איוב כה: היצדק אדם מאלוקים? המילים האחרונות של הרעים

מה היה לנו עד עכשו ומה עומד לקרות?

הסבל של איוב מוביל אותו במסלול שאני מכנה: מסע התבגרות פילוסופי. אבדן וסבל שהותירו אותו ערירי וחולה הובילו לויכוח ארוך עם חבריו הטובים ביותר.

במחזור הראשון, איוב נאלץ לעמוד מול הרהורי האפיקורסות שלו ולתבוע משפט מול אלוקים בכבודו ובעצמו.

במחזור השני איוב, ללא הצדקה פילוסופית, ואולי גם לא אמפירית, אולי כתגובה זועמת, תקף גם את הרעיון שיש גמול רע לרשעים. הצדיקים – כמוהו - סובלים בעוד הרשעים נהנים מחייהם. ובסופו של דבר כולם מתים. אז מה זה משנה.

אלו הן המילים האחרונות של הרעים. אבל הישארו עמנו, הספר עדיין ארוך. יהיו הפתעות.

(ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:

לאלוקים השלטון והיראה.

ועם זאת – הוא גם מקור השלום.

הכל ממנו.

אכן, זו אפשרות אחת. אפשרות אחרת תהיה לפרש ברוח המדרש של חז"ל כי הקב"ה שילב דין וחסד בבריאת העולם. אלו שתי מידות סותרות, ולכן האלוקים כופה עליהן שלום.

בעוד הפירוש הראשון קרוב יותר לפשט הפסוקים, הפירוש השני מחבר את הפסוק לטענותיו של איוב. אתה, איוב, מתלונן שאינך רואה טוב לצדיקים ולא עונש לרשעים. אז דע לך שאלוקים אינו יכול לגמול מייד כי אז הרשעים יכלו ומי יודע מה יהיה עם הצדיקים. לכן אלוקים מאריך אף והצדיקים צריכים להצטייד באותה מידה, ולהם זה כמובן הרבה יותר קשה.

ואולי יש גם רמז עבור איוב. אלוקים עושה שלום, ואתה עושה מלחמות. איתנו, חבריך, ועם אלוקים...

(ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ:

אין קץ לברואים המופלאים שברא אלוקים. המונח "גדודיו" שנשמע מודרני אכן מתייחס לאלו שאלוקים נתן להם מעמד, אבל אלו יכולים להיות מלאכים או כוכבים.

הביטוי השני קשה מאד. כל הפרשנים מסכימים כי "אורהו" זו הרחבה פיוטית ל"אורו". וחלק הפסוק הזה בא לומר כי אור האלוקים מגיע לכל מקום, ואפשר שזה אור השמש ואפשר שזה האור האלוקי המאיר את נשמת האדם...

ואפשר גם שזה בא לומר שאלוקים רואה מה קורה בכל מקום, גם בליבו של האדם.

הרשו לי להציע אפשרות נוספת. "אורהו" מלשון מקלל. ואז החלק השני בפסוק עומד בסתירה לפסוק הקודם ולחלק הראשון כאן. כל אלו נפלאות האלוקים – אבל יש מי שעדיין יקלל את האלוקים.

כולנו יודעים מי זה...

(ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵ-ל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה:

מה צריך לומר כאן?

ובכל זאת, גם אם האלוקים הוא מעל להבנתנו, זכרו את דברי מיל שצוטטו בפרק הקודם. מה טעם לדבר על טובו של האלוקים אם אין רואים זאת ומבינים זאת?

את אלוקים אי אפשר להבין. אבל יש לנו בהחלט ציפיות מטובו ומצדקו!

(ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו:

אם בודקים היטב, במבט א-לוהי, אזי אפילו הברואים הגדולים והמופלאים כמו הירח והכוכבים – השוו לפרשת בראשית, בה אנו למדים שאלוקים ברא אותם בתשומת לב אישית, מיוחדת – גם הם אינם בדיוק מושלמים.

(ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה: פ

אז מה יכול אדם לומר?

למעשה, אפשר היה לטעון הפוך. אם אנו בני האדם איננו מושלמים, האם זו סיבה לזלזל בעצמנו או להפך, להכיר בערכנו על שאנו לא מושלמים אבל עדיין משתדלים?

אמנם, כוונתו של בלדד נראית ברורה, והיא חוזרת על המסרים של הרעים מן הפרקים הקודמים.

אלוקים מושלם. נעלה מתפיסת האדם. האדם, ובכן האדם במה נחשב הוא?

כמה אפשר לומר בחמישה פסוקים?

ב: לאלוקים הפחד והיראה אבל הוא גם מקור השלום.

ואולי יש לפרש כמו חז"ל, שאלוקים מאזן את הנהגת העולם בין העונש לבין הסובלנות כלפי הרשע והענקת הזדמנות לתשובה. אז אין לנו ברירה אלא לנסות להצטייד בסבלנות בעצמנו.

ג: אפילו ברואי האלוקים המיוחדים הם יותר מכפי שנוכל לספור. ואורו מגיע לכל קצוות הבריאה.

ד: וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵ-ל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה

מה צריך לומר?

ה: ושוב, אפילו הכוכבים לא בסדר וקל וחומר לבני העולם שלנו.

ו: אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה

שוב, אין צורך בהסברים.

מדוע בלדד סבור שהדברים הקצרים האלו ישנו משהו לאיוב? הרי אנו חוזרים על מה שהיה?

התשובה: מאותה סיבה שהרעים משתתקים ובלדד מקצר. אין טעם להתווכח עם מי שחכם בעיניו ואינו רוצה להקשיב.

המפליא הוא שיתברר בסוף שדווקא איוב צודק. אבל את הספויילר הזה כולם כבר מכירים.