|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:53 |
 |
| |
איוב לב: ברוך הבא, אליהוא וגם - יש לאדם נשמה
סיכום הספר עד כאן: איוב, עשיר ומאושר וצדיק, מפסיד הכל, עושר ומשפחה, והערכת הבריות. הוא יושב באפר ומתגרד בחרש. שלושת חבריו הטובים ביותר מגיעים אליו והם מתווכחים על תאולוגיה ופילוסופיה. לדעתי, ספר איוב הוא תופעה מתוחכמת, החורגת מעולם המקרא, ומתאימה לעולמנו במאה ה21. זה תיאור של מסע התבגרות פילוסופי. הנסיון של איוב, בניגוד למה שאפשר להבין מהפרקים הראשונים, הויכוח בין האלוקים לשטן, אינו רק כדי לבדוק איך הוא עומד בייסורים קשים ונוראים. ממש לא. זו הזדמנות עבורו לקנות מודעות עצמית, להתמודד עם מצוקה פילוסופית ועם תפיסת גמול נאיבית, ולהרשות לעצמו לחשוב באופן מודע וגלוי על הנושאים שמפחיד לחשוב עליהם: האם אלוקים הוא באמת שופט צדק? וזה לא רק איוב. דרכו אנו עוברים אותו מסע בלי לסבול את מה שעבר עליו בעצמנו. נחזור לעלילה: איוב התווכח עם חבריו על השאלות האלו והויכוח הביא אותו לעמדה קיצונית. נתון: הוא צדיק. נתון: הוא סובל. מכאן שיש ייסורים שאינם עונש, שהרי עונש זה רק לרשעים. מכאן שתורת הגמול הופרכה (כאן צריך קורס קצר מאד בפילוסופיה של המדע). חבריו של איוב ניסו להוכיח לו שהוא טועה על סמך אותן הנחות יסוד שהיו מקובלות בעבר גם עליו. אבל איוב כבר לא נמצא באותו מקום מבחינה אמונית. החברים ניסו, נכשלו והשתתקו. ספויילר: אנו יודעים שעוד מעט יופיע הקב"ה בכבודו ובעצמו כדי לדבר עם איוב. אבל באמצע מופיע צעיר שחושב שהוא מסוגל לעשות מה שלא עשו שלושת הזקנים החכמים. יש לו דרך ארץ. עד עכשו הוא שתק. עכשו הוא ידבר. אוהו, כמה פרקים הוא הולך למלא במילים שלו. האם יש לו מה להוסיף? אם כן, מה? ננסה להבין. וקודם כל, כרגיל, צריך להקשיב לכל מילה ולכל משפט. ולהשתדל לא להתעצבן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:54 |
|
| |
א-ה: אליהוא כועס ומתערב (א) וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו: (ב) וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים: (ג) וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב: (ד) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים: (ה) וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ: ובעברית שלנו: שלושת החברים השתתקו. הם הבינו שאיוב מאמין שהוא צדיק. אליהוא, עם רשימת יוחסין ארוכה ומכובדת, כועס כמו חרדי טוב שמגיע לפורום עצור כאן חושבים וקורא את הטיעונים נגד האמונות התמימות המחודשות שנשחטות כאן. איך איוב מעז לחשוב שהוא צדיק יותר מאלוקים? הוא כועס גם על שלושת הרעים. וככל שהוא חכה בסבלנות כך גדל התיסכול שלו. עכשו הגיעה העת לתת לו לדבר. אז זה לא איוב שכועס כאן. גם אליהוא. וכעס זו אמנם מידה מגונה, אבל היא מאלצת את הכועס לתרגם את מחשבותיו לטיעונים ברורים. הכעס הוא כלי שימושי מאד לסופר שרוצה לכתוב חיבור פילוסופי פסיכולוגי כמו זה שלפנינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:54 |
|
| |
ו-ז: יש חכמה גם לצעירים (ו) וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם: (ז) אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה: מדוע שתק אליהוא עד כה? ובכן, הוא חשב שהרעים חכמים ובוודאי ישכילו לענות לאיוב יותר ממנו. וגם היתה לו יראה טבעית, מהסוג שמקובל בתרבויות עתיקות, כלפי האדם הזקן. נסיון החיים שלהם בוודאי העניק להם חכמה שלו עצמו עדיין אין. אוי, אומר אליהוא, טעיתי. יש כאן משהו מאד מודרני, אם כי כנראה צריך להיות מודרני כדי להרגיש בו. הצעיר יכול להיות חכם יותר מאשר הזקן. מה שקובע הוא הידע, הכישורים, ולא הגיל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:55 |
|
| |
ח: יש לי נשמה! (ח) אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁ-דַּי תְּבִינֵם: ארבעת הזקנים שלפניו, איוב ושלושת הרעים, כמסתבר לא חכמים כפי שאפשר לחשוב. והוא כן. אבל בפסוק ח יש למעשה תיאוריה כיצד אדם רוכש ידע, חכמה. אבל מה בדיוק אומרות המילים "רוח היא באנוש"? ומיהי אותה נשמת אלוקים שמעניקה בינה? כאן כדאי לשים לב לכל מילה. רוח – בפילוסופיה שאחרי המקרא, זו מילה נרדפת ל"נשמה". כלומר אותו חלק של האדם שאינו גופני, או בלשון פילוסופית מאוחרת יותר, מטריאליסטית, מכניסטית או פיזיקליסטית. האדם הוא יותר מאשר הגוף שלו והמחשבות והרגשות אינן רק תופעה חולפת. יש גוף ויש נפש. חוקרי המקרא טוענים שהרעיון של נפש, בניגוד למילים "נפש" ו"נשמה" ו"רוח" ואולי עוד, אינו מצוי במקרא. אבל נראה שכאן המילה "רוח" מציינת בהחלט משהו לא פיזיקלי. ובאמת יש לתהות אם זו הרוח הפנימיצת של אדם שמאפשרת לו להבין ולדעת או שמא זוהי רוח א-לוהית שמגיעה "מבחוץ". נשמת ש-די. שוב אותה שאלה. האם זוהי הנשמה שלנו שמבינה, נשמה שנקראת "נשמת ש-די" בגלל שאלוקים ברא אותה ושם אותה באדם, או מפני שהוא זה שמעניק לה את ההבנה והחכמה? המילים אינן חד משמעיות. אנו נשארים עם השאלות. אבל ראוי לשים לב שהפסוק הזה כאן הוא מבוא מצויין לכל השאלות הגדולות של הפילוסופיה שאחרי המקרא ועד לדקארט ועוד יותר מזה לאחריו. מיהי הנפש שנזכרת כאן? כמה חבל שיש כאלו שלא מצליחים להפעיל אותה כראוי ולהשיג את החכמה והאמת (פסוק ט). והחשוב ביותר: החכמה ניתנת להשגה בעולם הזה, בניגוד לטענת איוב בפרק הקודם!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:57 |
|
| |
-כב: אתם פחדנים, תנו לי לדבר! נראה שאליהוא באמת כועס, כי למרות שהכעס שלו מביא אותו לדבר במליצות יפות, כפי שבאופרה כולם שרים, עדיין הוא חוזר על עצמו כמה פעמים בפרק שלנו. כמו כן, הנאום שלו לא ממש מסודר. בפסוקים אלו (וגם אחר כך) מעלה אליהוא את הנקודות הבאות. חכיתי להסברים החכמים שלכם. הקשבתי. לא עניתם לאיוב (יא-יב) צריך לדעת לענות לאפיקורס (יג-יד) אתם נבהלת ושתקתם. אני נבהלתי שמא ישאירו את איוב בלי תשובה (טו-טז). אני מתפוצץ מרוב מילים (יח-כ) סליחה אם לא אקפיד על כללי הכבוד כראוי (כא-כב) עכשו תנו לי לדבר ותקשיבו, במיוחד אתה איוב! (י, יז).
(וכמובן, כל הקוראים)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2017 23:57 |
|
| |
סיכום נגד אמלק והערה אחרונה אם חשבנו שעכשו נקבל תשובה בהתגלות אלוקית, אז טעינו. איוב הכניע את רעיו אבל בינתים הופיע מתווכח חדש. אליהוא. א-ה: אליהוא מקשיב בדרך ארץ עד שהוא כבר מתפוצץ מכעס. ו-ז: תגלית מודרנית מאד: הצעיר יכול להיות יותר חכם מהזקן. ח: פסוק אחד שמכיל הרבה: לאדם יש נשמה והיא מאפשרת לו לדעת חכמה (בניגוד למה שאיוב חשב, שזה בלתי אפשרי). י-כב: אתם פחדנים, תנו לי לדבר! שאלה מעניינת, שהועלתה למשל באתר הנפלא 929 לעיון במקרא, היא: איזה יחס מעורר אליהוא? הופעתו כאן, לטעמי, די מעצבנת. אבל צריך לתת לו לדבר, אולי הוא ישתפר. בכל אופן, אם הוא מרגיז, אז זה סימן שבח למחבר, שיוצר דמות שאינה שטחית, והיא מצליחה לעורר ענין בעצם היותה נודניקית מעצבנת... ואולי נחכה עד שנשמע אותו עד הסוף?
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
