| נשלח ב-22/7/2018 14:18 |
|
| |
איזה מקצוע/עבודה עדיפה לפי התורה בשוק העבודה המודרני?
חשבתי איזה עבודה מעודפת לפי התורה ופרט בשוק העבודה המודרני ( שהמקצועות כיום דורשות יותר מקום מהאדם העוסק בהם הן מבחינת זמן ואין מבחינת מקום בנפש ובמחשבה )?
לפי התפיסה בציבור הכללי הסיבות לבחירת עבודה הם: 1) כמה פרנסה (משכורת) העבודה הזו מציעה , כלמור שיהיה ההעדפה לעבודה שיש בה כמה שיותר שכר בצידה. 2) עבודה שאני יהנה לעבוד בה. 3) עבודה שאני יממש את הכוחות שלי. 4) עבודה שנחשבת ליותר מכובדת - (תהיה העדפה למיקצעות כמו עו"ד ורופא שנחשבות מיקצעות מכובדים על פני מקצעות שמכניסות יותר כסף אך פחות נחשבים )
השאלה האם לאדם המאמין יש קרטריונים אחרים בבחירת עבודה .
ראשית יש לחקור האם עבודה היא לכתחילה לפי התורה או רק מציאות של בדיעבד?
נראה שהיום יש 3 גישות בנושא: א ) הגישה המקובלת כיום במגזר הליטאי שעבודה זה בדיעבד , על היהודי לעסוק בתורה ורק אדם שלא יכול ללמוד או שהוכרח מפני צרכי פרנסה לצאת לעבוד אז יש התיר לעבוד כי ההכרח לא יגונה (ויש שמחמירים לגנות אף את ההכרח)
ב) עבודה הינה לכתחילה כיון שיש ענין להתפרנס ממעשה ידיו ,וכמו שכתב הרמב"ם בפרק הלכות ת"ת : כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקההרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה. אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטס את הברייות. מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא: שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב) - "אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא שכולו טוב.
אמנם כל זה דווקא כאשר צריך לפרנסה אבל אדם שיש לו כסף ללא עבודה כגון שירש הון גדול וכיוצא בזה, בכגון דא אין ענין שיעבוד ועדיף שישים כל מגמתו בתורה - (הגישה הזו יותר מקובלת בציבור החסידי והספרדי)
ג) העבודה היא לא רק צורך לפרנסה , אלא היא צורך של מימוש האדם דרך עבודה , וע"י העבודה מגלה את את האלקות בעולם ויש בזה גם מעלה של פיתוח וישוב העולם. - גישה שיותר מקובלת בציבור הדתי לאומי.
לפי הגישות הנ"ל יש לחקור האם עדיף מקצוע שדורש מינימום זמן עבודה ( ויעדיף לחיות בצמצום בשביל שיוכל ללמוד יותר תורה ) או שאין עניין לחיות בצמצום ויעדיף עבודה שיותר מכניסה כסף , או שלכתחילה יש לחפש עבודה שהאדם ירגיש בה הכי הרבה מימוש עצמי ומיומש הכחות שלו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2018 14:19 |
|
| |
עוד קרטריון לבחירת עבודה הוא האם העבודה יכולה לפגוע ברמה הרוחנית של האדם הן מצד העבודה עצמה והן מבחינת סביבת העבודה .
ובמשנה קידושין: "כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים. ולא יְלַמֵּד אדם את בנו אומנות בין הנשים. רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו.. אבא גוריין אש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספר, ספן, רועה, וחנווני, שאומנותן אומנות לסטים. רבי יהודה אומר משמו, החמרים, רובן רשעים, והגמלין, רובן כשרים." רואים מדברי חז"ל שיש מקום לבחירת עבודה שלא תהיה בה פגיעה ברמה הרוחנית של האדם.. ולכן כיום יש להעדיף עבודה בסיביבה דתית או לא מעורבת של נשים וגברים. וכן יש לעדיף מקצעות שיש בהם פחות "אתגרים רוחניים" בעבודה שלהם
עוד קרטרון שמופיע בחז"ל הוא שתיהיה עבודה קלה ללא צער
ובספר נפש החיים כתב "אבל הענין כי ודאי שאין דעת רבי ישמעאל שיהא הרשות נתונה לאדם לפרוש חס ושלום אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהיה בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי חס ושלום. אמנם רמזו רבי ישמעאל בלשונו הק' הנהג בהן מנהג דרך ארץ. רצונו לומר עמהן עם הדברי תורה. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח לחיות נפש. על כל פנים ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בדברי תורה."
ומבואר מדבריו שגם לרבים לשלא עושים כר"ש תורתם אומנתם , צריכים שזמן העבודה יהיה מנימלי לצורך הפרנסה ובנוסף גם בזמן העבודה הם צריכים לעסוק במחשבה בדברי תורה
והנה ודאי במקצעות כמו הנדסה מחשבים משפטים ושאר המקצעות שקיימים היום אין הדבר כמעט אפשרי שיהיה יכול תוך כדי העבודה לחשוב בדברי תורה , שהמקצעות דורשים שיהיה מחשבתו במקצוע עצמו.. ולפי שיטתו יש להעדיף מקצעות שאינם דורשות כמעט חשיבה כגון נגר חקלאי או אופה.
עוד שיטה מעניינת היא שיטת הרב קוק בכתביו שמשבח את מקצוע החקלאות בארץ ישראל שיש בו ערך מוסף רוחני : "החקלאות, הלא היא אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני פשוט. אבל העם אשר הנושא שלו כולו הוא קודש קדשים, וארצו ושפתו וכל ערכיו כולם קודש הם... - הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש. והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר - העומר - עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה, והקרבן המקודש עימו הוא קרבן ציבור שדוחה את השבת."(מאמרי הראי"ה ח"א עמ' 179-181)
נקודה נוספת שיש שיש לדון בה עוד האם יש הבדל בין נשים לגברים בבחירת מקצוע שהרי לנשים אין חובת לימוד תורה ומצד שני יש את ההדרכה של כל כבודה בת מלך פנימה
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2018 14:48 |
|
| |
מעורר מחשבה, אבל לא בתשעה באב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2018 16:31 |
|
| |
משתדל
איקון ירוק. היטב סיכמת.
בעל
האם זה נושא לימודי שאין לעסוק בו מחמת הגזירה של חכמים על לימוד תורה, או נושא עיוני, שאמנם יכול למשוך את הלב ולשמח אבל חכמים לא גזרו עליו? (וכפי שכתב חברנו ת"ט באשכולו, מה שהנימוק היה יכול לאסור הגישה הפורמלית אינה אוסרת)?
כדרך בינים, אעיר כי שאלתו המנותחת להפליא של משתדל מתאימה לא רק לנושא הפרטי אם כי הרחב מאד שלה. לכל חיינו זה נכון. אלו מסלולים אני בוחר לעצמי? איזו קבוצת השתייכות אני בוחר לעצמי. ולמה אחנך את משפחתי ואת התלויים בדעתי?
מקור אחד שלא הזכיר משתדל, ממה שקראתי בתנאי צום, הוא הגרי"ד סולוביצ'יק, שרואה בסיפור הבריאה הראשון, (פרק א כ) הוראה לאדם לממש את יכולותיו. העבודה יכולה להיות ביטוי לרצונות העמוקים של כל אחד מאיתנו, התואם את הגישה הפילוסופית הקיומית).
הדברים ראויים לפיתוח אלא שאני מגלה פן אחר המקשה לכתוב ביום זה...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 08:54 |
|
| |
מואדיב
| mishtadel1 כתב: |  | חשבתי איזה עבודה מעודפת לפי התורה ופרט בשוק העבודה המודרני...
א ) הגישה המקובלת כיום במגזר הליטאי שעבודה זה בדיעבד , ...
ב) עבודה הינה לכתחילה כיון שיש ענין להתפרנס ממעשה ידיו ,וכמו שכתב הרמב"ם בפרק הלכות ת"ת : כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה,... ... אמנם כל זה דווקא כאשר צריך לפרנסה אבל אדם שיש לו כסף ללא עבודה כגון שירש הון גדול וכיוצא בזה, בכגון דא אין ענין שיעבוד ועדיף שישים כל מגמתו בתורה - (הגישה הזו יותר מקובלת בציבור החסידי והספרדי)
ג) העבודה היא לא רק צורך לפרנסה , אלא היא צורך של מימוש האדם דרך עבודה , וע"י העבודה מגלה את את האלקות בעולם ויש בזה גם מעלה של פיתוח וישוב העולם. - גישה שיותר מקובלת בציבור הדתי לאומי....
...
...
עוד קרטריון לבחירת עבודה הוא האם העבודה יכולה לפגוע ברמה הרוחנית של האדם הן מצד העבודה עצמה והן מבחינת סביבת העבודה .
ובמשנה קידושין: "כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים. ...
אבא גוריין אש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספר, ספן, רועה, וחנווני, שאומנותן אומנות לסטים....
|
|
כמה הערות:
1. ב-3 הגישות שכתבת למעלה, הגישה השניה שלך מעט מבולבלת. כפי ששמת לבך בעצמך, דברי הרמב"ם אינם קובעים כי "יש עניין להתפרנס ממעשה ידיו", אלא כי יש עניין שלא להפיל את עצמך על הציבור. הדברים אינם זהים, ולכן גישה זו צריכה עוגן אחר - דברי הרמב"ם אינם אסמכתא לכך כלל וכלל - כפי שבעצמך שמת לב והערת בהמשך הדברים.
2. מה שכתבת בסעיף ג', שהעבודה היא כלי וכו', ושגישה זו מקובלת בציבור מסויים. יש לך אסמכתא כלשהי לדבריך?
3. שים לב, בהודעתך השניה, שאתה מערבב בין פגיעה ברמה הרוחנית - מי שעסקו עם הנשים - לבין חשש לגזל ממש - חמרים וגמלים וכו'. אפשר גם לטעון כי גם ההזהרה מפני עבודה הכרוכה במגע עם נשים, אינה משום בעיה רוחנית, אלא גדר, בחינת ה"סחור סחור" שאומרים לנזיר. גדר בפני עבירה אינה עניין רוחני, אלא גדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 12:12 |
|
| |
כאשר האדם מנסה לחשוב איזה מקצוע יבחר לפרנס את עצמו ומשפחתו, צריך להתחשב בעובדה שלא יבחר מקצוע שיש בו יגיעה מרובה, מפני שאז אחר עבודתו כבר לא יהיה לו לב ללמוד תורה.
אם ניקח לדוגמה את חכמי תימן של הדורות האחרונים שהכרנו אותם ושהיו עובדים למלאכתם, הרי שהם כולם עבדו במקצוע קל כגון צורפות או מסחר, ואז נותר להם זמן ללמוד תורה להקיף את התנ"ך המשנה התלמוד והרמב"ם וגם בספרי האחרונים שהגיעו לידיהם.
גם בדורנו מפורסם הוא הרב פנחס קהתי שחיבר פירוש יסודי למשנה עם עבודתו, מפני שעבד באומנות נקייה וקלה שהותירה לו זמן לעיין ולכתוב.
גם רש"י פיקח על הכרמים שבבעלותו, ולא עבד כחקלאי פשוט בכרמים, ואז נותר לו זמן לכתוב את ביאורו.
גם רבי יהודה הנשיא פיקח על עסקיו, ולא היה תגר בשוק שמוכר את מרכולתו.
בימינו אין לפסול את מקצועות המחשב באופן גורף, כי יש הרבה תפקידים בעולם המחשבים, ויש תפקידים המאפשרים לאדם ללמוד ולהתפרנס.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 23/07/2018 12:16:10
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 12:59 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  |
גם רש"י פיקח על הכרמים שבבעלותו, ולא עבד כחקלאי פשוט בכרמים, ואז נותר לו זמן לכתוב את ביאורו.
|
|
"וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים."
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:19 |
|
| |
מואדיב
| דרום_חוקר כתב: |  | ...
גם רש"י פיקח על הכרמים שבבעלותו, ולא עבד כחקלאי פשוט בכרמים, ואז נותר לו זמן לכתוב את ביאורו....
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 23/07/2018 12:16:10
|
|
תמיד תמה אני, איך השערה של מישהו אחד, הופכת בהמשך לעובדה מוצקה שאיש אינו חולק עליה.
אין לנו שמץ של מושג במה עסק רש"י לפרנסתו.
האם יש לך עדות כלשהי, הוכחה כלשהי לכך שרש"י היה בעלים של כרמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:21 |
|
| |
שלישישי
אכן עמוס היה נביא, והיה צדיק, והוכיח את ישראל, והיה חקלאי פשוט אולם הוא חיבר ספר נשגב של נבואות בן 9 פרקים, ולא פירושים לכל התנ"ך והתלמוד כמו רש"י חקלאי של ימינו, עם העבודות המרובות שצריך החקלאי לעשות, אינו יכול להיות רש"י.
אמנם מצאנו בתלמוד ברכות לה ב, שאמר רבא: "אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא". ופירש רש"י: ביומי ניסן - ימי הקציר. ביומי תשרי - דריכת הגתות והבדים. אולם שם מדובר בבבל, לפי תנאי העבודה שהיו שם, ואילו בזמננו המצב שונה.
אלא אם תיתן דוגמאות מבני זמננו שהם חקלאים תלמידי חכמים, שכתבו ביאורים והלכות שניתן ללמוד על גדולתם ועיונם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:30 |
|
| |
מואדיב
בספר אמונות ודעות בעולמו של רש"י, של אברהם גרוסמן, כתב שרש"י עסק במסחר.
יהיה אשר יהיה, רש"י למד בישיבות גרמניה 10 שנים, ורק אח"כ עסק במסחר, וגם שם הוא לא עמד כל היום בשוק למכור את מרכולתו, אלא ניהל את העסק, ורוב זמנו כתב את ביאוריו לתנ"ך ולתלמוד.

|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:42 |
|
| |
אברם_העברי
לא מבין בדיוק את פשר הדיון המוזר הזה, אבל לדברי שלישישי אפשר להוסיף כמובן את יצחק ("וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים"), ועוד יותר את יעקב ("הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה"), וגם את דוד ("וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו... גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ") ואפילו את קהלת ("עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי"). וא"ת, משם ראיה? והלא הימים הראשונים היו טובים מאלה וקיימו האבות כל התורה וכו'! וי"ל, דמי לנו גדול מהגאוה"צ אבד"ק דעברעצין שליט"א + ראב"ד קארלסבורג שליט"א השקועים ראשם ורובם בקציר חיטים – אמנם בארץ העמים – כמובא בהרחבה באתר JDN!

|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:46 |
|
| |
מואדיב שאל
מנלן שרשי היה כורם ומפיק יין?
אז בדקתי.
יש ספר של גרוסמן על רשי, ובו הוא כותב כי רשי התקשה מאד בפרנסה עד גיל 30, ואשתו - יש לשער - עודדה אותו. איך עשתה זאת אם לא לקחה אחריות לעצמה ולבנות ואיפשרה לו ללמוד? אבל זה אני מוסיף ולא גרוסמן.
בכתביו שלו הוא מספר על הקשיים, כי לא יכול היה להקדיש את כל זנו ללימודים בשל קשיי הפרנסה, ואף דברים מינימליים לא סיפק. "חסר לחם ועדי לבוש ורחיים בצוואר שמשתי לפניהם וימי כלו אצלם" (עמ' 24 ושוב עמ' 26)
לאחר מכן חזר לעירו והחל לכתוב ולמלא תפקידים ציבוריים. אבל ממה התפרנס?
קיים מידע מועט על חייו הפרטיים של רשי בטרושי. מתעוררת השאלה: ממה התפרנס. באשכנז ובצרפת באותה תקופה לא קיבלו חכמים משכורת בעבור הוראתם בישיבה. חוקרים שונים סברו כי רשי התפרנס מגידול גפנים. נגד הדעה הזו יצא חיים סולוביצ'יק. לטענתו, התנאים החקלאיים באזור מגוריו לא אפשרו גידול גפנים. נראה כי רש"י התפרנס ממסחר עם נכרים כפי שעשו רוב היהודים בצרפת ובגרמניה בזמנו. (עמ' 28).
עד כאן ציטוט.
לסברה זו עדויות כגון דברי תלמידו המספר על עסקה בין רשי לנכרי. (שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 13:49 |
|
| |
עד שהלכתי לחפש בספרו של גרוסמן "רשי" הביא דרום חוקר מקור מקביל.
ומן הדקויות נראה שכאן קשיא גרוסמן אגרוסמן (ממנו על עצמו)...
בכל אופן לפי הציטוט של דרום חוקר, גרוסמן מסכים להשערה שאשתו סייעה בידו. אבל מכדי השערה לא יצאנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 21:59 |
|
| |
מואדיב כתב :
כמה הערות:
1. ב-3 הגישות שכתבת למעלה, הגישה השניה שלך מעט מבולבלת. כפי ששמת לבך בעצמך, דברי הרמב"ם אינם קובעים כי "יש עניין להתפרנס ממעשה ידיו", אלא כי יש עניין שלא להפיל את עצמך על הציבור. הדברים אינם זהים, ולכן גישה זו צריכה עוגן אחר - דברי הרמב"ם אינם אסמכתא לכך כלל וכלל - כפי שבעצמך שמת לב והערת בהמשך הדברים.
2. מה שכתבת בסעיף ג', שהעבודה היא כלי וכו', ושגישה זו מקובלת בציבור מסויים. יש לך אסמכתא כלשהי לדבריך?
3. שים לב, בהודעתך השניה, שאתה מערבב בין פגיעה ברמה הרוחנית - מי שעסקו עם הנשים - לבין חשש לגזל ממש - חמרים וגמלים וכו'. אפשר גם לטעון כי גם ההזהרה מפני עבודה הכרוכה במגע עם נשים, אינה משום בעיה רוחנית, אלא גדר, בחינת ה"סחור סחור" שאומרים לנזיר. גדר בפני עבירה אינה עניין רוחני, אלא גדר.
ראשית תודה על הערותיך והנה תשובתי
מדברי הרמב"ם מפורש שזה גם מעלה שכתב בהמשך דבריו שם : "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא" רק סייגתי שבמצב שאין לאדם צורך בפרנסה אפשר שכבר אין מעלה לדעת הרמב"ם כיון שיש לו כבר פרנסה וכמו שנהג הרמב"ם בעצמו שעסק בתורה והיה סמוך על שולחנו של אחיו צודק שלא הבאתי מקור לשיטה זו .. נראה ששיטה זה היא הרחבה של דברי הרמב"ם בהלכות דעות שכתב שכל מעשיו של האדם יהיו לשם שמים וז"ל :"צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר ". וראה דברי הרב קוק (קובץ א סימן תתפז) : "דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולתיו הגשמיות עולות הן לתיקונו של עולם. וזאת היא אהבת המלאכה , שכל כך שגבה מעלתה מצד עצמה , וששנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתיקון עולם מלא והתרחבות אור הקודש , הוא באמת נמצא בכל מלאכה… אמנם הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המצאיות, להוציאם מידי גלמודם ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה"
כוונתי בפגיעה ברמה רוחנית היא לכל דבר שיכול לגרום לאדם לעבור על מצוות הדת הן בדיבור הן במחשבה והן במעשה בפועל .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 22:26 |
|
| |
דרום חוקר כתב : "כאשר האדם מנסה לחשוב איזה מקצוע יבחר לפרנס את עצמו ומשפחתו, צריך להתחשב בעובדה שלא יבחר מקצוע שיש בו יגיעה מרובה, מפני שאז אחר עבודתו כבר לא יהיה לו לב ללמוד תורה…. בימינו אין לפסול את מקצועות המחשב באופן גורף, כי יש הרבה תפקידים בעולם המחשבים, ויש תפקידים המאפשרים לאדם ללמוד ולהתפרנס".
זה נכון שמחז"ל מבואר שאדם צריך לחפש עבודה קלה ונקיה, אמנם בעבודת "הנקיות" שקיימות כיום יש בעיה שהם דורשים מקום בנפש ומחשבתו של האדם. לדוגמא מה שהבאת בסוף דבריך ממקצעות המחשבים , אדם שעוסק במקצעות אלה צריך שכל יהיה עסוק בזה וצריך ללמוד כל הזמן שפות תכנות חדשות ולהתעדכן בטכנלוגיות חדשות, כך שמוחו עסוק כל הזמן בענייני העבודה אני נתקלתי בתופעה הזו בנוסעי באוטבוס במקום מגורי וישנם בחורים חרדים שנראים אנשים יראים שעוסקים בתחום התכנות וכאשר הם נפגשים באטובוס רוב שיחתם על נושא תכנות על שפות תכנות וטכנולגיות שונות ואיך לפתור בעיות בתכנות וכו', ולא שמעתי אותם מדברים סוגיה בגמרא או מאמר בפרשת שבוע . והסיבה לדבר היא 1) שזה משהו שהעבודה דורשת מהם להיות כל הזמן מעודכנים בטכנולגיות וכו' 2) הם רואים בעבודה שלהם חשיבות מצד החוכמה שבה ולכן היא תופסת חשיבות בנפש שלהם, כך שכל פעם שהם פוגשים מישהו שהם יכולים לדבר איתו על בזה הם מרגישים צורך לדבר בזה.. ותורה מונחת בקרן זוית ואין מי שיבוא ויטלנה , מה שאין כן אדם שעובד בתור סבל לדוגמא לא יראה שום חשיבות בעבודה שלו ולכן עיקר החשיבות שלו יהיה כלפי התורה .
כמובן שאני לא בה לפסול שום עבודה , אני רק מציג את היתרונות והחסרונות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 22:39 |
|
| |
מואדיב
| דרום_חוקר כתב: |  | ...
גם רש"י פיקח על הכרמים שבבעלותו, ולא עבד כחקלאי פשוט בכרמים, ואז נותר לו זמן לכתוב את ביאורו....
...בספר אמונות ודעות בעולמו של רש"י, של אברהם גרוסמן, כתב שרש"י עסק במסחר.
|
|
אין לי אלא לחזור על שכתבתי למעלה. איננו יודעים ממה התפרנס רש"י. משום מה התקבעה בציבור "הידיעה" כי רש"י עסק במסחר ביין, או כי היה כורם, או כי היה בעלים של כרמים - כפי שכתב הרב דרום חוקר לעיל.
חכמים, היו זהירים בדבריכם, שמא תחובו בהפצת השערות של אחרים כאילו הן עובדות.
גם גרוסמן, למי שלא שם לב, אינו מוכיח אלא משער, כי רש"י עסק במסחר.
איננו יודעים ממה התפרנס רש"י. אין לנו אלא להרכין ראשנו בענווה ולהודות - איננו יודעים.
===============
אגב, ד"ח, עבודה בצורפות אינה עבודה כל כך קלה. העובדה שהרב קאפח זצ"ל למד תורה תוך כדי עבודה כזו, מעידה עליו ועל יכולותיו. ומגדולי רבני תימן עסקו בדברים שונים. הרב יחיא קורח היה סופר וכתב סת"ם, ובנו - הרב הראשי האחרון ליהודי תימן - על פי רוב התפרנס כדיין, כדיין ירושות (לפי הדין המסלמי-השרעי!), וכגון דא.
|
|
|
|
|