אין שום בעיה מחמת טומאה, אלא מחמת רוע הכלב שאם הוא מפחיד ומזיק, אין לגדלו.
יש צד שככלב שמירה זה קל יותר. [הנידון ההלכתי נמצא בעיקרו בספר שולחן ערוך חלק חושן משפט סימן ת"ט סעיף ג']
נשלח ב-16/2/2003 13:03
1. המושג "טומאה" והשלכותיו ראוי לדיון באשכול על "אמונות המשבשות את הדעות".
2. אבל מי שחי בתוך עמו, צריך לדעת כי יש כאלו שפוחדים מכלבים, או מבעלי חיים אחרים שמשמשים כחיות מחמד. ויש כאלו שגם מייחסים להם תכונות שליליות כמו "טומאה".
פרט לכך, יש שאלות נוספות, כמו תנאי החיים שיוענקו לכלב, הזקוק לתנאים שאינם מצויים בדרך כלל בעיר. ויש שאלה של יחס השכנים, ועוד יותר צאצאיהם, שלמרות כל המאמצים לשיכנוע עלולים לפחד מאד מהכלב, ועוד יותר חבריהם שירצו לבקרם ויפחדו מפני היצור שאינם רגילים בו.
לכן, נראה שקשה לגדל כלב בבית משותף בשכונה חרדית. זה לא הגון כלפי הכלב, שזקוק למרחב, וזה לא הגון כלפי השכנים, שיפחדו ממנו בדרך כלל.
מצד שני, נראה כי מי שמתגורר באיזור כפרי, או לכל הפחות עם חצר משלו, יוכל להעניק רבות לילדיו אם ירגיל אותם לכלב או לחית מחמד כלשהי. העובדה שתופעה היא נדירה בציבור החרדי אינה הופכת אותה אוטומטית לפסולה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-16/2/2003 13:07
מיימוני-
ראה בתי מגורים בת"א-אין בעית גידול כלבים.,
לעניין מרחב-דירת מגורים היא מספקת עבור כלב,
לעניין פחד-זהו ערך נרכש של הרגל,
ברגע שיתרגלו (במידה וזהו כלב שעשועים ולא כלב "שמירה" אימתן) לכלב אזי אין שום בעיה.
הבעיה העיקרית היא ההתמודדות החברתית.
<יהיה מעניין לראות דוס ברבי עקיבא בב"ב מתהלך לו בניחותא ובידו מחזיק הוא רצועה של כלב...
נשלח ב-16/2/2003 13:11
אבל כל זמן שלא הורגלו, אין זה מן הראוי ש"אתה" תרגיל את שכנך.
נשלח ב-16/2/2003 13:46
ווטו ומיימוני- האם תוכלו לפרט -אם יש איסור מבתחינת טמאה לא לגדל כלב?
יש המון ילדים שהיו רוצים לגדול כמו הכלב שלי- (סליחה על ההשוואה - לצערי יש המון ילדים שלא מקבלים יחס חם ואוהב בבית.)מעבר לכך- השכנים שלי דתיים ולא מפריע להם, אפילו הורגלו בו.
אנו מרבים לדבר על פתיחות לבני אדם לבעלי חיים- למה לא ראיתי מעולם דתי עם כלב?
תוקן על ידי - degelltd - 2/16/2003 1:48:08 PM
נשלח ב-16/2/2003 14:18
אין שום בעיה הלכתית-יהודית.
ישנם אולי שעדיין רואים מיסטיקה מזיקה בטומאה ואולי להם זה באמת מזיק ברובד פסיכולוגי תת-מילולי.
יש כאלה שהגזימו להימנע מללבוש בגד עם ציור של בהמה "טמאה" ככלב וחתולה.
הסיבה שלא רואים חרדים עם כלבים, זה פשוט ענין של נוהג שהשתרש במשך הזמנים. אולי כי החזקת כלבים התפתחה בעיקר בבתים שלא היו בהם הרבה ילדים. כן ניתן לשער עוד סיבות. אבל לא שום דבר עקרוני-מהותי.
אני חושב שבחו"ל ישנם יותר דתיים [לא חרדיים] המחזיקים כלבים!
נשלח ב-16/2/2003 14:36
תודה הרגעת אותי- זאת למרות שאנני חרדית
נשלח ב-19/2/2003 20:26
במסכת שבת, דף סג' א' נאמר: כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו (מפני שהעניים נמנעים מלהכנס לביתו).
ידוע שיש בעיה לגדל כלב אכזרי,ומי שבכל זאת מגדל כלב חייב להקפיד
שהכלב יהיה קשור בשלשלאות ברזל ושאר כללי ההגנה הנילוים.
כשעשיתי תשובה,היה ברשותי דלמתי מתוק...
התלבטתי אם להשאיר אותו ,מאחר ונתקלתי בביקורת שלילית לנושא זה
בסיפרי המוסר,בעיקר באלה המושתתים על בירכי הקבלה וסיפרי הח"ן.
באופן כללי הטענות שם חגו סביב היתדבקות רוחות רעות הבאות מן הכלב
(הידוע לשימצה כ"קליפה" קשה) בבני הבית ובמקום עצמו.
בגמרא ראיתי,משהו כמו:"כלב בבית סימן לגוי,עז בבית סימן ליהודי"...אך לא מצאתי זאת כעת
בכל אופן,הכלב חלה,וכשהגעתי לויטרינר כל שנותר היה רק להרדים אותו ודווקא באותו יום הוא היה כ"כ עירני ומשועשע...
נשלח ב-19/2/2003 20:34
ועוד משהו...
מס' פעמים בחיי כלבים כמעט טרפו אותי!!! הפחד,הבהלה ועוגמת הנפש שעברתי מן הסתם יהיו כלפי שמיא באחריות בעל הכלב...
אז חשוב מאוד מאוד להקפיד על כל אמצעי הבטיחות האפשרים!
נשלח ב-19/2/2003 22:32
דגל
אין מה להוסיף על דברי וטו...
ריו
ודאי שהמגדל כלב ובמיוחד עבור ילדיו צריך לבדוק את אופיו ואת טיבו. וכי בשופטני עסקינן (=וכי בטפשים אנו עוסקים?).