בית פורומים עצור כאן חושבים

איסור סירוס: הלכה ומטא הלכה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/6/2017 09:24 לינק ישיר 
איסור סירוס: הלכה ומטא הלכה

איסור סירוס זו מצוה פחות ידועה מכלל התרי"ג, יש עליה חומר רב בדברי חז"ל, ברמב"ם ואצל המפרשים לדורותיהם. והיא מאד מאד אקטואלית.

הדיון יתחלק לפרקים.

הבעיה האקטואלית: מניעת התנהגות לא רצויה לאדם של בעלי החיים.

פתרונות לטווח רחוק על ידי סירוס ופתרונות ארעיים של סירוס זמני.

ההלכה: סקירה מן המקורות ואילך.

הבהרת השאלה מבחינה מטא הלכתית.

תשובה מעשית שאפשר להסתמך עליה (לא משלי).

 

הדברים פורסמו גם בפייסבוק.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:25 לינק ישיר 

אקטואליה: מדוע אנשים אכפתיים רוצים לסרס כלבים וחתולים

 

נתחיל באקטואליה: גידול חיות מחמד הוא תופעה רווחת, גם אם לא אצלנו החרדים. אולם לא כל מי שמגדל חית מחמד כמו כלב או חתול מעוניין גם בגורים קטנים, אם חית המחמד שלו היא ממין נקבה. וכן אין הוא מעוניין שהכלב או החתול המשפחתי ינדוד ברחובות במרדף אחרי נקבות בזמן הייחום.

הבעיה הזו מוכרת למגדלי חיות ולמטפלים בהן, כלומר וטרינרים.

חיפוש קל למדי בגוגל יביא מידע ראשוני וכנראה מספיק, לפחות לצורך השאלה ההלכתית.

 

לגבי כלבים, ד"ר סיגל ריטן כותבת:

בגיל 6 חודשים בממוצע הכלבה מתייחמת. מחזורי הייחום חוזרים כל 6 חודשים.
זמן הייחום הוא הזמן בו הכלבה יכולה להרות.
תקופת הייחום של הכלבה כוללת כשבוע עד 10 ימים של הפרשות דמיות ונפיחות בושת ( בה אינה מעוניינת בזכר) ועוד שבועיים נוספים עם פחות הפרשות דמיות בהם הנקבה מוכנה להזדווג ו"דורשת". במשך כל שלושת השבועות הללו כלבים זכרים יחזרו במרץ אחר הכלבה.
אנשים רבים מתלבטים אם למנוע מהכלבה את ה"חוויה האמהית"- מדובר בצורך שמושפע הורמונאלית-ברגע שהשחלות מוסרות בעיקור הכלבה אינה חשה צורך להיות אמא ואנו לא גורמים לה חסכים נפשיים כלשהם.


במידה ואין ברצוננו בגורים, הדרך המומלצת מבחינה רפואית למניעת ייחום והריון הינה ניתוח עיקור (קיימות דרכים נוספות כמו זריקות וכדורים נגד ייחום אך הם לא מומלצים עקב העלאה באופן משמעותי של הסיכון לסרטן בעטינים ולדלקות רחם בהמשך החיים).
ניתוח העיקור הינו ניתוח המתבצע בהרדמה מלאה ובמהלכו מוסרים הרחם והשחלות. הכלבה מגיעה לניתוח בצום ומשתחררת באותו היום. הכלבה מקבלת משככי כאבים ואנטיביוטיקה ונשארת עם התפרים למשך 10 ימים (יש להשגיח עליה בתקופה זו שלא תזהם או תפתח אותם).
ביומיים הראשונים לאחר הניתוח הכלבה תהיה עייפה ומעט מטושטשת.

http://vetsigal.co.il/DogsEstrusAndNeuter.aspx

ולגבי חתולות היא כותבת:

האם לעקר את החתולה?

מומלץ ביותר לעקר את החתולה אלא אם כן היא נועדה למטרות רבייה.
מגיל חמישה עד שישה חודשים החתולה תחל להתייחם. לחתולה מחזור ייחום שונה מזה של הכלבה - החתולה תתייחם עד שתתעבר (עקב תהליך הקרוי ביוץ מושרה) - חתולה שלא התעברה תהיה מיוחמת שבוע כן שבועיים לא לסירוגין,דבר המקשה מאד על בעליה ומזיק לה הורמונלית.

 

אנשים המעונינים לגדל גורים צריכים להבין היטב את המשמעות הכוללת אפשרויות לסיבוכי הריון והגעה לניתוח קיסרי (כולל משמעות כלכלית של העניין), ואת העובדה שבאחריותם למצוא בית לכל הגורים שנולדו.

    יתרונות העיקור:

 

        מניעת טרדה רבה לבעלים (לכלוך, זכרים לא מסורסים שצובאים על הבית ומרססים ריח שתן חריף על הדלתות)

        מניעת סיבוכי הריון

        מניעת גורים נטושים-חתולה יכולה להמליט 3 פעמים בשנה כל פעם 1-6 גורים (לעיתים יותר) וקשה מאד למצוא לכולם בתים ראויים. אינספור גורים מוצאים עצמם נטושים, דרוסים, חולים ורעבים ברחובות.

        עיקור לפני ייחום ראשון מונע כמעט לחלוטין גידולי עטין. (99.9%)

        עיקור מונע דלקות רחם שהן מחלה מסכנת חיים בחתולות עם ייחומים חוזרים (מצב בו עקב שינויים הורמונלים הרחם מתמלא במוגלה) מצב זה דורש ניתוח עיקור וכמובן שעיקור כזה מסוכן הרבה יותר לחתולה.

        עיקור מסייע בטיפול ואיזון מחלות שונות כמו סכרת ואפילפסיה.

מתי לעקר?

    מומלץ לעקר בגיל חצי שנה לפני הייחום הראשון.

ומה לגבי זכרים?

ד"ר דורון גדי כותב:

אנו מאד ממליצים על סירוס מהסיבות הבאות:

1.כלבים מסורסים מתקוטטים הרבה פחות עם כלבים אחרים, ולא ננשכים ונפצעים! - תוקפנות בכלבים

2. כלבים מסורסים לא בורחים מהבית - דבר אשר מקטין מאד את סיכוים להיפגע בתאונות דרכים!

3.כלבים מסורסים לא מסמנים בשתן את הבית והסביבה!

ויש גם יתרונות רפואיים של מניעת מחלות.

http://www.vets.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D

 

לגבי חתולים זכרים –

שוב, מתוך אתר של מרפאה.

http://www.animal-hospital.org/%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F.html

 

למה בכלל לסרס?

[אני מקצר את התשובה]: החתול הזכר שלא סורס נוטה להתנהגות תוקפנית, כלפי חתולים ולפעמים כלפי בני הבית. להפרשת השתן ריח חריף שקשה להתפטר ממנו, גם בבית. הוא עלול להעלם ולא לחזור הביתה. כליאתו בבית אינה יעילה ומלאה סבל. ושוב, הסירוס מונע סיכונים רפואיים.

 

לסיכום:

כלבות מתייחמות פעמיים בשנה. זה גורר שינויי התנהגות המקשים על חיי המשפחה המטפלת. אם הכלבה נכנסת להריון, זה מטיל את החובה לטפל בגורים לאחר מכן. הריונות מרובים מסכנים את בריאותה. ההמלצה היא על עיקור שמסיר את איברי ההולדה ונחשב לבטוח.

קל וחומר לגבי חתולות שאצלן זה קורה יותר פעמים בשנה עם אותן תוצאות ועם אותה המלצה.

כלבים וחתולים עלולים לברוח מהבית ולהעלם.

ועוד תוצאה שעלולה להטריד את בעלי הכלבים והחתולים – או שלא. מה עם אותן חיות הנמצאות בטבע?

שוב, מאותו אתר שצוטט לעיל אחרון:

לצערנו, אוכלוסיית בעלי החיים המשוטטים הולכת וגדלה. תופעות כמו השלכת גורים לא רצויים לרחוב או"המתות חסד" בעמותות השונות מתפשטות והולכות. גורים המושלכים לרחוב לרוב נדרסים, סובלים מהתעללויות או מתים מרעב ומקור. אנו רואים בעיקורים וסירוסים צעד הומני נחוץ כדי לנסות ולפתור את המצב האומלל בו שרויים בעלי החיים המשוטטים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:25 לינק ישיר 

סירוס קבוע וסירוס זמני: הפן הטכני

 

הסירוס הקבוע הוא למעשה סילוק איברי ההולדה. זה תהליך בלתי הפיך כמובן, עולה הרבה כסף ונחשב לבטוח יחסית. כפי שיתברר לקמן, הוא אסור לחלוטין לפי ההלכה.

הסירוס הזמני יכול להתבצע באופנים שונים אולם לא הצלחתי כרגע למצוא חומר. מדובר בטיפול הורמונלי, כגון על ידי זריקה, שפועל בעקיפין למניעת הייחום אצל הנקבות ואת הענין בנקבות אצל הזכרים. לפי המעט שהצלחתי למצוא כרגע, הטיפול אינו מבטיח הצלחה של מאה אחוזים וכמובן יש לחזור עליו כל פעם מחדש.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:26 לינק ישיר 

סקירת ההלכה מהמקורות

 

הסיכום התמציתי והברור ביותר שמצאתי בינתים הוא בספר המצוות של הרמב"ם:

והמצוה השס"א היא שהזהירנו מהפסיד כלי התשמיש מן הזכרים מאי זה מין שיהיה מבעלי חיים, שוה בזה האדם וזולתו. והוא אמרו יתעלה אחר אמרו ומעוך וכתות ונתוק וכרות (אמור כב) ובארצכם לא תעשו. ובא הפירוש (ספרא) גם כן ובכם לא תעשו. והעובר על לאו זה לוקה. כלומר מי שיסרס איש מאישי אי זה מין שיהיה. ובפרק שמונה שרצים (קי ב, קיא א) אמרו תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו, ואפילו מסרס אחר מסרס חייב ... במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות משבת (קי ב - קיא א. קלד א, קלה א) ויבמות (עי' עה - ו א):

(ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שסא)

ובמשנה תורה כתב:

הלכה יא

כיצד הרי שבא אחד וכרת את הגיד ובא אחר וכרת את הביצים או נתקן ובא אחר וכרת חוטי ביצים, או שבא אחד ומעך את הגיד ובא אחר ונתקו ובא אחר וכרתו כולן לוקין, ואף על פי שלא סרס האחרון אלא מסורס בין באדם בין בבהמה חיה ועוף והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור.

הלכה יב

המשקה עיקרין לאדם או לשאר מינים כדי לסרסו ה"ז אסור ואין לוקין עליו, ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד. הרי שכפה את האדם ושסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שפכה או שהושיבו במים או בשלג עד שביטל ממנו איברי תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו וראוי להכותו מכת מרדות.

הלכה יג

אסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה שלנו ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה מותר, ואם הערים ישראל בדבר זה קונסין אותו ומוכרה לישראל אחר ואפילו לבנו הגדול מותר למוכרה, אבל לבנו הקטן אינו מוכרה לו ולא נותנה לו.

(רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טז)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:27 לינק ישיר 

סקירת ההלכה מהמקורות: ביאור וסיכום

 

מדברי הרמב"ם ניתן לעמוד על הנקודות הבאות:

איסור סירוס בזכרים הוא מן התורה והכורת חייב מלקות. במה דברים אמורים בפוגע באיברי ההולדה בידים. אבל נתינת תרופה (השקאת עיקרין) לסירוס תמידי הרי זה אסור ואינו לוקה ולא ברור מדבריו אם זה איסור מן התורה או מדרבנן.

עיקור נקבה על ידי תרופה מותר.

לא התבאר בדברי הרמב"ם מה האיסור בעיקור נקבה על ידי הסרת איברי ההולדה. ושמא לא היה ניתוח כזה בימיו. ההיכרות של הרפואה בזמנו עם מנגנון ההולדה באשה היתה פחותה מזמננו.

ומה עם עיקור על ידי אחרים, כלומר מי שאינו חייב במצוות, כלומר גוי? יש כאן איסור אמירה אבל גוי שעשה מעצמו אין בכך איסור. אבל אסור אפילו להערים. וקנסו חכמים את המערים בדבר זה שאסור לו לשמור לעצמו את בעל החיים שעיקר. ולפי ההקשר נראה שזה בזכר ולגבי נקבה אין דיון.

 

מתוך דברי הרמב"ם ניתן להגיע למסקנות הבאות:

עיקור וסירוס בידים בזכר אסור מן התורה. וזה איסור מלקות.

עיקור וסירוס של הנקבה לא נאמר במפורש ואכן, כפי שיובא לקמן, נחלקו בכך הפוסקים אם זה איסור מן התורה.

עיקור על ידי תרופה של הנקבה מותר לכתחילה. עיקור על ידי תרופה של הזכר אסור ואין בו מלקות אבל לא ברור אם זה מן התורה או מדברי חכמים.

עיקור זמני לא נזכר ברמב"ם מסיבות מובנות (לא היה) ומעתה הדברים תלויים בדימוי מילתא למילתא, בדיוקים ובשיקול הדעת.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:27 לינק ישיר 

הפן המטא הלכתי

 

לפני שאעבור לסיכום ההלכה אני מתכונן להציע אבחנות שאינן שגורות בדרך כלל אצל פוסקי ההלכה. וזה להסביר את השיקולים ברקע הדיון.

מצד אחד: יש לנו איסור פורמלי על עיקור וסירוס שחל לפי המקורות הראשוניים על זכרים. עם זאת, אסור לסרס נקבות וגם אם זה איסור מדרבנן אין לעבור עליו.

מצד שני: יש טעם ויש צורך לסרס בזמננו, כגון אצל חיות מחמד. מבחינה תועלתנית, נראה שאין פגיעה בריבוי בעלי חיים אלו אם מסרסים בעל חיים פלוני. יש גם תועלת כללית ואפילו כעין התחשבות בצער בעלי חיים. ריבוי של כלבים וחתולים מעורר רחמים שהרי אין הם יכולים להחזיק מעמד וסובלים וסירוס מונע את ביאתם לעולם. איני יודע מה ההשלכות האקולוגיות של סירוס כללי לבעלי חיים ברחוב שאינם באחריותו של מגדל חיות מחמד והשאלה אינה אקטואלית בינתים לפי שאין מי שינקוט יוזמה כזו באופן גורף. אם הדברים יעלו אי פעם לדיון יש צורך לבחון אותם שהרי הגבלה מלאכותית על ריבוי של מין כלשהו, במיוחד מין שיש בו תועלת ברורה (חתולים הורגים מזיקים כמו עכברים), יש בדבר חסרון אקולוגי ברור לכאורה ואיני מומחה בדבר.

יש פתרונות אפשריים בדרך של עקיפה פורמלית. אם האיסור נאמר רק על סירוס קבוע של הסרת איברים, נתינת תרופה אינה אסורה באותה רמה או בכלל, במיוחד בנקבות. אבל הבעיה קיימת גם אצל מגדלי חיות מחמד ממין זכר. פתרון אפשרי נוסף הוא על ידי גוי. האם ניתן לשלב את שני הפתרונות, אמירה לגוי שיתן תרופה, ולקבל היתר? לכתחילה?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 09:28 לינק ישיר 

מה עושים ועל מה ניתן להסתמך?

 

היות שלא היה לי זמן לעיין, אני מסתפק בהבאת התשובה הבאה שאפשר לסמוך עליה וראוי לסמוך עליה. אני מעתיק כאן את תשובתו של הרב אליעזר מלמד. הוא פוסק זהיר המכיר בצרכי החברה ומסכם את השיטות שאפשר לסמוך עליהן ושראוי לחשוש להן. כך דרכו תמיד וכך דרכו גם כאן.

סירוס כלבה

 

הרב אליעזר מלמד

 

שאלה:

האם מותר לסרס כלבה כדי שלא תמליט גורים שאי אפשר יהיה לטפל בהם, ויסבלו ויגרמו צער לבריות, עד שפקחי העירייה יבואו להמיתם?

 

תשובה:

אסור ליהודי לעקר כלבה, ולבקש מגוי לעשות זאת, לדעת רוב הפוסקים מותר, ואם העיקור יהיה שיעשה על ידי הגוי יהיה זמני - מותר. ולתת לכלבה גלולות נגד הריון, מותר. ולעקר כלב זכר, בכל מקרה אסור, בין על ידי יהודי בין על ידי גוי.

 

מעט יותר בפירוט: עיקור זכר לכל הדעות אסור מהתורה. ועיקור נקבה, לדעת רוב הפוסקים אסור מדברי חכמים, מפני שאיברי ההולדה שלה מבפנים. ויש אומרים שהוא מהתורה. ואמנם לדעת הט"ז אה"ע ה, ו, האיסור הוא רק משום צער בעלי חיים, וממילא כדי למנוע צער ובהרדמה יהיה מותר, וכפי שכתב בשו"ת לב אריה ב, לד. אבל למעשה כאמור רוב הפוסקים סוברים שיש איסור לסרס נקבה. וכן שאלתי את מו"ר הרה"ג הרב אברהם שפירא שליט"א, והסכים לאסור סירוס. אבל על ידי גלולות למניעת הריון, שיש לבעלי חיים, אפשר למנוע מהן הריון. ועיין בספרי פניני הלכה ח"ד ע' 201-204, ובהערה שם.

 

ההצעה האפשרית בשעת הדחק, היא לשכור גוי שיעקר את הכלבה באופן שאפשר יהיה להחזירה למצב שתוכל להמליט, כגון שיקשור את החצוצרות כך שאפשר יהיה לחברם אם ירצו. ואף שאמירה לגוי גם בשאר האיסורים אסורה מדרבנן, כאן שלרוב הפוסקים האיסור עצמו מדרבנן, האמירה לגוי כבר תהיה מותרת לרוב הפוסקים, וכ"כ החיד"א במחזיק ברכה או"ח רמד, עפ"י הפר"ח תסח. וכן נוטה להקל בפמ"ג או"ח שז. אמנם יש בזה דחק, מפני שיש אומרים שאיסור הסירוס בנקבה מהתורה, וממילא יהיה אסור לבקש מגוי. אלא שאם העיקור לא יהיה מוחלט, כמדומה שאינו אסור, וכך שמעתי מהרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א. ולכן זאת העצה בשעת הדחק. והמיקל לבקש מגוי לעקר כלבה בלא ההגבלה הנ"ל, יש לו על מה לסמוך.

 

אבל ליהודי אסור לעקר כלבה. וקל וחומר שאסור לעקר כלב, וכן אסור לבקש מגוי לעקר כלב, שבזה האיסור לכל הדעות מהתורה. ועיין שם בפניני הלכה.

 

http://www.yeshiva.org.il/ask/105




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2017 14:35 לינק ישיר 

מתוך פייסבוק

עלי להבהיר מונח חשוב. אני משתמש בביטוי "מטא הלכה" כדי לציין את השיקולים שעומדים או שעשויים לעמוד מאחורי קביעת הלכה ספציפית (מסויימת) ופורמלית (כפי שהפסק נובע מתוך המקורות הקיימים והרלוונטיים).



יש שימושים רבים במונח "מטא הלכה" ואני משתמש בו באופן רחב כדי לציין כל מה שאינו פורמלי בדיון הלכתי ובאופן מצומצם כדי להצביע על שיקולים שהם לא פנימיים לדיון אלא חיצוניים לו. למשל, מה תהיינה ההשלכות של פסק כזה או אחר, נניח להחמיר או להקל, על הסביבה והחברה והשומעים.



יש שיקולים מטא הלכתיים שצורפו לדיון הלכתי עצמו וזה קיים כבר בגמרא. (דוגמא מפורסמת היא "דרכיה דרכי נועם") ויש שהינם מחודשים. לפחות במובן זה שהם לא הוזכרו במפורש.



לכן כאשר כתבתי על דיון מטא הלכתי התכוונתי במובן הזה: שיש שיקולים שלא ידוע לי שהם חלק מקביעת הפסק. גם אתה בדבריך הצבעת על שיקול כזה: הסבל של בעל החיים שמתאוה למעשה ואינו מגיע אליו. וכמובן, כאן אפשר שזה לא שיקול מטא הלכתי אלא מה שיכול להיות טעם שאפשר לסמוך עליו בפרשנות ההלכה כפי שנמסרה לנו.




_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > איסור סירוס: הלכה ומטא הלכה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext