הדג המדבר - ניתוח אירוע

בספרו החשוב והמומלץ, "המדע נר בעלטה", ממליץ קרל סאגאן שכל אדם יחזיק ערכה של כלי ביקורת שכליים. בכלים אלו ישתמש בשעה שייתקל בטענות ובשמועות ובסיפורים כדי לשפוט על טיבם.
הספר אינו מצוי כרגע לפני כדי להעתיק את הכללים שלו, ואני מקווה לאתרו. אך הדוגמא הבאה עשויה לשמש יישום טוב לשיטתו.

(אני מבקש לסייג את המלצתי לספר מכך שסאגאן נוטה מדי להעריץ את הגישה המדעית. הוא עצמו מספר כיצד נתקף הערצה למדע בתערוכה מדעית שראה בימי ילדותו. אבל לא זה הנושא...)

הסיפור הוא כמובן הסיפור שהעסיק לאחרונה את הפורומים, על דג מדבר שהתגלה בחנות דגים בארה"ב. זו הגרסה של שאול שיף לסיפור (מתוך העתקה של גנדי בח"ח):

ומעשה שהיה כך היה. בניו-סקוויר, אזור חרדי בניו-יורק, פועלת חנות דגים כבר שנים רבות. בעל החנות, ר' זלמן רוזן, כבר 25 פלוס במקצוע הזה והוא מוכר וידוע כאיש ישר והגון, שומר תורה ומצוות שעושה מלאכתו נאמנה.

והנה ביום ג' פרשת משפטים ("שהזוהר הקדוש אומר על 'ואלה המשפטים': 'אלין אינון סדורין דגלגולתא, דינין דנשמתין, דאת דנו כל חד וחד לקבל עונשיה'"...) נקרא ר' זלמן לטלפון הנמצא בחדר פנימי יותר בחנות. בעודו משוחח עם מי ששוחח, "החל הפועל הגוי העובד בחנות ("כשמונה שנים, הוא בא מאקוואדור") לקרוא לי בקולי קולות שאבוא כי הדג מדבר. חשבתי שהוא נקלע להתקף של הזיות, דבר שמצוי מאוד בכמה ממדינות דרום-אמריקה. הפסקתי את שיחת הטלפון ונכנסתי לחנות למקום שבו מצויה בריכת הדגים.

אמרתי לעובד להתרחק, ואני רכנתי לעבר הדג, כי אחרי הכל אני מכיר את העובד שלי כאדם שפוי. התחלתי לשמוע קולות בכי מהדג. אני לא יודע אם זה היה מהראש או מהבטן. ואז פתאום הדג התחיל לדבר: "צריכים שמירה, הסוף בא". חשבתי שהוא מתכוון אלי ולקחתי את הסכין כדי לחתוך את הדג. ואז הדג אמר: "אני צריך תיקון והעתיד תלוי בתורה ותפילה". מרוב בהלה פצעתי את עצמי עם הסכין ודם רב החל זורם מידי וקראתי מיד ל"הצלה" לבוא ולטפל בי. תוך כדי כך ביקשתי מהגוי שישים את הדג בנפרד משאר הדגים ומה גם ששמעתי שהדג ממשיך לבכות. הגוי שהיה מבוהל מאוד החזיר את הדג למים והוא שוב התערבב עם הדגים האחרים, ואז החלטתי שאת כל הדגים אני נותן לסעודת שבת לאחד האדמו"רים, כדי שהדג יבוא על תיקונו".

עד כאן פחות או יותר דבריו של ר' זלמן ואתם יכולים לשמוע אותו בקולו באמצעות האתר ב"חדרי חרדים" באינטרנט עם קישור ל"קול השמחה".

כמובן שאני ער לעובדה שאנחנו בחודש אדר, ומי כמוני מכיר את "סיפורי האוטיסטים" "שיודעים את כל הש"ס בעל-פה והם בעלי חוש נבואי" וכיו"ב, הוכחתי לרבים שהכל עורבא פרח.

מכיוון שסרבתי לקנות את הסיפור הזה, עם כל הכבוד, טענו בפני כי גם עיתונאים שאינם שומרי מצוות השתכנעו שאין לזלזל סתם כך בסיפורו של ר' זלמן.

ובעל החנות אומר: "אם אתה מדבר ספניולית אז אתה יכול לדבר עם העובד שלי הגוי ותשאל אותו מה שאתה רוצה". בהאזנה לאתר "קול השמחה" ר' זלמן נשמע בהחלט אמין, אבל דווקא האמירה שלו, שהמקרה אירע בפרשת משפטים, שבה הזוהר מדבר על הגילגולים סתמה, לפחות אצלי, את הגולל על כל הסיפור הזה, ונמשיך לאכול "ברבורים ושלו ודגים" ללא כל חשש שישמיעו דברי נבואה.

ר' זלמן מוכר היטב בניו-סקוויר ומי שמעוניין להזמין אותו ל"מכונת אמת" הוא מצדו מוכן להיבדק וגם העובד מאקוואדור. מזל אדר דגים.


שאול שיף (הצופה)

הרעיון שלי, המבוסס על סאגאן, הוא שגם אם אנו מוכנים להודות בעובדות, יש לדקדק היטב במשמעות שאנו מייחסים להן.
למשל, אם לפנינו תופעה חריגה מגבולות הטבע המוכר לנו, האם המסקנה היא שהיהדות אמת, או להבדיל הנצרות, או האיסלם, או אמונה בחייזרים?

אני מעתיק את מה שכתבתי שם:

הבה נבחן את הסיפור, בהנחה שזה שהסיפור האותנטי.

מה בדיוק העובדות, ומה הפרשנות?

א. בעל החנות מוזעק על ידי עובד גוי, שחשוד על "הזיות", כדי לשמוע דג בוכה ומדבר.
יש לשים לב כי אם הדג דיבר עברית, הגוי לא יכול היה להבין במה מדובר (אבל אולי הוא הכיר את צלילי השפה העברית ממקום עבודתו).

ב. בעל החנות מגיע ושומע דג בוכה.
למרבה הצער, אין כאן תיאור של קולות הבכי.

ג. בעל החנות כה נבהל, עד שהוא חותך את עצמו. ואז הוא שומע עוד הרבה דברים.

אם אלו הדברים כפי שהיו, לא הייתי דוחה את התיאור, אך הייתי מציע פרשנות אחרת, בסגנון רציונליסטי. לאמור: בעל החנות הושפע מדברי הגוי שלו, ראה משהו שהפתיע אותו, חתך את עצמו, ומרוב התרגשות דמיין את השאר.
שימו לב, כי הדג חזר והתערבב עם הדגים האחרים, כך שכבר אי אפשר לזהותו. נדמה לי שראיתי באחד האשכולות כאן שהוא חולק לכל תושבי המקום. מחלוקת אחרונים במציאות? (זה ביטוי ישיבתי, שאני מקווה שהוא מובן מעצמו).

מי שדוחה את הפירוש הרציונליסטי, מוזמן לשקול פירושים תחליפיים אחרים:

א. בדג היתה מגולגלת נשמה, שהיתה לה זכות להתגלות לבעל החנות כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה. למעשה, הדג היה צריך לעלות על שולחנו של אמנון יצחק, אבל פחדו שיחשבו שהוא המציא את הסיפור, אז שלחו את הדג לארה"ב.

ב. בדג היה דיבוק, של נשמה חוטאת שברחה מפני המזיקים שרדפו אחריה. הדג בכה מפני שעדיין כאב לו מהמכות שקיבל מהמזיקים. כשהדג ראה שבעל החנות בא עם סכין, הוא נבהל והחליט לספר סיפורים שיצילו את נפשו.

ג. הדג היה חייזר מאנדרומדה. הוא הגיע לכדור הארץ כדי לצפות בנעשה כאן. בטעות, החללית הבלתי נראית שלו נחתה בשכונה היהודית, ומכשיר התירגום האוטומטי שלו לימד אותו עברית. אבל הוא לא הבין כל כך טוב עברית, ולכן יצא לו מה שיצא. יצורים מאנדרומדה משמיעים קול בכי בשעה שהם צוחקים משמחה.

ד. הדג היה גילגול של יש"ו הנוצרי, שבא למות עוד פעם למען האנושות.

ה. הדג היה גילוי של המלאך גבריאל, שחזר וירד לאדמה כדי להיפגש עם מוחמד ולתת לו עוד פרק בקוראן, אבל בתור מלאך לא שם לב למעבר הזמן, והגיע באיחור של 1400 שנה, וגם לאיזור גיאוגרפי אחר.

והבוחר יבחר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ערך,

אזלת לטעמך [תרגום: אתה הולך לשיטתך]!

מבלי להיכנס לנושא הגלגול [שכפי ששמעתי מבקיא בתולדות עמנו נולד כהצעת תשובה לתמיהת "צדיק ורע לו"] אעירך שוב מה עדיפות ה"מושרש בכלל ישראל" מלהיות "יוצא מהכלל" כאשר מבקשים את האמת? וכי כך היית אומר גם לרס"ג שיבריג את ראשו כמושרש בעם ישראל גם אם לדעתו המושרש הוא עיוות?

האם תמליץ גם להרבות קנאה ושנאה, תחרות ולשון הרע כ"מושרש" לדאבונינו? וודאי שלא! לכן הסוברים שיש כאן עיוות ולא רוצים לנהות אחר העדר ולא סוברים שיש להם ללמוד מאותם ראשי עדר שאתה סובר שיש ללמוד מהם, מה הם כי תלין עליהם?


תוקן על ידי - ווטו1 - 3/12/2003 11:50:01 AM

בכל דבר שכלי יש את המקובל. מקובל משמעתו, שרוב בעלי החוכמה הסכימו איתו. ז"א שנוטה דעת החכמים לכיון מסויים. וזה גופא אומר דרשני, מדוע דעת רוב החכמים נוטה לצד אחד, האם יש בסברא הזו קרוב יותר לאמת?

ואני איני חייב לדאוג למה שהיה לפני 900 שנה ואין לך - ואני חושב שגם לי ראיות או הוכחות להלך רוח שהיה בזמן הרס"ג. הרס"ג אינו נזקק לגיבוי שלי, ואני משער שגדלותו אינה מוטלת בספק והוא לא צריך סיוע של אנשים כמונו.

אלא, השאלה היא היום עבורי ועבורך ממי ללמוד.
אז רובא לא אומר לך כלל בדרכי החוכמה?

ובכלל איני מבין את השוואתך לקנאה, שנאה ותחרות. האם יש מי מהחכמים שהסכים לנושאים שמנית כאן? אינך חושב שיש להבדיל בין הרגלים מגונים לבין דרכי חוכמה?

הטיעון המוזר כאן מעלה תמיהות מרובות.

ערך יקר,

אינני מטיל בספק את כוונותיך הטובות ולו רק משום שיש לדון לכף זכות!

אבל בדיוק העלית את נקודת הויכוח בינינו!


אצלך - דעת רוב החכמים נוטה לצד אחד, זה עושה את זה קרוב יותר לאמת,
אצלי - דעת המועט החכם יותר, עושה את זה ליותר אמת.

אצלך - הרס"ג אינו נזקק לגיבוי, ואתה משער שגדלותו אינה מוטלת בספק והוא לא צריך סיוע של אנשים כמונו,
אצלי - אין רס"ג ללא גיבוי של "אנשים כמונו". כי מי המזהה ש"אין גדלותו מוטלת בספק"? הרי אנשים כמונו! ואם תאמר לא כן, אלא רב מפורסמאי [ראה אשכול מלך העדר] האומר שאין גדלותו מוטלת בספק? נו אז מי אומר שרב מפורסמאי הוא הצודק, אע"כ אנשים כמונו מזהים שרב מפורסמאי אמין לגבי גדלותו של רס"ג. נמצא שוב שאין רס"ג ללא גיבוי אנשים כמונו.

אצלך - השאלה ממי ללמוד הוא רובא האומר לך כלל בדרכי החוכמה,
אצלי - רובא הוא כלל אך בדרכי הפסק למען לא תהיה תורת כל אחד ואחד בידו ויהיה עם ישראל מפוצל ושסוע, אבל בדרכי החכמה המועט הוא הקולע יותר לאמת.

אצלך - הליכה אחר הרוב היא מעלה ולא גנאי ולכן אין להשוותה לקנאה, שנאה ותחרות.
אצלי - עצלות המחשבה ועדריות היא מה שמכנה החזו"א "הסכמה לבינוניות" החמור מאד [כפי שהביאו זאת ממנו באשכול הבהרה].

*****

למיימוני, בנושא הדג היה אצלנו דיון קצר ב"אמונת ההמון", ראה נא שם -
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=292832&whichpage=3.

אגב, יש מי שהעיר [בליצנותא דע"ז הראויה, שהדג דיבר כנראה אחר שאכל מריבת האתרוגים ].


כללית לגבי הסיפור גם אם הוא אמת לאמיתו וגם אם הדג היה אומר שהוא גלגול של סבא שלי, הרי הייתי מבין שהווה עוררני שראוי לי להתחשב במעמדו של סבי ז"ל.
אבל הייתי רואה את זה כחילול השם שבחר לעשות את זה באמצעות דג ואפילו להבדיל אדם אותיסט ולא דרך התבוננות ולימוד!

לו חכמו ישכילו זאת העיברים העיוורים הנבערים!

[סליחה על הצליל היהיר, פשוט בזמן האחרון התאהבתי בסגנון המליצי שבמורשתנו!]


תוקן על ידי - ווטו1 - 3/12/2003 10:17:27 AM

אולי נמשיך את ההשואות של אצלי ואצלך, למה להפסיק?

אצלי - המציאו את הגלגל, ומקובלת המצאה זו ללא מחשבה שניה.
אצלך - מותר לחשוב על המצאת הגלגל ללא תהיות. ורצוי לחשוב אם זו המצאה נכונה.

אצלי - כזבוב על גבי פיל,כל החכמי הדורות הקודמים.
אצלך - אתה דומה לפיל. הרי את הפיל אתה עושה ולא אחרים.

אצלי - יש הלכות משום יוהרא ויש אל יחוש מפני המלעיגים עליו.
אצלך - אין משום יוהרא ואין משום מלעיגים.

אצלי - מובנת הגמרא בחולין דף ז' ע"א
אצלך - לא מובנת הגמרא, שהרי בכל דבר יש לאדם לחדש את דעתו.