חלמיש
ברוך השב!
מואדיב
איקון ירוק
לצערי לקח לי המון זמן להיכנס ללינק כדי לקרוא את דברי הרב הנקין. בקצרה יש שם שני רעיונות:
א. הסיפור שמובא בשם רשי אינו שלו אלא תוספת של טועה.
ב. כוונת הגמרא היא להפנות אל המעשה שבו שלחה ברוריה את בעלה רבי מאיר כדי להציל את אחותה. וכבר דנתי בדמות משפחתה של ברוריה באשכול כאן שעלי לחפש ובו טענתי שהעונשים על המשפחה באו בגלל תמיכת האב במרד נגד הרומאים, ורק ברוריה ניצלה תחילה מפני שכבר היתה נשואה ומחוץ לבית אביה.
לפי הפרשנות של הרב הנקין רבי מאיר נטל את אשתו (כך הגרסה באחד הראשונים) וברח מפני הרדיפות, ולא מבואר באותה גרסה מפני מה, אלא שהדברים מסתברים שהכוונה לקשר שלו להצלת האחות.
מה שחשוב מאד הוא שמתברר כי הסיפור אודות רבי מאיר מתחיל בגרסה יחידאה שמופיעה בפירוש רש"י ואין לה, עד כמה שידוע לנו, מקור קודם. ובכל זאת, אותה גרסה נחשבת בעינינו כאמינה, וכדרך הפרשנים דנים בה, מקשים עליה ומנסים לתרץ. וזה בסדר. כך אנו לומדים. ועם זאת, אם נניח שהסיפור כולו לא היה ולא נברא, הרי לפנינו בעיה חמורה במסורת הלימוד שלנו: דווקא בגלל שאנו מתייחסים כל כך ברצינות למסורות, גם יחידאות, גם מוקשות, אנו נאלצים לכלול במסורת דברים שאינם ראויים.
האם יש פתרון אחר? האם ניתן פשוט למחוק את השמועה הזו שמופיעה ברש"י? זה לא ראוי. הרי יש דווקא מסורות יחידאות שמתברר שהן אמינות וחשובות.
יתכן שעלינו לפתח צורת סימון שתדרג את מספר המקורות, היחידאות של המקור, ואת סוגי הקשיים שלו.
ועוד דבר חשוב על מסורות יחידאות: כאן זו שאלה היסטורית. היה או לא היה. האם ניסה רבי מאיר את אשתו וכו' או לא. אין לזה נפקות הלכתית אלא אם כן ננסה להסביר כיצד רבי מאיר הגדול העמיד את אשתו בנסיון, ומה כלל אותו נסיון, ואיך זה מסתדר אם ננסה להניח שמעשה כזה היה אפשרי בגדרי ההלכה. אם נניח שאם המעשה אמיתי, יש בו איסור, פקע הצורך בדיון הלכתי ואין לנו אלא לשאול כדברי ריש לקיש על הלכה תמוהה: פה קדוש יאמר דבר זה. פה קדוש יתכנן מזימה כזו?
אמנם, מה אנו עושים כאשר מסורת יחידאה יוצרת פרשנות הלכתית שהיא מוזרה ללא ספק, לפחות בהשוואה לשאר המסורת שלנו, ואולי אף מטעמים רציונליים או רציונליסטיים, כגון סיפור מאגי. גילוי נאות: זו בהחלט גישתי מול כל אותם סיפורים והלכות רבים שמבוססים על טעמים שגויים (וכבר היו על זה אשכולות).
אפשר לשאול וראוי לשאול: מהו הסף שמעבר לו אנו דוחים מסורות. בדוגמא של הניתוח של הרב הנקין, הוא מוכיח שזו מסורת יחידאית, מראה שיש מקורות שסותרים אותה, שהפרשנים התקשו איתה מאוד וכתבו תירוצים דחוקים, ונוח יותר להניח שהיא שגויה, ויש גם הסבר איך היא מצטרפת בטעות למסורת.
כל זה לא מספיק כדי לדחות אותה לגמרי בשלב זה, אבל דבריו של הרב הנקין הופכים לחלק מן המסורת ויתכן שבמשך הזמן, אם השאלה תעלה שוב, כבר יענה מישהו, כמו מואדיב שלנו: הרי הרב הנקין כבר דחה את השמועה מן המסורת.
לפנינו הבעיה ודרך אחת לפתרון. עם זאת, אני משער שיהיו גם פרשנים, מן הצד המחמיר יותר, ששוללים ביקורות ממה שאפשר לכנות ההגיון או השכל הישר (אם יש כזה דבר), והם יערערו על "חוצפתו" של הרב הנקין - אם כי הוא נזהר מאד לכתוב הכל בדרך אפשר ובצורה המכבדת ביותר האפשרית.
דומה שלנוכח אי האפשרות לדחות מסורות, אפילו יחידאות ומוקשות, ולנוכח כך שלא ראוי לדחות מסורות יחידאות כפי שאין דוחים גרסה מוקשה בטקסט קדום, שהרי אולי היא חשובה, עלינו לפתח דרך התייחסות.
הדרך כוללת את הסעיפים הבאים:
א. בירור של הגרסה היחידאה.
ב. ניתוח שמנסה להגן עליה בצורה המיטבית. שהרי חשוב לדעת מה כן ניתן ללמוד ממנה.
ג. בירור כיצד יכלה הגרסה להשתבש.
ד. למעשה, אין למחוק אותה כי אולי יש בה ממש ואולי אפשר ללמוד ממנה. אבל אין ראוי להסתמך עליה לא לאסור ולא להתיר.
החלק האחרון הזה הוא חשוב ביותר. מה שכתוב כאן הוא שבהסתמך על סעיף ד עלינו לשלול כל מיני מסורות יחידאות מוקשות. דומה לדבר, הקביעות המוזרות הרשומות על שמו של ר' יהודה החסיד בצוואתו.
תוהה אני אם לא אשקול כהוגן על ההצעה האחרונה הזו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
