| נשלח ב-19/12/2017 22:48 |
 |
| |
מי הוא זה "דיקרנוסא"?
מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.
מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:
א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".
ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".
ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.
שמות הקודש של ה' יתברך
הרמב"ם בספרו הקדוש "מורה הנבוכים" (א, סב) מבאר מהם שמותיו של הקב"ה. שֵׁם המפורש הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א: "ואינו ידוע אצל כל אדם היאך לבטא אותו [...] והיו בעלי החכמה מוסרים הדבר זה לזה". והיה עוד שֵׁם בן 12 אותיות "שלא היה שֵׁם אחד, אלא שנים-שלושה שמות סך כל אותיותיהם שתים-עשרה, והיו מכנים בו [...] כמו שאנו מכנים היום באל"ף דל"ת". "והיה עוד שֵׁם בן 42 אותות [...] והיו אלה מספר מלים סך כל אותיותיהם שתים-וארבעים".
נמצא שישנו שם המפורש, כינויו במלת אדנות, ועוד שני שמות שנועדו להוסיף וללמד על "עניינים אלהיים מכלל העניינים שהם סתרי תורה". כלומר, כל שמותיו של הקב"ה נועדו ללמד עניינים אלהיים שהם בגדר סתרי תורה, כדי שנתרומם למעלת ידיעת השם ולא כדי שיעשו עמם "כישופים". וזה לשון הרמב"ם שם (א, סא):
"ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או בספריהם הטפשיים, שֵׁמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם 'שֵׁמות', ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה [או שאסור לאמרם ומותר רק להרהר בהם...], ושהם עושים נפלאות, כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שָׁלֵם לשמעם, כל שכן לסבור אותם". ומוסיף הרמב"ם ומלמדנו כיצד התפתחה תעשיית "שֵׁמות הקודש", וזה לשונו שם (א, סג):
"וכאשר מצאו האנשים הָרְשָׁעִים הַבְּעָרִים את הלשונות הללו, מצאו מקום לְשַׁקֵּר וּלְדַבֵּר, שמצרפים איזה אותות [=אותיות] שירצו ואומרים שֵׁם זה פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני [כביכול נועד לכישופי ולחשי המכשפים], ואחר כך נכתבו אותם הַכְּזָבִים אשר בדה אותם הרשע הַבַּעַר הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר והצניעום, ונמצאו בעזבונם, וחשבו בהם שהם אמת, כללו של דבר 'פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר' [משלי יד, טו]".
כלומר, לפי הרמב"ם הראשונים שייסדו את תעשיית כִּישּׁוּפֵי שמות ה"קודש" הם בגדר "רשעים" (ואין זו גוזמא, שהרי מכשף הוא בגדר עובד עבודה-זרה וחייב כרת וסקילה: "כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק" (מו"נ ג, לז)), ואלה שבאו אחריהם ודעתם חלושה כדי להבחין בין אמת לשקר, הם בגדר "פתאים".
מקור השם "דיקרנוסא"
נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.
זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.
מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.
ונסיים בדברי האמת של הרמב"ם בחומרת ייחוס הגשמיות לבורא יתעלה, וזה לשונו בספרו "מורה הנבוכים" (א, לו): "ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [ביחס לבורא עולם], הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמָה ושונא ואויב וצר יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה".
תודה ליהודי יקר עלום-שם שהפיץ סרטון ביוטיוב על מקור השם "דיקרנוסא" והאיר את עינינו.*** הועתק מכאן
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/12/2017 22:55:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2017 22:53 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2017 23:14 |
|
| |
עיין שיטת הרש"ר הירש
ועיין עוד איך שדווקא המכנים את עצמם "רציונלים" שאוהבים את הרש"ר הירש - דווקא הם לא סובלים את הקמיעות. האם זה רציונלי?
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/12/2017 23:15:15
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 00:47 |
|
| |
דרום חוקר
איקון ירוק
קשה להאמין שר' חיים ויטאל היה משתמש בדרשה נוצרית.
אבל ודאי שצירוף האותיות הזה מבוסס על מאגיה כזו או אחרת. ואפשר לסקור את השמות שמשתמשים בהם יורדי המרכבה (כלומר מחברי הטקסטים אודות יורדי המרכבה).
ויש גם להשוות לשמות שהשתמשו בהם הגנוסטיקאים, כגון "ילדבאות" שהוא שילוב שמבוסס על אחד משבעת השמות שלנו.
משחקי אותיות הם בילוי זמן חביב על מי שמחפש פטנטים להשפיע על כוחות עליונים באופן מאגי. וכפי שכתבת, כל זה נכלל באיסור עבודה זרה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 11:09 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  |
ונסיים בדברי האמת של הרמב"ם
|
|
קל ללגלג וללעוג לאחרים.
ספק אם הרמב"ם ידע למי הוא התפלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 13:17 |
|
| |
דרום מורה נבוכים ספר קדוש? את יודע שבכמה ישיבות ובתי מדרש. הוא נחשב לאפיקורסות מוחלטת. הרמב"ן כותב שאסור להגיד מה שכתוב במורה-נבוכים חוץ מזה אני מסכים לכל מילה. הרב מימוני כשאומרים בריך שמיה-זוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף רו עמוד א
בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה בכל עידן ועידן, לא על אינש רחיצנא ולא על בר אלהין סמיכנא אלא באלהא דשמיא ד למי הכוונה ל בר אלהין. האם זה לא במקרה בנו של אלוהים ישו ?
.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 13:17 |
|
| |
שלישישי
איקון ירוק מאד!
יש אסכולה בפרשנות הרמב"ם שתסכים מאד למה שכתבת.
א. הרמב"ם לפי גישה זו לא האמין בתפילה במובן של בקשה מאלוקים.
ב. הרמב"ם לפי גישה זו דגל באי ידיעה של האלוקים, כלומר אין אנו יכולים לדעתו, אלא רק לדעת שאיננו יודעים עליו מאומה. לכן הרמב"ם באמת לא ידע למי מתפללים...
אבל ראוי לומר שאין פירושו של המשפט מבחינה פילוסופית כפי שהוא בעברית רגילה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 17:14 |
|
| |
אני כבר שנים לא משתתף באתר הזה ב"ה, אבל לנוכח ההבלים שפורסמו כאן אין מנוס מלהגיב. יש כל כך הרבה בעיות עם התזה של רפאל שועבי* הרזה והשרירי,** שקשה לדעת אפילו איפה להתחיל. אז נצביע על הבעיות והכשלים באופן אקראי וכפי שיזדמן.
א. להשתמש בתרגום של גוגל בכדי לברר אטימולוגיה אפשרית, זה צעד חובבני וחסר אחריות. וכבר הצביעו אחרים על הטעויות שנגרמו לו בגין כך.***
ב. אם המונח חדר ליהדות מהספרדית או מהלטינית, הרי שהיינו מצפים למצוא 'שם' זה במקורות נוצריים, ולא מצאנו מושג זה בכלל אצל הנוצרים.
ג. הראשון שהעלה הצעה הזו הוא יוסף פעור הארגנטינאי, אם כי בניסוח אחר סביר יותר. ומכיון ששועבי מטיף בצורה אובססיבית למוסר וליושר עד שדבריו יגעים וחוזרים על עצמם, היינו מצפים ממנו להתנהג במינימום המוסריות, ולהצביע על מקורו. ודברי חז"ל על הצבועים ידועים.
ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.
ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.
ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.
* ראו: www.facebook.com/groups/48012808906/permalink/10154946988338907/
** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1930294363957193&id=100009299445526
*** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=892945587530431&id=100004449942415
ובכן, הבל הבלים.
ראשית, המילה Carnosa כלל אינה קיימת בספרדית...
שנית, המילה שכן קיימת, Carnoso, נושאת במשמעות שונה והיא: "בשרני", דהיינו "בעל תכונה של בשרנות" (או: שמן, רך ועסיסי. כמו בשר) ולא "העשוי בשר". או: יש הרבה דברים בשרניים שלא עשויים מבשר בכלל.
שלישית, להצמיד את שם התואר "בשרני" (Carnoso) למילת היחס "של" (De)? זה כמו להגיד על משהו שהוא "של בשרני". אין לזה את המשמעות שיוצר הסרטון רוצה למצוא במילה דיקרנוסא.
תוקן על ידי chouteng ב- 20/12/2017 17:16:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 22:15 |
|
| |
מספיק לי שהמקור שלהם אינו נוצרי ותל"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 07:19 |
|
| |
צ'וטאנג (קאוטה, עד כמה שזכור לי הוא הביטוי הנכון)
ברוך השב!
העלית כמה נקודות חשובות בדבריך.
אני מצטט
ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.
מן הראוי לבדוק את שני הספרים האלו. והאם תיתכן עליהם השפעה נוצרית.
על כל פנים, כפי שציין נתי רובין, וכפי שביקשתי להפנות בעצמי קודם, ייצור שמות מסתוריים היה מקובל על יהודים בימים עברו, כנראה במקביל ליצירת התלמוד. הם גם הורישו לנו קערות עם רישומים מאגיים. ויש ביניהם שיצרו את מה שמכנים "ספרות המרכבה" הפסאודו-אפיגרפית (כלומר המזוייפת ומייחסת עצמה לגדולי התנאים). נתי ציין לך כמה "שמות" כאלו.
זה שהמצאת שם אינה ממקור נוצרי אינה הופכת אותו ליהודי וכשר. אולי המקור יהודי, אבל יהודים גם עבדו עבודה זרה, כידוע לך מן התנ"ך.
עוד כתבת
ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.
אכן, אני מסכים, לעקרון לפחות. שמות כאלו מיוצרים. וראוי לבדוק מה הנחות היסודי מאחורי הייצור הזה. מדוע ששמות יהיו משמעותיים. איזו תורת מלאכים ושמות באה כאן לידי ביטוי. וראה את הסעיף הבא על דבריך.
עוד כתבת:
ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.
יש לבדוק את הצדדים במחלוקת, טעמיהם וראיותיהם.
מבחינה מסויימת, אפשר לטעון שאם יש גישה שנקלטה במסורת שלנו, לחלוק עליה זו כבר חוצפה. אבל יש גם צד שני. אם הגישה הזו היא מאגיה ועבודה זרה, כל מי שמצדד בה מכשיל את הרבים... וכל מי שמגלה את שורשי הטעות שלה, מצוה רבה הוא עושה. הלא כן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 07:36 |
|
| |
השאלה היא במה אתה מאמין ואני מציע שלוש אפשרויות א. אתה מאמין ברמב"ם ואזי צריך להעיף מהתפילה את כל הקטעים שמקורם בזוהר או בקבלה. ב. אתה מאמין שרבי חיים ויטאל וחבריו זכו לרוח הקודש ואז כל הקטעים הקבליים חשובים ורצויים, גם אם הם רצופים בהצהרות על ישוע המשיח ומוצאו האלוהי. ג. אתה מאמין בהשגחה פרטית ואז כל מה שנמצא בסידור מכל מקור שלא יהיה, הוא תפילה שתפקידה לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 11:26 |
|
| |
מיימוני:
זה שיהודים עבדו עבודה זרה, לא אומר שכל היהודים היום עבדו עבודה זרה. רוב ככל היהודים קיבלו את מפעל השמות הקדושים של חכמי הקבלה. אכן קשה להבין מה בדיוק שמות אלו אמורים להביע, אבל לבטל את כל התופעה הזו כעבודה זרה, ושרק אתה מבין בדיוק איך לעבוד את ה', אין זה מצוה רבה אלא אך ורק יהירות ושחצנות וגאוה גאוה גאוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 11:28 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: | |
מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. |
|
טעות נפוצה לחשוב שישו היה בשר ודם. ראה קורנתיים 2, פרק 13, 5.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 11:59 |
|
| |
כל שיהודי מתפלל אליו ומבקש ממנו בקשות שם -חפץ- אדם- קבר- וכד חוץ משם ה הרי זו עבודה זרה בלי כחל וסרק. תמה אני על תלמידו של הרב גדליה שאמר כי העוצם את עיניו בשמונה עשרה כאילו עובד ע''ז''
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:04 |
|
| |
| chouteng כתב: | | מיימוני:
זה שיהודים עבדו עבודה זרה, לא אומר שכל היהודים היום עבדו עבודה זרה. רוב ככל היהודים קיבלו את מפעל השמות הקדושים של חכמי הקבלה. אכן קשה להבין מה בדיוק שמות אלו אמורים להביע, אבל לבטל את כל התופעה הזו כעבודה זרה, ושרק אתה מבין בדיוק איך לעבוד את ה', אין זה מצוה רבה אלא אך ורק יהירות ושחצנות וגאוה גאוה גאוה. |
|
?
"יהודים" כולל אצלך את מי בדיוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:15 |
|
| |
יהודים = מי שנולד לאם יהודיה או שעבר גיור כהלכה, וגם מגדיר את עצמו כאורתודוכסי ופחות מכך.
בזמנו הקשיתי למימוני, ולרבו בנושא י"ל, אם כל הקבלה היא ע"ז, יוצא הרוב המוחלט של בעלי ההלכה שכ"כ גאים לקיימה היו עובדי ע"ז, או שלחילופין בעלי ההלכה לא חשבו שזו ע"ז.
|
|
|
|
|
