| נשלח ב-26/2/2003 15:09 |
 |
| |
רובדי האדם; דת וחוקה-חברה [אפיסטמולוגיה]
נפש האדם קולטת ובוחרת דברים לפי זיהויו.
ישנם רובדי זיהוי המהווים נקודת מוצא כללי לקו הבחירה של האדם.
ישנם בני אדם שניתן לומר עליהם שנמצאים בקביעות ברובד מסוים.
כאלה שרוב בחירותיהם לפי דת מסוימת, חברה מסוימת או דעה מסוימת.
הרובד הבסיסי של האדם הוא רובד המודעות הישירה. [נקרא לזה שכל או רגש - היינו הך.]
כאשר אדם בוחר ופועל על פי מודעותו הישירה, הרי הוא פועל במלוא התלהבות רוח החיים אשר בו.
לעומת זאת, כאשר הוא פועל לפי זיהויים עקיפים, נחלש המנוע שלו בצורה ניכרת. זה כמו בזרימת חשמל, שיש הבדל בין זרימה ישירה ללא הפסק ממבודדים, לבין זרימה עכורה ומופסקת.
אבל כאשר הזיהויים הישירים, מעוותים [חטא עה"ד], חייבים להיזקק לזיהויים עקיפים - רובדים בסיסיים פחות.
בזיהויים העקיפים ישנם הבאים ומוכתבים מרשות עליונה כמו דת אלוקית [או להבדיל אלוהית] או מרשות אנושית [חוקת מדינה]. ישנם הבאים ללא הכתבה מפורשת, אלא מהשפעת החברה הסובבת [שהיא סך הכל גם מטילה אימה בדומה לאיזו רשות, כמאמרו של רעם המובא באשכול שכן: http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=315113.]
האדם הישר והמיושר מסדר את רובדיו, לבל יערער את הפרופורציה הנכונה ביניהם.
הוא שומר על הרובד הבסיסי של מודעות ישירה -הווה- וכל שרובד זה ברור לו, לא יחטא בהשמעות לרובד בסיסי פחות. במילים אחרות, לא יפר את דבר הווה בפי שכליאל גם אם ירעש כל העולם בקול מאיים ומפחיד האומר "אנוכי אלוהיך, לך תהרוג את החף מפשע".
רק כאשר רובד זה אינו ברור, אז הוא פונה לרובד מלאכותי יותר.
כאשר אינו מזהה איך מורכב מוצר מסוים לדעת אם הוא בריא למאכלו, הוא פונה לדעת זולתו.
הדיון המכוון באשכול זה, הוא על הפרופורציה שבין הרובדים המלאכותיים, דת לעומת חוקה ושניהם לעומת החברה.
דומני שותיקי הפורום כבר הגיעו למסקנה על עוצמת ההשפעה החברתית, שלולא הלחץ החברתי לא היה קיום לא לדת ולא לחוקה [אם לא תחת איומים כבדים המחזירים לרובד המודעות הישירה לפחד מעונש].
שאלתי היא; מבחינה אובייקטיבית כנקיטת קו כללי, איזה רובד קרוב יותר לזיהוי הבסיסי, הרובד הדתי-חוקתי או הרובד החברתי.
איני שואל איך נוהגים בני האדם בפועל [זה נושא אחר וכשם שאין פרצופיהם דומים...]. אני שואל מה ראוי לאדם הישר להקדים את דעת המימסד הרשותי או דעת החברה הסובבתו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 16:43 |
|
| |
וטו
אם הבנתי נכונה, אתה שואל מה יותר אמין, החברה או הדת ו/או הרשות המחוקקת במדינה!
אז מה השאלה? תלוי אם החברה היא מתורבתת או מהג'ונגל? אם הדת היא אובייקטיבית 'תורה מן השמים' בפני ששים רבוא או עדות יחיד היוצא ממערה? אם המדינה היא קדושית או גרמניה הנאצית?
בכל חברה, דת ומדינה תשתנה הפרופורציה.
כנראה שלא הבנתי את השאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 19:40 |
|
| |
קוני,
התכוונתי כקביעת כלל כאשר אין יכולת [הרובד השכלי הבסיסי] להכריע לפי האמינות.
השאלה היא ב"סתמא" לאיזה נתון הקדימה מצד קרבת הרובד המלאכותי לרובד הבסיסי. במילים אחרות מה מזהה האדם כמתאים לו יותר, את הנאמר לו בשם סמכות עליונה או "מאי עמא דבר" [תרגום: מה העם נוקט]?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 13:26 |
|
| |
ראיתי באשכול ותיק שאקדמאי כבר הזכיר את רעיון הרובדים:
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=179486
****
בנוגע לנושא, אשתפכם עם שבאמתחתי לניתוח מהות הסמכות מחד והחברה מאידך ואולי בהמשך, ניתן יהיה להכריע טוב יותר מה קודם מבחינה אובייקטיבית.
חוקה
חוקה הניתנת לרבים, אינה אמצעי חינוך ישיר ['לשמה'] כנדרש לשכל היחיד@. היא אך מבוא הכנתי לתרגל ציבור להיות מוכן ומכוון להערת השכל.
- למשכילים, היא אמצעי חינוך בדרגת 'אמונה', עד כמה שהיא נאמנה עליהם שתקדמם להשכלת הווה.
- לחלשי הדעת היא אמצעי חינוך בדרגת 'שלא לשמה' מתוך הצמדת הבטחת שכר ועונש בכל העולמות.
- לנבערים מדעת אין חוקה אמצעי חינוך, אלא אמצעי לקיום חיצוניות דבריה בתוך ציבור הנאמן לכך גם מנימוקים מעוותים. כך מובטח קיומה למען המשך חינוכה המלמד את הנעלים יותר.
דת וחוקה
דת וחוקה, הן שתי מערכות הדרכה לאדם. דת מספקת משמעת באמצעות פולחן וכיבוד ואף מטיפה לכמה עקרונות מוסריים הנותנים דימוי מוסרי לאליל הדת. בחברה דתית טיפוסית, אין לחוקה חשיבות עצמית, אלא כחלק מהפולחן, מלבד ההכרח המינימאלי להגנת הגוף כרמזורים וכדומה. בחברה לא דתית טיפוסית, חשובה החוקה -המוענקת על ידי שליטי המקום לפי רמת מוסריותם ושלטונם- מהיותה המערכת היחידה הקוראת את האדם למשמעת. למרות ההכרה שהחוקה היא מעשה אנוש לקוי, נצמדים לה. 'מדינת חוק' ו'שמירת חוק' מבטאים כניעה ומשמשים בכך תעודה מוסרית. זה המכנה המשותף בין דתיים ללא דתיים. שניהם מכירים בחולשת דעתם מלקבוע לעצמם מה נכון ומה לא נכון ומחליטים לסמוך על נוהגי הציבור לו הם חוברים, על כל ליקוייהם. אם כי לשניהם כובד ציבורי, יתרון הדת על החוקה, שמוענק לה קידוש אלוקי. מחד זה מעלה את המוסריות, אך מאידך זה מוסיף 'היתר' לפעולות בלתי מוסריות שהן כביכול למען חוקת 'בעל הבית'-אלוקים. מגרעת משותפת לדת ולחוקה, שגם בפעולותיהן המוסריות הן נותנות משקל 'שלא לשמה' -שכר ועונש- על חשבון ה'לשמה'.
תועלת החברה
החברה מועילה ליחיד, לא רק בשטח הטכנולוגי בו היא חוסכת ממנו להמציא את הגלגל מחדש ומאפשרת בניית בניינים, מאגרים ומערכות משותפים החוסכים כוח רב ליחיד, אלא גם בשטח החינוך החיובי. כמו שההרגל מחמת רוב פעימותיו בדעת, קובע בה את המורגל, כך הציבור מחמת רוב פעימותיו בדעת, קובע בה את דפוסיו. אך זה נכון בין לגבי דעות חיוביות ובין לגבי דעות שליליות. לכן כל שמחמת חולשת האדם, עדיין דרושה חברה לחינוכו, על החברה להיות כזאת שאך מחנכת לדעות חיוביות.
חברה מיוחלת
עיקר החינוך הוא חינוך האדם את עצמו, כי לא קיים מחנך אמין וכשיר יותר ממנו, להשכילו. יתר על כן, הרי דרוש חינוך אישי לכל יחיד ולא חינוך חברתי, כי אין חסרונו החינוכי של זה כחסרונו של זה. על החברה אך ליצור סביבה נוחה לחינוך. אל למבוגר להטיל את דעותיו על צעיר, רק משום שהמבוגר התחנך והתרגל בהן. עליו אך לסייע לצעיר בדיון עמו על שאלותיו והערותיו מתוך השקפה שכלית טהורה ולא מתוך קבלת דעות מסורות ללא בסיס אובייקטיבי. הבלתי מסוגל לכך ידיר את רגליו מתחומי החינוך. דת וחוקה חברתיות אינן יכולות להעניק חינוך מיוחל לכל יחיד. אכן אין מטרתן חינוך היחיד, אלא שמירת כלל הציבור לבל ייפגע גופנית ומוסרית. אם כי ניתן ליחיד להשתמש לחינוכו בסממני מוסר שבדת ובחוקה, אך לסמוך שבהליכה עיוורת אחריהן הוא יתחנך בשלמות, זו אשליה עצלה.
_______
@ אף אם בעומק תוכנה וניסוחה, יש בה גם חינוך בדרגת 'לשמה' לשכל היחיד, אך בהוראותיה היא חוקה אחידה לרבים.
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/28/2003 1:27:39 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 16:46 |
|
| |
החוקה משמשת לחילונים מה שהדת משמשת לחרדים.
לבטל את חשיבות החוקה לחילונים מתוך נקודות פסאדו מוסריות ועליונות אלוקית, אינם במקום.
בארץ אין חוקה לכן אין מה להשוות, אך גם אין מוסר ומוסריות גבוהה, ראה מה קורה בפוליטיקה החרדית, מלחמות החצרות השונות, האלימויות
ניבולי הפה וכד'
ועל איזה דת מדובר? על התורה שבכתב או שבעל פה? כי התורה שבכתב רק הקראים מקיימים, התורה שבעל פה היא אוסף פרשנויות של אנשים בשר ודם, עם יתרונות וחסרונות, אשר אנשים אחרים העניקו להם תכונות נעלות וטרומיות
רב *שנחשב מגדולי הפוסקים, ובמקביל אדם שזקנתו מבישת את צעירותו עקב ניבולי הפה החרמות ושפת הרחוב שלו, האם בעבר לא היו אנשים מסוגו?
ומאנשים מסוג זה אני אמורה ללמוד ולשפר את המוסר והאמונה שלי?
שבת שלום
*תוקן מתוך כבוד לאנשי הפורום שאני מעריכה!
תוקן על ידי - anyname - 3/1/2003 6:58:45 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 16:58 |
|
| |
מפני כבוד השבת המשמשת ובאה אקצר עכשיו
בכדי להרחיב לצאת השבת
דת וחוקה הם תרתי דסתרי
כיכלל כפי שרואים גם המכבד את זו לא מכבד את זו
ערב שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2003 19:15 |
|
| |
וטו
חשבתי על השאלה והגעתי למסקנה שהסדר ברובדים משתנה מנקודות מבט שונות.
גם הרובד האישי הרי מתבטל מפני החברתי בפרט אצלכם שבדרך כלל לא מתחתנים אלא עם מי שמקובל חברתית.
רובד הדת אמור בעיקרון להיות מעל הרובד החברתי, אבל ברור שאין דתי שמאמין לדתו אלא עד כמה שהחברה מאלצת אותו לכך. זה השקר הקדוש הנשמר בסוד בכל הדתות.
ישנה עוד נקודה שבמוצהר, הדתיים טוענים שהדת מעל הכל. לא רק מעל הרובד החברתי, אלא גם מעל הרובד האישי כי האל הרי יודע טוב יותר. אבל כמובן שזה נגד טבע האדם ולפי תפיסת אל מוטעית.
אבל עם הרבה אינדוקטרינציה, הגיעו הרבה אנשים לדרגת מסירות נפש עבור ציוויי הדת גם בלי ההבטחות המבריקות שמקבלים השאהידים.
אפרט את מסקנתי לפי נקודות מבט.
אובייקטיבי-אידיאלי: 1. אישי, 2. דתי, 3. חברתי.
המוני-מעוות: 1. חברתי, 2. אישי, 3. דתי.
מוצהר/דתי: 1. דתי, 2. אישי, 3. חברתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2003 12:29 |
|
| |
בוגי, 
חלמ"צ,
נכון מאד שלפי הדת, מהווה כל חוקה אחרת - סתירה גמורה. כי מאחר והדת היא בתקן "תורה מן השמים", איך תתחרה עמה חוקת אנוש? ואכן גם כאשר הבינו חז"ל להוציא מקרא מפשוטו ["והיה הבכור אשר תלד"], עיגנו את מסקנתם במקרא ולא פגעו בנצחיות התורה! אך אלה שאינם אדוקים בדת והחוקה היא המחנכת אותם, אינם רואים בהכרח את הדת כסתירה לחוקה. אדרבה הם נעזרים בה מאד כדי להקים את מערכת חוקותיהם.
Anyname,
כל אחד לפי מה שהוא מזהה!
מי שאינו מזהה את העומק שבתורה ואת שמירת שני הכלים ההכרחיים להצלחה מוסרית ["יראתו קודמת" ו"מעשיו מרובים"] המעוגנים בה והעושים אותה כנקודת מוצא אידיאלית למבקש חכמה ומוסר, אז אינו מזהה.
אולי הוא מזהה שכדאי לנסות לזהות. גם בזה מעלה. בכל אופן, מכמה התנהגויות שליליות של דוגלים בתורה, לא ניתן להכפישה. איני מצדיק את ההתנהגויות וחז"ל כבר מוקיעים את תלמידי החכמים העושים רושם שלילי מחמת קטנוניות, אבל מאידך צריך להבין שמאחר ובן האדם כה מורכב, מתוחכם ומתוסבך, שלא ראוי לשפוט כל תורה לפי יחידיה ולא כל ציבור לפי יחידיו, כל שהתנהגות היחיד אינה אופיינית לציבור שבא ממנו ולתורתו.
תוקן על ידי ווטו1 ב- 23/01/2009 7:32:46
|
|
|
|
|
|
