מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

עצור כאן חושבים

מאמרי הרב אורי הולצמן על התורה


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 6 7 8

סך הכל 8 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-26/10/2018 14:49

מאמרי הרב אורי הולצמן על התורה

לכבוד חברי הפורום:

יש לכם פה את תורת הרב אורי הולצמן, שהוא (אם אני זוכר נכון) נמנה בין תלמידי הרב לייב מינצברג.

גישתו למקרא מיוחדת וחדשנית. מקווה שתהנו.

וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו;

אברהם ונעריו בפרשת העקדה

פרשת וירא – הרב אורי הולצמן

פרשת העקדה המופיעה בפרשתנו, פרשת וירא, הינה מרכזית מאוד בתורה. אנו מזכירים אותה בתפילותינו, וסיפור עמידתו של אברהם בניסיון שהביא עליו הקב"ה הוא מיסודות דברי ימי ישראל;

רבות יש לעסוק במה שנאמר בפרשה זו, ונכונו עמנו דברים בכך.

במסגרת מאמר זה ברצוננו לעמוד דווקא על נקודה הנראית שולית לכאורה בסיפור העקדה, אולם כפי שיתבאר יש בה כדי ללמד רבות .

תחילה נציג הערות אחדות בפשט המקרא:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם! וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה. וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב, א – ב)

דבר ה' עומד כאן בהדגשה יתירה על משמעותו וייחודו של הבן היחיד היקר כל כך לאביו, יצחק. דבר ה' חוזר ומכנה אותו בתארים שונים; אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק. ואכן, עובדת היותו של יצחק בן יקר כל כך לאביו הינה עצם הלוז של הניסיון. ציווי ה' לאברהם כאן הוא על הדבר הנורא מכל: על אברהם לקחת את בנו יחידו אשר אהב ולהעלותו לעולה על אחד ההרים.

האם אברהם קיים את הציווי כלשונו?

נביט נא בלשון הכתוב:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר: וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ (שם, ג)

נשים ליבנו: אברהם משכים בבוקר, מזדרז לקיים את ציווי ה'. מה הן הפעולות אותן הוא עושה?

ראשית, הוא חובש את חמורו. שנית, הוא לוקח אתו את שני נעריו. ולבסוף, הוא לוקח עמו את יצחק בנו.

הניסוח הזה מעלה תמיהה: הן ה' אמר לו לקחת את יצחק בנו! האם אין ראוי שיוזכר הדבר ראשית לכל, קודם לכל הפרטים הטכניים, הטפלים לכאורה?! ובכלל – מדוע נחוץ לקורא לעסוק כלל בשאלה באיזה כלי רכב השתמש אברהם בלכתו אל עקדת בנו, ואלו משמשים נטל עמו? העניינים הללו נראים חסרי הקשר.

ישנם כאן גם שאלות נוספות: חז"ל מפרשים כי הנערים האלמוניים הללו הם ישמעאל בן הגר, ואליעזר עבד אברהם. באור זה מעורר תמיהה: הן ישמעאל גורש עם אמו אך פסוקים אחדים מקודם, ומדוע נדחקו חז"ל לפרש כי הוא שב אל בית אברהם בפרשת העקדה?!

כאשר אנו ממשיכים לקרוא את הפרשה אנו מוצאים ששני הנערים וכן החמור מוסיפים לתפוס מקום לאורך ההתרחשות כולה:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (שם, ה)

באזכורם התמוה של החמור והנערים בשלב זה ישנו יסוד לדברי חז"ל שדרשו כי התורה באה לערוך כאן השוואה בין הנערים לבין החמור: עם הדומה לחמור, מה חמור לא ראה ולא הבין, אף אתם כן . אלא שחובה עלינו להבין את משמעותה של השוואה זו בקשר לפרשת העקדה; מדוע בכלל נוטל אברהם עמו את הנערים, אם בסופו של דבר אין הם רשאים להתלוות אליו עד ההר עצמו?

הדברים הופכים לתמוהים אף יותר כאשר אנו באים אל סיומה של פרשת העקדה. כמו במקומות רבים, חתימת הפרשה הינה בעלת משמעות מרובה; אולם במקרה זה הפרשה מסתיימת בפסוק סתמי, כמעט מיותר. אברהם יורד מן ההר לאחר דברי מלאך ה', לאחר שברגע האחרון ניצל יצחק בנו והאיל הוקרב תחתיו. ולהיכן פונה אברהם מכאן? מה הן מסקנותיו מן האירוע?

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע (שם, יט)

הוא שב אל נעריו! אל אותם שמשים אשר נותרו מאחור. יצחק אף אינו מוזכר כאן;

נראה כי העובדה שהתורה אינה מתייחסת לשאלה מה נעשה עמו לאחר שכמעט נשחט על ידי אביו על גבי המזבח הינה בעלת משמעות .

פרט נוסף החסר בפסוק זה הוא החמור, כמובן. הלא ברי כי אברהם שב לביתו על גבי החמור כדרך שבא; הופעת החמור בתחילת הפרשה והיעדרו כאן מלמדים כי פרט זה הוא בעל משמעות.

חתימה סתמית זו לפרשת העקדה העמוסה בתוכן כה רב מעוררת אכן תמיהה.

אולם נשים לב עוד, כי התורה משתמשת כאן במילה רבת משמעות: וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו. המילה יַחְדָּו איננה אקראית כאן כמובן. זאת היא מילה טעונה מאוד בפרשת העקדה, והתורה עשתה בה שימוש בפסוקים הקודמים:

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ. וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אֱלֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי! וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (שם, ו – ח)

התיאור וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו מופיע כאן פעמיים, וכדברי חז"ל: ואף כי גילה אברהם ליצחק כי לשחטו היה מוליכו, קבל דבריו של הקדוש ברוך הוא בשמחה. לכך נאמר וילכו שניהם יחדו .

ברי אפוא כי גם כאן, כאשר התורה משתמשת במונח זה בפעם השלישית, הוא טעון במשמעות מרובה. יש כאן מעין השוואה בין הליכתו של אברהם עם יצחק אל העקדה לבין הליכתו עם נעריו לבאר שבע, הליכה סתמית לכאורה. יתירה מכך: יש כאן מעין מסגרת לפרשת העקדה, הפותחת ומסיימת בעניין הנערים. מוטל עלינו לבאר אם כן, מדוע התורה מעניקה משמעות גדולה כל כך לנעריו של אברהם?!

******

מידתו של אברהם אבינו היתה בקריאת שם ה' בעולם, בפרסום מציאות ה' ולימוד דרכיו לבני האדם. קריאתו של אברהם אינה מכוונת אל בניו ובני ביתו בלבד; הוא מכוון את דבריו אל כל באי העולם! לא לחינם קראו ה' בשם אברהם: כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (שם יז, ה). אברהם הוא אביהם של הגוים כולם; משימתו היא כלל אנושית, ואינה מתייחדת לקבוצה מסויימת בדווקא. אברהם נשלח אל העולם בשם ה', שנים רבות לפני היותו אב לבנים. משפחתו הפרטית לא היוותה מעולם ייעוד לכשעצמו; תלמידיו, שרכשו ממנו את תורת ה' הם היוו את עיקר מאמציו בכל חייו.

בטרם היות לו בנים ראה אברהם בתלמידו אליעזר את יורשו העתידי: וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי (שם טו, ב – ג).

משום כך נמצא בכל מקום את המון תלמידיו ובני ביתו המלווים אותו בכל מקום: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (שם יב, ה), חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (שם יד, יד) ועוד.

גם כאשר נחנן אברהם בבנים לעת זקנתו, אורחות חייו לא נשתנו: הוא נותר מכוון מטרה כמקודם אל האנושות כולה, אל כל אדם באשר הוא. כל איש ואיש הוא תלמיד פוטנציאלי, אדם שיש לקרבו אל הקשר והברית שהקים אברהם עם הקב"ה.

גם כאשר ה' מודיעו כי שרה עתידה ללדת לו בן משלה והוא מבין כי בשורה זו באה על חשבון ישמעאל העתיד להידחות מן הברית עם ה', אין הוא מוכן לקבל זאת; הוא מפציר לפני ה', לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ (שם יז, יח). הוא עדיין תולה תקווה בישמעאל, הוא עדיין מייחד לו מאמצים; אין הוא סבור כי די לו בבנו היחיד, אין הוא מסתפק בכך: הוא חפץ להביא בברית את כל העולם כולו!

באותו האופן, גם כאשר ה' מבשרו כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (שם כא, יב) מלמדים חז"ל כי לא כל הנמנה על זרעו יצחק עתיד לבוא ממילא בברית עם ה'. כי ביצחק יקרא לך זרע - ולא כל יצחק, להוציא עשו ואלופיו . וכפי שאכן התרחש לבסוף, כאשר נדחה עשו מלהיחשב בן לאברהם ויצחק.

לא הזרע הוא העיקר, כי אם האמונה והברית עם ה'. הזרע אינו אלא הדרך להגיע למטרה זו, אולם כל באי עולם מיועדים אף הם להשתתף בברית, ומשיעשו כן יהיו נחשבים כזרע אברהם: כי ביצחק יקרא לך זרע, כל המודה בב' עולמות הוא זרעך .

והלא כה הם דברי הרמב"ם, בתשובה לגר ששאלו כיצד עליו לברך בברכות המייחסות את ישראל כזרע אברהם יצחק ויעקב: ועיקר הדבר, שאברהם אבינו הוא שלמד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקדוש ברוך הוא, ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה, והכניס רבים תחת כנפי השכינה, ולמדם והורם. וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה', כמו שכתוב בתורה: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' .

לפיכך, כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב. כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו, כך החזיר כל העתידים להתגייר בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך, יש לך לומר אלקינו ואלקי אבותינו שאברהם ע"ה הוא אביך

******

גם כאשר ה' מצווה את אברהם לקחת את בנו ולהעלותו לעולה מוסיפה גישה זו ללוות אותו. אברהם אינו מקבל את ייחודו האבסולוטי של יצחק; ה' חוזר ואומר לו אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק – כלומר, ישנה כאן קריאה המופנית אל אדם מסויים, יחיד במינו. קריאה זו שונה מדרכו של אברהם, הדרך המורכבת הפונה אל כל איש באשר הוא. אברהם אינו מקבל כי הברית עם ה' היא נחלת קבוצה מסויימת בלבד; הוא סבור שגם ישמעאל הוא חלק מסיפור הקשר והברית. דבר ה' מופנה גם אל הגרועים והפחותים שבבני האדם.

לפיכך, נוטל אברהם עמו גם את נעריו.

אין זאת הפעם הראשונה בה אברהם נוהג כך: כאשר דיבר ה' אל אברהם בפעם הראשונה הוא מצווהו לעזוב את משפחתו ובית אביו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ (בראשית יב, א). אולם אברהם אינו נוהג כן! וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט (שם, ד), הוא לוקח עמו את לוט בן אחיו.

דבר זה היווה חיסרון בקיום הציווי , ומשום כך לא הוסיף ה' לדבר עם אברהם עד אשר נפרד מלוט, וכפי שלמדו חכמים מן הכתוב וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ (שם יג, יד): כל זמן שהיה לוט עם אברם מנעו מן הדבור, כיון שנפרד לוט מעמו מיד דבר עמו .

אולם מידה זו עצמה היא מהותה של עבודת אברהם ושליחותו! אברהם פונה אל כל בני האדם באשר הם; לפיכך הוא נוטל עמו את לוט. אין הוא דוחה שום אדם מעל פניו.

משום כך, כאשר ה' מצווה אותו ליקח את יצחק בנו ולהעלותו לעולה הוא נוטל עמו את שני הנערים. הדגשת עובדה זו הינה במקומה, משום שהיא מייצגת את גישתו של אברהם, שלא נמנע מלצרף את הנערים אל המסע, למרות היותם רחוקים מאוד מן ההקשר של המסע הזה.

לא לחינם טורחת התורה להשוות את הנערים אל החמור דווקא כאן: השוואה זו באה להעמידנו על הקונפליקט שבין גישתו החינוכית של אברהם הלוקח עמו את הנערים, לבין דבר ה' המותיר את הנערים מחוץ להתרחשות העקדה.

דברי חז"ל שזיהו את אחד הנערים עם ישמעאל מובנים אפוא: הלא ישמעאל הוא הבן השני, שנדחה מלהיחשב זרעו של אברהם. אם יצחק הוא הבן הנבחר הרי ישמעאל הוא הבן שאינו נבחר; הוא האיש המייצג את אותם שאינם מהווים חלק מן הברית עם ה', הוא אינו הולך בדרכו של אברהם. אולם אברהם, כדרכו עוד מן הפסוק לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ אינו מוותר על ישמעאל בנו, אין הוא מוותר על שום אדם שבעולם! שליחותו היא כלל עולמית וכלל אנושית, והיא איננה מיוחדת לזרעו בלבד. הוא פונה אל כל אדם, פחות ככל שיהיה.

וממש כפי שארע בזמן שהלך לוט עם אברהם ודבר ה' נסתלק ממנו, כך אירע גם כעת; כל זמן שהנערים הולכים עם אברהם אין הוא בא אל המקום אשר אמר לו האלוקים.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. המקום נותר מרוחק, אברהם אינו מצליח ליצור קירבה וגישה אל רצון ה'. מציאותם של הנערים לצידו מקשה עליו ומונעת ממנו את הקשר עם ה', ואברהם נכנע.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

הוא מבין שיש גבול למקום אליו ניתן להעלות עמו את הנערים. הנערים, המייצגים את האנושות כולה, אינם יכולים להעפיל עוד. ישנו מקום המיועד ליחידי סגולה בלבד, המוכנים להקריב הכל כדי לבוא בברית עם ה'.

מכאן נובעת דרשת חז"ל שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עם הדומה לחמור. הרגע הזה בו נכנע אברהם והותיר את הנערים לצד החמור בעוד הוא מוסיף להתקדם עם יצחק בנו, הרגע הזה מסמן את הקו בין אותם שבתוך הברית לבין אותם שמחוצה לה; בין אותם שהם "זרע אברהם" לאותם שאינם מזרעו .

בסופו של דבר, מעמד העקדה אינו מיועד לנערים כי אם לאברהם ולזרעו בלבד.

אולם לא כך היא דרכו של אברהם, האיש שהקדיש את חייו למען האנושות כולה, האיש שנקרא "אב המון גוים", האיש שדיבורו הראשון של ה' אליו היה וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה! (שם יב, ג). לא כך היא דרכו. מיד כשהוא יורד מן ההר ופרשת העקדה ומסקנותיה בידו, הוא שב תיכף אל נעריו, אל תלמידיו! וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו!

התורה מדגימה כאן את דרך התנהלותו של אברהם: כל כולו מכוון להוראה, לקריאה בשם ה' לאזני כל העולם. אין בדעתו לוותר על שליחותו זאת; אברהם שייך לכלל, לכל האומות וגויי תבל, לכל בני האדם. באזני כולם הוא קורא ושונה את דבר ה' ואמונתו. גם הנערים, אף שאינם זכאים להיות נוכחים במעמד העקדה, זכאים הם להצטרף אל סוף הסיפור. כי למרות שרק ביצחק נקרא לאברהם זרע, בסופו של דבר המטרה היא להביא בברית את כל באי עולם, ואליעזר וישמעאל בכלל.

******

בדרך אל העקדה, כאשר ה' מצווה על אברהם לשחוט את בנו, התורה מתייחסת אל הנערים כשווים אל החמור. כי הנערים אינם שייכים אל ציווי העקדה; תביעה מעין זו אינה יכולה להיות מופנית אל כל באי העולם; זוהי תורה שמימית, על אנושית. משום כך אין הנערים מצטרפים אל אברהם בדרכו אל העקדה. מעמד זה מיועד ליחידי הסגולה הבאים בברית. אולם כאשר אברהם יורד מן ההר הוא שב אל נעריו והולך עמהם יחדו. אברהם ירד מן ההר ובידו התובנה העולה מן העקדה, המסקנה היא כי שחיטת הבן אינה דבר ראוי ואין הקב"ה תובע דברים שכאלו מן האדם .

התורה מיועדת היא לבני אנוש; היא מכוונת אל החיים ואל האדם. מטרתה אינה להקריב את החיים ולבטלם מפני ה', כי אם לעוררם וליצוק בהם חיות נוספת, להאירם באור ה'. אם ברצון האדם להקריב דבר לפני ה', יקריב את בהמתו ובשום פנים לא את בנו.

עם תורה זו בידו פונה אברהם אל נעריו ללמדם ולהורותם; עם תורת חיים כזו ניתן לפנות אל כל בני האדם באשר הם, לקרות בשם ה' באזני כל באי עולם.

משום כך, החמור נעדר בחתימת הפרשה. בראייתו של אברהם לאחר העקדה שוב אין הנערים דומים לחמור; התורה פונה גם אליהם. משום כך נעדר יצחק בחתימת הפרשה, ואברהם שב עם הנערים לבדם.

חז"ל עמדו בשאלה זו, להיכן הלך יצחק? יש שפירשו שהלך לישיבת שם ועבר, ויש שפירשו שהלך לגן עדן. בכוונתנו לייחד מאמר נפרד למשמעותה של "ישיבת שם ועבר", אולם מכל מקום נראים הדברים כי יצחק אכן נותר "על ההר", במידה מסוימת עודו שייך אל העקדה. יצחק שייך אל תורת ה' השמימית המנותקת מהחיים; שלא כאברהם אביו שהקדיש את חייו אל נעריו ושב אליהם מיד לאחר העקדה.

******

כבר בדברי חכמים נמצאה השוואה בין עקדת יצחק לבין מתן תורה. ברצוננו להקביל באופן מסוים את האמור כאן אל האמור קודם מתן תורה, בפרשת יתרו: וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר... אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר... ...וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' (שמות יט, יב - כד) ולעומת זאת, לאחר מתן תורה: וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שם כד, ט – יא)

אנו נוכחים כי כאשר ישראל עומדים לפני מתן תורה למרגלות ההר ישנה הפרדה ברורה בין משה והכהנים לבין יתר העם, שאינם ראויים לעלות אל ההר והם נותרים להמתין לצד הבהמה. ההשוואה בין האדם אל הבהמה מעלה בזכרוננו את השוואת הנערים אל החמור בפרשתנו. דבר ה' המופיע בקולות וברקים מתוך הענן אינו מיועד לכל אדם.

אולם לאחר מתן תורה הנימה שונה לגמרי. כאשר יורד משה מן ההר ותורת ה' בידו שוב אין הפרש גדול כל כך בינו לבין ישראל; אף הם מהווים חלק מן המפגש עם ה'. משה ואצילי העם יושבים יחדו ורואים את אלוקי ישראל.

והלא נבואת ישעיה ומיכה לאחרית הימים מלמדת כי המחיצות וההבדלים בין הבאים בברית לבין אותם שמחוץ לברית עתידים להתטשטש; תכלית התורה היא להביא בברית את העולם כולו ללא חילוק בין בני האדם. הפער בין ישראל לאומות יצטמצם, ועוד יבוא היום בו יעבדו כולם את ה' שכם אחד, שותפים בבריתו: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב! וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים... (ישעיה ב, ב – ד)

ורמז ישנו בדבר, בפסוקים שנהגו ישראל להזכירם בבית הכנסת, בעת פתיחת הארון: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה', וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ! וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ! (במדבר י, לה.) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם אם בתחילת מסעם של ישראל היה הארון מוקף שונאים ואויבים, ודרך התורה היתה מסורה ליחידים שבאו בברית עם ה', הרי שלעתיד לבוא הנבואה היא כללית: כי מציון תצא תורה לכל העולם כולו, ונהרו לשם כל הגוים.

******

ומה נאים הם דברי חכמים, בתנא דבי אליהו: אמרו: יום שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, התקין הקדוש ברוך הוא שני כבשים אחד של שחרית ואחד של בין הערבים. וכל כך למה? שבשעה שישראל מעלין תמיד על גבי המזבח וקוראין את המקרא הזה, צפונה לפני ה' , זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק בן אברהם. מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ: בין גוי ובין ישראל, בין איש ובין אשה, בין עבד ובין שפחה, קוראין את המקרא הזה - צפונה לפני ה', זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק בן אברהם! בין גוי ובין ישראל, בין איש ובין אשה, בין עבד ובין שפחה!

להרשמה: [email protected] להערות: [email protected] העורך: [email protected]

תוקן על ידי עצכח ב- 27/10/2018 23:27:32

נשלח ב-27/10/2018 23:04

נודה על חלוקה לפסקאות

נשלח ב-28/10/2018 09:02

אחר העקידה יצחק ברח מאביו והלך לישב עם הגר אמו ההורגת. אפילו להספיד את אמו הוא לא בא. לקח לו 25 שנה להתאושש. מענין כי לאחר העקידה אלוקים הפסיק לדבר עם אברהם ישירות רק על ידי שליח מלאך.

נשלח ב-28/10/2018 09:46

אני מתייחס לדברי ירוחמ

אחר העקידה יצחק ברח מאביו - זה כמובן נגד גישת חז"ל, שיצחק שמח להישחט במצות אלוקים. ומעניין מה חשבו ומה חשו קרבנות האדם, כולל ילדים, שהוקרבו בכל מיני תרבויות. האם הם שמחו? התעצבו? חשו כבוד אבל גם פחד? כמדומה שאין לנו נתונים על זה. אבל אם אברהם קשר את יצחק, סימן שיצחק לא רצה להישחט. וכמובן חז"ל פתרו את הבעיה ובעקבותיהם רש"י (אני מניח שזה מתחיל מהמדרש אבל לא זכור לי המקור) בכך שיצחק פחד שיתנגד או יזוז ברגע האחרון ולא תהיה שחיטה מושלמת.

מעניין לראות אם יש התפתחות בחשש של יצחק שבגללו הוא מבקש, בשיטה זו, להיכבל. האם זה בגלל שפחד שיתחרט? זכור לי משהו שהוא אומר שמא יזוז והשחיטה לא תהיה כשרה. כלומר, אין חשש שיתחרט. מסירות נפשו היא מוחלטת. אבל בכל זאת הוא עלול קצת לזוז.

כל זה בניגוד למשתמע מפשט הפסוקים.

והלך לישב עם הגר אמו ההורגת.

האם זו טעות וצריך להיות "החורגת"? או שמא התכוונת שכבר עדיף עם הגר המסוכנת מאשר אצל אביו...

סביר מאד שיצחק יפחד מאביו אחרי העקידה. מי יודע, אולי שוב הוא יבוא לשחטו במצות אלוקים...

אפילו להספיד את אמו הוא לא בא.

זה באמת דיוק חשוב. אברהם בא לטפל בקבורה שרה ואיה יצחק. כמובן, אם מדובר בילד קטן, כי להערכתי יצחק היה רק ילד בעקידה, אז מה הוא אמור לעשות? להצטרף לאביו בנסיון לאתר מקום קבורה?

לקח לו 25 שנה להתאושש.

איך הגעת למספר הזה? אנו מוצאים אותו אצל אברהם ושאברהם מחפש לו אשה. לפי חשבון של חוקרת המקרא, ליאורה רביד, הדרך לחרן יכלה לקחת חודשים. אולי אם אליעזר היה מצוייד היטב בשיירה שלו אז פחות. בכל אופן, אם נניח שיצחק היה בן עשר בעקידה, ובגיל ארבעים התחתן, מתי עזב את הבית ומתי חזר בכל זאת לאברהם? באמת אין כאן יותר מהשערות, אם כי להניח שיצחק התקשה להתקשר עם אביו זה סביר מאד.

מענין כי לאחר העקידה אלוקים הפסיק לדבר עם אברהם ישירות רק על ידי שליח מלאך.

זו הערה מעניינת. האם אלוקים לא רצה לדבר עם אברהם בגלל ששמע בקולו ורצה לשחוט את יצחק?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נשלח ב-28/10/2018 10:29

מיימוני
למה כל זה בניגוד לפשוט הפסוקים? איפה אתה רואה בפשט הפסוקים משהו מנוגד?
אבל תוך כדי שאני כותב, אני רואה גם שאתה קורא 'דיוק חשוב' לזה שיצחק לא בא לספוד את שרה, אז כנראה ששיטתך הא שאם משהו לא כתוב בפסוקים, אז מותר לך להסיק מה שבא לך ולקרוא לזה פשט. רעיון משונה...

לגבי הדיבור האלוקי, הרי שמאז העקדה אין כלל דיבור של ה' עם אברהם. הסיבה לזה היא די ברורה - תולדות אברהם כבר נגמרו - יצחק הוא יורשו ממשיכו כפי שהובטח ואין לו בזה עוד שום ניסיון. כל מה שנותר הוא חילופי הדורות בפועל.

נשלח ב-28/10/2018 10:57

הרב מימוני
אכן לא כדברי חז''ל. המילה עקידה לא מןפיע בציווי לפי חז''ל יצחק ביקש שיעקדו אותו, שלא יזוז והשחיטה תפסל לפי חז''ל. יכול להיות יכול להיות שבאמת הוא הלך להשחט מרצון. אבל התגובה הנפשית שלו החלה כשאביו עמד מעליו עם המאכלת. פתאום הדברים נראו לו אחרת, יצר החיים וההגיון החלו .

אכן אמו החורגת.

כשבן לא בא להספר של אימו זה עניין מאד חשוב ומהותי ולא שולי כלל. אם כבר כל הסיפור של שליחותו של אלעזר שנכפל פעכמיים ועוד כל מיני דברים מיותריפ כביכול יותר שוליים מזה שבן לא בא לקבור את אמו.

לפי האב''ע יצחק היה בן חמש עשרה בעקידה- והוא נעלם- ממשיך השושלת- שלפי דבאי יש - תפקידו של אברהם נגמר והגיע תפקידו של יצחק והנה 25 שנה בלי גילוי אלוקי.

מענין כי בדיוק לאחר העקידה תולדות אברהם נגמרו?

אברהם נכשל בנסיון הזה בתור אבא ובתור אדם מאמין- אלוקים ניסה אותו לראות האם הוא מאמין בתורה הנצחית -שופך דם האדם דמו ישפך- לא תרצח- וכ' דברים חקוקים בתורה שלפי חז''ל הוא קיים. אז איך הוא יכל לנסות להפר את הכתוב בתורה במפורש, ואפילו אם ה' דיבר אליו- נאמר תורה זו לא תהיה מוחלפת וכבר דנו על כך. ומה שהמדרש כותב- אולי השטן דיבר אליו. הרי לא הגיוני שה' יצווה על מה שכתוב בתורה.

נשלח ב-28/10/2018 11:51

ני לא יודע אם זה אותו אורי הולצמן מהפייסבוק (שם הוא הרבה יותר ממוקד והרבה יותר מעניין) – אבל הולצמן ההוא העלה שאלה קטנה אבל מבריקה: בתחילת 'וירא' האיש פונה לאברהם בשאלה "איה שרה אשתך" – ויש לתמוה איך אברהם לא נדהם שאותו עובר-אורח ידע ששמה שרה?!
לזה הוספתי את קושיית הרמב"ן, שאותו איש הבטיח לאברהם "למועד אשוב אליך" – ועד היום לא שב!
ולזה הוספתי את שאלת הצגתו של יהושע בן-נון – בפעם הראשונה שיהושע מוצג בתורה (שמות יז) הוא מוצג ללא שם משפחה וללא שום הסבר מהו ומיהו – רק בפרק כד מוזכר בקצרה שהוא היה "משרתו" של משה, ורק בפרק לג נזכרים לנקוב בשם משפחתו. בספר במדבר (יא) מניח הכותב שבטח שכחנו לגמרי מי הוא זה ואיזה הוא, ויהושע מתואר כך: "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו"...

המסקנה העגומה, לפחות למי שמנסה למצוא הסברים הגיוניים לדילוגים והשמטות*, היא שהתורה שבידינו אינה כוללת את כל מה שהיה ידוע לכותבי המקרא הקדמונים, וכפי שניסיתי להמחיש ולהבהיר בפוסט הזה:
חובָב, יהושע והאשה הכושית – גלוי ונסתר בספרות התורה

* כמו השאלות כאן בדבר היעלמותו של יצחק, אי-דיבורו של ה' אל אברהם וכו'.

תוקן על ידי אברם_העברי ב- 28/10/2018 11:51:34

נשלח ב-28/10/2018 12:02

תמהני עליך אברהם מכובדי על ההשואה

נשלח ב-28/10/2018 12:09

אוסיף עוד בגלל העקידה נהרסו גם חיי המשפחה של אברהם. הוא חזר לבאר שבע- אבל גם שרה עזבה את הבית ועברה לחברון. זה גם שולי אחד מאבות האומה נעלם ל25 שנה והדבר שולי. אלוקים מדבר עם אברהם עד העקידה ולפתע מפסיק זה גם שולי אני רואה בדיון הזה עקרון- אם אדם יכול לפי הרוח הקודש שלו או שהוא חושב שיש לו לפעול ולפשוע כנגד מה שכתוב בתורה והחשב לאדם מאמין בעיקר חרדי

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 28/10/2018 12:15:12

נשלח ב-28/10/2018 12:33

אברם_העברי

ירוחםשמ כתב:
תמהני עליך אברהם מכובדי על ההשואה

איזו השוואה? בין סיפור שרה לסיפור יהושע?! והלא חז"ל רמזו לכך, שנלקחה ה-י' משרי והועברה להושע...

נשלח ב-28/10/2018 12:43

אני פשוט לא מבין -ניחא לקחו את ה י משרי ונתנו ליהושוע. אבל תסביר אמ כן מאיפה הם לקחו את השוא מתחת ליוד? יהושוע. נראה אותך?

נשלח ב-29/10/2018 06:04

אברם_העברי: הרב הולצמן הזה גר בביתר, ואני חושב שמסתמא הוא אף פעם לא השתמש בפייסבוק. לא משום סתם חרדיות; זה פשוט לא חלק מהעולם שלו. אני מאוד מכיר טוב לעצכ"ח שתיקן את הפוסט!

נשלח ב-29/10/2018 06:17

נשלח ב-29/10/2018 10:54

ירוחםשם

פתי_מתחכם כתב:
אברם_העברי: הרב הולצמן הזה גר בביתר, ואני חושב שמסתמא הוא אף פעם לא השתמש בפייסבוק. לא משום סתם חרדיות; זה פשוט לא חלק מהעולם שלו. אני מאוד מכיר טוב לעצכ"ח שתיקן את הפוסט!

אברהם רציתי לאתגר - בנתינת הי של שרי להושע. שרי כידוע בלי ניקוד ו ה י ביהושוע מנוקד בשוא.
שאלתי מאיפה לקחו את השוא? והדבר פשוט- הוא נקרא בן נור עם חיריק -נקודה אחת. במקום עם סגול שלש נקודות כי לקחו מהסגול את שני הנקודות של השוא

נשלח ב-29/10/2018 15:16

תודה הרב ספרן, זה הרב הולצמן שלנו. מעניין, שיש עוד אורי הולצמן אחר מביתר, רק שהוא חבדני"ק.

נשלח ב-2/11/2018 02:51

ישיבת שם ועבר; לדמותה ולמשמעותה פרשת חיי שרה – הרב אורי הולצמן

ישיבת שם ועבר מופיעה רבות בתולדות ימי האבות. חז"ל מספרים עליה במקומות שונים, והיא חוזרת ומופיעה בימי אברהם, יצחק ויעקב. שם ועבר מתוארים כאנשים יוצאי דופן בשרשרת הדורות מאדם ועד נח; חז"ל מלמדים כי הם היו יראי ה', וכי הוכיחו את אנשי דורם ולמדו אותם אמונת ה' . במאמרנו לפרשת וירא ציינו לדברי חז"ל, העומדים על באור הכתוב החותם את פרשת העקדה וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע (בראשית כב, יט). ישנו קושי בולט בפסוק זה: היכן יצחק?! האם הוא אינו שב עם אברהם והנערים?! חז"ל מלמדים כי יצחק הלך לישיבת שם ועבר: כיון ששב אברהם אל נעריו אל המקום אשר הניחם, ולא ראו יצחק, היו סבורים ששחטו. אמרו לו: יצחק היכן הוא? אמר להם: לבית עבר רבו הולכתיו, ללמוד תורה! לכך נאמר וישב אברהם, כלומר לבדו, ולא הזכיר יצחק ויצחק היכן הוא?! ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרו: שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה כאשר רבקה מתייסרת בהתרוצצות הבנים בקרבה היא הולכת לדרוש את ה'. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר: אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?! וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' (שם כה, כב). מן הלשון "ותלך לדרוש" מובן כי רבקה לא פנתה אל ה' בלבד, אלא הלכה למקום מסויים בו דורשים את ה'. היכן היה מקום זה? גם כאן מלמדים חז"ל כי היתה זאת ישיבת שם ועבר: ותלך לדרוש את ה'. לבית מדרשו של שם ותלך, לבית מדרשו של עבר. ואף על פי שאברהם קיים, הלכה אצל זקנים. ללמדך, שכל המקבל פני זקן שבדור כאילו מקבל פני שכינה תולדותיו של יעקב אבינו מסופרים לנו בפירוט רב. מתוך הכתובים ניתן ללמוד היכן שהה יעקב בכל שנה משנותיו, ובן כמה היה בעת התרחשות המאורעות המסופרים. חכמינו, ורש"י בעקבותיהם, מקדישים מקום נכבד לחישובים אלו, אולם בסופו של דבר נותרות ארבע עשרה שנה בהן נעלמו מקומו ומעשיו של יעקב אבינו. גם כאן, מלמדים חז"ל כי כל אותן השנים "נטמן" יעקב בישיבת שם ועבר: עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עבר חזקיה אמר: בן ס"ג שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות, עשה עוד י"ד שנה שנטמן בבית עבר חז"ל מוסיפים לתאר כי בכל אותן השנים היתה הנהגתו של יעקב יוצאת מגדר הרגיל. מעולם לא לן שם על מיטתו! וישכב במקום ההוא, רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב מכל המובאות האלה אנו למדים כמה מרכזית היתה ישיבת שם ועבר בחיי האבות. התמיהה העולה מכאן הינה ברורה: מדוע אם כן לא הוזכר מאומה מכל זה בתורה עצמה? מפני מה פירטה התורה את תולדותיו של יעקב כל כך, והעלימה מתוכן ארבע עשרה שנה?! ומפני מה רמזה התורה שרבקה הלכה אל מקום מסוים, ולא פירטה להיכן?! כמו כן יש להבין, הרי כפי שמציינים חכמים היה אברהם אבינו קיים כל אותן השנים. מדוע אם כן פונה יצחק בנו אל ישיבת שם ועבר ואינו נשאר אצל אביו הצדיק?! ומפני מה עושה כן רבקה?! והיכן הוא המקום המסתורי בו שוכנת ישיבת שם ועבר?! וישנה תמיהה עקרונית ויסודית אף יותר: אם שם ועבר הינם צדיקים ומורים לרבים כפי שמתארים חז"ל – מדוע בחר ה' באברהם וזרעו ולא בחר בהם? מהו ההבדל בין מעשיו וצדקותו של אברהם לבין אלו של שם ועבר?! בעניין זה יש לציין לדברי חכמינו שעמדו על כך: חמשה דברים עמדו בעולם: נח, שם, עבר, אשור ואברהם. נח לא הקפיד לעבוד הקדוש ברוך הוא, אלא עמד ונטע כרם. שם ועבר, הטמינו את עצמם [ועסקו בתורה]. אשור אמר: היאך אני דר בין הרשעים הללו?! והלך לו, שנאמר: מן הארץ ההוא יצא אשור . אברהם צדקתו עומדת לעולם, אמר: איני מניח את הקדוש ברוך הוא! ואף הקדוש ברוך הוא לא הניחו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים . כלומר: צדיקים רבים עמדו בדורות ההם לפני ה'. אולם לא היה בהם אחד שהיה ראוי שיבחר הוא וזרעו כאברהם אבינו. חז"ל מתארים כי שם ועבר "הטמינו עצמם", הסתתרו מפני בני אדם ועסקו בתורה. גם אשור עזב את הארץ והלך לדור לו לבדו. רק אברהם לא הניח את הקב"ה ומשום כך גם ה' לא הניחו; עניין זה טעון באור נוסף. ***** מתוך לשון חז"ל ניתן להבין כי שם ועבר היו "נטמנים" בישיבתם. אין זו שהייה בבית בעלמא, אין כאן הקדשת החיים לעבודת ה' בלבד, יש כאן מעבר לכך: זוהי "הטמנה", הסתתרות והתחבאות מפני העולם ומפני דרכיו. אין ספק כי ניתן להצדיק מאוד הנהגה מעין זאת – המתבוננת במכשולות שטומנים החיים ונוהגת בהם זהירות; הנהגה כזאת הינה נצרכת, וצדקותם של שם ועבר וישיבתם שימשה את האבות כאשר בקשו מקום בו ניתן לדרוש את ה'. אולם לא כך היא דרכו של אברהם. התנהגות כזאת אינה מאפשרת את קיום שליחותו, היא מעקרת מתוכן את תפקידו המרכזי של אברהם בעולמו, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' קֵל עוֹלָם (בראשית כא, לג). לאורך כל חייו אברהם פונה למסעיו; מנגב ועד בית אל, הארץ כולה לארכה ולרחבה. בכל מקום אליו הוא בא הוא בונה מיד אשל, מזבח, מקום בו ניתן להקהיל בני אדם ולספר להם את האמת הגדולה על עבודת ה' וקירבתו, מקום בו ניתן להשפיע, לעשות נפשות! התורה מלמדת אותנו מפני מה בחר ה' באברהם: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יח – יט). בכוחו של אברהם לחולל שינוי במהלכה של ההיסטוריה; השפעתו של אברהם על סביבותיו עתידה להעמיד עם שלם הדבק בדרך ה'; השפעה זו שהוא מפיץ על כל אדם עמו הוא בא במגע הינה תכלית חייו. המגע והמשא עם בני האדם והחיים בתוכם הינם הכרחיים עבורו; הקשר עם העולם הינו עצם הגדרת תפקידו. בספר דברים מלמדת אותנו התורה כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה, וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה (דברים ל, יא – יג). התורה אינה בשמים ולא מעבר לים; היא נמצאת כאן, בקרבנו, בתוך חיי בני האדם. מרחב החיים הפשוטים מכיל בתוכו את האפשרות למציאת דבר ה' וקירבתו. בדרך דרש ניתן לומר כי תורתם של "שם" ו"עבר" שייכת ל"שמים", היא נמצאת "מעבר לים". אין הם רואים אפשרות ליצירת קשר וברית עם ה' בתוך העולם; הם מייצרים לעצמם חממה מבודדת, מרחב מוגן המנותק מן העולם בתכלית, שם הם דורשים את ה' ומבקשים קירבתו. אין הם מתיימרים להשפיע על העולם ואף אין הם סבורים כי הדבר הינו אפשרי בכלל; דיים בכך שהצילו את עצמם מן החטא בכך שנטמנו בישיבתם. ****** הפעם הבאה בה אנו פוגשים את יצחק אבינו לאחר העקדה הינה בפרשתנו, פרשת חיי שרה. כאשר רבקה והעבד שבים מחרן ויצחק בא כנגדם מציינת התורה כי הוא בא מבאר לחי רואי וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב (בראשית כד, סב) מדוע כה נחוץ לציין כאן את שם המקום ממנו בא יצחק?! מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל אנו למדים כי בבאר לחי רואי שכנה ישיבת שם ועבר, ואגב כך אנו לומדים גם היכן היה מיקומה, מקום הטעון במשמעות רבה: וְיִצְחָק הֲוָה אָתִי מִבֵּי מֶדְרָשָׁא דְשֵׁם רַבָּא מַעֲלָנָא דְבֵירָא דְאִתְגְלֵי עֲלוֹי חַי וְקַיָם דְחָמֵי וְלָא מִתְחָמֵי וְהוּא הֲוָה יָתֵיב בְּאַרַע דָרוֹמָא ישיבת שם ועבר מזוהה אפוא עם באר לחי רואי, המקום בו נתגלה מלאך ה' להגר, ושם אנו פוגשים את יצחק – לראשונה אחר העקדה. בסיום פרשת העקדה אין יצחק הולך עם אביו אל העיר באר שבע; הוא מרחיק משם אל המדבר, מדבר באר שבע. שם, בלב השממה, ישנו עין מדבר; מקום נביעת מים חיים, מבודד ומרוחק מיישוב בני אדם; שם תעתה הגר עם בנה ושם נגלה אליה מלאך ה'. שם שוכנים שם ועבר ומקיימים את ישיבתם, מנתקים עצמם מענייני העולם ומייחדים עצמם לגילוי וקירבת ה'. יצחק, בשונה מאביו, מייצג את מידת היראה. הוא אינו שב עם אביו לבאר שבע מפני שהוא "נותר על ההר", קרבן עולה תמימה המנותק מענייני העולם. אנו פוגשים אותו בבאר לחי רואי אשר במדבר, בישיבת שם ועבר המוקדשת לעבודת ה' בלבד. אברהם אבינו לעומת זאת הוא איש העשייה הפועל בעולם במלוא כוחו; הוא נטל מן העקדה מסקנה אחת יסודית: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה (בראשית כב, יד). חז"ל במסכת חגיגה דרשו יראה יראה - כדרך שבא לראות כך בא ליראות. כלומר, תפקידו של האדם אינו להתבטל מפני ה' בלבד; עבודת ה' אינה מתמצה בהתבוננות בדרכי ה' וההידבקות בו; הקב"ה מעוניין אף הוא לראות את האדם! כי למעשי האדם ופעולותיו ישנה משמעות מכרעת. ה' חפץ בעולם הזה ובחיי האדם, ועל האדם "להיראות" לפני ה', לפעול בקרב החיים ולקרות עליהם את שם ה'. ישנה משמעות לדבריו, למעשיו! זאת היתה תכלית אדם הראשון בגן עדן שם התהלך עם ה' לרוח היום, וכדברי דוד בתהלים: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ (תהלים יז, טו). לפיכך, כאשר אברהם שוהה באזור הנגב הוא לעולם נמצא במקום יישוב: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר (בראשית כ, א). הוא פונה לגור בקרב הגוים המתגוררים שמה, בא עמהם במגע ומשפיע עליהם רבות, כפי שמעידה התורה. גם הגר הפוגשת את מלאך ה' תועה באזור זה. אולם היא מרוחקת לגמרי מן היישוב, מבודדת במדבר: עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד (שם טז, יד). זוהי מהותו של המקום: באר לחי רואי נועד להיות במדבר, ליחידי הסגולה הפורשים מהחיים ובאים לראות את ה'. לשם פונה יצחק לאחר העקדה, אל ישיבת שם ועבר השוכנת שם בבדידותה. זוהי דרכו של יצחק, וכפי האמור בפרשתנו: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי (שם כה, יא). ה' מברך את יצחק, קדוש הוא לה'! אולם דרכו שונה משל אביו. אביו התגורר בקרב האדם וחתר כל ימיו לפעול בקרבם; יצחק מתכנס בביתו המבודד שבישיבת שם ועבר, בבאר לחי רואי, ועובד שם את בוראו באמונה, לעצמו. אין בכוחה של ישיבת שם ועבר לפעול בהיסטוריה ולחולל בה את השינוי בו חפץ ה'. לשם כך בחר ה' באברהם, ראש המאמינים שהביא את מהפיכת האמונה אל העולם; מטעם זה אין ישיבת שם ועבר מוזכרת בתורה: התורה מייחדת את התמקדותה ומבטה אל פעולותיו של אברהם אבינו העתיד להביא את שם ה' אל כל קצווי ארץ. אולם מקום נכבד שמור לה לישיבתם, שכן בלעדיה לא תיתכן מהפכה זו; יצחק ורבקה אשתו מייצגים את האיזון למידת החסד של אברהם. היכולת להתנתק ממקרי העולם ולייחד את החיים לעבודת ה' הינה הכרחית, מידת החסד לא תוכל להישמר בלא מידת היראה. גם יעקב בנם, טרם הוא פונה אל החיים המצפים לו בגלותו בחרן שוהה י"ד שנה בישיבת שם ועבר, בניתוק מן החיים וחיבור עמוק אל ה'; אף על מיטה אינו שוכב! בכך הוא רוחש את היכולת לבוא אל החיים ולפעול בהם לאחר מכן. אולם ה' בחר באברהם ובזרעו מפני שאברהם הוא הראשון הקורא בשם ה' בעולם, הראשון שעבודתו באישית עתידה לחולל מהפכה בעולם כולו: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט! להרשמה: [email protected] להערות: [email protected] העורך: [email protected]

תוקן על ידי פתי_מתחכם ב- 02/11/2018 02:54:10

בית >

פורומים >

דת ואמונה >

עצור כאן חושבים >

מאמרי הרב אורי הולצמן על התורה

מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול

1 2 3 ... 6 7 8

סך הכל 8 דפים.

שאלות ותשובות ·תנאי שימוש והצהרת פרטיות ·נגישות ·פרסמו אצלנו

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. בקטגוריית דת ואמונה אתם מוזמים להיכנס ולדון על כל נושא שעולה לכם בקשר לדת היהודית. שו''ת בנושאי הלכה, פרשנות לתורה ולמקרא, גאולה, אחרית הימים ועוד.