5,000,000 $ בעד שם גנאי (טבע האדם)

רוני,

אני הייתי מסכים!

ההסבר לדבריי הוא שככל אשר יקראו לי x לא אראה בx" ,x" אלא שם תחליפי למליונר. בשביל השיבוש המובע בקריאת השם, אני חושב שיש סכום מצדיק!

אבל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף!!! מחכה לבאות!



תוקן על ידי - ווטו1 - 3/3/2003 1:34:30 PM

וכמה משלמים עבור ניסיון לחודש??

חודש גם אני הייתי מוכן... זה לא חכמה.

הרעיון הוא האם ניתן להתמודד עם תנאי שכזה לתמיד.
האם ניתן לחנך ילדים לכבוד כאשר הם קוראים לך באותו השם בו הם קוראים למה שלפעמים כלבים משאירים על המדרכה? האם ניתן לשמור על קשר טוב עם האשה כאשר היא קוראת לך כך? וכו'

רוני,

שוב, כמובן שעד שלא התנסיתי למעשה, קל לי להיות גיבור ועוד וירטואלי!

אבל כרגע ברמת העיקרון. האינך מודה שאם אתכנת את מוחי שכל פעם שאני שומע את שמי .... אני מתרגם אינסטנט "מליונר", שזה שייך?

הרי לא מדובר שעקבות כך יעשו לי שום רע אחר חוץ מקריאת השם, שאם לא כן, צריך למדוד עוד כל מיני נתונים ואני מבין ממך שהמדובר ברעיון קריאת השם בלבד.

זאת בדיוק השאלה על טבע האדם:

האם ניתן לתכנת את המוח למה שרוצים?

לעניות דעתי, או לעניות מידותי, לא.
אולי תחילה הייתי מסוגל עקב סנוור הכסף. אך לאחר שזה היה דועך תמיד 'חר...' משמעו 'חר...' במיוחד כאשר העולם סביבנו ממשיך להשתמש בכינוי הזה גם לדבר האמיתי.

השאלה אינה בעצם החמש מיליון אלא היכולת!

בארמית "חמרא" משמעותה יין או חמור.

לכן כאשר שואלים לאדם מה פירוש "חמרא" הוא עונה שזה תלוי. אם זה במרתף הרי זה יין ואם באורווה הרי זה חמור.

אותו דבר ניתן לקבוע על חמרא בלי מ'. אם זה שארית הכלב המונחת בכביש אז זה צואה ואם זה וטו שקיבל 5000000$ הרי זה מליונר!

וודאי שהשאלה אינה הכסף עצמו. הכסף רק מהווה עטיפה לדיון צבעוני יותר...

זוהי בדיוק השאלה. האם אכן יכול האדם להחליט שעבודו כינוי גנאי מסוים יפסיק להיות כינוי גנאי? ומעבר לכך, האם האנשים סביבו יוכלו לשמור על קשר שפוי איתו ולכבדו כבן אדם?

אני לא בטוח שהייתי מוכן לכך, אבל זה מסיבות אחרות, אבל לשאלה אם אפשר לתכנת את המוח כך שברגע שישמע חמרא בלי מ"ם, יתרגם את למשל ל..."אתה האדם הכי חמוד שבעולם", אני מאמין שזה אפשרי בהחלט.
ואספר לכם סיפור:
לפני יותר מעשר שנים, שכרתי דירה בשכונת קרית משה בירושלים. הקיר החיצוני של הדירה גבל בכביש הכניסה הראשי לעיר.
בלילות הראשונים לא יכולתי להירדם מרעש המכוניות בלילה.
עד שהתגנב לאוזני רעיון שאדמה את רעש המכוניות לרעש גלי ים מרגיעים.
כך עשיתי, וראו זה פלא: אחרי זמן קצר, התחלתי לישון לי ברגיעה וללא כל הפרעה, ולא רק זאת, אלא שרעש המכוניות גרם לי יותר לישון.
והרי הרעש לא הפסיק, אלא שכנראה תיכנתתי את המוח לתרגם רעש מכוניות לרעש גלי ים.

רונן

תוקן על ידי - רונןעבאדי - 3/2/2003 5:06:52 PM

רוני

ברוך השב!

כמדומה לי שהצדק עם רונן ועם וטו.

ולא בגלל הכסף. אלא בגלל שהאדם, גם עם היותו יצור חברתי, שוכן בתוך עצמו. והוא יכול, עם חינוך מתאים, חינוך עצמי, להתעלם ממה שהסביבה חושבת עליו.
הלא מצאנו בכתביהם של ראשונים את הסיפור המופלא על אותו אדם - כנראה, חכם סופי - שישב בירכתי האניה, ובא מלח ושפך על ראשו את מה ששפכה בתו של המן על אביה לפי המדרש. והוא, כך העיד על עצמו, שמח שמחה מרובה. לא על הביזיון, אלא על שלא היה אכפת לו כלל וכלל.
(הסיפור מופיע בחובת הלבבות או ברמב"ם, ויבורך המשלים את הנעלם ממני).

אמנם, יש לחלק בין התעלמות האדם עצמו מן הסביבה, לבין חובתו כלפי משפחתו.
אדם יכול להחליט, וגם לעמוד בהחלטה, שהוא מתעלם מהסביבה. אם כדברי רונן, שההרגל עושה את שלו, ואם כדברי וטו, שהשכר עולה על ההפסד (ואם כך בשכר גשמי, מה נאמר בשכר רוחני). ואין צורך להיגרר לדוגמאות שמעוררות גיחוך או תמיהה. מה עשו יהודים שומרי מצוות ברוסיה הסובייטית ובספרד הנוצרית?
אבל כאשר מדובר במשפחה, אז אחרת. בני המשפחה הקטנים ואפילו הגדולים שומעים את חרפת אביהם. האם יוכלו לשתוק? האם לא ייגרם בנפשם קרע?

לכן, הייתי מחלק את השאלה לשנים:
א. מה המחיר החברתי שאדם מסוגל לשלם על דבר יקר ערך.
ב. האם ניתן לדרוש מהמשפחה לשלם את המחיר הזה.

התשובה ל(א) היא שכן, ניתן לשלם כל מחיר. כמעט.
ו(ב) - לא, אין לאדם רשות להניח למשפחתו לסבול בגלל הפילוסופיה, וכל שכן תאוות הכסף שלו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רונן,

אני משער שגם ללא תכנות היית מתרגל. כמו שאומרים מתרגלים להכל. יש סיפור מפורסם על עכבר העיר שבא לכפר ולא יכול היה להירדם בגלל השקט ואני חושב שזהו המקרה שלך. אני לא חושב שהיה שום תכנות וגם אם לא היית רוצה להתרגל והיית מתעקש שרעש המכוניות יפריע לך, לא היית מצליח.

מיימוני,

אתה מניח שאדם יכול להתעלם, ובכך שינית את המשל... אני התכוונתי שעל האדם להמשיך לחיות חיים מלאים, לשמור על קשר שפוי וטוב עם ילדיו ועם אשתו.

רוני

התכוונתי שאדם מסוגל להתעלם ממה שמכנים אותו, גם אם זה בחברת בני משפחתו.
והוספתי שאסור לו לעשות זאת, מפני שלא רק הוא משלם את המחיר, אלא גם אחרים. כפי שברור למדי במשל שלך.

שאלת: האם אדם מסוגל לחיות כך? וכי לא מוטב לשאול: האם ראוי שיחיה כך?

אני מודה לך.
עוררת אותי לנתח את המנגנון שעומד ביסוד הדברים.

בדרך כלל, אנו מבינים מילים ומשתמשים בהן לפי המשמעות המקובלת שלהן. יש חפיפה בין השימוש של כולנו במלים, מה שנקרא משמעות מילונית. זה מה שמאפשר לנו לתקשר.
במשל שלך, או בניסוח המשעשע (אולי יותר מדי) של וטו ושאר החברים, האדם מלמד את עצמו להשתמש בשפה בשתי רמות. שימוש יומיומי, ושימוש מיוחד לגבי עצמו.
ראיה לדבר: הרי כאשר הוא ישתמש באותו כינוי מעליב לגבי אחרים, שלא כמו כלפי עצמו, הוא ישתמש בו במובן הרגיל. רק כלפי עצמו הוא מתרגל לדבר בשתי שפות.

זה מן הסתם חלק מהמנגנון שכל אדם מפתח לגבי נושאים מסויימים בחייו. אבל סבורני שנצדק אם נראה בכך תהליך לא בריא.
זה מחייב אותנו לשלם מחיר נפשי מסויים, לדבר בשתי שפות. הלא כפי שדנו באשכול מיוחד, זה חלק מהבעיה של אנוסי התבונה! שהם מדברים בשתי שפות, אחת לקהל ואחת לעצמם ולאלקיהם.

כמובן, שלא כמו במשל, לפעמים אנו נאנסים, כמו אנוסי התבונה, להמשיך לשוחח עם הציבור בשפה שלו. ואז אנו משלמים את המחיר הלא בריא של התרגלות לשתי שפות, מפני שהחברה עצמה אינה חברה בריאה לגמרי. זו חברה שסובלת ממחלות מילוליות, ערכיות או אחרות. והדיבור בשתי שפות מאפשר לנו לשמור על שפיותנו, לא לסבול, עד כמה שניתן, מן המחלות החברתיות. (ואיני בא להגיד שהחברה רק חולה, או שיש לה רק בעיות...).

זה מחזיר אותי לנושא שעסקנו בו באשכול על תבואת השיגעון של ר' נחמן. בתור בני אדם שחיים בחברה, אנו נאלצים להשתתף בסעודת תבואת השיגעון (שכל אחד שטועם ממנה משתגע). התרופה שלנו, שר' נחמן אינו מזכיר אך אולי הוא רומז עליה, היא להתרגל לשתי שפות.
(הפתרון של ר' נחמן, אני מזכיר, הוא לעשות סימנים. מזוזות, תפילין. לזכור שרוב חיינו אנו משוגעים, ורק כשאנו מדברים עם ה' אנו באמת שפויים במובן האמיתי של המילה).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו