טומאה וטהרה בנידה על פי המקרא

זה העתק מכתב ששלחתי לחבר לאחרונה, אולי תהנו.

לכבוד האברך היקר הרב ... שליט"א, הטוען עולו של תורה בעיר ... קליפורניה.

אחדש"ו וברכת כט"ס.

בפעם האחרון (אולי אפילו בפעם הקודם; אני זוכר רק שהיה בלייקווד) שפגשנו דיברנו אודות מה שעוררת, שבפרשת טומאת הנידה הכתובה בתורה נעדר שום הזכרת תהליך של טהרה לאישה. והנה אמת נכון הדבר, כי בתורה (ויקרא ט"ו) הזבה בנידתה נזכרת כמקור טומאה ריטואלית בלבד. ניסיתי להסביר הערתך באופן קצר לחבר מלומד, והוא דחה דחייה בקש באומרו שתהליך הטהרה מוסבר בפשטות בפרשה הקודמת, אצל הזב. והלוואי שדבריו היו נכונים; אך קושייתך במקומה עומדת, כי בפרשת זבה תהליכי טהרת הנוגע במשכבה ומושבה או השוכב עמה נשנים ואין טהרת הזבה נשנית. חוץ מזה, לכאורה סביר יותר לדמות פרשת הזבה קטנה, או "נידה," לפרשת "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע", שגם בה דרך טהרת הרואה שכבת זרע מתואר, מלדמותה לפרשת הזב.

ואולי בפתרון החידה יש לומר כי ידוע לכל מבקש האמת שבהרבה תרבויות עתיקות הנידות הייתה נחשבת למצב מסוכן לחיי אנשים, ומטעם זה הקימו בתרבויות רבות מסגרת של טאבוים שמנעו יצירת קשרי מין ושאר קשרים עם אישה בנידתה, כידוע. נמצא אפוא שאין ההרחקה מהנידה חידושו של התורה, כביכול, כי כאמור הנהגה זו הייתה נפוצה בעולם העתיק. ואם כן, אנחנו חייבים לקרוא את פרשת הזבה שבתורה כתגובה אל ואולי אפילו אימוץ במקצת, על מנת לשנות לטוב מושגים אלו. קודם כל נביט בצורת הדברים, כפי שמופיעים בתורה.

"וְאִשָּׁה כִּֽי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָֽרֶב׃ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָֽא׃ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָֽרֶב׃ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּכָל־כְּלִי אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָֽרֶב׃ וְאִם עַֽל־הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַֽל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶֽׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ יִטְמָא עַד־הָעָֽרֶב׃ וְאִם שָׁכֹב יִשְׁ¸כב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָֽא׃ (פ)"

הקורא המדייק ימצא שיש הבנה מחודשת בגישת התורה לנידות. קודם כל נסתכל על הסמיכות. פרשת הזבה בנידתה נמצאת רק לאחר פרשת הזב ופרשת הרואה שכבת זרע. אין טומאת האישהשהיא רגילה בה ואין לה מנוס ממנהמתוארת כמשהו משונה ומיוחד לנשים. הרי גם אנשים לפעמים מחווים איזה הפלטה מגופם, וגם להם ראוי שיטהרו. אדרבה: בהתחלתה עם טומאת האיש דווקא קודם לאותה של האישה, התורה מצעת שאין הנידות טומאה מסוכנת ובעייתית, כי אם עניין דתי-ריטואלי, ככל הטומאות המוזכרות בתורה. גישה זו מחוזקת על ידי הפסוקים המופיעים בסוף הפרשה:

"וְהִזַּרְתֶּם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת־מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָֽם׃ זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁ¸ר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זֶרַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃ וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת־זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם־טְמֵאָֽה׃ (פ)"

ברור שכוונת התורה פה להשוות כל טומאות אלו זו לזו ולכלול אותן בקבוצה אחת: טומאות היוצאות מהגוף. דווקא מנעה התורה מלהקפיד שאישה בנידתה תסתגר בבקתת-נידות, או שדמה גורם איזשהי סכנה לחיי סובביה. דם נידות הוא הפלטת הגוף בעלמא, וגורם לטומאה כמו שהפלטות הגוף של אנשים גורמות לטומאה. אין סכנה מיוחדת באחת מהטומאות יותר מהשנית, כי אם סכנה אחת יש בכולם: אם יבואו למקדש ה' בטומאה, אז ימותו. אבל החיים היומיומיים אינם מעורבים בסכנת מוות מחמת הפלטות הגוף, בין של אישה ובין של איש: "לזכר ולנקבה." נמצא שאין בפרשת נידה הכתובה בתורה אפליה מינית, כי אם ההיפך: שוויון זכויות כמעט באופן גמור.

ועכשיו, נחזור לענייננו. שאלת, למה התורה בפרשה זו בחרה שלא לדבר על תהליך טהרתה של הנידה. ראוי לציין כי בפרשה הבאה התורה אכן עוסקת בטהרת הזבה גדולה, באמרה: "וְאִֽם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָֽר׃" נראה שבאישה זבה התורה אכן טורחת לתאר אופן טהרתה, בדמיון כמעט גמור לטהרת הזב. אך בזבה קטנה התורה מנעה מלהזכיר דרך טהרתה, בעוד שבפרשת הרואה שכבת זרע, שלכאורה דומה לפרשת הנידה, טהרתו אכן מוזכרת במקרא: "וְאִישׁ כִּֽי־תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד־הָעָֽרֶב׃"

סביר אם כן לומר שהתורה בוודאי החשיבה לטהרת האישה כמו שהחשיבה לטהרת האיש בכללות. רק נשאר להבין למה לא חשה התורה לפרטה אצל הטומאה הכי שכיחה בחיי האישה. אני מוכן לקבל הבנות אחרות בעניין, אבל יש לי הצעה שאולי היא צודקת, על פי מה שבארנו עד כה. זה שהתורה בוחרת שלא לפרט אופן טהרת הנידה בא להדגיש הנקודה שאין לאישה בנידתה שום צורך, בעצם, להיטהר וגם לא אפילו להירחץ. המדייק בלשון הכתוב אצל הרואה שכבת זרע יתפוס מיד שהפסוק לא דיבר לעניין "טהרה", כי אם "רחיצה". ואכן אין בעיה בכך, כי מי שמלוכלך חייב להתרחץ. אבל באישה נידה רצה התורה להדגיש כי אין שום צורך גופני או בריאותי המחייב אותה להירחץ. ובוודאי אם רצונה לטהר לבעלה או לטהרות, עליה להיטהר באותו אופן שהאיש מטהר את עצמו בו. אבל אין בנידה ובדם נידות שום סכנה, וזוהי כוונת המקרא. והנלענ"ד כתבתי.