השאלה המתבקשת היא, מה הסיבה לעניין, ולעתים אף האובססיה, סביב אותם עשרת השבטים שכבר יותר מ2500 שנה אינם איתנו, וסוחף אליו גם אנשים רצינים כרבי מנשה בין ישראל הנזכר.

לעניות דעתי יש לדבר מספר מניעים מסוגים שונים : פסיכולוגים\סוצליולוגיים, הלכתיים וכמובן ו"קרוב הגאולה".

הלב והדמיון נוטים אחר אגדות פלאיות על אנשים רחוקים בארצות רחוקות. בפרט יהודים בגלות ש"בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם" (מה שאומרים למי שבא להתגייר), ומהווה ניגוד לעשרת השבטים, שמתוארים על ידי אלדד הדני כך: "ויש להם שופט עבדון שמו, ודנין בארבע מיתות בית דין ויושבים באהלים ונוסעים וחונים ממקום למקום, ונלחמים עם שבעת מלכי כוש, ומהלך ארצם שבעה חדשים, אבל חמשה מאותם המלכים סובבים אותם מאחוריהם ומשני צדיהם ונלחמים עמם בכל עת, ומי שהוא רך לבב נותנים אותו לנחלת ה'...וכל איש זרוע מהם נותנים אותו לחלק המלחמה, ואינם זזין ממלאכתם" . עשרת השבטים הם נחמה ותקווה וגם סוג של האני-האחר ליהודים הנרדפים והמושפלים באותם ימים. המקבילה הנוצרית לכך, היא אגדת הכומר ג'ון הצדיק והחכם ששולט על ממלכה נוצרית עשירה ומשגשגת באפריקה הרחוקה. האגדה הזאת הייתה פופולרית מאוד בעבר, ואף הייתה אחד מהמניעים למגלי הארצות באותם הימים, כדוגמת כריסטופר קולומבוס, וסקו דה גמה ופרדיננד מגלן. אף על גב שהנוצרים כמובן לא היו מיעוט נרדף באירופה, הם עדיין נאלצו להתמודד עם מלחמות, עוני, דיכוי ורשע, כך שיכלו למצוא את האלטר-אגו שלהם באפריקה הרחוקה.

למרות שאת תיאור אורח חייהם של השבטים האבודים, עיצב הדמיון והשאיפות הכמוסות, המניעים לגילויים היו גם מעשיים למדי. בחשוון תקצ"א שלחה הקהילה האשכנזית בירושלים, שנוסדה על ידי תלמידי הגר"א בראשות ר' ישראל משקלוב, מכתב שחתום על ידי רבניה ויועד לעשרת השבטים, וניתן ביד השליח ר' ברוך מפינסק. בתמימות מקסימה הם גם ציידו את רבי ברוך בספרי קודש שמן הסתם לא הגיעו אל עשרת השבטים, וכן בסיפורים אודות הגר"א ובחיבוריו.

השליח יצא לדרך, נדד ברחבי המזרח התיכון, ואף לתימן הגיע, שבה נרצח על ידי האימאם.

באיגרת מבקשים תלמידי הגר"א מבני עשרת השבטים ארבעה דברים. שנים מתוכם הם הלכתיים (בראשון יש גם נימוק משיחי)  1. שישלחו לארץ ישראל חכמים סמוכים, כדי לסמוך כאן חכמים אחרים ולחדש על ידי כך את הסמיכה "אשר תחילת הגאולה תלוי בזה".  2. שישלחו תשובה ברורה על כל השאלות ב"שפה ברורה בלשון הקודש". בקשות נוספות הן: שיתפללו על עם ישראל, וגם, בצורה אופיינית ל"יהודי החלוקה"  -  בקשה לשליחת כסף עבור הישוב המתפתח בארץ ישראל.

במאה האחרונה הושלם כמעט לחלוטין התהליך של הפיכת העולם ל"כפר גלובלי קטן", ואין עוד מקומות לא ידועים, שמחביאים מאחורי נהר פלאי משליך אבנים, ממלכה מפוארת של יהודים שורשיים מתקופת הבית הראשון. כעת נאלצים לזהות בעזרת שרידי מנהגים יהודיים, ופרשנות יצירתית את עשרת השבטים בגויים פרימיטיביים. כסף כבר לא ישלחו לנו אותם מסכנים, וגם תורה חדשה\ישנה לא תצא מאיתם. קשה לדמיין היום סיטואציה שבה רבני מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' חותמים על מכתב דומה עם בקשה לתרומות עבור עולם הישיבות, והכרעה במחלוקת שבין 'דגל' ל'עץ', ושולחים שליח עם עותקים של ספרי 'אביעזרי' שיחפש את השבטים האבודים ברחבי תבל.

עדיין ניתן למצוא פה ושם רבנים שלקחו לעצמם את גילוי עשרת השבטים, כאשר הנימוק הוא בעיקר ההמשך של תהליך קיבוץ גלויות שהתרחש בגלל הקמת המדינה, ולכן גם רוב העוסקים בתחום זה הם רבנים ציוניים.

ולסיום, מעניין לבחון את ההתמודדות החרדית עם העדרם של עשרת השבטים, ובעיקר של נהר סמבטיון שכביכול נח בשבת, ומוזכר רבות בספרים קדומים, ולפי רבי עקיבא הוא אך מוכיח את שביתת השבת (סנהדרין ס"ה:). הבאתי את תשובות גדולי ישראל מתוך אתר השבת:

שאלה זו שאל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בילדותו את מרן ה"חזון איש" זצ"ל. החזון איש השיב לו: "אם הקב"ה רוצה שנהר הסמבטיון יסתתר ולא יתגלה, אז כל הבדיקות, הכי משוכללות שיהיו, לא יעזרו".

רבי דב בער ליפשיץ זצ"ל מסביר את נוסח התפילה "ולא נתתו ד' אלוקינו לגויי הארצות וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים", שהקב"ה לא רצה שהגויים ישבתו בשבת, כי "גוי ששבת חייב מיתה", ואילו הגויים היו יודעים היכן נמצא הסמבטיון היו מתפעלים ממנו, היו מתחילים לשמור שבת, ולכן הקב"ה מסתיר את נהר הסמבטיון.

מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א כותב בספרו 'איילת השחר' על התורה ש"במשך הדורות הסתר פנים הולך וגדל. ויתכן שגם מה שלא מוצאים היום היכן נהר הסמבטיון, אף על פי שהיום יכולים להגיע לכל העולם, גם זה בכלל ההסתר פנים".

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 10/12/2017 12:51:00