כפייה חילונית בכסות של ליברליזם
קו אחד, חד וברור, מחבר בין מאמר המערכת שפורסם בשבוע שעבר ב"הארץ" תחת הכותרת "נשים בכל המפלגות" — שקרא לבג"ץ שלא לאפשר את אישורם של סעיפים בתקנון מפלגת אגודת ישראל, המונעים מנשים מלהיבחר לרשימה בכנסת — לבין הסיור שערכו השבוע חברות וחברי הכנסת בעיר בית שמש, בחסות הוועדה לקידום מעמד האשה. חברי הכנסת נסעו לבית שמש על מנת לוודא, כי שלטי ההפרדה המגדרית הוסרו מרחובות השכונה החרדית.
ולא, באומרי שקו אחד מחבר בין שני הדברים, אינני מתכוון לכך שבשני המקרים נישא דגל הליברליזם במאבק למען זכויות האשה, בעמידה על ערך השוויון ובדרישה הנחרצת למגר כל אפליה. בדיוק להיפך. הן הדרישה לשילוב נשים ברשימה לכנסת והן הסיור המתוקשר בבית שמש חשפו את השאיפה הנסתרת להשליט כפייה חילונית ולמנוע את קיומה של אוטונומיה דתית עצמאית, המבקשת בסך הכל להגן על זכותה הבסיסית להתנהל על פי כללי ההלכה.
גם הניסיון להתערב בחוקי מפלגה חרדית וגם הדרישה להסיר את שלטי ההפרדה בבית שמש הינם מעשים אנטי דמוקרטיים בעליל, התערבות בוטה בחופש הפרט ופגיעה של ממש בזכויות המיעוט הדתי בישראל. יושבים יהודים בבית שמש ומבקשים לשמור על חומרה הלכתית — קרי, "הפרדה" באזור מגוריהם. מה הבעיה בכך? מתכנסים יהודים חרדים ומקימים מפלגה, שתייצג את האידיאולוגיה שלהם ואת השקפת עולמם. מדוע להתערב בהחלטותיהם? באיזו זכות? האם מחר גם ידרשו לשלב "חילונים" או "דתיים לאומים" באגודת ישראל? אולי גם ידרשו להציב מזרחים בדגל התורה ואשכנזים בש"ס? היכן עובר קו הגבול?
כאדם חרדי קל היה לי להזדהות עם דבריו של ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), שטען כי "סיור ועדת מעמד האשה בבית שמש מקביל לסיור של אנשי תנועת הימין הקיצוני באום אל־פחם". כיצד היתה מגיבה יו"ר הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אילו ועדת הכנסת היתה מזמינה את תומכי כהנא לעיר הערבית על מנת לבדוק את הרעש שמייצרים הדציבלים של קריאות המואזינים במסגדים בעיר, תהה אייכלר — ובצדק רב יש לומר.
צר לי שחברת הכנסת סלימאן, שהיא אשה ערבייה, בחרה להעדיף — מסיבות פופוליסטיות ובשל רדיפת כותרות — ערך אחד, שאותו היא מייצגת, על פני ערך אחר, חשוב לא פחות. בדיוק באותה מידה שבה היא מבקשת להגן על זכויות הנשים, עליה גם לדאוג להגן על זכויות המיעוטים הדתיים ולמנוע פגיעה בהם.
וצריך לומר: מרבית הציבור החרדי אינו אוהד, וזאת בלשון המעטה, את שלטי ההפרדה המגדרית בשכונה הקיצונית בבית שמש. בקרו ברחובות בני ברק וירושלים ותראו בעצמכם, ששם פני הדברים שונים לחלוטין. ואולם, עדיין, יש לכבד גם את אותה קבוצת מיעוט קיצונית, המבקשת לשמור על אורח חייה הייחודי ולשמר את צביונה התרבותי ואת הקפדתה בענייני הלכה.
בתצלום שלווה את הדיווח ב"הארץ" על הסיור, ניתן היה לראות קבוצת נשים חרדיות, כשהן מתעמתות ברחובות בית שמש עם חברות הכנסת ונציגות ארגוני הנשים, תוך שהן טוענות כי הן עצמן מעוניינות בהפרדה בין גברים לנשים, וכי נוח להן עמה. הפטרונות החילונית — הבאה לידי ביטוי בהנחה שנציגות ארגוני הנשים וחברות הכנסת יודעות טוב יותר מכל אשה חרדית ממוצעת מה כדאי לה ומה נכון לה, הינה מתנשאת ומעליבה. בזעם קדוש, תוך כדי מאבק ערכי כביכול, מוחקות כל אותן נשים פמיניסטיות מטעם עצמן במחי יד את ערכי הרב־תרבותיות, הכוללים את הצורך לכבד את זכותן של קבוצות מיעוט שונות לנהוג על פי הגדרתן התרבותית.
מרבית הנשים החרדיות תומכות בקיומו של הסעיף בתקנון המפלגות החרדיות המאפשר התמודדות של גברים בלבד לרשימת המפלגה לכנסת. העובדות מוכיחות שאחוזי ההצבעה בקרב הנשים החרדיות אינם נמוכים מאלה של הגברים החרדים. אגב, ישנן נשים חרדיות רבות הממלאות תפקידי מפתח ציבוריים וזוכות לכבוד רב, אולם גם הן מתנגדות לשילוב נשים במפלגה חרדית באופן רשמי.
העתירה שהוגשה לבג"ץ נגד מפלגת אגודת ישראל אינה אלא ניסיון לכפות שילוב נשים, וכמו האובססיה בעניין הסרת השלטים המגדריים — היא מהווה התרסה והתגרות מיותרת, וניסיון לשלוט בכוח במרחב הציבורי החרדי. אם אותו מיעוט של נשים אכן מבקש ליצור ולהוביל שינוי — אדרבה, שירוצו ברשימה נפרדת ונראה אם אכן יזכו לתמיכה משמעותית. המבחן יהיה בקלפי.
