יה"ר מלפניך ה' או"א למלאת פגימת הלבנה...

אני חושב על זה כל חודש בקידוש לבנה, כשיראי-שמיים מתנועעים ומייחלים בדבקות:

יהי רצון מלפניך, ה' אלוהי ואלוהי אבותיי, למלאת פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהי אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה כאור שבעת ימי בראשית...

מטורפים!!! חולי נפש!!! אור הלבנה כאור החמה אתם רוצים? הרי זכר לא יישאר מכם!! תהפכו לחמאה, לאדים, לפלזמה, כולכם, עם הסידור, הגארטל, הזקן והגאטקעס גם יחד!!

אבל הקול נתקע בגרוני. עד שאני מנסה לצעוק ולהזהיר אותם, מושטות הידיים, ומעגל 'טובים מאורות' מתלכד לו. א גוט וואך, א גוט חודש!! מהדהדים האיחולים, והם מתפזרים.

למזלנו, אלוהים הטוב והרחום לא ממהר להיענות לבקשתם האווילית. למרות שכבר מאות שנים הם מתחננים לירח עם אור של שמש, אלוהים רק מחייך, מלטף את זקנו ופוטר אותם בהמהום בלתי-מחייב: נו, מען וועט שוין זען.

אבל, אוי, אני חושש שאם הם ימשיכו כך לנדנד לו, יום אחד, כשאלוהים יהיה במצב-רוח לא טוב, הוא ייתקף פתאום זעם ויקרא:

בסדר גמור, הא לכם אור הלבנה כאור החמה!...

אללי, כשזה יקרה, בכלל לא הייתי רוצה להיות שם...