| נשלח ב-25/2/2003 05:35 |
 |
| |
אלוקים מצוה להאמין שהוא ישנו ?
אני לומד כעת את הנושא בספר דרך מצותיך לצ"צ - מצוות האמנת אלוקות. מה דעתכם על
השאלה הבאה?
ה'חינוך' כ"ה כותב שיש מצות עשה להאמין שיש אלוקה. כך גם הרמב"ם בס' המצות סי' א'
כותב: מצווה א' היא הצווי אשר ציונו בהאמנת האלוקות.
הרמב"ן שם מביא את הבה"ג, שלא מנאה בתרייג מצוות. אם כי הרמב"ם עצמו כותב בהשגותיו
לל"ת סי' א' כשיטת הרמב"ם, שהאמנת אלוקות היא המצוה הראשונה בתרי"ג מצוות.
ושואל על כך הר' חסדאי בספר אור ה' (הר"י אברבנאל הביאו בספר ראש אמנה פ"ד): לשיטת
האומרים שהאמנת אלוקות היא מצווה, איך ניתן לצוות כאשר לא מאמינים?
או, אם נגיד שהאמונה קדמה לציווי, אז לשם מה הציווי?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 07:49 |
|
| |
היי, שלום
אדרבה, אולי תסביר את עצמך.
מה בדיוק משקפת אצלך המלה אלוקים? איזה סופרמן בלתי נראה הנמצא אי שם? כך משמע מדבריך שאתה כותב "ישנו" דהיינו ישות בתוך כל הישויות, אלא שהיא הישות הבכירה.
אם כן, אז באר נא על איזה סמך תאמין לישות כזו.
בפורום נידון ונידוש הנושא. בכל זאת מאחר ולא לכולם אותה שפה, נשתדל להתאים את הרעיונות בשפת כל מעורר.
ראה נא באשכול מקביל בנושא, בזמן ובמקום - ויכוח מקביל עם ילמדנו:
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=323562.
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/25/2003 8:20:58 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 06:41 |
|
| |
השאלה איננה על היחס בין שכל ואמונה גם לא שאלתי מהי אמונה מהי אמונה ומהו אלוקים. ולשאלה שכן שאלתי לא ראיתי באשכול הנ"ל התייחסות.
השאלה היא, לדעה שאמונה היא מצווה. לכאורה, עצם הציווי להאמין הוא פורודוקס: אם הבן-אדם לא מאמין שיש בורא, אז איך אפשר לצוות עליו - בשמו של הבורא בו הוא איננו מאמין? אם הוא כן מאמין, אז לשם מה לצוות עליו?
אם ברצונך לדון על אלוקים, בכיף, נלך
לאשכול הנ"ל או לכל מקום אחר. אני רוצה רק להבהיר (את הברור), שה' הוא יחיד ומיוחד. לא ברור לי איפה אמרתי "ישות בתוך כל הישויות" ח"ו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 06:56 |
|
| |
היי,
תודה על הבהרתך. בכן לגבי הציווי, גם זה התבאר שהציווי הוא להתמקד על הידיעה שיודעים, אך מאחר והיא נמלטת, היא זקוקה לחיזוק.
האמונה היא להיות נאמן לידיעה ולתאמן לפיה, שלא נתעלם ממנה. זה כמו כל מצוה המצוה להיזהר. מצות האמונה היא להיזהר שידיעת השם לא תימלט.
זה התבאר כמה מקומות בפורום, מהם:
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=267626
[לא אמרת, אלא זו פירושה של "ישות".]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 06:13 |
|
| |
תשובה פשוטה ויפה. אולם איפה בדיוק נרמז ברמב"ם שזו המצוה עליה כתב.
[מניין הפרוש הזה ל'ישות']
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 08:39 |
|
| |
ההוכחה שלי היא הגיונית, אבל יש את הרעיון ברמב"ם בתחילת פ"ב מיסוה"ת לגבי אהבת השם. הוא מסכים שלא שייך לצוות "אהוב" אלא לנקוט בדרכים "שיתבונן..." ועל ידי זה לבוא לאהבה.
כך באמונה לא שייך לצוות "האמן" אלא לבדוק את ידיעותיך ועל ידי זה לבוא לאמונה דהיינו שיפור החדרת הידיעה.
[על "הכל" לא שייך לומר "ישות". "ישות" מוגדרת בגדרים המסויימים לה]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 09:31 |
|
| |
מעשית איך מחזקים את האמונה?
במילים אחרות: מה המצווה הזאת אומרת לנו תכל'ס?
[הטיעון הזה נכון לכל מילה בה אנו משתמשים לגבי ה'. מילה, מעצם היותה, היא מוגדרת. אולם, יש כינויים שהם כינויים לדרגותיו של הקב"ה, ויש כיוניים שמכוונים לעצם והשימוש בהם נעשה מחוסר ברירה - כיוון שלא יכולה להיות מילה שתתאר את הקב"ה עצמו. בחסידות משתמשים לכך בתואר "עצמות ומהות" שכמובן גם היא לא מתארת כי אצל ה' לא קיימת ההגדרה של המילה "עצם" או "מהות".
ספציפית לגבי המילה 'ישות' בטח שמעת את הביטוי "יש האמיתי" המובאת לגבי הקב"ה]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 09:59 |
|
| |
היי, [תרתימשמע]
תכל'ס זה אומר:
בלשון עתיקה - עשה רצונו [כמאמרם שבת ל"א. שכל התורה על רגל אחת, היינו לא לעשות לחברך מה ששנאוי עליך ופרש"י חברך זה הקב"ה].
בלשון החזו"א - בכר את הרגש המוסרי על התאווני לבל תזניח את החיים על מהלכם הטבעי.
בלשון הפורום - התחשב בכל פרט ממודעותך הווה והתאם את בחירתך לאחדות הווה.
אמונה, כאמור באשכולות אחרים - היה נאמן לידיעה והתאמן לפיה.
אם כי קיצרתי, מקווה שהובנתי.
תוקן על ידי - ווטו1 - 3/2/2003 2:34:39 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 16:48 |
|
| |
מעניין שבתורה אין בכלל מצווה להאמין, התורה באה בהנחה שאדם מכיר את את הבורא.
גם הפסוק אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך היא קביעת עובדא והזכרת דברים אך איך בה צווי כלל וכלל.
מישהו ראה בתורה מצווה להאמין???
הרמב"ם וכו' מובנים לי, אך לא בגלל שמצאתי את המצווה בתורה 
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 23:50 |
|
| |
ווטו,
מצוות האמנת אלוקות היא ציווי כללי על קיום כל המצוות מעשה בפועל?
או שמשמעותה רחבה יותר, והולכת יותר על דצס הנפשי חשיבתי. ואם כן, אז שוב: מה בדיוק צריך לחשוב?
"טעמו וראו כי טוב ה'"
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 23:53 |
|
| |
יהוסף, הרמב"ם וחבריו חושבים שהדיבר אנוכי ה' אלוקיך הוא מצווה.
"טעמו וראו כי טוב ה'"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2003 07:42 |
|
| |
היי,
נכון, אבל לא במובן של "ושמרתם את כל מצוותי", אלא במובן הבסיס המחשבתי הראשוני של "דעת השם" המוחדרת ב"כל עצמותי".
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 05:35 |
|
| |
דעת השם המוחדרת בכל עצמותי, באמצעות חשיבה? אם כן, אז על מה?
באמצעות מעשה המצוות? אם כן אז אמונה היא בעצם עשיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 08:13 |
|
| |
היי,
היא מקשה אחת של חובת הלבבות [מחשבה ורגש] וחובת האברים, שיסודה לעשות רצון הווה [התאמתי להווה].
ככל שזה מובהר ומוחדר למחשבה ש"ככה צריך להיות" הרי ממילא זה מתבטא במעשיי.
כדי להגיע ל"ככה צריך להיות", יש שמספיק לו ידע בלתי ישיר -מסורת- אם אינו שם לב לסתירות שבה ליסוד של להיות טוב וישר [התאמה]. ועל השם לב לבקש להבין את דבר הווה במציאות איך זה תואם לדבר השם בתורה-מסורת!
|
|
|
|
|
