| נשלח ב-5/11/2018 18:44 |
 |
| |
מראי מקומות לסוגיות במחשבה: ספר חדש בהיברובוקס
כפי שאנו מכירים מנסיוננו, וכפי שתיאר במאמריו הראשונים חברנו החשוב פרופסור בני בראון, היהדות האורתודוכסית המודרנית נוקטת עמדה תיאולוגית פשטנית. עדיפה מכל האמונה התמימה, על פני אמונה ביקורתית, פילוסופית, רציונלית או אפילו מיסטית וקבלית.
הספר הבא, שיתואר בשורות הבאות, וניתן להורדה בכתובת הבאה
יכול להוביל לכיוון חדש.
שמו של הספר מראי מקומות לסוגיות במחשבה
המחבר אינו מגלה את שמו אלא רק את המייל שלו.
על מטרת הספר ועל הזהירות המתחייבת נאמר בפתיחתו:
ליקוט זה אינו מוגה,
הוא לא נכתב במטרה להיות מודפס לרבים אלא לצורך עצמי, והוא בגדר טיוטה של מראי-מקומות בלבד.
אין לסמוך על הציטוטים המובאים בלקט אלא לעיין במקורות עצמם, על מנת להימנע מהבנה לא מדויקת.
הבאת דעה בחיבור זה לא מלמדת על היחס אליה - הובאו גם דעות תמוהות וגם דעות וספרים שגדולי ישראל דחו אותם ויצאו נגדם בחריפות.
יותר מכך. בכל עמוד ועמוד, בתחתית, מודפסת אזהרה:
הלקט לא נכתב במטרה להיות מודפס לרבים. יש לעיין במקורות עצמם. הובאו גם דעות תמוהות וגם דעות שנדחו.
הליקוט בנוי ברמות שונות, החל מדיון בשאלות פשוטות, פשטניות ומקומיות, כמו האם אברהם אבינו התפלל רק שחרית (ולא, יש להבין, מנחה וערבית) ואם שמר את כל התורה כולה. ועד לשאלות יותר מקיפות, כמו איך להבין אגדות, האם רק בדרך פשט, והאם הן "מדוייקות מבחינת המציאות".
הליקוט מסודר לפי סדר הא"ב כך שהמפתח בהתחלה הוא גם המפתח לפרקי הספר.
בסה"כ כולל הספר כמאתיים עמודים. אפשר להורידו כמובן חינם (ואולי כדאי להזדרז. אולי דיון כאן יעורר מישהו להתלונן להיברובוקס שהספר מסוכן מעצם היותו, וימחקוהו. וכבר היו אירועים כאלו שנמחקו ספרים מהאוצר הגדול והנפלא הזה).
לפי מה שנאמר בראשיתו, הגרסה שלפנינו מעודכנת לכ"ו תשרי תשע"ז. יתכן שהמחבר רצה להוסיף ולעדכן, אבל הפסיק.
בעמ' 29 מובאים כללים שיועילו למעיין. הם עוסקים בנושאים שונים.
על טיבן של הסוגיות, שלא כל הנושאים ולא כל הדעות נאספו. שיש דעות חריגות שנדחו (כפי שהמחבר מכריז וחוזר ומכריז).
יסודות ידועים ויסודות מפורסמים בש"ס לא נאספו. ואיני יודע למה הוא התכוון אבל יתכן שרצה להיזהר לא להסתבך יותר מדי. בוודאי שברשימה שלו יש נושאים משניים ויש עדיין נושאים חשובים ורגישים מאד.
צודק המחבר שיש נושאים הלכתיים שהם גם השקפתיים, כגון שקיעה וזריחה בקטבים, ולכן כללם.
(האשכול בכתיבה. נא לחכות לאישור שהכל נגמר לפני שמגיבים. תודה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:18 |
|
| |
בתחילת הספר ולאחר ההערות האלו מופיע נסיון של המחבר לאתר הנחות יסוד שמסבירות את טיבן של המחלוקות. הדברים ראויים לתשומת לב.
א) היחס לעולם הזה (מינוח של כותב שורות אלו)
גשמיות - כגון יופי, עושר, תענוגות - האם להתייחס אל העולם הזה והגשמיות באופן חיובי ולראות בהם תועלת וקדושה, או להתייחס אליהם באופן שלילי ולהעדיף להתרחק מהם ככל האפשר.
הרעיון נכון מאד ודומה שאפשר לתלות ביחס לגשמיות ולעולם הזה הרבה מחלוקות, ובוודאי שמתבקש לסווג הוגים, אנשי דת, פוסקים ותלמידי חכמים, מכל הדורות, לפי יחסם לשאלה ראשית זו.
המחבר מקשר בין השאלה הזו לבין שאלות קרובות אם כי לדעתי הן שונות.
אדם - טוב או רע [מטבעו]
אדם ועולם - אופטימיות ופסימיות,
אך גם
ביטול תורה, [האם תורה היא הדבר היחיד או תורה ומצוות, או שמא יש ערך ורשות גם לפעילויות אחרות וגם להנות מן העולם הזה]
חומר וגוף האדם
כמו כן הוא מקשר לכך את השאלה לגבי מה שמכנים
חכמות חיצוניות - האם מותר ללומדן,
ויש נושאים רבים שנכללים כאן. אני מעתיק.
יוון - היחס אליה, יופי - האם יש בו מעלה, מקום
הרוחניות, פרישות, צומות וסיגופים, תורה ומלאכה, תענוגות העולם
הזה, תשמיש
ב. שכלתנות ג. רוחניות
אלו עבור המחבר שני נושאים אם כי לדעתי הדברים קרובים מאד.
האם יש (במובן הרחב אבל במובן אונטולוגי)
אסטרולוגיה, נשמה, שדים - האם להאמין במציאויות רוחניות או שמא
יש לפרשן באופן אחר
והצד השני זה בדיוק הנושא השני.
האם לפרש את הגמרא כפשוטה אע"פ שנוגדת את ההגיון או בשיטות אחרות
המונח "הגיון" בוודאי צריך הגדרה ברורה אבל כמדומה שהוא ברור מעצמו ובמיוחד למי שבקיא בספרות הפילוסופית של ימי הבינים (תקופת הראשונים), וכמובן המונח "הגיון" היום הוא מונח גנאי (וכפי שמסביר בני בראון ב"שובה של האמונה התמימה").
הרשימה כאן מסועפת וכוללת תחומים רבים, ועדיין אפשר לחתוך בתוכה לפי קריטריון פשוט. האם לאמץ גישה מדעית, נטורליסטית, מטריאליסטית, ולשלול כל מה שקשה לקבל מציאותו בתוך תפיסת העולם המדעית שלנו, כמו שדים ורוחות, יכולות ידיעה על חושיות וחלומות, כישוף ומזלות ואסטרולוגיה, רפואות סגוליות ו"שיחת דקלים" ועוד.
יש להדגיש שהמחבר צודק ואלו שני נושאים מרכזיים שונים. האם לקבל אונטלוגיה רחבה מהסוג שמוצג בתלמוד ואחר כך בפולקלור ובקבלה, המזיקים שנזכרים בתלמוד הבבלי ומקורם כנראה בדת הפרסית, המזיקים של ר' יהודה החסיד שהיו חלק מהפולקלור של ארץ מושבו בימיו (ואחר כך), וכמובן התיאוריות הקבליות המורכבות. כן ניתן לשאול על מלאכים שנזכרים בתנ"ך, האם עלינו לקבל שיש שמים ויש מלכות שמימית שבה ניצבים משרתים עליונים מסביב לכסא הכבוד וכפי שמתואר בנבואות, או שמא רשאים או חייבים אנו לפרש זאת כמשלים ותיאורים על דרך הדמיון, וכפי שיפרש הרמב"ם.
המחלוקת היסודית הזו נמצאת אצלו בסעיף ג ונקראת "רוחניות" ויש לשים לב שמילה זו, שרבים כל כך שימושיה, באה כאן באופן רחב זה.
והתשובה לשאלה של סעיף ג' תלויה גם בשאלה אם יש מקום לחשיבה עצמאית וחשיבה פילוסופית וחשיבה ששוללת "דברים כפשוטם". וזה הנושא השני, שהמחבר מכנה כאן "שכלתנות" אבל אם "שכלתנות" היא רציונליזם אזי אפשר לשלול מציאות ישים פולקלוריסטיים בלי להיות רציונליסט. (תלוי איך נגדיר "רציונליסט" והרי יש עוד שמות שכבר הזכרתי כמו נטורליסט, מי שמקבל שהעולם מתנהג בעיקר או רק בדרך הטבע וזה ההסבר המועדף תמיד, כאשר הנס הינו צירוף מקרים מכוון משמים המביא תועלת).
שני הנושאים הבאים, סעיף ד' וסעיף ה', אף הם קשורים ביחד ושניהם קשורים לסעיף אודות השכלתנות.
ד) מסורת - כגון אמונה, ביטחון - האם להעדיף מחשבה והוכחות שכליות או קבלה מרבותינו בלי טעם.
בדיוק כמו בסעיף ב', האם בידנו להפעיל אמצעים פרשניים, מנומקים באופנים שונים, כדי לפרש את המסורת ולהוציא אותה מידי מה שהפשטנים והתמימים יפרשו ויקראו "פשט".
וכן
ה) קושיות באמונה - כגון סתירות בין תורה למדע, ביקורת המקרא ההלכה והתלמוד -
האם להתעלם מהקושיות לחלוטין ולהמשיך בדרך שהיתה מקובלת בכל הדורות,
או להתייחם אליהן ולמצוא יישובים אע״ פ שאינם ע״פ הדרך המקובלת
אם אנו מרשים לעצמנו לחשוב ולפרש, האם נפרש גם את רבותינו כטועים ונציע פירושים חדשים לתיאולוגיה, להיסטוריוסופיה (אמונות אודות האלוקים, אמונות אודות ההיסטוריה) וכיו"ב.
סעיף זה מוסיף על קודמו בכך שלא רק שאנו לוקחים את המסורת ומפרקים אותה ובוררים מתוכה מה להשאיר ומה לפרש מחדש בהתאם להנחות היסוד שלנו, שהרי זה יתכן בטענה שגם רבותינו מעולם לא התכוונו שיפרשו את דבריהם בנוקשות -
הסעיף הזה מראה שמה שרבותינו האמינו, מה שאולי הוא הפשט בכתובים ואפילו בתורה עצמה - צריך לומר שהוא לא נכון והוא נכתב רק לשעתו או מתוך אי ידיעה ואנו חכמים יותר ומבינים יותר.
המחבר עצמו מודע לכך ומקשר בין הנושאים האלו. ואיני מעתיק לשונו ותמצאוהו שם.
המחבר מוסיף ומראה כי הוגים שונים (ולא רק הוגים במובן הרגיל של המילה אלא כל מי שעסק בנושא מבין רבותינו) אימצו התייחסויות שונות, שניתן לקשר להנחות יסוד בקשר לשאלות יסוד אלו.
כמו, כמובן, הרמב"ם.
(האשכול בכתיבה. נא לחכות לאישור שהכל נגמר לפני שמגיבים. תודה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:26 |
|
| |
נזכור נא שאנו, המשתתפים, חרדים אנו. ומתחנכים אנו קודם כל להאמין כפשוטם של דברים. ורגילים אנו שכל דבר צריך מקור. אין התלמיד לומד לחשוב ולהכריע בעצמו אלא להצטיין בבקיאותו מפני שכל מה שחשוב כבר ניתן ונאמר.
לפיכך יש חשיבות רבה לספר, שמביא מקורות לכל דבר ודבר.
ורשימת המקורות שלו צריכה לימוד. היא מעידה שהוא מצוי במקורות רבים שאינם תמיד זמינים. למשל, הוא מעתיק מתוך "מתורתו של ר' גדליה", ספרו הגנוז של הרב שילת!
וזה מעלה את השאלה האם הוא היה אי פעם בפורום שלנו.
וגם את השאלה אם הוא חרדי תמים וחכם שמחפש את הדרך לעשות סדר בתוך מערכת האמונות שהוא מזהה בתוכה גישות וסתירות, או שמא הוא עצכחניק פיקח שמנסה לעזור לאחרים בלי לחשוף אותם ליותר מדי אבל לתת מקורות וכלים למי שרוצה ויכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:29 |
|
| |
הנה דוגמא לשאלה יסודית, היחס לאגדות חז"ל ומדרשים.
הנה הסיכום שלו.
אגדות - האם הן מדויקות מבחינה מציאותית
.( א) באגדות שבתלמוד אין הוספות וגוזמאות (זרמים וכתות ביהדות עמוד 105
ב) המסופר באיכה רבה, במחזורים ובמדרש אלה אזכרה, על עשר ת
הרוגי מלכות אינו מדויק, שהרי לא נהרגו בזמן אחד (רבנו בחיי פרש ת
מקץ, קינות המפורש במבוא עמוד 27 , יוחסין המובא באוצר ישראל ערך הרוגי מלכות).
ג) יש אגדות (כגון אברהם בכבשן האש) שחז״ל לא קיבלו במסורת, אל א
הבינו אותן מסברא ומרמזים בתורה, ואינן מוכרחות (בתורתו של ר׳ גדליה
עמוד קלד. וכן כתב תוס׳ פסחים פז. ד״ה אמר, שהגמרא דורשת מהפסוקים שמסתמא כ ך
היה, שכך אמר לו וכך השיבו).
ד) כל הנאמר בגמרא ובמשנה בהלכה ובאגדה נתגלה ע״י כה נבואי
(אגרות חזון איש ח״א טו).
ה) יש לסמוך על יוסף בן מתיתיהו אע״פ שבקצת מקומות הוא סותר את
דברי חז״ל, כיוון שהוא היה בזמן החורבן, מאות שנים לפני חז״ל, והו א
מוחזק לאדם ישר (צמח דוד ח״א תתכט).
ו) כל המעשיות שבתלמוד לא קרו באמת בדווקא, והראיה לכך שהגמר א
מדגישה על מעשה מסוים "שלא תאמר משל היה", משמע שהשאר
יכולים להיות משל (בן יהוידע עירובין סג. ד״ה שלא. וכן כתבו תוס׳ מנחות לז .
ד״ה או, לגבי המעשה בגמרא שם באדם עם שני ראשים שאין כזה בעולם הזה. וכ ן
כתבו תוס׳ ראש השנה טז. שהמעשה בברכות יח: עם רוחות שמספרות זו עם זו הוא ר ק
לדעת רבי יהודה. וכן צריך לומר לדעת הרמב״ם ועוד ראשונים שאין ממשות במזלו ת
לגבי המעשה בירושלמי ראש השנה פ״ג ה״ח שמשה עירבב את המזלות כדי שעמלק לא
ינצחו).
ז) האגדות הן רק אומדנא וכפי שעלה על לב הדורש לדרוש כדבר
האפשרי (רב האי גאון, רב שרירא גאון, רבי סעדיה גאון, רבי שמואל הנגיד. הובא ו
.( באנציקלופדיה תלמודית ערך אגדה הערות 57-63
(כאן כבר נמאס לי לתקן את השורות המודבקות מתוך הספר. זה עדיין קריא וכאמור - מומלץ).
המחבר אם כן אסף גישות שונות, לפעמים ניתן לדייקן מתוך מה שנאמר ולפעמים הן נאמרות כשיטה.
השיטה האחרונה היא כמובן החשובה ביותר, ומסתבר שהמחבר שמר אותה לסוף.
ובינתים מעניין לגלות שגם רבנים ומפרשים יותר אורתודוכסיים הבינו וכתבו שלא כל המדרשים ייתכנו כצורתם. והדוגמאות פשוטות ולא ניתן להתווכח אודותיהן.
ואפשר לקחת זאת כדוגמא לשיטת הספר. לקחת מכל הממצאים, בלי לדרג ביניהם, כפי שרגילים רבים מבינינו לערבב יחד רמות שונות וסוגים שונים של טקסטים. ומתוך הבלגן הזה להתחיל לבנות סדר, שיטה ומחשבה עצמאית, מי יודע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:32 |
|
| |
אמונה - תמימה או ע״י ראיות פילוסופיות
א) חובת הלבבות: מצווה להתעסק בפילוסופיה, כדי שהאמונה תהיה ע״ י
ראיות וחקירות (ידיעה) - ״דע את אלוקי אביך״.
ב) חלק מהראשונים: מותר להתעסק בפילוסופיה.
ג) הגר״א וסרמן: גם המתירים ללמוד פילוסופיה הוא רק ליחידי סגול ה
אשר אינם מצויים כלל בדורותינו.
ד) חלק מהראשונים, חסידות, ובעיקר ברסלב: אסור להתעס ק
בפילוסופיה, ומצוות אמונה היא אמונה תמימה, קבלה מהאבות (וכך
האמינו המוני המאמינים בכל הדורות. ארבע הדעות הובאו בקובץ שיעורים ח״ב מז).
ה) רמב״ם: אמונה שכלית ע״י ראיות.
ו) אברבנאל: דעה אמצעית בין שתי הדעות הקודמות: להחזיק באמונה
תמימה, אך כשיש עליה קושיות - ליישב אותן בצורה שכלית (שלוש
הדעות האחרונות הובאו בסיני חלק קא עמוד קנט).
ה) ר׳ מאיר שמחה והרב סולובייצ׳יק: האמונה באלוקים היא מושכל
ראשון שחקוק בלב האדם, כמו שפעמיים שתיים הוא ארבע (דת
.( ופסיכולוגיה עמוד 52
ו) הרב קוק: צריך גם אמונה תמימה וגם מחקר - אמונה כאילו אי ן
שום אפשרות מחקר, ומחקר כאילו אין כח של אמונה בנפש (אורות ישרא ל
פ״ח א).
ח) הרב קוק: האמונה אינה שכל ואינה רגש אלא גילוי יסודי של
.( הנשמה (מאמרי הראיה ח״א עמ׳ 70
ט) לרוב חכמי ישראל יש ללמוד מספרי הראשונים של האמונה (אמת
.( ואמונה ע׳ 565
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:34 |
|
| |
מכאן ואילך אפשר לכתוב ולהגיב. אני רק מעתיק דוגמאות מהספר ומעיר עליהן. העיקר כבר נכתב לעיל
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:40 |
|
| |
מה עושים עם "אמונה" כמו זו של "ארבעת היסודות"? זו דוגמא יפה מאד של אמונה שגויה, שמקורה זר ולא יהודי, אבל כיון שהמקובלים אימצו אותה בלי לדעת שהיא שגויה, היא הפכה בדורות שאחריהם לחלק מן התורה ומעתה היא מעיקה על כל מי שרוצה לטעון שהקבלה אמת.
המחבר מעתיק וממיין כך:
ארבעת היסודות
א) רמב״ם, זוהר:
אש רוח מים ארץ (רמב״ם יסודי התורה פ״ד ה״א). אפילו
הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו, וישוב מקצתו
לאש, ומקצתו למים, ומקצתו לרוח, ומקצתו לארץ (שם ה״ג). וארבעתם
משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן, כיצד
מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים (שם ה״ה).
ב) יהדות ואבולוציה: התברר שזו טעות ולא שייך היום לדון בזה (יהדות
ואבולוציה עמוד 50 , ומעין זה בתורתו של ר׳ גדליה עט׳ פז).
ג) את אשר ישנו ואשר איננו: אין הכוונה בצורה גשמית אלא ליחס בי ן
.(385 , קור וחום, כובד וקלות, לחות ויובש (עמודים 360
המחבר מצרף יחד את הרמב"ם ואת הזוהר, אשר מתייחסים לאמונה זו ומקבלים אותה. כמובן הרמב"ם מקבל אותה מפני שהיא חלק מן המדע של תקופתו (שהופרך, והרמב"ם היה מייד משנה את דעתו לגבי זה) ואילו הזוהר משלב זאת במה שהוא מציג כ"מסורת".
אבל המחבר מציין גם שיש חולקים אם כי הוא כותב זאת בלשון זהירה.
לפי "תורתו של ר' גדליה" ולפי ספריו של ההוגה המקורי קורמן, בעל מחבר "יהדות ואבולוציה" בין שאר ספרים, וכפי שמראה המדע, האמונה הזו טעות .
המחבר היה צריך לכתוב יותר: יש כאן לא רק טעות אלא אפילו טעות יסודית. מפני שלא רק שהעולם אינו בנוי מארבעה יסודות (אלא משילובים של יותר ממאה אטומים נבדלים, והם עצמם בנויים מפרוטונים, נייטרונים ואלקטרונים, ואלו בנויים מעוד דברים שאיני יודע לכנות בשם ויש מחלוקת בדברים אלו...) - אלא שהגישה שאפשר להציע תיאוריות כמו ארבעת היסודות באופן שהיא מוצעת, זו גישה תמימה ושגויה.
ואם הוא זקוק למקורות, ולא מצא מקורות בני זמננו שישללו את האמונה המפורסמת הזו במפורש, כי מי יעז, יכול הוא לצרף את הפורום שלנו, האשכול הזה, ואת כותב שורות אלו מיימוני.
הגישה השלישית היא כנראה של חברנו היקר מאד הרב ד"ר מיכאל אברהם מתוך אחד מספריו הקדומים יותר. וזה שמו של הספר, אלא שקשה להבין זאת מן הטקסט. אמנם מה מיכי התכוון במילים המצוטטות כאן איני יודע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:45 |
|
| |
הקטע הבא מאד אופייני לשילוב המדהים של עובדות וגישות שאין להן ולא יתכן להן בסיס לפי ידיעותינו המאוחרות.
המחבר מלקט. הקורא החכם יבין מייד או בשלב כלשהו שלא רק שהדעות השגויות שגויות אלא שאלו שהעלו אותן היו מוגבלים מצד זה שקיבלו מקורות שהיו לפניהם בלא ביקורתיות. לכן הם טעו בעובדות.
ובכל זאת, המחבר מעתיק אותן זו בצד זו. כאילו כולם שוים ולגיטימיים.
אפילו הצמדה כזו, אני משער, תהיה לא נוחה לקורא שיש לו מינימום של מודעות לדיסוננס קוגניטיבי. כלומר לסתירות המעיקות על תחושת האמת שלנו.
איך ניתן ליישב כל מיני נסיונות להפוך את אריסטו ליהודי או לתלמיד של יהודים מפורסמים, כאשר אחד המקורות המצוטטים מודה שאין שום תשתית היסטורית לקביעות כאלו?
אזכיר לפני שאני מדביק את הקטע הרלוונטי שהמחבר מרשה לעצמו להביע דעה פוסלת לגמרי ושולל את הסיפור המפורסם של אריסטו רודף התענוגות המודה שכאשר הוא עסוק בתענוגותיו - אין הוא אריסטו. לא היה ולא נברא. והמסקנות - לקורא.
אריסטו - ללמוד ממנו
א) ריה״ל: התנגד להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגד
לפילוסופיה בכלל (עמודי המחשבה הישראלית ח״ג עמוד 89 ). רב האי גאון, ר״י
יעב״ץ, ריב״ש: התנגדו ללימוד פילוסופיה כי הוא פוגע ביראת שמיי ם
ובאמונה (שערי תלמוד תורה פ״ז ד אות ב).
.( ב) יש ברס״ג יסודות מאריסטו (עמודי המחשבה הישראלית ח״ג עמוד 58
רלב״ג הביא הרבה מאריסטו (מפענח צפונות פ״ג ס״ב בהערה א).
ג) רס״ג, רבנו בחיי, ריה״ל, הרמב״ם ועוד למדו מאריסטו הסברת
.( מושגים באלוקות (מושגים במחשבת ישראל עמוד 15
ד) מורה נבוכים, אמונות ודעות וכוזרי - רובם נסמכים על רעיונו ת
.( ועלם מושגים יווני-מוסלמי (שתי עגלות עמוד 477
ה) רמב״ם: כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל היר ח
עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק (מורה נבוכים ח״ב כב). הרמב״ם אמר
על אריסטו: דעת אריסטוס וכר מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד
שישיגו אל מעלות הנבואה (סדר הדורות ד״א תתקכז ד״ה ויהי). הרמב״ם הביא
מדברי הפילוסופים (כגון בהקדמה לאבות שם בתחילת הדיבור), ואף שיבח את
חקירתו והשגתו של אריסטו (מורה נבוכים ח״ב יט). (אגב, מעין זה כתב רבי דו ד
גנז על אוקלידס: הוא האיש השנון החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר הי ה
לפניו באומות וגם לאחריו עד היום הזה כמוהו לא יהיה (נחמד ונעים ח)).
ו) ועתה אני הגבר ראיתי כתוב בתפילות ובסידורי הבחורים דרשום בהם
תפילת אריסטו - ומוחה על כך (מהרש״ל בתשובת הרמ״א ו).
ז) בספר שיש לנוצרים, שכתבו חכם יווני ושמו איווסיביאו, מבי א
שאליקוש אמר לתלמידיו שרוב חכמת הפילוסופים באה מאריסטו, והו א
למד מאיש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימין (קול
יהודה על הכוזרי מאמר ב סו ד״ה ובאורך זמן). אבי הפילוסופיה העתיקה למד
מחכמי ישראל (קול הנבואה עמוד שיג) (כמו כן יש השערה שפיתגורס למד מנביא י
ישראל (קול הנבואה עמוד כב), וחכמתו של הירקליט מקורה בחכמת ישראל ובספ ר
קהלת (קול הנבואה עמוד כז). ובסיני חלק לג עמוד עה הביא שפיתגורס הוא תלמיד ו
של שלמה המלך או יחזקאל, חכמת סוקרטס מאסף ואחיתופל, אפלטון הוא יתרו, וגלנוס
הרופא הוא רבן גמליאל. ובספר שלשלת הקבלה (עמוד 251 ) הביא מכתב שכתב אריסט ו
בסוף ימיו שהוא חזר בו מכתביו והיה רוצה לשורפם וביקש שלא ילמדו מהם כי הוא
קיבל את האמת מחכמי ישראל. אמנם מבחינה היסטורית כנראה שהדבר לא היה ול א
נברא).
ח) ר׳ יוסף בן שם טוב כתב שאריסטו נעשה גר צדק באחרית ימיו, ור׳
אברהם ביבאגו כתב שאריסטו היה יהודי גמור שהורתו ולידתו בקדוש ה
(אוצר ישראל תחילת ערך אגדות חול).
(יש להעיר שהמעשה שיש מספרים על אריסטו, שעשה מעשה שאינו ראוי ואמר על כ ך
״עכשיו אני לא אריסטו" - אין לו שום מקור).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:47 |
|
| |
המקור הבא חשוב מאד לכל מי שרוצה לסקור גישות לתלמוד תורה. לי חלק מהדברים חדשים והם נושא לעיון.
וזו רק דוגמא לדברים הטובים שיש בספר הזה עבור מי שמחפש מקורות.
ביטול תורה
א) אבן האזל: מותר להתבטל בשביל להתענג, ורק למלך אסור (אבן האז ל
מלכים פ״ג ה״ה).
ב) אור שמה: תלוי בכל אדם - יש כאלה שמוכשרים לזה וצריכים
ללמוד בכל רגע, ויש שלא, ופטורים (אור שמח תלמוד תורה פ״א ה״ב).
ג) לא חייב ללמוד בכל רגע פנוי, אלא ישתדל ללמוד כפי יכולתו.
ד) יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ״א יו״ד סי׳ רמו סעיף כה,
משנה ברורה קנה סק״ד. והמנחת אשר (שמות פכ״ד פ״ב) חקר האם חייב ללמוד בכ ל
רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו).
ה) על ביטול תורה אפילו של כמה שעות (ויש גורסים: שעה אחת) יש
עונש כרת בעולם הזה ובעולם הבא (ר׳ חיים מוולוז׳ין המובא בבניין עולם פי״ג
אות ב ד״ה כתב).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:49 |
|
| |
מהערך "גלגול", "זוהר" ואיזכורי הרב נדל שיערתי שאתה הוא הכותב - אבל כשראיתי שהספר מכיל רק 199 עמ' ולא 19999, הבנתי שזה לא ייתכן:)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:54 |
|
| |
האם יש להעתיק בזה אחר זה את המציאות היפות?
קשה לי להתאפק.
הנה הערך בין אבולוציה לבריאה.
בריאה - התורה והמדע
תירוצי הסתירות בין התורה לבין - להבדיל - המדע (מאובנים
122 , מי מפח ד , ואבולוציה) (דן בזה גם יהדות ומדע כחכמות משלימות עמודים 119
:( משאלות ב, אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח״ב עמוד 260
א) המאובנים הם מעולמות קודמים.
ב) העולם נברא עם המאובנים.
ג) דחיית תורת האבולוציה ע״י ראיות נגדה (כגון יהדות ואבולוציה פרק א).
ד) אין סתירה בין התורה לאבולוציה, שהרי בריאת העולם היא מחכמת
הנסתר, ויתכן שהאבולוציה היא חלק מהנסתרות הללו.
.( ה) להישאר בסתירה (כל אלו בספר הבריאה עמוד 3-4
ו) ״בראשית ברא״ הוא לפני זמן רב מאוד, אח״כ ברא עולמות והחריבן,
.( ואח״כ ״והארץ הייתה תוהו ובוהו״ (המדע שבתורה עמוד 32
ז) השרידים הם מהיום החמישי. ה) השרידים הם מלפני המבול (שני הסברים אלו בלוח דברי הימים עמוד 15
ט) הרב קוק: התורה לא באה ללמדנו את סיפורי העבר, אלא כ ל
כוונתה במעשי הבריאה ובסיפור על אדם בגן עדן ללמדנו שאדם יכו ל
להגיע למעלה שיהיה בגן עדן. אך יתכן שלא כך היה (אגרות הראי״ה ח״ א
קלד. אמנם משנה הלכות ח״ב סוף לה כתב שהמאמין שהעולם קיים מליוני שנים הוא
כופר לדברי הכל). לכן אין סתירה בין אבולוציה לתורה (לנבוכי הדור פרקי ם
ד, ה). ליישב את סיפורי הבריאה עם המחקר ההדש הוא ״דבר נכבד״ ,
ואפשר לבאר שבריאת האדם כוונתה תקופה ארוכה לאחר בריאת בעל י
החיים, ופירושה השלב שבו הוא התפתח יותר (שמונה קבצים קובץ א תקצד) .
י) בתחילת הבריאה הפעולות התרחשו מהר מאוד בגלל כמות החומר
. ( הגדולה שהייתה אז (את אשר ישנו ואשר איננו הארה 42
יא) הקב״ה ברא חומר בעל תכונות וכושר התפתחותי (יהדות ואבולוציה
עמוד 125 ע״פ הכוזרי מאמר א פס״ז).
יב) מניין שנות היצירה אינו עיקרון ביהדות (יהדות ואבולוציה עמוד 126 , לוח
דברי הימים עזרא).
יג) תורת ההתפתחות נכונה, בריאת האדם היא סופו של תהליך ארו ך
שראשיתו ביצור לא שכלי שהלך והתקדם (בתורתו של ר׳ גדליה עמוד ק) .
והיו עוד אנשים תקופתו של אדם הראשון, אלא שהם לא היו חשובים
(שם עמוד ק ועמוד קה).
יד) היו בני אדם עוד קודם ל״בריאת האדם״, ״בריאת האדם״ פירושה
המהפכה הניאליתית, דהיינו המהפכה החקלאית, שהיא סוף תקופת האב ן
הקדומה ותחילת תקופת האבן החדשה, בזמן זה התחילו: חקלאות, ביות
בעלי חיים, עיבו דמתכת, המצאת הגלגל, שפה כתובה, קדרות, אריגה,
יצור מוצרי מזון (כגון לחם וחמאה), כלי נגינה, אדריכלות, השקייה,
ועוד, כמו כן האוכלוסיה התחילה להתפתח בקצב מהיר (אמונה בעידן המדע
.( פרק 4
טו) ״יום״ במעשה בראשית אינו עשרים וארבע שעות אלא שלב בבריאה
.( (אמונה בעידן המדע פרק 2
(יש להעיר שבספר "תורה ומדע - אבולוציה ושאר ירקות" מביא שהראיות המדעיו ת
שמביאים נגד האבולוציה מבוססות על נתונים שאינם נכונים, סילופים וכו׳).
החומר כאן מרתק, וכולל גם גישות שייחשבו חריגות. וקשה להימנע מהמחשבה שהמחבר רוצה לחשוף את החרדי המתחיל בחכמה לגישות שיסייעו לו להישאר יהודי טוב עם תיקון אמונותיו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 19:58 |
|
| |
גויים - מושגים ורעיונות ביהדות שלקוחים מהם
בעבר אחד מחברינו כתב על הידיעות והאמונות שקלטו חז"ל מסביבתם. המחבר מסכם את הנושא היטב בקטע ארוך מאחרים.
המחבר מבדיל בין שתי גישות.
א) אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין, יש תורה בגויים אל
תאמין (איכה רבתי פ״ב יג). וכן רבי קלונימום בן קלונימום התנגד להעתק ת
אגדות מהגויים (אוצר ישראל ערך אגדות חול). ויש אומרים שזו מחלוק ת
התלמודים (יהדות ומדע עמוד 74 בהערה: לבבלי שבת פה. לומדים מהגויים ענייני ם
מדעיים ופוסקים על פי דבריהם בזה. לירושלמי כלאיים פ״ד ה״ד היא מחלוקת
המפרשים: מהר״ש סיריליאו - לומדים מהגויים כמו הבבלי, פני משה - היא מחלוקת
בירושלמי).
אבל אבל אבל
ב) אמנם יש מקורות רבים שכן למדו מושגים ביהדות מהגויים:
והרשימה ארוכה. שמות מלאכים וחודשים, גימטריות, ארבעת היסודות ודרך האמצע של הרמב"ם מאריסטו. גם רבנים בני הזמן החדש לקחו מסביבתם, כגון ר' ישראל מסלנט בדרך המוסר שלו.
גימטריה היא אמצאה ממקור לא יהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 20:00 |
|
| |
דעת תורה
הסיכום הזה שווה זהב, הלא כן?
דעת תורה
א) לחכמי ישראל יש דעת תורה והשיבתם היא חשיבה תורנית ולא
אנושית. הם ראויים ומחויבים להביע דעה בכל נושא (הסנהדרין הסמכות
והחידוש פ״ב ב).
ב) אפילו בדברי תורה השואל צריך לוודא שאין מקום לחלוק (דרכה של
תורה עמוד 213 , והביא גם את הדעה הראשונה).
ג) הרב אברהם שפירא: לאחר בירור בהיגיון ובשכל הישר יש להימלך
בגדולי ישראל שיש להם דעת תורה, וכן דעת כלל ישראל (שמאמינים
בתורה) מצטרפת אל ההיגיון הישר ומכריעה כדעת תורה (תחומין ח״ח עמוד
.(364
ד) הרב דוד חיים הלוי: התורה וההלכה בכוונה לא פסקו במפורש לגב י
המשטר המדיני והכלכלי והשאירה אותם עמומים - משתי סיבות: כי ה ם
משתנים מתקופה לתקופה, וכדי שלא לכוף את העם בענייני חול. ולכן
בעניינים אלו יש חובה לשאול בדעת תורה בכל דור. אך בזמננו דעת
.( תורה מאוד נדירה (תחומין ח״ח עמוד 365
ה) הרב יעקב אריאל: בעניינים מציאותיים אין לתלמיד חכם סמכו ת
יותר מכל אדם אחר שבקי בהם. בהערכות עתידיות שיש בהם שיקול
.( תורני יש לשמוע לתלמיד חכם (תחומין חי״א עמוד 23
ו) חפץ חיים: דעת תורה היא רק כשהיא צלולה בלי שום פנייה, שלא
תהיה מעורבת אפילו מעט עם דעות מהשוק או מהעיתונות (חפץ חיים ע ל
התורה עמוד ל).
ז) בעל התניא: אין לשאול חכמים על עניינים גשמיים, דבר זה ניתן רק
לנביאים (אגרת הקודש (מודפסת בספר התניא) אות כב).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 20:01 |
|
| |
סבורני שאם אמשיך אזי האשכול יהיה כה ארוך שיתייאשו מלקרוא בו.
ואני גם בטוח שיש עוד מציאות בהמשך.
ולמעשה חבל להעתיק כך סתם כאשר הספר מזומן לכל בעל אינטרנט. ואדרבה, הנושאים המעניינים והמהותיים ראויים כל אחד לאשכול בפני עצמו תוך ניתוח המקורות ולא רק העתקתם.
על כן אני מסיים בינתיים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 22:26 |
|
| |
העירני המחבר במייל (הודעתיו כי פירסמנו אשכול על הספר).
אעיר שהספר נמצא להורדה גם בפורטל הדף היומי, בכתובת: ושם כנראה לא יחסמו אותו...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2018 04:57 |
|
| |
מיימוני, תודה על המקור החשוב. לתשומת לבך: בקישור הראשון שהבאת, הספר הוא מהדורה מאוחרת יותר ומעודכנת, כפי שמבואר בשערו.
|
|
|
|
|
