האם חסכון הוא חוסר בטחון?

האם להתאמץ לחסוך עבור הילדים או דיה לצרה בשעתה? השאלה הובאה בפני הגר"ח קנייבסקי שהשיב תשובה מפתיעה, ואף סיפר כיצד זה היה אצלו

קצבאות הילדים, המופקדות מידי חודש בחודשו בבנקים או בקופות גמל עד לגיל 18, הביאו רבים להתחבט בשאלה האם להוסיף כסף מעצמך על מנת שיצטבר יותר בעתיד או שמכיוון שהמצב כיום הוא שמשפחות רבות, בעיקר אברכים, אינם גומרים את החודש ואין אפשרותם לחסוך גם פרוטות מעטות - לוותר על זה. 

ההתלבטות הובאה בפני הגר"ח קנייבסקי, שנשאל האם גם בכלל לעשות קופת חיסכון לנישואי הילדים ולהתאמץ יותר בכדי לחסוך עבורם או שכיום לחיות במה שיש, ורק כשיגיעו נישואי הילדים ידונו ההורים בכמה הם יכולים להתחייב עבור חתונתם. 

בעלון "דברי שי"ח" מפורסם כי תשובתו של הגר"ח שאין להתאמץ לחסוך בשביל נישואי הילדים, ‏ודיה לצרה בשעתה. הגר"ח אף סיפר על עצמו כי כשהגיע לחתן את ילדיו זכה כל פעם לכסף שנשלח לו מהשמים. 

כידוע נישואי ילדים זו ההוצאה המשמעותית ביותר בחיי משפחה חרדית. משפחות רבות מתקשות לחתן את ילדיהם ופונים לסיוע מקרובי משפחה וארגוני צדקה. סוגיית החתונות מעסיקה קהילות ומנהיגים רבים, ובחלק מהמקומות התפרסמו תקנות כדי למנוע הפרזה בהוצאות החתונות.

תודה.

ראה שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן פה, שציינתי בהודעה קודמת.

"שאלה: האם רשאי אדם מצד ההלכה לבטח את עצמו ביטוח חיים, או שמא יש לאסור, משום שנראה כאילו אין לו ביטחון בהקדוש ברוך הוא, שביכולתו להעשירו ולהשאיר אחריו ממון רב לפרנסת יורשיו ולרווחתם, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט?

תשובה: בשוחר טוב (מזמור כ"ג), שנינו, רבי אליעזר בן יעקב אומר, למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה. יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה. אם עושה מתברך ואם אינו עושה אינו מתברך. ומבואר שעל האדם מוטלת חובת ההשתדלות לפרנסתו, אלא שעליו לבטוח בה', שעל ידי השתדלותו ימציא לו פרנסתו. ואמנם שנינו במשנה במסכת סוטה (מ"ח ע"ב) משחרב בית המקדש פסקו אנשי אמנה, שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, ומפרש בגמרא, אנשי אמנה אלו המאמינים בהקדוש ברוך הוא, כדתניא, רבי אליעזר הגדול אומר, מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה. אולם מבואר במהרש"א שם, שזוהי משנת חסידים, שמאמינים שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל חי מקרני ראמים עד ביצי כנים. ולכן הזכירו על זה במשנה את הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, מה שאין כן מדת הצדיקים וכו' ע"ש. ומשמע שעל כל פנים אין איסור מן הדין, כשמשתדל להשיג יותר מהמזון של אותו היום לצורך מחר, ובלבד שלא יסיר מבטחו מהקדוש ברוך הוא, ולא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכן כתב רבינו המאירי בפירושו למשלי (פרק י"ט פסוק כ"א), שעל האדם לתת בטחונו בהשם יתברך בכל עניניו, ולא יסמוך על השתדלותו וחריצותו בלבד עד שיאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אבל ישתדל בזה ויתלה בטחונו בהשם יתברך, ולא שימנע ממנו ההשתדלות, כי בכל הדברים הזריזות משובחת והעצלות מגונה, אלא עם השתדלותו ישים בטחונו בהקדוש ברוך הוא, ויתלה בו הצלחתו, וכמו שנאמר פן תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. וראה עוד במאירי תהלים (מזמור קכ"ח). ספרי דברים פיסקא קכג, (יח)...".

_____________

אליקים

בשיחה שהיתה לי לפני מספר שנים, עם אברך שהגיע מעבר לים ללמוד בכולל הליטאי בעיר שבה אני מתגורר, עלה הנושא של בטחון בה', וכליטאי "טוב" הוא העלה את ה"בטחון והשתדלות של החזון איש", שאלתי אותו האם הוא יכול  להביא דוגמה מ"החיים" ל"בטחון והשתדלות",  והוא ענה: איני עובד וב"ה יש לי פרנסה. לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו: לא השתדלת ואין לך בטחון בה'; ההשתדלות שלך היתה לברר את כל ההתחייבויות שהבטיחו לך, והבטחון שלך היה במי שהביאך שהוא ימלא ימלא את ההתחייבויות כלפיך.