השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?

נושאו המרכזי של המאמר הוא דחייתה של התיאולוגיה החסידית והחרדית בת-זמננו את השקפתו של הרמב"ם, כפי שהיא מתוארת ב"מורה הנבוכים", ולפיה אלוהים משגיח בפרטות רק על בני אדם, בעוד לגבי בעלי-חיים, ואין צריך לומר צומח ודומם,

 "לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת השם ורצונו האישי עתה […] אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור, כמו שחושב אריסטו" (מו"נ ג, יז).

 לדעה זו של הרמב"ם שותפים רובם ככולם של ה'ראשונים', אולם היא נדחית  בידי החסידות, מאז עלייתה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ועד לזמננו. בפרט בדורנו, הפך זאת ר' מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'-ניו יורק, לעיקר גדול בשיטתו. הלה יודע לקבוע, כי

  "כבר נתקבלה שיטת הבעש"ט, שהשגחה פרטית היא היא לא רק על מין המדבר אלא גם על מין החי והצומח, ואפילו על מין הדומם" (תורת מנחם תשי"ז א, עמ' 211).

 "נתקבלה"? על מי "נתקבלה"? איפה "נתקבלה"? ומה כוחו של אותו 'בעש"ט', שאינו מגיע לקרסוליו של הרמב"ם בשום תחום, לדחות את עמדת הרמב"ם?

 עם זאת, מבחינה מסויימת הלובביצ'ר אכן צודק, שכן דחיית שיטת הרמב"ם בנושא זה אכן משותפת כיום לכל החוגים החרדיים, חסידים כ'מתנגדים'. במאמרי אני מביא למשל מדברי מנהיג הליטאים בדורנו ואויבו הגדול של הלובביצ'ר, אליעזר שך, שלמרבה האירוניה מצוטט באותו הנוסח ממש של הלובביצ'י, "שזו קבלת עם ישראל להאמין באמונה שלמה בהשגחה פרטית על הכל". אני מביא במאמר גם דיון משעשע מתוך "משנה הלכות" של מנשה הקטן מאונגוואר – ותיכף תשמעו מדוע אני מציין במיוחד כבר עכשיו את שמו של הברנש הזה – כדוגמה טיפוסית לתפיסה חרדית בת-זמננו את בעיית השגחה פרטית על בעלי חיים.

 העוקץ המרכזי של המאמר מגיע כשאני מראה, כי האמונה בהשגחה פרטית על בעלי-חיים כלל ועיקר אינה "חידוש מורנו הבעש"ט", כפי שנהג הלובביצ'ר לומר. קדם לבעש"ט בחידושו המפוקפק מנהיג יהודי אחר – ישו הנוצרי, שהטיף אותו למאמיניו אלף ושמונה מאות שנה מקודם לכן. לא זו בלבד, אלא שהתיאולוגים הנוצרים של ימי הביניים, בהשראת מושיעם, ציטטו את הרמב"ם ותקפו אותו בזעם קדוש, באותן טענות צדקניות שמעלים נגדו החסידים והחרדים בעת החדשה. ולא רק הנוצרים; גם המוסלמים והקראים בימי הביניים האמינו בהשגחה פרטית על בעלי חיים, ואף אלו הטיפו בצדקנות ל"ר' משה, אשר נמשכה דעתו לפי דעת אריסטו". פלא גדול הוא, אם כן, כיצד דוקא אנו, בני העם הנבחר, היינו האחרונים לקבל את התובנה המופלאה הזו בעניין השגחה פרטית על בעלי-חיים, אלפי שנים לאחר שזכו לה כל התועים – הנוצרים, המוסלמים, ואפילו הקראים. אך טוב מאוחר מלא כלום.

 נושא השגחה פרטית על בעלי-חיים הוא רק חלק מאבסורד גדול יותר, שהוא המטרה הראשית של המאמר. אני מצביע על מצב פרדוקסלי: בעוד בענייני הלכה מקודשת סמכותם של ה'ראשונים', כפי שמכונים חכמי ישראל שפעלו במחצית השנייה של ימי הביניים, ואף אחד מן ה'אחרונים' לא יעיז לחלוק עליהם אפילו בדין פעוט כלשהו בהלכות שבת או נדה, הרי שבענייני אמונה ו'מחשבה' משקלן של עמדות שהתקיים סביבן קונצנזוס של ה'ראשונים' כולם הוא אפסי, וטיפוסים כמו 'הבעש"ט', הלובביצ'ר ומנשה הקטן, מרשים לעצמם לבטלן כלאחר-יד. זהו גם הקשר בין בעיית השגחה פרטית על בעלי-חיים לבעיית הנמנעות, הנושא הראשי של ספרי "מה שאלוהים לא יכול", שאני מוכיח כי מצב זהה שורר גם לגביה.

 מאמרי השלם נמצא במורשת ישראל 18, מס' 2 (2020), עמ' 267-235. אפשר לקרוא אותו גם באתר האינטרנט של "מורשת ישראל", כאן:

 https://www.ariel.ac.il/wp/moreshet-israel-jurnal/2020/11/03/%d7%94%d7%a9%d7%92%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/

 וכן בדף שלי באתר Acadamia, כאן:

https://indepent.academia.edu/ISRAELNETANELRUBIN

'מורשת ישראל' לא הדפיסו את המאמר תחת כותרתו המקורית, "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?", ותחתיה נתנו לו כותרת אנמית: "השגחה פרטית על בעלי חיים: השוואת מקורות בתרבות"... וזהו רק קצה הקרחון של השערוריה שהתחוללה סביב המאמר הזה. על דחיית המאמר, לאחר עימודו בתוך הכרך של 'מורשת ישראל'  17 (!), בשל האולטימטום שהציבה פרופ' חרדית, חברת המערכת ... דין תורה אצל פרופ' אסא כשר... איומים בפנייה למל"ג, כניעת המערכת, התפטרותה של הפרופ' הפתייה, ולבסוף – נצחון, והדפסת המאמר במלואו, למעט שינוי כותרתו והשמטת משפט לגלגני בסוף – תוכל לקרוא, לפי סדר השתלשלות האירועים, בבלוג שלי המוקדש לענייני הספר "מה שאלוהים לא יכול", כאן:

http://whatgodcannot.blogspot.com/2020/11/blog-post.html