ביקורת כהלכה

בזמננו אנו נתקלים הרבה בבקורת על דינים מנהגים וכיוצ"ב וברצוני להעיר ולהאיר בעניין זה כמה תובנות.

למשל, שמעתי ביקורת על המושג בכור, שמקבל פי שניים וכו', שכיום איננו רואים צדק בכך לתת כבוד כל כך משמעותי לבכור משום כך שנולד ראשון גרידא.

אולם המתבונן ישים אל ליבו כי בזמן התורה הירושה לא היתה נתינת ממון ורכוש, אלא זו הייתה העברת נחלה, כלומר, כמו שאצל אצילים האחוזה והנחלה אינם סתם רכוש אלא מעבירים את המעמד ואת סמל האצילות המשפחתי ומשמר את שולשלת האצולה ואת זכר האציל הזקן, והראיה על כך ממה שלא היו נישאים משבט לשבט כדי לא להעביר נחלות. עוד הוכחה יש מבנות צלפחד שאמרו "למה יגרע שם אבינו..." מבואר ששם האדם היה נקרא על נחלתו ומנציח את זכרו, וכן המשמעות ביבום "יקום על שם אחיו" ולכן פירשו חז"ל שיורש את היבם אחיו המייבם את אשתו.

ממילא מובן שהבן הבכור שהוא מתאים יותר לייצג את שמו וזכרו של האב מועדף ומקבל חלק חשוב יותר כדי לקום ביתר שאת על שם אביו.

אבל כיום אין הירושה העברת זכר והמשכת שושלת, אלא נתינת רכוש ומתנות, ולכך איננו רואים משמעות בנתינת מתנה לבכור פי שניים משום שנולד ראשון.

אולם אין כאן ביקורת כלל השוללת את עצם דברי התורה, כי בנסיבות בהם נחלה היה חלק מהזהות וכבוד המת, אכן מתאימים דיני התורה כמין חומר.
זו דוגמא לעוד הרבה ביקורות, שבחקרנו את הרקע ההסטורי והתנהגות האדם, נבין את הדינים לאשורם ונווכח כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בה ו.... יכשלו בה.

צדיק,

אתה צעיר מה לך לחשוב על ירושה? אבל אני שואל מה ידוע לך בשאלה זו. אדם מת ולא השאיר אחריו שום צוואה - האם מקובל אכן בימינו שהבכור נוטל פי שניים.

דה פרזנט,

בטח התכוונת לשאול 'ומדוע לא הנחלה'?

 
 

אליעזר,
למה כוונתך?

דה פרזנט,

אם הבנתי נכון התייחסת לדברי משכילון שביאר מדוע הבכור נוטל פי שניים משום שבימי קדם לנחלה הייתה חשיבות מיוחדת, מעין סמל אצילות משפחתי, ועל כך שאלת מה ששאלת. לא כן? ולפי זה הנחתי שנפלה טעות סופר בדבריך. אפשר שטעיתי בכל דבריי. אם כך, הסבר נא ביתר פירוט את דבריך הראשונים.

אם כוונתי היא זו שלא הובנה אז אסביר:

משכילוננו טוען כך:
אם נניח שהתוספת לבכור היא סתם תוספת של כסף, אז אפשר אולי להבין שאמנם נחשב זה לצדק בחברה הברונזאית, אך אין זה נשמע כצדק אבסולוטי (לא אתייחס להשתמעויות הנוספות של הטענה, כמו דרישה לרפורמה או מה זה מראה על זהות כותבי התורה. הטענה לכשעצמה).
 אך אם נניח שהתוספת לבכור היא במסגרת האצלת הכבוד של השיח (ריח עמוק של זעתר אפף אותי כאשר קראתי את התיאור המשכילוני), הכל מובן. 

מדוע? האם האצלת כבוד השיח לולד בעל כרומוזומי XY (למעט 'הבכורה') שנולד ראשון בדווקא זה כן צדק אבסולוטי, או שאינו אלא, שוב, הבנייה חברתית (שבימינו קטן והולך שיעור המסכימים על אמיתותה האבסולוטית)?

מקס ודה פרזנט,

תודה על דבריכם. יוצא אפוא שגם כאן אנו זונחים דברי תורה מפורשים משום מה (למזלנו התירוץ 'אין היובל נוהג' לא תופס כאן...)

והריני חוזר ושואל מה שאני שואל באשכולות רבים: מדוע אפוא אנו מוכנים להרוג ולהיהרג (קצת נסחפתי) על כל מיני מנהגים של מה בכך, בעוד שאנו זונחים דיני תורה מפורשים משום שהזמנים השתנו?

 

תוקן על ידי אליעזרט ב- 23/11/2010 00:23:39