| נשלח ב-24/2/2003 14:47 |
 |
| |
חכמת המסכן בזויה [ללא כוח אין מוח]
איך מזהים חכמת חכם?
לו היו מוכנים לשמוע את נימוקי החכם, היו מסכימים עם טיעוניו. אבל מאחר ולא כל כך רוצים להתאמץ, תלויים קבלת דבריו לא בתוכנם אלא ברושמם החיצוני.
אם ידוע שהוא חכם ומקבלים את דבריו ללא עוררים, אז עצם אמירתו מקודשת ומקבלים את טיעוניו.
אם חושבים שהוא טיפש [גם אם זה לא נכון], אז אין מה לדבר ועל כך נאמר "חכמת המסכן בזויה".
אם מזהים אצלו חכמה אבל עדיין לא ברור עד כמה הוא חכם ומחכים לקביעה בנידון. כאן ישנם כמה נתונים המשפיעים על התווית שתיתן לו החברה. החברה יכולה לקדש אותו כיד הטובה שלה או לעשותו מסכן כיד האכזרית שלה.
ישנו עוד נתון השפעה נוסף בנידון והוא אם יש בעמדתו מכנה משותף לעמדה שלילית, נדבק בו רושם שלילי המסווגת אותו עם חוסר החכמה.
ננסה להמחיש על ידי סיפור.
מפני מחלה נאלץ אדם למעט באכילת תפוחי אדמה. האדם רצה להחמיר על עצמו והתנזר לגמרי מאכילת תפו"א.
היו לו חברים שגם חלו באותה מחלה, אבל לא הקפידו על המעטת אכילת תפו"א. ולא זו בלבד שהם לא מיעטו, אלא גם ניסו להשפיע עליו שלא יקפיד. הוא לא הקשיב לעצתם הרעה.
בא חכם שהעיר על כך שאין עליו להתנזר לגמרי, כי בכך הוא מזיק לעצמו אולי יותר מאשר לא היה ממעט כלל באכילה. מאחר והחכם דוגל בנקודה הדומה לנקודת החברים הרעים, זה מזיק לקטלוגו כחכם!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2003 17:21 |
|
| |
וטו
אבל מעניין שמי שיותר אותיסט בדורנו, אינו נחשב פחות חכם. יש פה אשכול אמונת חכמים עם הודעה שכתב סינפלד לפני כמה דקות עם סיפור מבחיל על ריבה ללידה קלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 10:36 |
|
| |
וטו
נגעת בנקודה הבעיתית שמתעמתים עמה הרבה בפורום הזה.
רציו מתריע על חתימת התלמוד וקידוש כתיבתו וחכמיו. אבל לא זו עיקר הבעיה.
ישנה אמרה שהדג מסריח מהראש. אבל הסרחון בראש מגיע הרבה פעמים מתוך הזנב.
הבעיה מתחילה בציבור. הציבור ככלל -ואני מתכוין בעיקר לחלק ה'רציני' קרי המתמסר שבו- אינו מעונין בהתקדמות אלא בקיפאון של שמירה על המיושן. זה נובע מההשפלה הסיסטמטית של השכל המתחילה משלבי החינוך הראשונים. כל ילד המצביע על זיהוי איזו אבסורדיות שהיא ושואל שאלה יסודית, מיד מופיעים לו ידיים מכל עבר עם פקקים סותמי פיות שכתוב עליהם 'אפיקוירעס'.
כך מגיל צעיר מאבדים את האימון הטבעי והטהור בשכלם ומכבדים את דוברי המיושנות.
כל זמן שלא יכבדו את הרבנים הנאורים יותר מאת החשוכים, הקידמה לא תצלח!
אולי מפלגה מהסוג שרונן מציע כאן, תעזור? סביר שכן! אבל עד לשם הדרך נראית ארוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 11:08 |
|
| |
בוגי, דפח"ח 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 13:49 |
|
| |
אני מתייחס לכלל הנושא.
הגמרא אומרת בנדרים על תלמיד חכם הבא למקום חדש, שיאמר "אני ת"ח", כמובן לא במילים אלו, אך עליו להדגיש את חכמתו בכדי שיתייחסו אליו בהתאם ושיוכל להעביר בהתאם מדרך חיי התורה שלו.
הפתרון הכללי לעניין חוסר ההכרה לו זוכים החכמים, נעוץ בהכרזה פשוטה "האמת אצלנו", הנבוכות היא סמפטום שולט היום, הנבוכים רבים הספקנים רבים וגם בעלי האומץ לחשוב מתרבים, חסר רק כוח ריכוז של חכמים ללא גבול מחשבה המכריזים בגאווה חיובית - אנחנו הפתרון.
במצב כזה כאשר החכם מקבל תוית ציבורית של "שונה" אבל במובן של "חושב ללא מורא" כבר יהיו עמו בקשר כל הראויים לכך.
מה חסר??????
לצאת מהארון!!!!!
תוקן על ידי - מבחן - 2/25/2003 1:58:25 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 10:17 |
|
| |
כולם
כתבתי לכם באשכול שכן, שהבעיה היא שאנוסי התבונה גרים לא במקום הנכון. גם הפיזור שלהם הוא שלילי.
אל תחכו לקדושית. תתחילו עם הקדו וסוף השית לבוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2003 08:27 |
|
| |
יענטע,
האירי את עינינו מהו ה"קדו"?
אני בטוח שיהיו כאלו המוכנים לעשות הרבה בכדי להגיע אליו...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2003 09:06 |
|
| |
רוני
בפרק האחרון של פרקי אבות (ו' ו') נמנים ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם.
הנה שלושה מהם:
בדבוק חברים
בפלפול התלמידים
בישוב
איך שלא תפרש ישוב, אם אין ישוב אז גם אין ישוב 
צריכים להתעקש לא רק בהצהרות של We want Kdoshit now, אלא בסגירת עניינים בין מה שיותר מה'הרבה' שאתה הזכרת!
|
|
|
|
|
