורה" או "מהו אלוקים" בסגנון פילוסופים שונים. זה שוב מחייב בדיקה מעמיקה של כל הסברות של האדם שלפנינו, וכמובן לעמוד על טיב מחשבותיו, שמא טועה הוא, שמא רמאי הוא, או שמא אנו טועים. אם אנו מאמינים באלוקים, אם אנו מאמינים שהעולם איננו הפקרות בידי השטן - הרי שנוכל לאזור כוח ולבדוק את הדברים כראוי, גם אם לשם כך נידרש לעלות לשמים או ליסוע מעבר לים. וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, יילכו ולא ייעפו.

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא

וזה לא רק ציטוט.

ראה הל תשובה ג/ו והלאה.  הר"מ כאן הביא נציג מכל קבוצה
ואיון זו הלכה חוצית אלא המשך טבעי לפסוק הנותן במכות לבית הדין במקום אשר ציוה ה

מדרש הלכה זה לא שלוקחים הלכה ומספרים סיפורים למה התכוון המשורר. יש כאן הלכה בדיני נפשות שהרמב"ם כתב בספר הלכה לא במורה נבוכים, לא בפירושים שונים ולא באיזה מכתב דחוק. מדוע שנניח שמינים מתכחשים לעמם ותרבותם - הרי עינינו הרואות שלא רק שהם לא כך, אלא שלעיתים הם מוסרים את נפשם למען הכלל היהודי יותר ממי שההלכה היא נר לרגליו. אני לא נכנס כאן לשאלה מהי בדיוק האמונה בתושב"ע אבל העובדה היא שהרמב"ם נותן בידי כל אחד ואחת את היכולת להחליט האם פלוני מאמין בה או לא ואם החליט שלא אז מצווה גדולה היא שאותו אדם יהרוג את מי שנראה לו מין - ללא עדים וללא התראה וללא משפט.

אפשר לבוא ולומר שהרמב"ם הכניס ביד החזקה אמרות כנף המנוסחות כהלכה אבל בעצם הן סוג של שירה. קשה להבין היכן הזהירות שכל פוסק צריך להשתמש בה. במבוא ליד הרמב"ם סבור שהוא חוסך לקורא את כל השקלא וטריא של להוציא הלכה מהגמרא וכו'. אם מחליטים שהלכה זו היא בעצם הגות שירתית, מי מחליט ולמה?

סיפור שסיפר אבי מורי ז"ל.

כלשמד בישיבת מחברון בתחילת שנות המדינה היה מגיע מידי פעם בלילות שליח מהרב מבריסק שפלוני הוא אפיקורס וכדו', וראיותיו היו מגזירי עיתון.

אבי שאל אותו פעם האם הרב מבריסק היה מוכן להוציא עשר אגורות על סמך עדות כזו.

בעל סיפור נפלא. מעניין שהרמב"ם לא דורש עדות כלל אלא די לו לשוחט במה שהוא חושב ומצווה גדולה היא

ירובעל

אף הן מרבין שופכי דמים בישראל
הכשר שבטבחים שותפו של עמלק - דברי חז"ל.
אם תקרא את סוף דבריי, תראה שכתבתי שלא תמיד פשוט להחליט מתי אדם הוא מין. ואם נראה לך שמין הוא בעד עם ישראל אז יש לבדוק את העניין. גם יש מצבים מורכבים, אם נניח - ישנו מין שיילחם נגד מוסרים. ואז המצב מורכב.ועל זה נאמר ועשית כחכמתך. וחוץ מזה איך אתה משווה בין מין לבין מי שההלכה נר לרגליו. וכי אלו הם הפכים? שניהם יכולים לשכון יחד באדם אחד. ואצל אדם אחר שניהם יכולים להיות רחוקים מדרכו של אותו אדם מאוד (ואינני מדבר על פיצול אישיות...). אלה פשוט לא דברים סותרים. אלו שתי תכונות שונות, וכל מחשבותיו ומעשיו של אדם יכולים להיות מגוונים מאוד.
ומה שכתבת שזאת הלכה ולא שירה. המדע מלמד שהשולחן שבו אתה משתמש בנוי ממולקולות קטנות מאוד. ובין מולקולה למולקולה יש חלל עצום ביחס לגודל המולקולות עצמם. האם לא תתהה, מדוע מולקולות המחשב לא נופלות בין מולקולות השולחן? הרי זה מדע ולא שירה. בסופו של דבר א"א לנהל את העולם רק על פי תכונות טכניות, עם כל חשיבותם.