| נשלח ב-18/3/2018 01:14 |
 |
| |
מיומנות הקריאה: הלכה ופסיכולוגיה
תיתי להם למפיקי "קול ברמה", בטאונה של רמת אלחנן, שהם משגרים את המגזין שלהם למייל. שם מצאתי את השאלה הבאה.
קודם כל השאלה:
לאחר קריאת המגילה, ביום, נשא רבנו המרא דאתרא
שליט"א, כמנהג קהילתנו ב 10- השנים האחרונות,
דברי תורה קצרים, ובמהלכם הציג חידה מופלאה.
כיצד יכול להיות, ששני אנשים יקראו באותה מגילה,
ממש באותה מגילה, ורק אחד מהם ייצא ידי חובה,
והשני לא?! הלא דבר הוא!
את פתרון החידה הביא הגר"י זילברשטיין בשם חמיו
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. מי שיצא ידי חובה, קרא את
המגילה באופן רגיל, דהיינו שהחזיק את הקלף כפי
שכולם מחזיקים; ואילו השני שלא יצא, החזיק את
המגילה בצורה הפוכה, וקרא את הכתב כשהוא במצב
הפוך )כמו שמורגלים בני תימן(.
במשך דקות ארוכות עמד רבינו המרא דאתרא ליד
ארון הקודש והדגים את שתי צורות הקריאה, זו
הרגילה, וזו המקובלת אצל בני תימן.
מצב כזה של קריאה, אמר הגרי"ש אלישיב, נחשב
לקריאה בעל-פה, כיון שכאשר הקורא מסתכל על
האותיות, הוא אינו מזהה אותן מידית, אלא 'מנחש'
באיזו אות מדוב ר. ולכן לא יצא יד"ח.
לפי זה, המשיך הרב שליט"א ואמר, אולי אם יהיה
מדובר בבן-תימן, שרבותיו לימדוהו לקרוא רק כאשר
הספר הפוך, הרי אם אדם כזה יחזיק את המגילה ישר,
ויקרא, אולי גם הוא לא ייצא ידי חובה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 01:22 |
|
| |
הבסיס לדיון הוא האופן שבו מוגדרת חובת קריאת מגילת אסתר. השאלה יכולה לגעת לעוד נסיבות ומצבים, אבל היא באה לידי ביטוי מובהק בקריאת המגילה. את מגילת אסתר יש חובה לקרוא ודווקא מן הכתב. לא בעל פה.
השאלה כעת היא מה התנאים המספיקים וההכרחיים לפעולת הקריאה מן הכתב.
אני מעתיק את הדברים המובאים בשם הרב זילברשטיין, בשם חמיו הרב אלישיב.
וזו המקובלת אצל בני תימן -
מצב כזה של קריאה, אמר הגרי"ש אלישיב, נחשב לקריאה בעל-פה,
כיון שכאשר הקורא מסתכל על האותיות,
הוא אינו מזהה אותן מידית,
אלא 'מנחש' באיזו אות מדובר.
ולכן לא יצא יד"ח.
לפי הנאמר כאן, הקורא במצב הרגיל מסתכל על הטקסט, מזהה אותיות וקורא. הקורא במצב הפוך, נאלץ לנחש.
כאן הועלתה שאלה מעניינת שהתשובה עליה נמצאת בידי החוקרים בתחום, אלו שבוחנים מה מתרחש במצב של קריאה.
איני יודע מספיק כדי להסביר את ההליכים המורכבים האלו, אבל אפשר להצביע על שתי נקודות שנעלמו כנראה מעיני המשיבים.
א. הקריאה אינה של אותיות אלא של מילים ומשפטים, תלוי בקורא, תלוי בנושא.
ב. כל קריאה היא ניחוש, שמתאמת לפי מה שבא לפניו ואחריו.
דומה שהגישה המוצגת בידי המשיבים היא שיש רק דרך אחת לקרוא, זו שהם מכירים, וכל דרך אחרת היא חריגה, ולכן אינה יכולה להיות "קריאה אמיתית".
למעשה, אם מתחילים לדון בנושא - ואני מודה שמעולם לא חשבתי על כך בהקשר זה, ויפה מעלה הרב זילברשטיין שאלות חדשות ומקוריות - הרי לפנינו השאלה:
מהי קריאה מן הכתב.
לשם כך צריך לברר איך זה מתבצע.
מה הם הגבולות שמעבר להם נצטרך לומר שהקורא אינו קורא בכתב אלא משלים בעל פה.
מצבים אפשריים:
קורא הפוך
קורא מן הצד
למעשה, ניתן לפתח הלאה את הנושא הזה. מה הדין במי שקורא בכתב ברייל או על כל פנים על ידי מישוש? אבל מסתבר שזה כבר נושא אחר. האם ניתן לכתוב את המגילה בכתב ברייל, וזה כבר לא תלוי רק בחובת קריאה אלא בשאלת השפה שבה ניתן לכתוב את המגילה. אבל הזכרתי זאת כי זה מעניין...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 01:25 |
|
| |
שאלה דומה אפשר להציג לגבי אות שאינה ברורה מספיק. הדין - או הבירור, למעשה - מופקד בידי קורא אובייקטיבי תמים, כלומר ילד שאינו חכם ואינו טיפש. מראים לו את האות (ולא את המילה כולה כדי שלא ישתמש במידע נוסף). אם הוא מסוגל לזהות את האות, זוהי האות. ואם לא אז לא.
האם הילד צריך לראות את האות דווקא במצב "ישר"?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 03:31 |
|
| |
לא ברור למה זה נקרא 'ניחוש', הרי הוא רואה את המילים, ואותה פעולה במח שנעשית אצל הקורא ישר, שהוא מזהה את המילה בצורתה, וכך קורא אותה, אצל אותו 'בן תימן' נעשה התהליך דומה, רק כשהוא אואה את האותיות והמילים והוא יודע שזו אות זו וזו מילה זו, זו דרך קריאתו. איפה מצאנו רמז לאיסור קריאה הפוכה??
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 06:56 |
|
| |
תלמיד תלמיד
אני מסכים שאותה פעולה שנעשית בקריאה "ישר" נעשית גם ב"הפוך" עבור מי שהורגל בזה. אני משער כמוך שמדובר באותם אירועים מוחיים, אבל בוודאי שקריאה אינה כולל רק פעילות מוחית. היא מתחילה עם העינים וכל מה שפועל בין העין (מערכת עצבים למשל) לבין המוח. והקריאה כמובן נשענת על מנגונים שנכללים בזכרון (אבל יש לאדם כמה זכרונות במוחו).
קראתי לקריאה "ניחוש" מפני שדומה בעיני שאנו קודם כל משערים מה כתוב ואחר כך חוזרים ובודקים זאת לפי נתונים נוספים. יש ניסויים חמודים שאפשר לעשות בתחום, כמו לנסות לקרוא משפט (אולי גם מילה, אבל עם משפט זה עובד יותר מוצלח) שיש בו טעות והקורא המיומן דווקא יתקשה לגלות את הטעות מפני שהוא קורא מה שהוא מבין שצריך להיות כתוב. מן הסתם אפשר למצוא גם אתרים בהם זה מודגם ואולי מישהו יציין אליהם.
כאשר סט האירועים או הפעולות המצטרפות לקריאה מושלם (כלומר הסט) אנו יכולים לומר שקראנו נכון, כלומר ניחשנו נכון את משמעות השילוב של הסימנים שעל הנייר, של הטקסט המשוער. אני דייקתי לכנות זאת "ניחוש". זאת כיון שהרבה פעמים מה שאנו קוראים "לדעת", כגון לדעת מה כתוב או מה קרה, זה בעצם הבעת השערה שמתאמתת. אבל כדי להסביר יותר למה התכוונתי אני מניח שצריך לדון באותו תחום קשה ומרתק שנקרא "אפיסטמולוגיה". (וכמובן יתכן שאני מגזים בהבדל בין ידיעה לניחוש או שאני משתמש במילים באופן יותר מדי מדוייק, אם יש כזה דבר).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 06:58 |
|
| |
אני מתנצל. כמדומה שלא קראתי נכון את התשובה בסופה. הרי בסופו של דבר הרב זילברשטיין לא פסל את הקורא התימני שלמד לקרוא הפוך ואני טעיתי בדבריו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2018 13:39 |
|
| |
ואת הקורא ה'לא תימני' שמצליח לקרא הפוך הוא כן פסל. מהיכא תיתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2018 15:22 |
|
| |
תלמיד תלמיד
אם הבנתי אותו, אזי הוא השווה אינטואיטיבית בין קריאה רגילה לקריאה מכיוון אחר, שהיא אינה זורמת ואינה נוחה, ואת האחרונה הוא איפיין בתור "חריגה" ו"ניחוש". לדעתי זה נובע מאי הכרות עם תהליכי הקריאה, וכפי שכתבתי. אולם, כפי שגיליתי לצערי במאוחר ולכן טעיתי בדבריו, הוא כן הכשיר קורא באופן שהורגל בו.
מה שטעון בירור הוא אכן תהליך הקריאה. לפי גישתו של הרב זילברשטיין כאן, יש קריאה ויש ניחוש. האבחנה הזו צריכה להיבדק מול הידע שיש לנו, לאנשי המקצוע שבינינו, אודות תהליך הקריאה. אולם מסתבר שהקביעה מהי קריאה כשרה תלויה לא רק בהכרת המציאות כלומר המדע. אלא גם באופן שבו הקריאה הזו נתפסת בעיני המתבונן. ההלכה אינה רק שיפוט לגבי המציאות האובייקטיבית אלא שיפוט לגבי המציאות כפי שהיא נתפסת בעיני המתבונן, כפי שלמדנו ממו"ר הרב גדליה ע"ה.
הדוגמא שלפנינו יכולה להמחיש כי קביעת ההלכה, השיפוט אם מעשה מסויים כשר או לא, תהיה תלויה בהבנה מהי העובדה המתרחשת והבנה זו תלויה בידע העשוי להשתנות. זו תופעה אחת מני רבות הצפויה להתרחש עם העשרת הידע שלנו במחקרים שונים. ואז תתעורר השאלה מה עושים אם בעבר נקבע שיפוט הלכתי בהתאם לידע כלומר לתרבות דאז לבין מה שיש בידנו היום.
כמובן הנראה לעניות דעתי כתבתי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
