באשכול "האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?".
הביא בעלבעמיו את הדברים הבאים:
"ערך יסוד תורני מרכזי הוא קבלת עול. חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים בעקבותיהם ראו את היהדות כעול. מצוות לאו ליהנות ניתנו אלא הן לעול על ישראל. דיינו להפנות את הקורא לשערי תשובה של רבנו יונה כדי להתרשם עד כמה הערך של קבלת עול מרכזי בעיניו. אנחנו חיים בחברה שקבלת עול אינה נחשבת כלל כערך. חברה המעלה על נס את ייחודו של העצמי, אינה יכולה לראות ערך בקבלת עול. בחינוך ילדינו איננו מצפים לציות, אלא להבנה והזדהות. ברור שמילד קטן מצפים לרמה של משמעת, אולם כאשר הילד גדל, אנו מצפים לא למשמעת אלא להבנה. ממילא ביסוס החובה הדתית על קבלת עול, או על קבלת הדברים כי כך אמר הרב פלוני, היא מהדברים שאינם נשמעים. ניסוח מודרני יותר של קבלת עול הוא ההטרונומיה של ציוויי התורה. התורה כפויה עלינו ועלינו לקבלה. ההלכה מתנהלת במישורים שלה ואינה כפופה לא להיסטוריה, לא לפסיכולוגיה ולא לסוציולוגיה. הניסוח המודרני יותר אינו משנה את המהות. ישעיהו לייבוביץ אבחן את הנקודה הזו, וטען שכל היהדות היא קבלת עול מלכות שמים. הגרי"ד מבוסטון אף הוא סבר שההלכה היא הטרונומית. ביקורת על גישה זו ניתן לקרוא בספרו של הרב שג"ר, בתורתו יהגה, שמאפיין אותה כגישה של ניכור, התלמיד אמור לקבל על עצמו סט של ערכים הזרים לו, ושאינם מתיישבים עם תפיסת העולם הכוללת שלו."
באתי לחלוק על כך שיש מי שחושב שהיהדות היא עול.
אבסס את דעתי על שני מקורות בתנ"ך. המקור הראשון, מספר פסוקים מספר דברים מפרקים ד, ה, ו.
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם"
"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ."
"שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ."
הפסוקים הנ"ל כתובים בצורה ברורה ואי אפשר לטעות בהבנתם. מה שמשתמע מהם זה שלמצוות יש מטרה ברורה מאד והיא להיטיב את חיי האדם. יוצא מכך שכל מה שאיננו מיטיב את חיי האדם איננו חיוב.
המקור השני מספר ישעיהו פרק א.
י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָימִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְאקְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּםגַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּהָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּםטוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶםחֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.
בקטע הנ"ל אפשר לראות שהנביא מבטל שמירת מצוות ללא כל היסוס. בלשון ימינו הנביא היה אומר:( "תפסיקו לבלבל ל-א' את המח". )
הנביא מעמיד את כל שמירת המצוות על: " הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה."
ובתמורה הנביא מבטיח " אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. "
מסקנה: היהדות במקורה האמתי איננה עול, אלה דרך חיים שיש לה כוונה ברורה להיטיב את חיי האדם.
