| נשלח ב-13/7/2018 16:55 |
 |
| |
הזכות להחליט
עד כמה יש לאפשר זכות בחירה לפרט? זו שאלה כללית מאד שנוגעת לתחומים רבים. אציין שניים שעוררו אצלי את הנושא.
במאמרו של עו"ד ברק קדם בערוץ 7, הוא דן בפסקי ביהמ"ע אודות טיפולים רפואיים שבוצעו למטופלים בלי שקיבלו את מלוא המידע או בלי שהיו בכושר מחשבה נאות.
בשנת 1988 אושפזה בבית החולים גב' דעקה, אישה בת 29. לאחר שקיבלה תרופות מטשטשות לקראת ניתוח ברגל, החליטו הרופאים כי היא זקוקה גם לניתוח בכתף. בעודה מטושטשת היא הוחתמה על הסכמה לניתוח בכתף. לאחר מכן היא נותחה לצורך ביופסיה אשר תשלול גידול בכתף. בעקבות הניתוח נותרה הכתף שלה קפואה לצמיתות. לאחר שמיעת העדויות הכריע בית המשפט כי גם אם היו מבקשים את הסכמתה כשהיא ערנית ומודעת למעשיה, היא הייתה מסכימה לניתוח. ואולם, בפועל ביקשו את הסכמתה כשהיא מטושטשת ואינה מודעתה. הסכמה כזו, כמוה כביצוע ניתוח ללא הסכמה של החולה. נמצא כי הרופא בחר בשבילה על ביצוע ניתוח שברור לנו שגם היא הייתה בוחרת בו. הדבר היחיד שנפגע מכך הוא האוטונומיה שלה. הרופא מינה את עצמו לפטרון שלה וקבע מה טוב בשבילה. האם היא זכאית לפיצוי על עצם הפגיעה באוטונומיה שלה? בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1999 פסק השופט אור לגב' דעקה פיצויים בשל הפגיעה באוטונומיה שלה. בחידוש של בית המשפט הישראלי, שאין לו אח ורע בעולם, פסק בית המשפט כי פגיעה באוטונומיה היא נזק בר פיצוי שכן היא פוגעת בחירותו של אדם. אדם אינו חפץ אלא אישיות חושבת בעלת רצונות. עד כאן ציטוט
מנגד, כולם בוודאי עקבו אחרי סיפור ההצלה המרגש שהיה בתאילנד, כאשר ילדים (או נערים) נלכדו במערה תת קרקעית עקב שטפונות ובסופו של דבר חולצו בידי צוללנים. רק אחרי הסוף הטוב פורסם שהנערים נלקחו החוצה במצב של "טשטוש", כנראה עירפול הכרה עקב טיפול תרופתי. זה איפשר למחלצים להוציאם בלי התמודדות עם ילד מבוהל בדרך.
האם המחלצים קיבלו הסכמה מהילדים - או מהאפוטרופסים שלהם - לפני שעשו זאת? יתכן שכן, אבל איני סבור שכך היה.
יתכן שהמצב שמתאר עורך הדין קדם הוא ייחודי לרודנות המשפטית בארץ (מונח טעון שלא המצאתי אבל הוא ודאי מעיד על מחוייבות לעמדה פוליטית ודתית...) אבל זה גם משקף עירנות חיובית לצורך לכבד את האדם ולא לכפות עליו דברים. לעתים הדרישה הזו מוצגת באופן מופרז.
האם יש התייחסות הלכתית לנושא הזה? באלו תחומים?
ובכן, כן.
א. בתחום ההשקפה, כפי שמכנים אותו היום, אין החינוך מעניק למתחנך הכרות עם מגוון רחב של השקפות לא יהודיות כדי שיתמודד ויבחר, אלא מתמקד בהנחלת הדרך הנכונה. הדרך הנכונה בעינינו.
וכי יעלה על הדעת אחרת?
ב. לדעת הרמב"ם, התורה גם מספקת מערכת אמונות שלא כולה מדוייקת. אצלנו טבעו כמדומה את המונח "שקרים קדושים".
ג. הרי הדברים קל וחומר. אם מחייבים אדם לשמור מצוות באופן מעשי, כגון שילקו אותו עד שיאכל מצה בליל הפסח, או שיביא קרבן שהוא חייב בו, או שיגרש את אשתו לפי פסק בית הדין, וזה על אפו ועל חמתו, כמה מקום יש להשאיר להחלטה העצמאית, המודעת, וכמה יש לספק לו אופציות?
התשובה הסבירה היא שזה תלוי בתחום ובצורך ובנסיבות.
אני יודע, רק הצגתי את הנושא. אבל כמדומה שחשוב לעסוק בכך. וממני ומכם תתרחב השמועה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2018 09:48 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
האם יש התייחסות הלכתית לנושא הזה? באלו תחומים?
........ אם מחייבים אדם לשמור מצוות באופן מעשי, כגון שילקו אותו עד שיאכל מצה בליל הפסח, או שיביא קרבן שהוא חייב בו, או שיגרש את אשתו לפי פסק בית הדין, וזה על אפו ועל חמתו, כמה מקום יש להשאיר להחלטה העצמאית, המודעת, וכמה יש לספק לו אופציות?
|
|
זה מה שהתורה אומרת:
ד וְאִשָּׁה, כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַי', וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ.
ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ,
וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, אָבִיהָוְקָמוּ, כָּל-נְדָרֶיהָ,
וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם.
ו וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, בְּיוֹם שָׁמְעוֹכָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, לֹא יָקוּם;
וַי', יִסְלַח-לָהּ, כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ, אֹתָהּ.
אינך יודע שאתה צריך לעשות מה שכתוב בשולחן ערוך בגלל שזו ההלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2018 21:43 |
|
| |
שלישישי
הציטוט שלי מדיני כפיה בא לומר שאם אדם מעדיף אופציה שידועה לו אבל היא נגד ההלכה אז אנו מלקין אותו, כל שכן שיש למנוע ממנו ידיעה על אופציות. כלומר, האם ההלכה מתנגדת להרחבת הידיעות אודות אפשרויות לא הלכתיות.
לא הבנתי את הציטוט שלך ומה הוא בא לומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 00:16 |
|
| |
מצדרביעי
| מיימוני כתב: | | עד כמה יש לאפשר זכות בחירה לפרט? זו שאלה כללית מאד שנוגעת לתחומים רבים. אציין שניים שעוררו אצלי את הנושא.
במאמרו של עו"ד ברק קדם בערוץ 7, הוא דן בפסקי ביהמ"ע אודות טיפולים רפואיים שבוצעו למטופלים בלי שקיבלו את מלוא המידע או בלי שהיו בכושר מחשבה נאות.
ובכן, כן.
א. בתחום ההשקפה, כפי שמכנים אותו היום, אין החינוך מעניק למתחנך הכרות עם מגוון רחב של השקפות לא יהודיות כדי שיתמודד ויבחר, אלא מתמקד בהנחלת הדרך הנכונה. הדרך הנכונה בעינינו.
וכי יעלה על הדעת אחרת?
ב. לדעת הרמב"ם, התורה גם מספקת מערכת אמונות שלא כולה מדוייקת. אצלנו טבעו כמדומה את המונח "שקרים קדושים".
ג. הרי הדברים קל וחומר. אם מחייבים אדם לשמור מצוות באופן מעשי, כגון שילקו אותו עד שיאכל מצה בליל הפסח, או שיביא קרבן שהוא חייב בו, או שיגרש את אשתו לפי פסק בית הדין, וזה על אפו ועל חמתו, כמה מקום יש להשאיר להחלטה העצמאית, המודעת, וכמה יש לספק לו אופציות?
התשובה הסבירה היא שזה תלוי בתחום ובצורך ובנסיבות.
אני יודע, רק הצגתי את הנושא. אבל כמדומה שחשוב לעסוק בכך. וממני ומכם תתרחב השמועה.
|
|
לגבי תחום ההשקפה- שאלתי פעם אדם דתי חכם- איך זה שהתורה מצווה עלי שלא לבדוק דתות אחרות?
[כפי שפוסק הרמב''ם....] והאם זה לא מחשיד?...
ענה לי תשובה שדווקא התחברתי אליה, והיא- שדת זה במובן מסוים כמו אשה- וכמו שאם יש לי אשה-
שאני אוהב- ומרגיש שהיא חלק ממני- לא אלך לחפש נשים אחרות- כך גם בנושא זה...
ממילא מסביר קצת-למה אנחנו לא חושפים את הילדים למגוון הדעות- היות וכל דעה עלולה לפגוע בקשר לדעה האחרת
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 16/07/2018 00:15:59
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 08:01 |
|
| |
מצד רביעי
המשל שלך מעניין ומה יקרה אם נתרגם אותו לטיעון מסודר? האב כביכול אומר לנו: אני מכיר את האמת הדתית. אין לי צורך להסביר לעצמי ולא לילדים מדוע אני נשוי לה כפי שאיני מסביר מדוע אני נשוי לאמא שלכם.
אפילו אין לי צורך לומר את המשפט: איני צריך להסביר וכו'.
אני משער שזה משקף את הגישה של רבים מאיתנו לנושאים שונים. ככל שדבר ברור יותר ומהווה יסוד להשתייכות חברתית או לחינוך כך פחות חשים צורך לדון בו.
וזו בדיוק הנקודה. בתרבות המודרנית יש אידיאליזציה של חופש הבחירה ושל מודעות ושל הפקדת הבחירה המודעת בידי הפרט, גם אם לא תמיד יש לו כלים עבור זה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 10:54 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
|
|
אם אתה מקבל את ההלכה, אז אתה לא שואל שאלות ועושה מה שההלכה אומרת.
אם אתה שואל שאלות, זה אומר שאתה מערער על ההלכה
ואז אתה בסיפור אחר.
לגבי עד כמה זכות בחירה לפרט.
העניין הנ"ל זה בסך הכל בחירה והחלטה של כל חברה איך היא
רוצה לחיות.
אם אתה ואני חיים בחברה אחת אז אנחנו צריכים לקבוע את הכללים ביננו - מראש.
לדעתי, הכלל של הלל "דעלך סני לחברך לא תעביד"
יכול וצריך להיות הבסיס של כל חברה הגונה.
לפי הכלל אתה שואל את עצמך: איך הייתי רוצה שינהגו בי במצב הזה?
וזו היא התורה כולה !
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 11:07 |
|
| |
| מצדרביעי כתב: | |
לגבי תחום ההשקפה- שאלתי פעם אדם דתי חכם- איך זה שהתורה מצווה עלי שלא לבדוק דתות אחרות?
[כפי שפוסק הרמב''ם....] והאם זה לא מחשיד?...
|
|
מרשים לך לבדוק את הדת שלך? נראה לי שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 13:54 |
|
| |
" ענה לי תשובה שדווקא התחברתי אליה, והיא- שדת זה במובן מסוים כמו אשה- וכמו שאם יש לי אשה-
שאני אוהב- ומרגיש שהיא חלק ממני- לא אלך לחפש נשים אחרות- כך גם בנושא זה...
ממילא מסביר קצת-למה אנחנו לא חושפים את הילדים למגוון הדעות- היות וכל דעה עלולה לפגוע בקשר לדעה האחרת"
משל לא מוצלח (אם להתבטא בשיא העדינות)
כאשר לבן אדם אין תשובה טובה הוא מחפש משל ולא שואל את עצמו האם המשל מתאים?
לגבי אישה הרי כתוב לא תנאף אז ברור שלאחר הנישואים אין מה לחפש ולבדוק נשים אחרות. כמובן שגם אשה לא תתחיל לבדוק גבר אחר. (אבל כמובן השובניזם תמיד שולט בחשיבה ובמשלים)
לעומת זאת דעות אפשר וצריך לבדוק יום יום . זה היתרון שלנו על בעלי החיים שיש לנו דעת ואנחנו יכולים לבדוק את האמונות והדעות שלנו.
יש לנו את זכות הבחירה יום יום .
לזה קוראים חירות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 14:40 |
|
| |
מהימים ההם
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 17:24 |
|
| |
מצדרביעי
| אפריםבן כתב: | | " ענה לי תשובה שדווקא התחברתי אליה, והיא- שדת זה במובן מסוים כמו אשה- וכמו שאם יש לי אשה-
שאני אוהב- ומרגיש שהיא חלק ממני- לא אלך לחפש נשים אחרות- כך גם בנושא זה...
ממילא מסביר קצת-למה אנחנו לא חושפים את הילדים למגוון הדעות- היות וכל דעה עלולה לפגוע בקשר לדעה האחרת"
משל לא מוצלח (אם להתבטא בשיא העדינות)
כאשר לבן אדם אין תשובה טובה הוא מחפש משל ולא שואל את עצמו האם המשל מתאים?
לגבי אישה הרי כתוב לא תנאף אז ברור שלאחר הנישואים אין מה לחפש ולבדוק נשים אחרות. כמובן שגם אשה לא תתחיל לבדוק גבר אחר. (אבל כמובן השובניזם תמיד שולט בחשיבה ובמשלים)
לעומת זאת דעות אפשר וצריך לבדוק יום יום . זה היתרון שלנו על בעלי החיים שיש לנו דעת ואנחנו יכולים לבדוק את האמונות והדעות שלנו.
יש לנו את זכות הבחירה יום יום .
לזה קוראים חירות. |
|
הטענה היא-שגם לדת ולאלוקים יש גם חיבור רגשי מסוימים.
ולא מדובר רק בשכל ''אובייקטיבי'' ו-''חיצוני'' כביכול.
ואם נתחיל לערער ולבקר את זה- בהכרח החיבור יתכהה...
כמו-שאם אנסה לחפש נשים אחרות לראות כביכול בצורה ''אובייקטיבית'' האם הם יותר טובות מאשתי.
בהכרח שהקשר שלי אתה יתכהה...
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 16/07/2018 17:25:25
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 16/07/2018 17:25:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 17:54 |
|
| |
את כל הדת אתה בונה על חדר"ג?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2018 23:47 |
|
| |
יש להגדיר תחילה את המצבים שכופים/מחליטים עבור מישהו אחר
א) האדם שאנו מחליטים בשבילו לא גילה דעתו אבל אנחנו אומדין שזה הוא רצונו (ומה קורה אם בסוף מתברר שטעינו ואין זה דעתו) ב) האדם שאנו מחליטים בשבילו גילה דעתו שאין זה רצונו, אבל אנו אומדין שזה רצונו באמת בניגוד לדבריו ג) האדם שאנו מחליטים בשבילו גילה דעתו שאין זה רצונו , אבל אנחנו כופין את דעתנו עליו כיוון שאנו יודעים שדעתנו היא הנכונה
לגבי אפשרות א אמרו "זכין לאדם שלא בפניו ואיו חבין אלא בפניו" לפי דעת הראשונים שדין זכין הוא מדין שליחות שאנן סהדי שזה רצונו וכאילו עשהו שלוחו לדבר , ולפי הראשונים שזה דין מחודש מכל מקום הסרבה נותנת כיוון שיש אומדנא שזה רצונו חידשה התורה שניתן להחליט עבור מישהו אחר (לגבי אם לבסוף נתברר שלא רצה, נחלקו בזה הראשונים ותלוי גם בשאלה אם מדובר בזכות גמורה או לא)
לגבי אפשרות ב' נראה מדין כפייה בגט ובקורבן שכופים על שיאמר רוצה אני וידוע הרמב"ם המפורסם בהל' גירושין: "שאין אומרים אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה, כגון מי שהוכה, עד שמכר או עד שנתן. אבל, מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו"
ואפשר שהוא הדין בשאר מצוות שכופין עליהם שזה מצד שזה רצונו באמת רק אין צורך שיאמר רוצה אני שאין צריך רצון בפועל או אפשר ששאר מצוות שכופין זה שכיון שאנו יודעים שהתורה אמת למרות שזה לא רצונו אנו כופין אותו שיעשה האמת (כאפשרות ג)
ואותם סברות יש לומר גם במוסר אנושי לדוגמא מה שאין אנו מאפשרים לאדם להתאבד זה משום שהרצון לחיות הוא רצון טביעי אצל כל אדם ורק כלפי חוץ רוצה להתאבד (ואצל יהודי קיום המצות זה רצונו הטיבעי כמו אצל כל אדם רצון לחיות) או שאנו לא מאפשרים לו להתאבד כי זה האמת שערך החיים של האדם יקרים לא ניתן לקחת אותם גם אם זה רצונך באמת.
לגבי חינוך ילדים מה שכתב מיימוני :"בתחום ההשקפה, כפי שמכנים אותו היום, אין החינוך מעניק למתחנך הכרות עם מגוון רחב של השקפות לא יהודיות כדי שיתמודד ויבחר, אלא מתמקד בהנחלת הדרך הנכונה. הדרך הנכונה בעינינו."
נראה שלגבי חינוך לא שייך כפייה כי ממה נפשך אתה כופה עליו, אם לא תלמד אותו השקפות זרות כפיתה עליו שלא לימדת אותו , ואם לימדת אותו כפיתה עליו להיחשף להשקפות זרות שאולי הוא לא ירצה להחשף אלהם.
ולכן לגבי חינוך נראה לומר שכיון שהקטן אין לו דעת להחליט לבד אתה מחליט עבורו לפי דעתך מה דאתה חושב שיהיה טוב עבורו. ולכן בנידון דידן אם ההורה חושב שלא טוב לילד להחשף לדעות זרות המוסר נותן שלא יאפשר לו להחשף אליהם
תוקן על ידי mishtadel1 ב- 16/07/2018 23:49:49
תוקן על ידי mishtadel1 ב- 16/07/2018 23:51:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2018 08:24 |
|
| |
משתדל
איקון ירוק על ניתוח בהיר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2018 09:10 |
|
| |
אני מבקש לא להחליט עבור אדם מהו רצונו האמיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2018 12:52 |
|
| |
בעל
האם אדם יודע מה רצונו האמיתי?
והרי יש לנו רצונות רבים וסותרים.
בוודאי כוונתך שצריך להניח לאדם עצמו לבחור איזה מרצונותיו, שכולם אמיתיים, הוא בוחר להגשים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
