בהודעה הבאה נבאר את מאמר רבי עקיבא בתלמוד, שדרש לתלמידיו, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
וזה סיפור המעשה בתלמוד חגיגה יד,ב:
תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.
מימרה זו, גרמה למפרשים להעמיס השערות רחוקות לביאורה. בספר פרקי היכלות זוטרתי, נמצא ביאור פשוט למימרה, ונראה שהאמור שם הם כוונת רבי עקיבא האמתית, ללא צורך בדוחק או השערות.
מי שכתב ביאור זה, הוא גרשם שלום בספרו 'זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית', בספרו הוא סוקר את התקופות השונות שעברו על תורת הקבלה, ובפרק הסוקר את תקופת הזמן של פרקי היכלות, הוא מצטט מקור זה, וכותב שבעזרת מקור זה ניתן לבאר את דברי רבי עקיבא בצורה נכונה.
בהמשך ההודעה, העתקנו מפרקי היכלות זוטרתי פרק א, וקצת מפרק ב. [כך נאמר גם בפרקי היכלות רבתי פרק כו סעיף ב]. מסומן בכחול מה שנוגע לענייננו. וזה תקציר מה שנאמר שם:
פרקי היכלות מתאר את הצפייה במרכבה העליונה, באמצעות התעלות מיסטית לעולם העליון, על ידי שירה המנונים ותפילות. הצופה פורש מעסקי הגוף ומפנה את כל כוחותיו לדברים רוחניים, עד שהוא מגיע למצב שהוא צופה בעיני רוחו בעולם העליון. באופן זה עולה הצופה שהוא ראוי לכך מהיכל להיכל, עד שהוא מגיע להיכל השביעי, ושם הוא רואה את כבוד ה'. בדרכו של הצופה הוא פוגש רבבות מלאכים, וכדי שירשוהו לעבור מהיכל להיכל, הוא צריך לרצות אותם על ידי תפילות, שירות, והזכרת שמות מלאכים ומילים בעלות כוח, שבזכותם ייפתחו השערים. מי שאינו יודע לומר למלאכים את מה שצריך לומר, לא יזכה להתקדם בצפייה בהיכלות.
בהיכל השישי היו אבני שיש, שהיו בוהקות ומאירות, ומחמת כך יוצרות השתקפות של גלי ים מרובים. בפתח היכל זה, כמו בשאר פתחי ההיכלות עמדו מלאכים, וכל מי שהיה שואל אותם מים אלו מה טיבם? מיד היו הורגים אותו. וזה מה שקרה עם בן עזאי ששאל את המלאכים על מים אלו והרגוהו. ואילו בן זומא לא שאל, אבל דעתו לא יכלה לסבול את המראה ונפגע בשכלו ויצא מדעתו. גם אלישע בן אבויה לא יכלה דעתו לסבול את המראה, והדבר גרם לו לקצץ בנטיעות, וירד והזיק לילדי ישראל שלמדו תורה, והיה אומר מילה ומזיקם. נטיעות מלשון ילדים קטנים, 'מקצץ בנטיעות' ביאורו מזיק לילדי ישראל הקטנים לומדי התורה. רק רבי עקיבא נכנס להיכל זה בשלום, והגיע גם להיכל השביעי וראה את כבוד ה' ולא ניזוק. ואז ירד ודרש לתלמידיו, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
***
היכלות זוטרתי. ~ פ א
1. אם אתה רוצה להתיחד בעולם לגלות לך <רזי03> עולם וסתרי חכמה הוי שונה
את המשנה הזאת והוי זהיר בה עד יום פרישתך. אל תבין מה שלאחריך ואל תחקור
אמרי שפתותיך. מה ש[ב]ליבך תבין ותדום כדי שתזכה ליופיות המרכבה.
2. הוי זהיר בכבוד קונך ואל תרד לו. ואם ירדת לו אל תהנה ממנו. +<ואים נהנית ממנו03> סופך להטרד מן העולם. "כבוד אלהים הסתר דבר".
כדי שלא תטרד מן העולם.
3. בשעה שעלה משה למרום אל האלה'ים לימדו הקב'ה. כל אדם שיהא לבו שונה הזכר
עליו את השמות האילו. בשם בארי אבהאי האי מרמראות סמו-סלם אברי ואנכיבון
שיהא בלבי כל מה שאני שומע ולומד. +ו<א>למד מקרא ומשנה תלמוד
הלכות והגדות ולא אשכח לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. "ב'א יי למדני חקיך".
4. זהו השם שנגלה לר' עקיבא שהיה מסתכל במעשה מרכבה. וירד ר' עקיבא ולימד
אותו לתלמידיו. אמ' להם. בניי. הזהרו בשם הזה שם +<גדול03> הוא. שם קדוש הוא. שם טהור הוא. שכל מי שמשתמש בו באימה
ביראה בטהרה בקדושה בענוה ירבה זרע ויצלח בכל דרכיו ויאריכו ימיו. ב'א יוי
אשר קדשנו במצותיו +<וציונו01> על קדושת השם.
5. כשעלה משה אל האלקים למדו הקב'ה על כל אדם [שלבו] שוגה עליו הזכר עליו
אילו השמות האלה. איום יי צבאות אה בהה יה ביה יהואל יהואל אתם שמות
הקדושים האלה פתחו {פתחו} לבי. כל מה שאני שומע בין בדברי תורה בין
בכל מילי עלמא #יתנטרון בלבי# ולא ישכח מני לעלם.
6. זה ספר חכמה ובינה ודעת ומחקורי מעלה ומטה צפוני תורה ושמים וארץ
וסתרים שנתן אל משה בן עמרם מדעות יה יה אדריה יאו צבאות אלקי ישראל
וגלה לו בחורב שעולם עומד בה ובה עשה משה את האותות והמופתים שעשה
במצרים ובו הכה את המצרי. +. האש אשר בסנה ונגלה עליו מטטרון שר סגי
יי שר צבא יהא ואמר. "משה משה".
7. א'ר עקיבא. השם ההוא טרגול סנגול סגנסגאל חתום חתום חתום. #הדין שמיה
רבא דפלג ביה# משה #ימא רבא# בשובר ירברב סגי ברסיקין וירא סחטי
בר סאיי לבים. #הדין שמיה רבא דעבד מייא שורין רמין# אנסיהגמן לכסם
נעלם סוסיאל ושברים מרוב-און אר אסמוריאל סחריש כנזו אנמם כהה יהאל.
8. "ויתפלל יונה אל יי אליו". "קראתי מצרה לי אל יי מבטן שאול שיועתי שמעת קולי".
"!אביט! אל היכל קדשך" "ותעל משחת חיי יי אלקי {ישראל}". "אזבחה לך"
"זכרתי" ובקול תחייה אוסתטר יי פסטור מליאה אותיות השם בשם מיכאל
וקחנונו מת יי.
9. א'ר עקיבא. ד' היינו נכנסו לפרדס וגו'.
10. א'ר עקיבא. ארבעה היינו שנכנסנו לפרדס. אחד הציץ ומת. אחד הציץ ונפגע.
[אחד] הציץ וקצץ את הנטיעות. ואני נכנסתי לשלום ויצאתי בשלום. לא מפני שאני
גדול מחבירי אלא מעשי גרמו לי לקיים את המשנה ששנו חכמים במשנתן.
''מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'' #<משנה. עדיות ה,ז>#.
11. ואלה הם שנכנסו לפרדס. בן עזאי ובן זומא ואחר ור' עקיבא. בן עזאי הציץ
בהיכל ששי וראה זיו אויר אבני שיש ש{י}היו סלולות בהיכל ולא סבל גופו ופתח פיו ושאלם. מים הללו מה טיבן.
ומת. עליו הכתוב או'. "יקר בעיני יי המותה לחסידיו".
12. בן זומא הציץ בזיו באבני השיש וסבר שהוא מים. וסבל גופו שלא שאלם
אבל לא סבל דעתו ונפגע. יצא מדעתו. עליו הכתוב או'. "דבש מצאת אכול
דייך פן תשבענו והקאתו".
13. אלישע בן אבויה ירד וקצץ בנטיעות. כיצד קצץ בנטיעות. אמרו. בשעה
שהיה בא לבתי כניסיות ולבתי מדרשות והיה רואה שם תינוקות מצליחין
בתורה הוא היה אומר עליהן +<מילא> והן מסתתמין. ועליו הכתוב או'.
"אל תתן +
פיך ל![ה]!חטיא + בשרך".
14. ר' עקיבא עלה [בשלום] וירד בשלום. ועליו הכתוב או'. "משכני אחריך
נרוצה הביאני המלך חדריו".
15. אמ'ר עקיבא. באותה שעה שעליתי במרום נתתי סימן במבואות הרקיע
יותר ממבואות של ביתי וכשהיגעתי לפרגוד יצאו מלאכי חבלה לחבלני.
אמר להם הקב'ה הניחו לזקן הזה שהוא ראוי להסתכל בכבודי.
16. א'ר עקיבא. באותה שעה שעליתי למרכבה יצתה בת קול מתחת כסא
כבוד מדברת לשון ארמית. בלשון הזה מה היא מדברת.
17. #עד לא עבד יוי שמיא וארעא אתקן בניבה לרקיעא למיעל בה למיפק בה
ואין דזיז בה. אלא מבני אתקן שמה יציבה למחש[ו]ל בה כל עלמה#.
18. #ומה ברנשא דיכול, למיסק לעילא, למרכב גלגלין, למיחת לתחתא, למחקור
תבל, למהלכא ביבשתא, למיסתכלא בזיויה, לאישראה בתגיה#.
19. #למתהפכה ביקריה, למימר שבחא, למדבקה אתיין, למימר שמהן, ...................
היכלות זוטרתי. ~ פ ב
1. "וארא כעין חשמל". שהוא {מוחזק}: <נזקק> ועומד ובורר מיורדי מרכבה
בין מי שהוא ראוי לראות [את {המלך}] המלך ביופיו ובין מי שאינו ראוי
לראות מלך ביופיו. את מי שהוא ראוי לראות מלך ביופיו היו נותנים בלבו.
כיון שאומר' לו. הכנס. לא היה נכנס. וחוזרין ואומ'. הכנס. מיד נכנס.
היו מקלסין לומר. פל' בוודאי ראוי לראות את המלך ביופיו.
2. ומי שאינו ראוי לראות את המלך ביופיו היו נותנים בלבו. וכיון שהיו אומ'.
הכנס. היה נכנס. מיד סוחטין אותו ומשליכין אותו לתוך ריגיון גחלים.
3. +<ופתח03> היכל השישי היה נראה !ב!מי שטורדין בו מאה אלפי אלפים וריבי רבבות גלי ים. ואין בו אפי' טיפה
אחת מים. אלא מאויר זיו אבני שיש טוהר שהיו סלולות בהיכל. שהיה זיו
נורא ממים. והלא המשרתין עומדין כנגדו.
4. ואם אמ'. המים האילו מה טיבן. מיד רצין אחריו בסקילה ואומ' לו. ריקה.
מעכשיו אין אתה צופה בעיניך. שמא מזרעם של מנשקי עגל את ואין
את ראוי לראות את המלך ביופיו.
5. אם כן בת קול +<יוצא03> מהיכל השביעי והכרוז יוצא לפניך ותוקע ומריע ותוקע לומר להן.
יפה אמרתם. בוודאי מזרעם של מנשקי עגל הוא ואינו ראוי לראות המלך ביופיו.
ואינו זז משם עד שמפצעין את ראשו במגזרי ברזל.
6. כסימן הזה יהיה לדורות שלא יתעה אדם בפתח ה[י]כל הששי ויראה זיו (אבני)
אויר אבנים וישאל ויאמר. מים הם. שלא יביא את עצמו לידי סכנה.
7. מפני שאפי' אינו ראוי לראות את המלך ביופיו אינו {משאלין}: <שואלן03>
על אויר זיו אבני שיש טוהר שהיו סלולות בהיכל. לא היו מכלין אותו אלא
דנין אותו לכף זכות לומר אינו ראוי לראות המלך ביופיו. בו' היכלות היאך נכנס.
8. א'ר עקיב'. פלני אלמני זכה ועמד בפתח היכל הששי וראה זיו אויר אבנים
ופתח פיו [ב' פעמ'] ואמר. מים מים. בהרפסת העין חרכו את ראשו ונהי
עליו י'א אלפי' מגזרי ברזל. כסימן הזה יהיה לדורות שלא יתעה אדם בפתח
היכל הששי וג'. "יי מלך". "יי מלך". וגו'.
9. א'ר עקיב'. כך יאירו אור פניו של יעקב אבינו לפני אדירירון יי אלהי ישר' אבינו
שבשמים לפני הדירירון יי אלהי ישר' אבינו שבשמים. וכן תתקרב אהבתו
עם אהוב לפני הדירירון יי אלהי ישר' אבינו שבשמים תחת עננים
ועבים שמזלפות דם.
10. ובהיכל השביעי אופני אורה מזלפות אפיליטון ואפיפלסמון נקי. ואופן כפול
תוקע ומריע ותוקע לומר. כל מי שהוא ראוי לראות המלך ביופיו יכנס ויראה.
11. ואם כן היו, אופני גבורה מגפפין אותו, וכרובי הוד מנשקין אותו,
והחיות מנשאין אותו, והנוגה מרקד לפניו, והחשמל משורר לפניו,
ורוח זיו חיה מנשא אותו.
12. עד שמעלין אותו ומושיבין אותו לפני כסא כבוד והוא מסתכל
ורואה את המלך (ביופיו). ......................................
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 30/08/2018 09:44:20
