התורה והתרבות

הועתק מאשכול אחר- יש מעט דברים (כלומר מילים או דברים שניתן לדייק) ששייכים לאשכול השני - אבל מאחר ואין קשר ישיר בין הנושאים - לא ראיתי טעם להשאיר לינק

התרבות היהודית של התנ"ך הייתה דומה מאוד לתרבות הגויים שסביבה, מלבד העובדה שעם ישראל היה עם עם אוריינטציה מיוחדת, אבל לא באופן שגורם בידול מוחלט. זו הסיבה שאיזכור עניינים יהודיים - כמעט שאינו אומר כלום מעבר ל"בני תרבות אנחנו" - האבות אברהם יצחק ויעקב היו בני אדם ככל האדם, עניין החמץ דומה לכל מיני טקסים אחרים הנהוגים אצל הגויים - וכמובן שגם החגים שהזכיר תחזל - הלא כל בר בי עצכח יודע שהם במקור חגים חקלאיים שאינם מחדשים מי-יודע-מה, עד כדי כך שברגע שירבעם רוצה אין לו בעיה להטות את לב העם לעשות את החג בחודש חשוון במקום בחודש תשרי. וזו הסיבה - כמו שכתבתי - שגם שאלתך השנייה מתורצת - מרדכי ואסתר לא היו צריכים להתבולל כדי להסתיר את יהדותם. מספיק לא ליידע את הסביבה - ובמקרה של אסתר - את המלך - בדבר מוצאם, ואף אחד ממילא לא ידע. 
כי הבנתי שהתרבות התורנית במקורה איננה אמורה להיות תרבות של "חוקים" ללא טעם, אלא התרבות התורנית היא פשוט תרבות, ככל תרבות, עם גוון מיוחד. לא יותר. ואני מגלה שאני מגיע לעצכח, וכולם בטוחים שהיהדות המוכרת לנו מ"שמירת שבת כהלכתה" - כולם בטוחים שהיא היהדות המקורית. וזה שלא כדברי רבים בפורום שמדברים השכם והערב על זה שהפרישות החרדית היא דבר חדש, ושהחומרות אינם עיקר התורה. אני באמת חושב שזה חשוב מאוד להצביע שוב ושוב על דברים הדורשים תיקון ו/או שינוי ו/או חידוש הישן או חידוש חדש, ודבר גדול הוא כל עיסוק בזה. אבל כל עוד זה נשאר ברמה הנקודתית של "חומרות" או "פרישות" - ב"עבודה" או ב"צריכת תרבות" או ב"טכנולוגיה חדשנית" - כל עוד זה נשאר ברמה הנקודתית הזאת, באמת שאיני רואה לא איך נתקרב שוב לעולם, לא איך נתחבר לתרבות התנ"ך וגם הגמרא, לא איך נקיים את המצוות כפי שציווה אותם ה' במובן של מה שנקרא "מוסר הנביאים", אינני רואה איך ניתן כוח לתרבות התורנית - ומעל הכל אינני רואה איך נוכל לנהל חיי חברה מדינה עשייה ולימוד - בצורה "נורמלית", ואיך ננהל יחסים תקינים עם אומות העולם. דרושה לנו עבודה רדיקלית ושורשית ביותר. דרושה לנו כרייה מחודשת על מנת לבנות מחדש את היסודות שמתחת לבניין. במידה רבה אני סבור שדרושה לנו עבודה שניתן לכנותה "ציונית" - הציונות עד היום עסקה בבניית הארץ והפרחת השממה הגשמית. לשם כך ויתרו אנשים רבים על מקומם בגולה - ואף שיהודי הגולה לא באו איתם הם הלכו בשלהם. גם כאן - אנו צריכים לדעת לחזור ולבנות את התרבות היהודית - שימו לב - הראשונים עסקו ב"וחידשו ערי חורב שוממות דור ודור". אנו צריכים כעת לבנות את התרבות הנחרבת - אשר גם היא בשוממות דור ודור. שלא תטעו - היהדות לא שגשגה בגולה. אנו יודעים שאפילו יש הסתייגות מהצורך לשמור על התורה והמצוות בגולה - מלבד מדין "הציבי לך ציונים" - שלא יהיו קשים עלינו כדבר חדש כשנחזור מהגלות. הגר"א כתב על הפסוק "מלכה ושריה בגויים אין תורה" - כשהמלך והשרים והעם בגולה - אז גם התורה איננה בשלמות. והוא הדבר האמור. אם לא נבין, שחטאי אבותינו החריבו את התרבות - וזאת הסיבה האמיתית לגלות - אם לא נבין את זה אז אף על פי שעצם חידוש החיים הפשוטים בארץ הוא דבר חשוב, ואף על פי שעצם ההיקשרות לתורה ב"דרך כלשהיא" היא דבר חשוב - מכל מקום אם אין חידוש מלא של התרבות - אז ל~מה יגענו ול~מה טרחנו. אני מקווה שזה מובן, ומתפלל לאלוקים בכל ליבי, ואף קורא לכם לשים לב לדבר. לשים לב ולהתייחס לכך שאנחנו עדיין עם מפוזר בין העמים ומפורד בתוך עצמו. אינני אומר מה לעשות, כי אני ירא שלא תצא תקלה. לעצמי אני לומד, ומשתדל לכתוב מה שאני מבין ויכול. אבל אני חושב שכל יהודי שנגע אלוקים בלבבו, עליו לחפש אחר דרך הא-ל במובן האנושי של הדבר. ומה ייחודו של בן אנוש אם לא היותו בצלם אלוקים. (עד כאן דרשה. מכאן ואילך לחשיבה ועשייה)

(אני רוצה להבהיר גם, שבאמת אין לי שום התנגדות, למשל, לספר שמירת שבת כהלכתה. זה ספר חשוב מאוד במובן זה שהוא עוזר לך ללמוד בסגנון של ימינו את מה שיש ללמוד בנושא שבו הוא עוסק. אבל הבעיה היא בהפיכת ה"שמירת שבת כהלכתה" למקור הלכתי, במנותק מהיסודות עליהם הוא בנוי - תנ"ך משנה וגמרא ראשונים ואחרונים, על כל המשמעויות שהם נותנים לנושא של "שמירת שבת כהלכתה" - טעמי המצוות, סוגי סברות - לא רק במובן האינטלקטואלי של סוגי הסברות, אלא גם במובן ה"בעלי-בתי" שלהם, גם מחשבה במה להתמקד - למשל אם התורה מזכירה דווקא איסור הבערת אש - אז חז"ל מייד עושים דיון אם הבערה "ללאו יצאת" או "לחלק יצאת". זאת אומרת הם לא מרשים לעצמם להתעלם מדברים שהתורה מתייחסת אליהם כחשובים, גם אם לפי דעת חכמי דורנו ואולי גם לפי המקובל במסורת מאז ומעולם, מדובר בדברים טכניים ו/או שוליים. יש מה להאריך, אבל אין כאן המקום. בנוסף, הלימוד צריך להתחשב בתרבות דורנו ובצורת החיים. ישנם דברים רבים שלא מתאימים בין התורה המקובלת בימינו לבין התרבות וצורת החיים. אני לא מאמין בדרך הרפורמית - לדעתי רפורמה מהסוג הרפורמי משכיחה את התורה. אבל אני מאמין שצריך - ואפשר - ללמוד כראוי את המקורות, וללמוד מתוכם "מה משה רבינו היה אומר אילו היה חי בימינו" - זו אמירה יומרנית, ולכן אינני רוצה ליצור את הרושם כאילו אני חושב שזה דבר קל. זה ממש לא. אבל עד היכן נהיה מנותקים מההגיון הפשוט שלנו?)

והלא רש"י התחיל את פירושו לדברי הלל בפסוק ממשלי: ריעך ורע אביך אל תעזוב, ובפירושו למשלי פירש: הקב"ה שנקרא ריע לישראל וריע אביך שחיבב את אבותיך. מדוע?