בית פורומים עצור כאן חושבים

חינוך לאמת בליל הסדר: שיטת הרמב"ם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/4/2017 10:51 לינק ישיר 
חינוך לאמת בליל הסדר: שיטת הרמב"ם

כידוע, ליל הסדר הוא היום שבו אנו משחזרים את סיפור יציאת מצרים. זו מצות עשה מן התורה, שניתנה לנו כבר בשיעבוד מצרים. והיא היא שבונה את הנראטיב (סיפור חיים) של העם היהודי.

היה לנו רע מאד. ה' בחר במשה רבנו ושלח אותו לגאול אותנו, היו נסים שחרגו ממהלך הטבע הרגיל (אם כי אפשר שמדובר בתופעות טבעיות שהנס שבהן הוא הזימון שלהן ברגע הנכון). הנסים הראו שה' אדון על הבריאה. בסופו של דבר יצאנו ממצרים.

כמו כן יש לנו הנחיות מחז"ל איך לספר את הסיפור. להתחיל בגנות ולסיים בשבח. ויש שני סוגי גנות ושני סוגי שבח. הגנות האחת היא הסבל הקשה בשיעבוד והשבח הוא השיחרור. הגנות השניה היא אמונות ההבל שהיו לעם ישראל - עובדי עבודה זרה היו - והשבח הוא שהתרחקו מהן והתקרבו לה' אל אמונת האמת.

כל זה ברור ופשוט. ויש להאריך וקיצרתי.

תמיד כדאי לעיין ברמב"ם, וכאן יימצא לנו דבר מעניין מאד, לדעתי.



מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר +שמות י"ג+ זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר +שמות כ'+ זכור את יום השבת, ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח.

(רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א)

יש כל מיני דרשות המלוות את סיפור יציאת מצרים. חלקן מאוחרות וחלקן כבר בימי חז"ל. יש ביניהן המושכות את הלב והמסופרות בגני הילדים. החל ב"פרעה בפיז'מה באמצע הלילה" שהפך לשיר קבוע בסדר ועד לסיפורים שאכן סיפרו חכמים, כגון על התינוקות שנבלעו בסלעים ועל התינוק שמשה ביקש עליו רחמים וניצל בנס ובסוף גרם לצרות למשה ולעם ישראל כולו. והצבעתי על מעט מהרבה.

סיפורים אלו מקסימים למי שמקבל דברים כפשוטם בלי לעמת אותם עם ההיסטוריה ועם המדע ועם הפילוסופיה אך מעוררים התנגדות אצל מי שכן חושב ובודק וגם פוחד ממה שיקרה אצל מי שיפקח עינים וישאל: אם זה לא נכון, אז אולי הכל לא נכון?

הדברים הקצרים של הרמב"ם יכולים להתפרש כהמלצה להיזהר מפני סיפורים רחוקים ובלתי אפשריים. הרי הרמב"ם כותב בפירוש המשנה דברים חמורים נגד אלו שדורשים בבית הכנסת "דרשות של דופי".

האם יש להבין מכאן שמה שצריך לחנך לקראתו את הילדים הוא לספר את סיפור יציאת מצרים כפי שהוא עולה מן המקרא ולא כפי שהוסיפו בהגדות שלפעמים עלולות "לשבש את הדעות"?

אלו סיפורים עלינו אם כן לספר בליל הפסח לעצמנו ולילדינו?

השאלה הכללית הזו חשובה מאד והיא מובילה לדיונים נוספים.

א. מה באמת היה ביציאת מצרים ומה עלינו לספר לילדים כדי לבנות אצלם את האמונות הנצרכות ליהודי?

ב. איך להתמודד עם ההצפה של סיפורים זרים ומוזרים? שיש בהם באמת גנאי ולא רק שבח?

דוגמא: ראו את הציורים המלוים הגדות, במיוחד הגדות לילדים (כגון הציורים הנפלאים של יוני גרשטיין). המצרים נראים כמפלצות. יתכן שזה חשוב כדי להעצים את הסיפור ויתכן שזה מזיק. זה ודאי לא נכון היסטורית.

ג. איך מעניקים לילדים גרסה סבירה יותר על דרך הפשט של סיפור יציאת מצרים, שיש בו ניסיות והשגחה אבל לא בצורה ילדותית, כאשר הסביבה מחנכת למסר שגוי?

ד. יאמר מי שיאמר: אתה כותב על בלימת סיפורים משבשים, ומה עם ביקורת המקרא? מה עם הגישות שבתוך האורתודוכסיה החדשה שסבורות שצריך לראות את סיפור יציאת מצרים ואולי את רוב או כל חמישה חומשי תורה כחיבור מאוחר שיש בו עיבודים של מסורות ולא מעבר לזה? למשל, דוגמא פעוטה, שלא היה אפשר שכל היהודים במצרים יצאו משם בלילה אחד בגלל המספר העצום שלהם? והתורה מבטאת את הרעיון של היציאה, שהיה אמיתי לכשעצמו, באופן ספרותי?

ומה עם מי שסבור שהבדיון שבסיפורים אלו רב עוד יותר? איך עליו לחנך את ילדיו?

ומה עם מי שמכיר את הגישות השונות וסבור שעליו לחנך את ילדיו להתמודדות עם כך שסיפורים שנחשבו למדוייקים יתגלו כבדיה? איך לשמר את המסר שיש ה' שברא ומשגיח עלינו אבל לא בדיוק כפי שזה מתואר, לא רק במדרש, אלא גם בסיפור המקרא על דרך הפשט?

אני שמח לבשר שאין חלקי עם אלו, אבל אני מכיר יהודים טובים שמתלבטים בשאלות אלו. איני יודע מה הם עושים בליל הסדר, וזו שאלה מעניינת, אבל כאן אני מבקש להצביע על דברי הרמב"ם כפתרון חשוב.

וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח

אין טעם לעסוק בשלילה, זה אף פעם לא מועיל בחינוך. צריך לספר את הסיפור, אבל להתרכז במה שסביר לנו שהיה. ובזה להרחיב. להראות את השגחת ה' במה שאנו יכולים לזהות בתור עובדות.

זה הבסיס.

ובו יש להאריך.

היות שהדברים שכתבתי הם מופשטים וכוללים יותר מדי מילים הלקוחות מעולם האקדמיה, אציע תיאור מקוצר ודמיוני של סדרים אפשריים אצל מי שרוצה לחנך למסרים של ליל הסדר.

א. סדר אורתודוכסי קלאסי בשיטת הרמב"ם

עם ישראל היו משועבדים במצרים. הם סבלו מאד. יודעים איך נראים חיים של עבד? קראתם את "אהל הדוד תום"? תראו את התמונות שאבא הביא לכם של עבדים.

ככה עם ישראל סבלו. ואז ה' שלח את משה רבנו והמצרים הרשעים קיבלו מכות (להביא פירושים על דרך הפשט).

המכות הראו שה' שולט בכל הבריאה. ואז עם ישראל יצאו וקיבלו את התורה במעמד הר סיני.

ב. סדר עם חשיבה פילוסופית ביקורתית

כנ"ל. וכאשר מגיעים למדרשים, מוסיפים:

חז"ל רצו שגם ילדים קטנים יוכלו לדמיין את הסבל מכאן ואת הייסורים מכאן. ולכן הם המחישו זאת בסיפורים קיצוניים ולפעמים גם בלתי אפשריים. אנו היום חכמים יותר.

ג. סדר עם חשיבה ביקורתית של מאמיני ביקורת המקרא

כנ"ל, וכאשר מעיינים בסיפורי החומש, אם מישהו שואל: איך זה היה אפשרי ומה נעשה עם ביקורת המקרא, רק אז עונים:

כמו שחז"ל הרשו לעצמם להוסיף מדרשים בלתי אפשריים כדי לבטא רעיון אמיתי, כך גם מחברי המקרא ארגנו את המסורות האמיתיות שלהם באופן סיפורי שנראה מתקבל על הדעת. מה שחשוב לנו הוא להבין את העובדות מאחורי הסיפור שלא תמיד יכול להיתפס כפשוטו. יתכן שתיאורי המכות, למשל, אינם משקפים את המציאות המדוייקת כמו שהיתה אלא כפי שהיא ראויה להיות.

עלינו לתפוס את סיפור יציאת מצרים לא כסיפור היסטורי אלא כנראטיב לחיים.

יש לי בעיה עם הגישה השלישית. היא באה בחשבון רק בתוך חברה שכל כולה כבר חרגה מן התפיסה המקובלת. וגם אז מי יודע עד כמה הסבר כזה מועיל או מזיק.

עם זאת, בהחלט יש כאלו שלא יוכלו לספר את סיפור יציאת מצרים אלא באופן הזה.

אני מציע לראות במה שכתבתי תיאור של גישות אפשריות ובהחלט לא המלצה מה לעשות בכל בית ובית.

אם ניתן לסכם כללים חינוכיים שעולים מכל מה שכתבתי, כולל מה שלא הארכתי כראוי, הרי זה כך:

א. ליל הסדר הוא ההזדמנות החד שנתית לבנות אצל ילדינו (ואצלנו) את האמונות היסודיות האמיתיות לגבי זה שהאדם אינו לבד אלא יש אלוקים לעולם, ואת האמונות ההיסטוריות על עם ישראל ומה שעבר עליו במצרים ועל קבלת התורה וכו'.

ב. יש להתמקד בחיובי, מה שהיה, ולא בשלילי (מה שהם, אותם הם פסולים, אומרים וטועים).

ג. יש להתאים את המסר לגיל של השומעים ולרקע שלהם.

אם נחלק מבחינה סוציולוגית, אזי בבית חרדי יש לכל היותר לכלול בדברים שאנו מספרים את הדברים כפי שהם מתאימים לגיל הרך וככל שיגדלו יבינו יותר - זאת כדאי לאפשר בתקופת הבגרות לפרש מחדש ולהישאר עם המסר האמיתי בלי לרצות "לזרוק את כל החבילה הבלתי אפשרית".

בבית שאולי הוא אקדמי יותר וכאשר המשתתפים בוגרים יותר בנפשם ובידיעותיהם יש מקום להציע תפיסות יותר מעודנות.

בבית שבו קשה להאמין בהיתכנות של סיפורי יציאת מצרים, יתכן שדגם ג' הוא המתאים ביותר.

יקח כל אחד את מה שמועיל, כי כתבתי על מנת להועיל ולא להזיק, לחנך ולבנות את דור העתיד ולא לקלקל ולא להרחיק.


_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/4/2017 16:36 לינק ישיר 

יש בעיה בדברים שכתבת כאן על חז"ל.
אם אתה מפרש אפילו מילה אחת מדברי חז"ל כקיצונית ובלתי אפשרית אתה פורץ את הסכר.
ואין מי שיעצור את השיטפון.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2017 07:36 לינק ישיר 

אפרים

כמדומה שדבריך נוגעים לא רק לליל הסדר אלא ליחס לחז"ל בכל ימות השנה.

ואם כן, הרי זה אחד הנושאים המרכזיים בפורום. איך עלינו לראות את חכמינו, התנאים והאמוראים?

האם כל מה שאמרו היו נכון? האם כל מה שאמרו היה "פשט"? האם לעולם לא שגו?

מה פירוש הכלל של ר' יוחנן, שחכמים כמלאכים, ואם אנו רואים בהם בני אדם, אנו כחמורים? האם הכלל הזה הוא המלצה ומטאפורה או עובדה פסיכולוגית לגבי עצמנו?

האם זוהי עצה חינוכית? מה שכינו כאן בעבר שק"ש, שקר קדוש לגיל מסויים בלבד?

יש כאן שתי רמות של דיון, שאולי לשניה כלל לא ביקשת להיכנס ואני שהוא שהרחבתי.

א. האם כל דברי חז"ל הם פשט, עובדה היסטורית?

ובכן, לא קשה לראות שיש כאן שתי אסכולות של התייחסות. אחת מהן מודרנית, ובין נציגיה המהר"ל, המהרש"א והרב דסלר, והם טוענים כי כל מה שכתוב בגמרא הוא אמת לאמיתה. אך גם הם, כמו הרמח"ל, יטענו שכאשר דברי חכמים אינם עולים בקנה אחד עם המציאות, כגון אמירות באסטרונומיה, צריך לפרש אותן במישור אחר, "רוחני". אבל כל משפט המובא בשם חז"ל בתלמוד הוא בהכרח נכון.

(למעשה, לפי הרמח"ל גם כן יש להסכים שיש משפטים בתלמוד שאינם נכונים לפי הפשט).

האסכולה העתיקה יותר, של הגאונים, הרמב"ם ועוד, מבדילה בין דברי חכמים: חלקם נועדו להיות פשוט, במיוחד בתחום ההלכה, וחלקם אינם נכונים. הגאונים הזהירו מפני תרופות המצויות בגמרא, למשל, מפני שהן אינן עובדות ובטעות יסודן. בתקופה האחרונה, הרש"ר הירש כתב נגד הבנה פשטנית של דברי חז"ל ויש אגרת שכתב לרב או אדמור שביקר את דרכו, וכבר התפרסמו הדברים גם בפורום שלנו.

לאחר שהרחבתי אקצר ואסכם: יש שתי שאלות שצריך לבדוק. האם יש דברים של חז"ל שאינם פשט ואם היו פשט אם אינם נכונים. והאם חז"ל עצמם יכלו לטעות.

בשאלה השניה אין צורך לעסוק בליל הסדר. אבל בשאלה הראשונה אני מרשה לעצמי לחלוק עליך. חשוב מאד לספר, כבר בליל הסדר, שיש דברים שהם פשט ויש דברים שהם הפרזה לצורך הסיפור. וכיון שיש גיל שבו האבחנה הזו קשה מדי, אז צריך לעקוף את הקושי. לפי מה שהצעתי ברמב"ם: להתמקד בפשט של מה שכן היה. ולהסביר שזו תפיסה המתאימה לגיל השומע. לעומת זאת, יש גיל שבו חיוני ובלתי נמנע להסביר שיש סיפורים יפים מאד של חז"ל סביב ההגדה שאינם פשט כלל ולא יוכלו להיות פשט אבל צריך להבין את מטרתם.

עתה אולי תרצה לבאר את המטאפורות שלך: מהו הסכר שנפרץ ומה השיטפון המאיים. שמא הסכר אינו משמש תכלית חיובית ושמא השיטפון הוא לטובה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2017 17:56 לינק ישיר 

הערה צדדית אבל מהותית האמונה בנוסח כלשהו של מעמה"ס בזמנו (ולא מעמה"ס שבלב כל אחד בכל עת) צריכה לקבל שהסיפור שסופר לנוכחי המעמד – שכלל מאורעות שהיו אמורים להיות נוכחים בהם– נכון. לחילופין שסיפור יצ"מ ונגזרותיו בתורה הוא השתלה מאוחרת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2017 17:59 לינק ישיר 

" מה פירוש הכלל של ר' יוחנן, שחכמים כמלאכים, ואם אנו רואים בהם בני אדם, אנו כחמורים? האם הכלל הזה הוא המלצה ומטאפורה או עובדה פסיכולוגית לגבי עצמנו?"


חז"ל היו אלה ששינו ציווים מהתורה עד כדי כך שהיום תורתינו היא תורת חז"ל . 
ר' יוחנן הבין שבגלל זה הם חייבים להיות כמלאכים ולא כבני אדם .
 לפי ההגיון הפשוט אם הם טעו טעות אחת הרי שנפרץ הסכר ואי אפשר להאמין למילה מדבריהם.
למה?(נראה לי שהתשובה ברורה מאליה אבל אסביר בכל זאת)
נניח שאתה תגיד שאמירה מסוימת של חז"ל נראית  לך שטות מוחלטת . ואז יקום פלוני ויגיד שאמירה זאת נראית לו סבירה מאד. וכן הלאה וכן הלאה.
וכך נוצר השיטפון (שפירושו אי אמונה בתורה שבע"פ כולה.)
ר' יוחנן הבין את זה טוב מאד. בעיניי זה מה שההגיון הפשוט  אומר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/4/2017 10:00 לינק ישיר 

הערה:
בתנ"ך יש היסטוריה, אבל התנ"ך זה לא ספר היסטוריה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/4/2017 11:52 לינק ישיר 

שלישישי כתב:
הערה:
בתנ"ך יש היסטוריה, אבל התנ"ך זה לא ספר היסטוריה!



מה זה משנה ? האם בגלל שזה לא ספר היסטוריה אז מותר להמציא פייק היסטורי?

בדיוק להפך. בגלל שהתנ"ך הוא דבר אלוהים העובדות בו צריכות להיות מדויקות בתכלית. לעומת זאת דווקא ספרי ההיסטוריה במקרים רבים אינם מדויקים כי קיימת בהם השקפה אישית של הכותב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/4/2017 12:29 לינק ישיר 

אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים.

אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית ראשונים ר"ע אחרונים ר"א בן שמוע איכא דאמרי ראשונים ר' אלעזר בן שמוע אחרונים ר' אושעיא בריבי.

 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2017 01:04 לינק ישיר 

מבלי להכנס לעומקם של הדברים. הרי  אגדה מיועדת לקהל  הרחב גם הפשוטים. ובעיקר הילדים.
לכן מוזר מאד כי על  השאלות ששואלים הבן 4 שאלות. והבנים עוד4. על אף אחד מהשאלות לא ניתנת תשובה ישירה ופשוטה המאימה לגילו של השואל או ו להשכלתן. אפילו החכם לא מקבל תשובה. ישירה. אלא צריכים להביא את חברנו מ 80 להסבר. זה נראה חינוכי/  לפי השיטה החרדית על שאלות לא עונים. על שאלות אומרים- והגדת לבינך.
זב להפעם יש עוד רבות.
הרב מיימוני הבאת את הרמב"ם  אכן זו מצוות עשה.- כבר שאלתי- אם כן למה לא מברכים עליה עובר לעשיתה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2017 11:10 לינק ישיר 

אגב החינוך לגניבת האפיקומן- מנהג- הוא חינוך לאמת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/4/2017 21:22 לינק ישיר 

השנה  למדתי  דבר מאד חינוכי  בהגדה. המילה אפיקומן . פרושה  אפיקו - מן. כלומר הוציאו את המן- את לחם מהשמיים מחייכם.
ברכתם גאל ישראל יצאתם מעבדות לחרות אתם אדונים לגורלכם. לכו לעבוד ולהתפרנס מכח ידיכם. אל תסמוכו יותר על לחם הבא חינם משמיים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2017 10:20 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:


מה זה משנה ? האם בגלל שזה לא ספר היסטוריה אז מותר להמציא פייק היסטורי?



תנ"ך צריך להבין.

"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ."



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2017 10:21 לינק ישיר 

מיימוני
רק צריך להיות בטוחים שיציאת מצרים הייתה אירוע היסטורי.



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/04/2017 10:21:09




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2017 10:54 לינק ישיר 

שלישישי כתב:


מה זה משנה ? האם בגלל שזה לא ספר היסטוריה אז מותר להמציא פייק היסטורי?



תנ"ך צריך להבין.

"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ."


מה יש כאן להבין? השאלה היא האם אירוע היסטורי אכן קרהבמציאות או לא קרה?
גם ילד יכול להבין שהתשובה על כך היא כן או לא.
האם מלחמת ששת הימים קרתה או לא קרתה?
איזה עורמה נחוצה כאן?
אם נחוצה ערמתו של נחש כדי להבין סימן שיש כאן משהו לא ישר. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2017 11:55 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:


1. מה יש כאן להבין? השאלה היא האם אירוע היסטורי אכן קרה במציאות או לא קרה?
גם ילד יכול להבין שהתשובה על כך היא כן או לא.
האם מלחמת ששת הימים קרתה או לא קרתה?
איזה עורמה נחוצה כאן?
2. אם נחוצה ערמתו של נחש כדי להבין סימן שיש כאן משהו לא ישר. 


1. יש שתי קבוצות שעוסקות בתנ"ך. 
הקבוצה האחת היא הרבנים. הם מכירים את המסורת. יודעים הלכה. מה מותר
ומה אסור. יודעים מה א' רוצה ומה הוא לא רוצה. 
אבל בדבר הכי בסיסי אין להם מושג. אין להם מושג על א'.

הקבוצה השניה, חוקרי התנ"ך. הם יודעים שפות עתיקות. מבינים בארכיאולוגיה.
יודעים להשוות סגנונות כתיבה.
אבל גם להם אין מושג על א'.

איך אפשר להבין תנ"ך בלי שיהיה מושג ברור על א'?

2. תוכל להסביר לי את דברי הנחש?
"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן."



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2017 12:20 לינק ישיר 

תוכל להסביר לי את דברי הנחש?
"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן."

פשוטו כמשמעותו לא מות תמותו- ואכן הם לא מתו ביום אוכלם ממנו אלא לאחר 930 שנה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > חינוך לאמת בליל הסדר: שיטת הרמב"ם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.

bholext