ערוות האמת שאיש לא מעוניין לחשוף

החיים הם הבל אם מניחים שאמורים היו להיות משהוא שאינו חופף עם עולם המציאות אלא עם עולם הדמיון.

אנחנו לא יותר ממכונה עם יעוד לפעול בקודים מסויימים, אם אנחנו פועלים כך, פעולותנו אינן הבל, אלא אמת יופי וחשובות כחלק מתבנית החיים באופנם הנכון.

לכן תן נא דוגמא אחרת לאמיתות שלפי הגדרתך איש אינו מוכן לחשוף אותן, יש אמיתות שלא יחשפן איש מפני בושה אך לא מפני התחמקות.

אדרבא אם אין איש חושף, "במקום שאין איש השתדל להיות איש"

תוקן על ידי - מבחן - 2/20/2003 11:53:10 AM

באשכול בו הובא המשפט הוסיפו שעלה התאנה המכסה את הערווה הזאת היא השקרים הקדושים. אבל בדרך כלל דובר כאן על שקרים קדושים ברובד החברתי.

מה שאתה מנסה לעשות פה זה לחשוף את שקרינו הקדושים גם ברובד האישי! ממש גילוי עריות

מבחן,

יהי כדבריך "אמת יופי וחשובות כחלק מתבנית החיים באופנם הנכון" האין גם זה הבל?

עוד דוגמאות של התחמקות. כל פעם שנפשנו קרובה לנקודה מסוימת מאשר לנקודה אחרת, שיפוטנו משתנה ולא רק לפי שינוי הקרבה, אלא הרבה מעבר.

ניקח יחס למאכל מגרה. כאשר אנו קרובים אליו, לא רק שאנו נותנים לו "דין קדימה", אלא מעריכים אותו מעבר לפרופורציה רציונאלית שהיתה ניתנת, לו היינו מתרחקים קצת.
איני אומר שתמיד כך, אבל מספיק כדי שדוגמא זו תמחיש.

עוד אמת שאיננו חושפים. אנו מציגים בפני הזולת שאיכפת לנו ממנו הרבה יותר מאשר באמת. [ואם כבר רוצים להיות "קוצקער" וכדומה הלוחם בשקריות הזאת, אז מקצינים לצד השני ומראים סבר פנים חמורות יותר מאשר האמת הפנימית. ממה נפשך שקר!

עוד דוגמא, כאשר נמצאים במצב נפשי דוסי בתפילה, לא נימלט מהיבט של התחנפות כלפי השם הנובעת מתפיסה מעוותת של המושגים.


קוני,

נכון, אבל זה גילוי עריות של מצוה!!!


תוקן על ידי - ווטו1 - 2/20/2003 12:20:32 PM

ווטו

שאלת "האם גם זה אינו הבל" למה שלא אשאל אני על המשפט הזה בנוסח הזה גופא.
לא הבנתיך למה זה הבל, אולי נחדד מונחים. אני סבור שהבל זה יחסית למה שלא הבל, ולא הבל יחסי למה שהבל, אם כן אין זה הבל כלל וכלל כי ההבל הוא הכיעור וחוסר המוסר, נמצא שהיפך הכיעור אינו הבל.

דוגמאת המאכל המעורר גירוי לאוכלו, לא הייתי מחשיב את זה התעלמות, אלא קושי התחשבות, אבל אדם מודע ואינו נלחם נגד האמת, אלא שקשה לו להתחשב בה.

לגבי נימוסים, אתה עצמך כבר הדגשת ששקר אינו שקר כאשר הוא משרת מטרה צודקת. כיוון שלאנשים יש חולשת נחיתות וחוסר אוביקטיביות יש עניין לשנות מהאמת בנימוסים.

לגבי התפילה, לא דיברתי על אנשים שאינם ממין "עצור כאן חושבים" .

ווטו,הבנתי את כוונתך,
צד אחר:
ואולי יש צד לומר "הבל" מצד הנפסדות שבדבר?,
הרי הכל כולל הכל מונח תחת אובייקט מימד הזמן,
בשעה שישנה "נפסדות הגופים" דוגמת האדם,
חייב הוא להחיות אובייקטים מסויימים שלבסוף ידמו ל-"הבל".
היש מקום לשקר לכסות על האמת משום הנפסדות שבו?

דוגמת המאכל-עלי להחיות את הרצון הפנימי אל אותו מאכל ע"י דימוי שיתכן ובבסיסו הוא שיקרי,
אם היינו עומדים במימד הזמן ללא תנועה מתמדת(נניח נצח) לא היינו נדרשים ל-"כיסויי ערווה"
(לע"ד),
בשעה שאין נדרשים לכיסויים שכאלה- חיים חיי נצח.השאלה הגדולה היא האם אפשר להתאים חיים שכאלה שנטולים כיסוי לחיינו ומהי מידת ה-"התאמה" למציאות?.

מבחן,

התכוונתי בהבל יחסית להכרתנו. כמו שכותב צלמות שמאחר שאנו מודעים לנפסדות הצפויה ולא להחייאה [כי תחיית המתים אינה ידועה ישירות אלא "מן התורה" כמדובר באשכול על זה], הרי אין לנו זיהוי לחשיבות מה שאנו עושים ומה שאנו עושים זה בדרך כלל כברירת מחדל.

נכון שהנקודות האחרות שכתבתי הן מחמת קושי התחשבות וחולשת האדם. השקר הוא אי ההודאה בכך שאנו מוצאים לרוב.


צלמות,

סביר מאד שאם היינו ערנים כראוי לא היתה הבעיה ואולי אף היו חיי נצח.

אחלק את השאלה לשניים.

א. למה נבראנו?

ב. אחר שנבראנו מה עלינו לעשות.

ומכיון ששאלה א' היא לא רלוונטית, עלינו לעסוק רק בשאלה ב'.

הווי אומר=הווה.

והמשכיל יבין.

מוזר לי לראות אנשים דתיים ומשכילים מעלים כאלו תהיות...
התשובה לטעמי מאוד פשוטה.
אנו בעולם התיקון...המטרה הינה עולם הבא.
"התקן עצמך בפרוזדור בכדי שתגיע לטרקלין"
זאת בעצם המהות...לעבוד את ה' יתברך בדבקות מאחר והעולם הזה הוא סימן דרך להמשך...

ומי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת ומי שלא טרח...