| נשלח ב-7/10/2020 11:40 |
 |
| |
מדוע נדחק רש"י לפרש כך עיר של יחיד/רבים? (עירובין נט.)
.
המשנה מדברת אודות "עיר של יחיד ונעשית של רבים". רש"י מסביר כי עיר של רבים, היא עיר בה נכנסים 600,000 בני אדם - שישים ריבוא, ומנגד - עיר של יחיד, היא עיר בה אין 60 ריבוא. מילא להסביר "עיר של רבים" בדרך זו - ניחא. אולם להסביר כי "עיר של יחיד" זו עיר "שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם ולא חשיבא רה''ר דלא דמיא לדגלי מדבר" - זה הסבר רחוק.
וכי מקום שאין בו 600,000 אנשים תמיד, זה מקום של יחיד?
ואכן, לא כך פירשו את המשנה אחרים. הרמב"ם, לדוגמא, מתייחס לבעלות. עיר של יחיד היא עיר בבעלות של יחיד, ואילו עיר של רבים - עיר בה לרבים יש בית בבעלותם.
הגמרא, מייד לאחר המשנה, שואלת היכי דמי עיר של יחיד ונעשית של רבים - ועונה בדוגמא: דיסקרתא דריש גלותא. רב נחמן מדגים עם דיסקרתא דנתזואי.
אם נפרש כרמב"ם - הדוגמאות ברורות. אלא שאם כרש"י - אנו באים במבוכה גדולה: עיר שיש בה 60 ריבוא, היתה מחזה שאינו נפוץ בעולם של תקופת האמוראים. איך יש שתי ערים כאלו, ומעולם לא שמענו עליהם דבר? שתי ערים כל כך גדולות - מהגדולות בעולם באותה התקופה לפי דברי רש"י - וכך אבד זכרן? וכך אין הן מוכרות לנו בבבל?
מדוע נדחק רש"י לפרש כך עיר של יחיד/רבים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2020 12:29 |
|
| |
בעירובין יש כמה הגדרות ל'ערים גדולות' מכמה סוגים.
יש עיר שעוברת בה רשות הרבים.
יש את המשנה כאן של עיר של יחיד ועיר של רבים.
יש 'עיר חדשה שביהודה' שמוזכרת במשנה כאן והיא בעצם כנראה 'פרבר' (וכנראה בגלל זה קראו לה 'חדשה' כמו ירושלים שמחוץ לחומות בתחילתה, וכמו ערים אחרות שמוסיפים להם פרברים שמהווים הרבה פעמים סוג של תוספת שמוסיפה חידוש על הדיורים הראשונים שהיוו את העיר הותיקה, וכך זה דבר מוכר בכל מקום שבונים ערים)
יש את ההגדרה 'עיר גדולה ועיר קטנה' (אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה')
יש את עיר שדלתותיה נסגרות בלילה (העיר ירושלים - בדף ו' ע"א)
העובדה שכאן המשנה ציינה דווקא את ההגדרה 'עיר של רבים' ולא עיר שיש בה רשות הרבים, וכמו שציינו הראשונים, מתוך הגמרא והברייתות ברור שזה שני דברים שונים 'עיר של רבים' או 'עיר שעוברת בה רשות הרבים', ולכן היה צריך להגדיר מה הופך עיר ל'עיר של רבים' אם אין בה רשות הרבים? אז רש"י מסביר בפשטות שההגדרה 'של רבים' משמעותה שעוברים בה אנשים רבים, לעומת 'רשות הרבים' שהיא מקום שמיועד לציבור גם אם בדרך כלל הוא מקום ריק, בלי קשר למספר האנשים, ולעומת זאת 'של רבים' הכוונה שעוברים בה אנשים רבים גם עם רחובותיה צרים וקטנים, ולפי מסקנת הגמרא גם כשהיא בבעלות אדם יחיד. בהווא אמינא של הגמרא זה דווקא אם העיר היא עיר בבעלות רבים, אבל לא רבים מאוד, וה'של רבים' דהיינו רבים מאוד - מגיעים רק בגלל 'יחיד' ריש גלותא, ולמסקנא אפילו, ולמעשה - דווקא, אם העיר כולה בבעלות יחיד. הרמב"ם, שפירש את המשנה לבד, ולא היה צריך להסביר את מהלך השאלה והתשובה בגמרא - פירש ישירות אליבא דהלכתא, ולא התייחס לשאלת ההגדרות הלמדניות 'רשות הרבים' או 'של רבים', אלא פנה ישר לגורם שיש לו נפקא מינה הלכתית על פי מסקנת הגמרא - והוא הגורם של הבעלות - בעלות של יחיד או בעלות של רבים. גם למסקנת הגמרא אבל, צריכים לעבור שם רבים, כי אחרת זה לא יכול להיות עיר של יחיד ונעשית של רבים. כמה רבים? זה לא ברור, אבל מתוך הדיון בגמרא נראה שהסתמא של פירוש למילים 'של רבים' הוא כמו רש"י - שעוברים שם רבים יותר מהרגיל, אי נמי שרש"י פירש את המשנה לפי ההוא אמינא כמו שהוא עושה תמיד, כי את המסקנא אתה כבר תראה בגמרא.
המספר שישים ריבוא זה פשוט כי רש"י היה צריך מספר שיש לו מקור, וזה המספר שיש לו מקור - דגלי מדבר. בפועל, לא בטוח שסופרים כמה אנשים עוברים שם. גם הריטב"א הסביר מה שבעצם ברור מתוך קריאה בסיסית של רש"י - רש"י כותב שצריכין להיות "מצויין" כלומר "שכיחין" באופן "תדיר" שישים ריבוא, שזה לא חייב להיות שגרים בעיר שישים ריבוא, ואולי אפילו לא חייב שיעברו שישים ריבוא ביום אחד. גם בירושלים, דוגמא שרש"י רואה כמתאימה, גם שם היו מגיעים שישים ריבוא רק שלוש פעמים בשנה, לכל היותר. וגם הדוגמא בגמרא של ריש גלותא - פשוט מקום מרכזי שעוברים בו הרבה אנשים באופן קבוע. בפועל, גם בדגלי מדבר הרי לכאורה היו ארבעה מחנות דגלים ושתים עשרה מחנות שבטים, שכל אחד היה בנפרד, ולא מסתבר שרשות הרבים היא רק במקום שמחוץ לכל המחנות וביניהם. ייתכן אפילו שרש"י כתב שישים ריבוא כדוגמא בעלמא, כלומר מקום שהוא שייך לציבור כולו, והסיבה בכלל שרש"י נדרש למספרים גדולים, כי אחרת אם העיר אין בה אפילו 'רשות הרבים' (של ט"ז אמה), מה יכול להצדיק שנחשיב את העיר כ'עיר של רבים'? אם לא שמדובר במקום ציבורי חשוב כמו עירו של ריש גלותא ושוב יכול להיות שזה רק לפי ההוא אמינא (גם בדף ו' רש"י לא כותב שצריך שישים ריבוא, אלא הוא כותב שאפילו אם יש שם שישים ריבוא, כל עוד דלתותיה נסגרות בלילה היא לא נחשבת כרשות הרבים) וייתכן ש'שישים ריבוא' זה מקום חשוב עבור כל העם, כמו ריש גלותא (ואולי גם בית נתוזאי שאדם כל כך עשיר שבבעלותו עיר שלמה - גם שם זה מקום חשוב), שכיוון שהיא חשובה כל כך היא ראויה מצד חשיבותה לשישים ריבוא (גם היום קורה שיש אסיפות גדולות - בכותל המערבי, או להבדיל בהפגנות, או להבדיל באיצטדיונים, או להבדיל בהלוויות (להבדיל בכולם, כי לא ראי זה כראי זה וכו') וכל זה יכול להיות בהרבה ערים חשובות, לאו דווקא בעיר מיוחדת במספר האנשים שמתגוררים בה או באיזה עיר ספיציפית שיש לה חשיבות (לפעמים אפילו יש איזה פארק ליד עיר או יישוב קטן ומתאספים שם אנשים) (היום אולי זה פחות מורגש ההגדרה של עיר ש'ראויה מצד חשיבותה לשישים ריבוא' וכדומה, כי ממילא כדי לדבר עם מישהו לא צריך להתאסף - יש כלי תקשורת של יחיד (טלפון) ושל רבים (עיתון). אבל ההגדרה בבסיס מובנת בהחלט) ולכן לפי רש"י כל עיר שיש לה סיבה שיתאספו שם שישים ריבוא מזמן לזמן (כמה זה מזמן לזמן זה שאלה אחרת) או שיעברו בה שישים ריבוא במשך הזמן (כמו עירו של ריש גלותא, וכמה זה 'במשך הזמן' זה שאלה אחרת) אז בכל אופן כל עיר שמתאימה לזה היא נחשבת 'של רבים'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2020 16:14 |
|
| |
מואדיב
.
1.
לפי רש"י, זה לא מקרה של "מפעם לפעם", אלא דוקא שתמיד יש בה 60 ריבוא.
2.
הנה העיר "חדשה", ודיון הגמרא לגבי שיור. מדיון זה עולה, כי "חדשה" היתה צריכה להיות עיר של רבים שנעשתה עיר של יחיד. אם בבעלות עסקינן - אין בכך קושי. אבל לפי רש"י, זו היתה צריכה להיות עיר בה התגוררו 600,000 אנשים באופן קבוע, וכעת יש בה רק 50 דיורים. קשה "להבריג" את פירושו של רש"י לתיאור הזה של הגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2020 20:08 |
|
| |
תלמידטועה
א. יתכן שהדוגמאות הן רק לסגנון העיר ולא למספר (דוחק) ב. לרמב"ם איך יתפרש " אילימא משום דשכיחי גבי הרמנא מדכרי אהדדי כולהו ישראל נמי בצפרא דשבתא שכיחי גבי הדדי" שזה מסתדר לפרש"י אך קשה למצוא לו פשר לפי בעלות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2020 20:55 |
|
| |
ראה בריטבא במקום שהאריך
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2020 07:50 |
|
| |
אם זה נחשב אצלכם שאלה, מה ייחשב אצלכם תשובה? (כלום. כל התשובות ייחשבו אצלכם לתירוצים.)
מה הכוונה תמיד?
1. רש"י שבת קל"ג ב'
אף זה תמיד - ומה אני מקיים תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם ולרבנן אי שקלי ושבקי ליה והדר מסדרי לא מיקרי להו תמיד אלא התחלה אחריתי ונמצא שמתעכב שלחן בלא לחם וגבי פירש נמי כי הדר אתי מילתא אחריתי היא ולרבי יוסי דאמר כי שבקי והדר מתחלי נמי תמיד הוא דחדא מילתא הוא הכא נמי פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא היא:
2. רש"י חגיגה כ"ו ב'
גמ' מנורה לא כתיב בה תמיד - כלומר תמידין האמורין במנורה לא תמיד יומם ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת תמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב (שמות כח) תן לה מדת השמן שיש בה כדי לידלק מערב עד בוקר לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה ולהטבילה אבל תמיד האמור בשלחן תמיד יום ולילה הוא דמשבת לשבת הוא ערוך עליו:
3. רש"י פסחים ד' א'
ההוא דהוה קאמר דונו דיני - בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין:
4. רש"י ברכות ג' ב'
מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד:
5. רש"י בבא מציעא כ"ד א'
באושפיזא - שאלוהו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות ואמר לאו מדה טובה היא כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו ויכלו את ממונו
6. רא"ש ברכות א' סימן י"ב
. מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לענין הברכה
7. רש"י בבא מציעא ל"ג א'
כל המקיים בעצמו כך - אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק. פורק מעליו עול ג"ח וצדקה וסוף שיצטרך לבריות:
8. קורין בקרבנות החג - בפרשת פינחס כיצד יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר... הרביעי שהוא נוסף בשביל חש"מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש"מ שא"א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו
9. פסקי הרא"ש הלכות תפילין י"ח
(מנחות דף לו:) אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו.
10. רש"י שבת קי"ח ב'
הרי זה מחרף ומגדף - שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ
11. רש"י מגילה י"ז ב'
אתחלתא דגאולה היא - ואע"ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2020 08:01 |
|
| |
אם רש"י מדבר בשפת המספרים, חשוב כמובן להכיר את שפת המספרים, כי רש"י מדבר בה. אבל חשוב עוד יותר להכיר את שפתו הכללית של רש"י.
כי שפת המספרים היא קבועה, גם ברש"י גם בספירה של מחצית השקל, גם בספירה של גרמים בכזית, גם בספירת קו"ב מים בבריכה, וגם בספירת קמ"ש. ובכל זאת, למרות ששפת המספרים קבועה, ההקשר שבו היא מופיעה הוא משתנה וייחודי לכל מצב. ספירת מחצית השקל עניינה הוא בדיוק של המשקל, ואף על פי כן היא קשורה בקשר הדוק לשאלה מי האנשים הנכללים בפקודים - וזה משתנה, לפי מניין שנים וחודשים. מדידת כזית תכליתה למדוד 'ביס' ותו לא. קו"ב מים בבריכה מטרתו למדוד נפח מעוקב. קמ"ש מודד דבר מופשט בכלל. יש מספרים על ציר ה-x, יש מספרים על ציר ה-y. יש מספרים התלויים בפונקציות, כלומר בהגדרות שאינם נספרות בפני עצמן, אלא משתנות לפי העניין. וכששפת המספרים מופיעה ברש"י, המשמעות של המספר תלויה בהקשר שבו היא מופיעה - בשפתו של רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2020 10:11 |
|
| |
העיר תל אביב, למשל, היא עיר ש'תמיד' נערכות בה הפגנות גדולות. העירגבעתיים, היא עיר ש (נניח, כי יכול להיות שזה לא קורה בכלל, אבל תיאורטית)'לפעמים' נערכים בה הפגנות גדולות. לעומת זאת היישוב 'כפר שמריהו', הוא מקום ש'אף פעם' לא נערכות בו הפגנות גדולות.
|
|
|
|
|
