בן ישיבה חרדי ועצמאות כלכלית, סתירה?

חושבני-
אלה שבסיס התורה שלהם נקנתה מתוך מסירות גמורה

מן הסתם העבודה הכלכלית בהמשך לא תזיק
ואולי......... אדרבא

אתם בטח מכירים את ספר 'חורב' של הרב הירש.

בפרק פד הוא מציג שלושה אמצעים הדרושים לאדם מישראל לפעולות חינוך ישראלי (יהודי): 1. כוחות גופניים (עוד מעט אפתח גם לזה אשכול);
2. אוצר רוחני; 3. כשרון מעשי להשגת עצמאות כלכלית - נושא האשכול.

בהמשך הוא מציין:
עליך איפוא, לדאוג לכך, שיהיה לבנך מקצוע, אם במסחר או במלאכה, אומנות או מדע - הכל לפי תכונותיו ונטיותיו הנפשיות...

בימי חז"ל עדיין לא ידעו על האפשרות להתפרנס מהתעסקות במדע, כי ראו בזה כעין חילול הקודש...

ואכן מן הדין אסור לקבל בעד הוראת התורה, ורק בשעה דחוקה של חירום ומאבק על קיום התורה ניתקנה תקנה זו.


הרמב"ם במשנה תורה הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה י': 'כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.'

(נמצא שמה שכתב הרמב"ם עצמו בסוף חלק זרעים שהפורש מענייני העולם לדעה את השם, 'הרי זה נתקדש קודש קדשים... ויזכה לו (השם) בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים וללויים', אין פירושו על חשבון הזולת מן הצדקה, אלא כמו הכהנים והלויים שקיבלו עבור עבודתם, כך יעזור להם השם למצוא איזו דרך פרנסה קלה, כמו שממשיך הרמב"ם לצטט 'השם מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי'.)

מואדיב ומיימוני, השרירותיות של 'במחשבה שנייה' תקפה להסבר סופי לילדך, אך נראה שבמקרה שלנו, עצם זה שכבודו הרהר בזה שנית, אינו שוטח חסות והיא אינה פריבליגיה להתחמקות מנימוק.

כן. פרזיטים

מאת נחמיה שטרסלר



"מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות, וקורא אותם פרזיטים,
הוא מנוול, אפיקורס, מותר להרוג אותו", הפליא לומר השבוע הרב
עובדיה יוסף בדרשתו השבועית. נראה כאילו הוא בודק את גבולות
חופש השיסוי ומציב שוב ושוב אתגרים לפני היועץ המשפטי לממשלה.
האם עידוד לרצח גם הוא לגיטימי אצל אליקים רובינשטיין?

השבוע תקף יוסף בעיקר את בעלי הכיפות הסרוגות, המייצגים את
הערכים ההפוכים מאלה שהוא מייצג: "מפד"לניק, שאפילו מניח שני
זוגות תפילין על ראשו, גם של רש"י וגם של רבנו תם, המחשבות
שלו רעות. מה הוא אומר? שתלמידי חכמים היושבים בישיבה
ובכוללים הם פרזיטים, לא תורמים למדינה? יש לו דעות משונות,
דעות של כפירה, של מינות. הוא לא מבין שאלה )בחורי הישיבה
והכוללים( מחיים את העולם כולו... בלעדי התורה ולומדיה העולם
היה חרב. יעזוב הכל וילך לצבא? מה יעשה שם בצבא?"

ובאמת מה יעשה הצעיר החרדי בצבא? יילחם על הגנת ביתו? מה
פתאום? בשביל זה ישנם החמור החילוני והאפיקורס בעל הכיפה
הסרוגה. המפד"לניק מרגיז במיוחד, כי הוא מייצג את המיזוג
האפשרי בין תורה לעבודה, בין תורה לשירות בצבא. המפד"לניק הוא
ההוכחה שניתן לקיים את כל המצוות וגם להיות אזרח מועיל - ולכן
הוא היריב הקשה ביותר לרב עובדיה יוסף.

לפני כשנתיים פירסם הרב פסק הלכה שבו קבע, כי "מי שלומד תורה
פטור מלהילחם". אמנם, ב"י"ד החזקה" של הרמב"ם, בהלכות מלכים,
נפסק, שבמלחמת מצווה חובה על כולם לצאת לקרב, אפילו "חתן
מחדרו וכלה מחופתה", אך מי הוא הרמב"ם לעומת עובדיה? ואם יש
הורים רעים שבכל זאת רוצים שבנם ילמד בישיבת הסדר ואף ישרת
בצבא, פוסק הרב, שבמקרה כזה אסור לבן לשמוע בקול הוריו ועליו
ללכת ללמוד אך ורק ב"ישיבה קדושה" שבניה אינם משרתים, וכך גם
אחד מעשרת הדיברות, כבד את אביך ואת אמך, נופל שדוד לרגלי
הרב.

יש עדיין כמה תמימים שסבורים, שפסיקת הרב נובעת ממניעים דתיים,
מפרשנות תיאולוגית עמוקה. האמת שונה, והיא צינית לחלוטין: הרב
בונה לצאן מרעיתו את הבסיס האידיאולוגי להתחמקות משירות צבאי,
כדי שיהיו אסירי תודה ומחויבים לו לעולם, כי מה יקר לאדם יותר
מאשר בנו?

בעוד שאם המפד"לניק אינה ישנה בלילה מרוב דאגה וחוששת מכל
דפיקה לא מוזמנת בדלת, מביא הרב יוסף לאם החרדית את המתנה
הגדולה מכל: בן שלא ישרת לעולם בעזה או בשכם, ושערה משערות
ראשו לא תיפול. האם החרדית נמה בשלווה, והרב מספק לה את
ההסבר, שבלעדי בנה "העולם לא היה מתקיים אפילו שעה אחת" כי
הוא "מחרף את נפשו באוהלה של תורה".

לאחר שדאג לשלומם הפיסי של צאן מרעיתו, דואג הרב להעניק לקהלו
את מתנת החיים בלא עבודה, חיים על חשבון אחרים, אותם פראיירים
שעובדים ומשלמים מסים. ארבעה מתוך כל חמישה גברים חרדים אינם
עובדים. חלקם )הצעירים והרווקים( רשומים בישיבות, הנשואים
רשומים בכוללים. מבנה מסובך ומושחת מאפשר להם לחיות כל חייהם
בלי לעבוד אפילו שעה אחת.

משרד הדתות מעניק להם קצבת כולל וקצבת הכנסה, משרד החינוך מספק
להם קצבת מלמדי תורה, משרד השיכון מעביר להם קצבת שכר דירה,
הביטוח הלאומי משלם להם קצבת ילדים )שקוצצה באחרונה(, ויש להם
גם הנחות גדולות בארנונה, במים, בתחבורה הציבורית, במעונות
יום, בגני ילדים, בפנימיות, בביטוח בריאות ובביטוח לאומי.

חיים בלא עבודה היא גישה לא יהודית, שהתפתחה רק כאן, בארץ
ישראל. היא אינה קיימת בברוקלין או באנטוורפן - שם החרדים כן
עובדים. רק כאן הצליחו האגודה וש"ס לעוות את היהדות עד כדי
כך, שהפכו את ה"אי עבודה" לערך יהודי, ומשלם המסים נאלץ לממן
את השיגעון.

כל גדולי הדור לכל אורך ההיסטוריה היהודית גם למדו תורה וגם
עבדו לפרנסתם. רק במקרים ספורים חיו על חשבון הציבור, ומעולם
לא היה מצב שבו קהילה שלמה לא עבדה. הרמב"ם פסק שאסור להתקיים
מרבנות, ואף עבד כרופא. חכמינו אמרו "אהב את המלאכה ושנא את
הרבנות" )אבות א', י'(.

מדוע איפוא מתפלא הרב עובדיה יוסף, שציבור שלם, שעובד קשה,
משלם מסים, משרת בצבא - מכנה את בני הישיבות פרזיטים? הם
פרזיטים, ועוד איך.

בוגי, מוזר שהפכת לגמרי את היוצרות.
התפרנסות מתרומה היא דבר הגון והוגן. התפרנסות מכספי מדינה היא דבר פסול. אין מדובר במתן כסף שיש עליו קונצנזוס, אלא בהוצאת כסף באמצעות תרגילים פוליטיים, שנעשים על גביהם של משלמי המיסים.

יהדות החלוקה ביישוב הישן התפרנסה תמיד מתרומות. הציונות ראתה את קיומה כדבר מגונה ופסול, אבל באופן אירוני הציונות הייתה זו שתרמה לקיומה של 'יהדות חלוקה' גדולה פי כמה.
דווקא צאצאי היישוב הישן במתחם מאה שערים-גאולה פתוחים הרבה יותר לרעיון עבודת הכפיים מאשר הליטאים.

.

התנגדות לכספי החלוקה היתה קיימת גם בין אנשי הישוב הישן. ר' יואל משה סלומון הקים את השכונה הראשונה מחוץ לחומות, ואחר כך הקים, עם חבריו, את המושבה הראשונה, פתח תקוה. מטרתם היתה להביא מחדש לפרנסה עצמית של היהודים בארץ ישראל.

זריחת

הוצאת לי את המילים מהפה .

זריחת עץ,
שבוע טוב.

הבט, האוכלוסיה שאין לה הכנסה פנויה, אין לה השקעות בחו"ל, אלא משתמשת בכל הכסף להוצאות בארץ, היא אותה אוכלוסיה נתמכת.

כך ש18% מהכספים שניתנו להם, אוטומטית חורים לכיס האוצר. עוד לפני שבודקים כמה.

פרט לכך, כל אותם עסקים שמתפרנסים ממצרכי יסוד במזון, לבוש, וכד' משלמים מס הכנסה מאותם כספי תמיכות. הרי לך עוד כממוצע 35-40%. הוסף לכך את עצם העובדה שהפחתת הקצבאות גם מפחית את כח הקניה של הציבור, ובשל כך מפחית את כמות המסים שחוזרים לאוצר והרי לך תכנית הקיצוצים הבאה, בה עד פעם יקצצו בקצבאות, ושוב יפחיתו מיכולת הציבור לרכוש מוצרים ומן האוצר לגבות מסים, וחוזר חלילה.

במשבר הגדול של 1929, הוציאה ממשלת ארה"ב כספים לרוב, כדי להניע את השוק.

בסופו של דבר הכסף חוזר כמעט כולו לאוצר, ואם הכלכלה אכן מתחילה לנוע, הרי שיותר כספים יכנסו מאשר יוצאו.

מדינת הרווחה הישראלית היא יצור ציוני-חילוני-סוציאליסטי, ואין לה שורשים דתיים. לכן השימוש החרדי במנגנון הכפייה שלה (מיסוי למען קצבאות וחובת הגיוס) כדי ליצור חרדיות מתבדלת, לא עובדת ומחמירה הוא כל כך ציני.

הקהילה היהודית ההיסטורית מבוססת על מימון עצמי. אין פסול בכך שיהיו מאנשי הקהילה שיקדישו זמנם לתורה. ואין פסול בכך שהם ייתמכו בידי הכלל, ובתנאי שהכלל חפץ לתמוך, ואינו נסחט לכך.

אני לא חושב שריאלי להחזיק היום בגישתו של הרמב"ם שפסל לחלוטין התפרנסות מלימוד תורה (וגם התפרנסות מרבנות ודיינות). לא גרע חלקם של אנשי התורה ממלומדי האוניברסיטאות, ולא נופלים הדיינים מהשופטים.

אצת ים, הדיון התקציבי נראה לי חורג ממטרות הפורום לחלוטין. ריכזתי כמה מקורות בנושא:http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=489131


תוקן על ידי - זריחת_עץ - 06/09/2003 23:45:06

למה בן ישיבה? האם מישהו ראה סטודנט עצמאי כלכלית ומרוויח סכום סביר למחייתו? אני לא ראיתי אחד כזה.... אין מה לעשות, מי שלומד, ולא עובד, לא יכול להרוויח לעולם...

אשרי אלה שנהנים ממקצועם והוא גם מוסיף אך אין הרבה כאלו.....

לעולם לא יהיה בן ישיבה עצמאי כלכלית, ושוב, אין זה דווקא בן ישיבה אלא כל סטודנט. קרי, אדם שלומד בעיקר ואיננו עובד.

.


אצה:

מי שצורך את כל הכנסתו, לא משלם 18% מהכנסתו למע"מ, אלא רק כ- 15%.

מס ערך מוסף הוא 18 אחוז ממחיר המוצרים הנרכשים. אם כל הכנסתו של מישהו היתה 1,000 ש"ח, והוא הוציא את כולה על רכישת מוצרים לביתו, המע"מ ששילם הוא כ- 152.5 ש"ח.

שים לב:
מוצרים שערכם 847.5 ש"ח, נוסיף עליהם 18 אחוזים - ונגיע לסה"כ של 1,000 ש"ח. 18 אחוזים מתוך 847.5 הם כ- 15.25 אחוזים מה- 1,000 .

אצת ים

הניתוח הכלכלי שלך אינו נכון, ומהרבה סיבות. למשל, כי על פירות וירקות אין מס ערך מוסף. למשל בגלל שסוחר משלם מס רק על רווחים ולעסקים העוסקים במוצרי יסוד יש רווח זעום בלבד (כ-2% מהמחזור) והמס עליו הוא קטן. גם מה שמואדיב כתב הוא כמובן נכון.

הנקודה העיקרית היא מאד פשוטה. אדם (או קבוצת אנשים) צריכים להרוויח לפחות את הכסף שהם מוציאים. אחרת, הכסף נלקח ממישהו אחר.

מזקניהעמק

לגבי שילוב של עבודה ושל לימודים. זה דבר נפוץ ביותר. אני, למשל, עבדתי שנתיים בצבא קבע בכדי לממן את לימודי באוניברסיטה. למעלה ממחצית הסטודנטים עובדים תוך כדי לימודים. אפשר לחלק את החיים לתקופות ואפשר לשלב עבודה ולימודים בו זמנית.

החברה יכולה לאפשר לאנשים מסויימים להקדיש את חייהם ללימוד בלבד. אבל התנאי לכך חייב להיות שכלל הקבוצה (המשפחה או החברה החרדית וכו') תעמוד ברשות עצמה. אחרת זה מוביל לקריסה כלכלית.

אגב, אין בחברה החילונית אנשים הלומדים למען עצמם כאורח חיים. גם פרופסור באוניברסיטה מחוייב ללמד סטודנטים, לפרסם מאמרים ולתרום חזרה לחברה.

אצת ים, הרעיון שלך הוא מעניין.
לפי דבריך משרד האוצר צריך לנקוט בתוכנית כלכלית אחרת לגמרי.

צריך לסגור את הפקולטות באוניברסיטה המכשירות רופאים, עו"ד, מהנדסים, מנהלים, מתכנתים וגם כמובן לנעול על בריח את כל המוסדות המכשירים חשמלאים, עובדי בניין, נגרים, פועלי נקיון וכו'

כל הצעירים יחיו על תקציבים שתעביר הממשלה (קצבאות ילדים, דמי אבטלה, הבטחת הכנסה וכו')
לא יהיה להם כסף לנסוע לחו"ל ולכן את כל הכסף הם יוציאו בתוך המדינה. ישלמו מיסים (אולי לא באמצעות מס הכנסה, שכן לא תהיה להם הכנסה אלא הבטחת הכנסה, אבל באמצעות המע"מ), כל הכסף יחזור לקופת המדינה, והמשק ישוב לפסי הצמיחה.


תוקן על ידי - זריחת_עץ - 09/09/2003 21:59:39

מזקני

סטודנט הופך בדרך כלל ליצרני!

ישנם הרבה מקצועות באוניברסיטה שאינם קשורים ליצרנות . אולי הבוגרים מוצאים פרנסה אך ללא קשר ישיר למה שלמדו. אולי יחלקו את המקצועות האקדמיים לכאלה שאפשר להתפרנס מהם ולכאלה שלא. צריך לקחת בחשבון שהשתתפות המדינה בהחזקת כל סטודנט גבוהה בהרבה מהמלגה שאברך מקבל.